אבני מילואים על השולחן ערוך - ב רצז

תקנתא שיתנו לה בפני עידי מסירה ובפרט דכל הגיטין צריכין עידי מסירה מן הדין או כדי לפרסומי א"כ קשה לתני הנך תקנתא דהא גבי נכתב ביום ונחתם בלילה מהני ע"מ כמו שליח כיון דעכ"פ יתברר על פיהם שלא נמסר ביום הכתיבה קטלינן לה על זנות של אותו היום ע"כ צ"ל דכיון שהחתימה היתה בפסול שהי' להם לחוש שמא יתננו לה בצינעא לחפות עלי' אפילו כי יהיב לה בתר הכי באפי ע"מ לא מהני כיון שכבר נעשה בפסול מה"ט נמי לא מהני בנכתב ביום ונחתם בלילה כשמוסרו ע"י שליח משום דנעשה בפסול וכמו שכתב ב"ש תו לית ליה תקנתא להכשירו ובתוספו' שם ד"ה אין לבעל פירות הקשו היאך כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו ניחו' שמא תזנה ויתן לה בצינעא כדי לחפות עליה וי"ל דמסתמא מיד אחר הכתיב' יתננו לה דלא מקדים אינש כו' ולמ"ש תוס' שם לעיל בהא דאמר לר"ל זנות לא שכיחא אע"ג דגבי בתולה נשאת ליום הרביעי חיישינן לזנות ותירצו דיש חילוק בין שמא זינתה לשמא תזנה וא"כ לשמא תזנה לכ"ע חיישינן וכסתם מתני' דבתולה נשאת ליום הרביעי ועמ"ש לעיל סק"א ולפ"ז קשה לר' שמעון אמאי מכשיר בנכתב ביום ונחתם בלילה דנהי דס"ל טעמא משום פירות מ"מ מודה דחיישינן לשמא תזנה א"כ הכא ניחוש שמא לא יתן לה עד תשרי ותזנה בין ניסן לתשרי וימסרנו בצינע' לחפות עליה ואי משום דלא מקדים כו' ובודאי יתן לה לאלתר דהא חזינן שזה הקדים פורענות לנפשי' שהרי נכתב ביום ולא נחתם לאלתר א"כ כבר יצא זה מאותה חזקה דלא מקדים אינש כו' וא"כ בשעת חתימה היה לנו לחוש שמא יעכבנו בידו עוד זמן מרובה ושמא תזנה בינתיים ויחפה עליה וא"כ לא היו העדים רשאין לחתום בכה"ג דאיכא למיחש שמא תזנה דכה"ג לכ"ע חיישי' ועיין בחידושי מהרש"א מ"ש בתוס' ד"ה קסבר אין לבעל פירות וכיון שנעשה בפסול שוב אין לו תקנה וא"כ קשה ממ"נ אי אמרי' דכל שנחתם בפסול אף דאיכא תקנת' כשימסרנו לה מיד בפני ע"מ לא מהני אמאי מכשיר ר' שמעון דהא לדידיה נמי הוי נחתם בפסול דהא איכא למיחש שמא לא ימסרנו עד תשרי ושמא תזנה בינתיים דבהא כ"ע מודי דחיישי' ואע"ג שמוסרו לה אח"כ מיד בפניהם מ"מ החתימה היה בפסול דשמא לא ימסרנו תיכף ואי משום כיון דמסר לה בתר הכי סמכינן אעידי מסירה א"כ מ"ט דרבנן דפסלי דהא עדי מסירה מפקי לקלא דלא נמסר ביום הכתיבה וא"כ בנכתב ביום ונחתם בלילה תקנתי' מעלי' הוא דהא קטלינן לה מתוך עדות זו על זנות של יום הכתיבה אלא ע"כ כיון דהחתימה היה בפסול לא מהני תו תקנתא א"כ ה"ה לר' שמעון נהי דטעמא דבת אחותו משום שמא זינתה לא ס"ל אבל שמא תזנה מודה דחיישי' א"כ זה נחתם בפסול דה"ל למיחש שמא תזנה ושמא יעכבנו תחת ידו זמן מרובה ולא שייך כאן למימר לא מקדים אינש כו' דהא חזינן שהקדים וכמ"ש וע"כ צ"ל כתירץ ראשון של תוס' דדוקא זנות בלא עדים והתראה שכיחא וזנות בעדים והתראה לא שכיחא. וב"ש הוכיח מדברי הרא"ש שכתב בתירוץ הראשון דעדי מסיר' אפילו בלא שליח יש לו קול וא"כ נכתב ביום ונחתם בלילה אמאי פסול ע"כ משום דנחתם בפסול שוב אין לו תקנה ע"ש ואינו מוכרח דהרא"ש לא הקשה אלא קושיא ראשונה של תוס' דאיך כותבין גט לאיש כו' ניחוש שמא כתב ליתן בניסן כו' וטרפ' לקוחות שלא כדין וע"ז מתרץ שפיר דע"מ מפקי לקלא שלא נמסר ביום הכתיבה ויאמרו לה לקוחות אייתי ראיה ואין לחוש שמא ימסרנו בצינע' בלא ע"מ דלא חשידי לקלקלה משום פירות משא"כ נכתב ביום ונ"ב דפסול משום בת אחותו בעי שליח דוק' דע"מ לחודייהו אינן זוכרין יום המסירה ממש ולא אמרי' לה אייתי ראיה דאדרבה מספיקא לא קטלי' לה אבל לפמ"ש למעלה דבנכתב ביום ונ"ב עיקר החשש הוא שמא זינתה ביום הכתיבה וסגי לן כשיזכרו העדים שעכ"פ נמסר ביום שלאחריו וקטלינן לה על פיהם שפיר מוכח דהיכא דנחתם בפסול לא מהני תקנתא וכמ"ש לעיל והא דלא פסול הרא"ש נתאחר הנתינה משום זנות דבין חתימה לנתינה יתבאר לקמן בעזה"י. (ז) על ידי שליח בירושלמי פ"ק דגיטין אית' שליח המביא גט ממדה"י צריך שיאמר בפני נכתב ביום ונחתם ביום ומשום דס"ל שאינן בקיאין בדקדוקי גיטין וכדאיתא שם א"ר יושוע בן לוי לפי שאינן בקיאין בדקדוקי גיטין. ובחידושי פני יושוע הקשה פ"ק דגיטין לדעת הפוסקים דאפילו מוקדם ממש אית ליה תקנה ע"י שליח א"כ בפני נכתב ובפ"נ דמיירי ע"י שליח למה צריך שיאמר בפני נכתב ביום ובפ"נ ביום ע"ש ונראה דודאי הא דאמרי' בגיטין הבאין ממדה"י קלא אית להו והיינו שנותנין העדים לבם לזכור יום הנתינה מאחר שרואין שאינו נמסר ביום הכתיבה רמי אדעתייהו היינו דוקא לדידן דקי"ל כר' יוחנן משום בת אחותו וכיון דזוכרין יום המסירה ממש תו ליכא למיחש לזנות דהא קטלינן לה על שזינתה קודם המסירה וכן לענין פירות ליכא למיחש מידי לר' יוחנן כיון דס"ל דיש לבעל פירי עד שעת הנתינה והרי העידים מעידים על יום הנתינה ממש אבל לריש לקיש דס"ל משום פירות ונכתב ביום ונחתם בלילה דפסול הוא משום פירי דבין כתיבה לחתימה דמפסדי לקוחות שלא כדין דרבנן סברי דמשעת חתימה מפסיד פירי והכא יהיו סוברין שנחתם ביום הכתיבה לדידי' לית לי' תקנה שימסרנו ע"י שליח דנהי שיזכרו יום המסירה ממש הא לא אכפת לן יום המסירה דעיקר הפסול הוא משום איחור החתימה מן הכתיבה ויהיו סבורי' שנחתם ביום שנכת' ואנן ס"ל דאין לבעל פירו' משעת חתימה נמצא דזכירות יום המסירה אינו מעלה ולא מוריד כלל ולכך לר"ל אין חילוק בין גיטין הבאין ממדה"י או בשאר גיטין לעול' פסול כשנתאחר יום החתימה מהכתיבה והנה בעל העיטור פסק כמ"ד משום פירי ומפרש הא דאמרי' בגמ' איפוך היינו איפוך קמייתא דר' יוחנן אית לי' טעמא משום פירות וקי"ל כר' יוחנן והביא ראי' מירושלמי דאמרו משום פירות לחוד אלא דהרא"ש ז"ל כ' שאין ראי' מירושלמי משום דבירושלמי לא הביאו כלל הך טעמא דבת אחותו אבל גמ' דידן פליג וס"ל טעמא דבת אחותו עיקר ע"ש א"כ לשטת הירושלמי דס"ל טעמא דזמן משום פירי וס"ל אין לבעל פירות משעת חתימה ופסול דנכתב ביום ונ"ב הוא משום פירי דבין כתיבה לחתימה ובזה לא מהני מסירה ע"י שליח ואין חילוק בין גיטין הבאין ממדה"י לשאר גיטין דנהי דזוכרין יום הנתינה ממש מאי מהני לן זה הא לכתחל' רשאין לאחר יום הנתינה למ"ד משום פירי ולא בעינן אלא שהכתיבה והחתימה יהיו ביום אחד שלא להפסיד ללקוחות פירי דבין כתיבה לחתימה אבל אחר החתימה כבר אין לו פירות ולא אכפת אי מאחר הנתינה כמה דבעי וא"כ גם בגיטין הבאין ממדה"י צריך להיות הכתיב' והחתימה ביום אחד ומש"ה מצריך הירושלמי שיאמר השליח בפ"נ ביו' ובפנ"ח ביום אבל לדידן דקי"ל כר' יוחנן דיש לבעל פירות עד שעת נתינ' ותקנת זמן הוא משום זנות ונכתב ביום ונ"ב דפסול הוא משום זנות ג"כ משום דלא ידעי הנתינה אימתי הי' א"כ בגיטין הבאין ממדה"י דאית להו קלא וזוכרין יום הנתינה ממש תו ליכא שום חששא שאם זינתה קודם המסירה קטלינן לה וכן הפירות עד שעת הנתינה יהי' לבעל מש"ה לדידן כשר ע"י שליח ודו"ק. ומהאי טעמא נכתב ביום ונב"ל למ"ד משום פירי פסול ולא אמרי' הכא כשמוסרו בפני עדי מסירה מפקי לקלא ויאמרו לה הלקוחות אייתי ראי' דלא חשידי לקלקלה ולמוסרו בצנעא משום פירי וכמו שנתבאר לעיל וא"כ למ"ד משום פירי אמאי פסול נכתב ביום ונ"ב אלא דטעמא כדאמרן דלא תהני קלא דעדי מסירה או ע"י שליח אלא לענין המסירה שאם נסתפק לנו זמן המסירה אמרינן דאינהו אפקו לקלא כיון שהואי' שאין הנתינה ביום הכתיבה זוכרין יום הנתינה ממש כשהיא ע"י שליח ושלא ע"י שליח מפקי לקלא עכ"פ שלא נמסר ביום הכתיבה אבל במה דתליא בחתימה שנתאחרה מיום הכתיבה אין העדים מרגישי' בזה כלל שהרי גם הם סוברי' שנתנם ביום הכתיבה ומה מהני קלא דיום המסירה לענין החתימה ודעת הר"ן פ"ב דגיטין דלא סמכינן אהאי טעמא דקלא אית לי' אלא בגיטין הבאין ממדה"י ומשום עיגונא אבל בשאר גיטין לא מהני מסירה ע"י שליח וע"ש שייחס סברא זו לרש"י ז"ל וכתב דזהו כונת רש"י במשליש גט לאשתו שכתב רש"י והבעל הלך לדרכו משום דלא מהני הך סברא דקלא אית לי' אלא במקום עיגון ע"ש. ונסתפקתי לדעת הר"ן אם מסרו לה אחר כמה ימים בעדי מסירה שלא ע"י שליח והלך לדרכו דאיכא חשש עיגון מי אמרי' דעדי' מפקי לקלא וכשר במקום עיגון אפי' שלא ע"י שליח דהא מה שהוכרחו הפוסקי' לחלק ולומר דדוקא ע"י שליח מהני קלא הוא משום דהוי קשי' להו נכתב ביום ונחתם בלילה אמאי פסול הא אית לי' תקנתא ע"י ע"מ לזו הוכרחו לומר דלא הוי קלא אלא ע"י שליח א"כ לדעת הר"ן דקלא לא מהני אלא במקום עיגון שפיר י"ל דע"י ע"מ לחוד איכא קלא ונכתב ביום ונ"ב דפסול משום דמיירי במקום דליכא חשש עיגון וז"ל הרשב"א בחדושיו הני קלא אית להו כו' ויש לפרש הני קלא אית להו דכיון שרואין שזמן הגט מוקדם לנתינתו אית לי' קלא ורמו אנפשייהו ומדכר דכירי לה מתי נמסר לה וקשי' לי א"כ גט מוקד' אמאי פסול הרי כיון שזמנו קודם לנתינתו יש לו קול