אבני מילואים על השולחן ערוך - ב רצה

התוס' דכשאין העדי' יודעי' אימת נכתב חיישינן שמא עכשיו כתבו והקדימו וחיישי' לטרפות לקוחות שלא כדין וא"כ מוכח דאפי' בידיעת הבעל חיישי' לקנוניא נגד הלקוחות ועוד דאפי' למ"ש הרמב"ן בתחלה דלא חיישינן שמא הקדים היינו היכא דלא ידעינן שהקדים לא חיישינן שהקדים כדי להפסיד ללקוחות ולקנוני' דכיון דשלא כדין טרפ' ואיסורא הוא לא חיישי' לרמאי ולרשיעי היכא דלא אתרע אבל היכא דידוע שהקדים הזמן ליום הכתיבה אפי' בידיעת הבעל שמחל הפירות הרי הוא מפסיד לקוחות שלא כדין פשיטא דלא מהני בזה ידיעת הבעל ומחילתו להפסיד ללקוחות שלא כדין. ומוהר"ם מינץ בתשו' סי' ט' כתב ז"ל וזה אינה ראי' כלל להכשיר מוקדם דידן דע"כ צריך לחלק בין מוקדם למוקדם דהא הרא"ש מכשיר מוקדם בשעת הדחק כאשר הבאתי לעיל והרא"ש כתב בתשובה אם נתגרש בגט מוקדם ולא נודע פיסולו עד אחר שקדשה אחר דלא תפסי בה קדושין של השני ואין צריכה גט ממנו ומותרת לחזור לראשון וזה משמע איפכא וע"כ צריך לחלק ולתרץ דלעיל כשר מוקדם זהו דוקא שיודעי' העדים שהוא מוקדם וכיון דיודעי' שנכתב לכני עשרה ימי' ונחתם עתה לכך אינו פוסל דעדי' אסקו אדעתייהו לידע יום המסירה אבל מה שכתב בתשו' אח"כ דלא הוי גט כלל זהו מיירי דוקא דלא ידעי העדים פסולו עד אחר זמן מש"ה לא מסקי אדעתייהו לזכור יום המסירה וזה הוי פסול גמור וכן מוכח מלשון התשובה ז"ל אם נתגרשה בגט מוקדם ולא נודע פיסולו כו' וכן איתי' חילוק זה בהדיא בתוס' פ"ב בשיטת מפני מה תקנו זמן בגיטין בדיבור הני קלא אית להו וע"ש וא"כ עובדא דלא נודע פיסולו עד אחר זמן זהו פסול גמור עכ"ל ודבריו לא נתבררו לענ"ד דהא הרא"ש פסק כר' יושוע בן לוי דאמר כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק וכיון דס"ל לר"ש עיקר טעמא משום פירי וס"ל כיון שנתן עיניו לגרשה שוב אין לבעל פירות א"כ נכתב ביום ונחתם בלילה ודאי כשר אע"ג דלא נודע פסולו עד לאחר זמן ואע"ג דלא מפקי עדי' לקלא כשר הגט לר' שמעון ולכן בזה נראה עיקר כדברי הב"ש דהא דפסל הרא"ש במוקדם היינו בהקדים זמן הכתיבה דכה"ג אפי' לר"ש פסול כיון דעדיין לא נתן עיניו לגרשה מיהו מ"ש הב"ש דבידיעת הבעל אפי' מוקדם כזה כשר כבר כתבנו דלא נהירא דלא מהני ריצוי הבעל להפסיד ללקוחות. והיכא דלא נודע לבעל שהקדימו הזמן נראה דתצא אפי' לדעת אותן הפוסקי' דס"ל במוקדם לא תצא אבל בכה"ג דהקדימו הזמן שלא בידיעת הבעל ה"ל נכתב שלא לשמה כיון דזמן הוא מתורף הגט והאיש והאשה והזמן צריכי' להיות לשמה וכל שלא נעשה בצווי הבעל הוא בכלל שלא לשמה א"כ כל שהקדימו הזמן שלא בידיע' הבעל ה"ל נכתב זמנו שלא לשמה וכל שפסולו בגיטין אמרי' תצא וכמ"ש הר"ן בחידושיו לגיטין פ' המגרש דמה שתקני בגיטין לחוד כגון בפני נכתב ובפני נחתם או כתב לשום מלכות אחרת דבגיטין בלבד הוא שתקנו בזה הוא דס"ל לר' מאיר הולד ממזר דמשנה ממטבע שטבעו חכמי' בגיטין אבל בדרכי' שלא נתקנו בגיטין בלבד אלא גיטין ושאר שטרות שוין כך הדין דבמידי דבשאר שטרות פסול כגון הי' במזרח וכתב במערב דאפי' בשאר שטרות פסול החמיר ר' מאיר בגיטין שיהי' הולד ממזר אבל כתב בכת"י או שאין בו זמן כיון דבשאר שטרו' כשר בגיטין נמי כשר אלא כיון דבשאר שטרו' לא שטר' מעלי' הוא לגבו' בו ממשעבדי החמירו בגיטין ופסלו' אבל לא פסלו' לגמרי שיה' הולד ממזר עכ"ל וא"כ אפילו לדעת הפוסקים דבמוקדם לא תצא או בגט שאין בו זמן היינו משום דס"ל דמוקדם נמי בשאר שטרות כשר למגבי בי' מבני חורין אבל שלא לשמה ה"ל תקנת גיטין בלבד וכמו בפ"נ ובפ"נ כה"ג לחכמים תצא ולר' מאיר הולד ממזר וכל שהקדימו הזמן בלא ידיעת הבעל ה"ל נכתב הזמן שלא לשמה כיון דנכתב בלא צווי הבעל שהרי לא ציוה הבעל להקדים הזמן וכל שפסולו בגיטין בלחוד אם ניסת תצא ומ"ש הב"ש ז"ל ושעת הדחק פירש"י שניסת או שהלך לדרכו וא"א ליתן גט אחר נשמע מזה דס"ל אם לא ידע הבעל תצא ולא כהני פוסקי' שהבאתי בסמוך עכ"ל וכונתו דלא כהני פוסקי' שהביא סק"ב דס"ל במוקדם לא תצא אפי' לרבנן דא"כ היכי כתב רש"י שעת הדחק היינו שניסת א"כ למה לו לריב"ל לסמוך על ר"ש הא אפי' לרבנן דס"ל טעם זמן משום בת אחותו נמי לא תצא כיון דס"ל להני פוסקי' דלא גרע מוקדם מאין בו זמן כלל דאמרי' אם ניסת לא תצא אלא ע"כ ס"ל לרש"י במוקדם גמור תצא דגרע מאין בו זמן ולרבנן אפי' בנכתב ביום ונחתם בלילה תצא ולכך הוצרך ריב"ל לומר בכה"ג כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו. ומ"ש הב"ש עוד ז"ל והא דכתב הר"ן בשמו דס"ל לא תצא י"ל דשם איירי שידע הבעל שהוא מוקדם אז מחל הפירות עכ"ל כונתו למ"ש הר"ן פ' המגרש ז"ל ומוקדם למ"ד משום בת אחותו א"כ במוקדם ליכא חשש יותר מאין בו זמן כיון דאין בו זמן נמי לא קטלינין לה ואפ"ה תנן ג' פסולין אין בו זמן ואם ניסת לא תצא וא"כ ה"ה במוקד' ומשום חשש פירות אין לומר תצא כיון דלדעת רש"י בכל הגיטין אמרי' לה אייתי ראי' אימת מטי גיטא לידך א"כ ליכא חשש טריפת לקוחות עכ"ל וזולת זה לא מצינו בר"ן שכתב בשם רש"י דמוקדם לא תצא וא"כ לא תיקן ב"ש במ"ש דשם מיירי דידע הבעל שהוא מוקדם ואז מחל הפירות כיון דהר"ן כתב דלדעת רש"י לעולם אין לפוסלו משום חשש פירות כיון דבכל הגיטין אמרי' לה אייתי ראי' וא"כ אכתי תקשי למה הוצרך ריב"ל לסמוך על ר"ש כיון דלרבנן בלא"ה אם ניסת לא תצא דמשום חשש בת אחותו לא גרע מגט שאין בו זמן דלא קטלינן לה ומשום חשש פירי ליכא לרבנן דס"ל דיש לבעל פירי עד שעת נתינה ובכל הגיטין אמרי' לה אייתי ראי' אימת מטא גיטא לידך מיהו הר"ן מסיים שם בסוף דבריו דאפ"ה במוקדם תצא כיון דבשאר שטרו' נמי מוקדם פסול ע"ש והיינו דפסולו משום בת אחותו ואע"ג דאין בו זמן לא קטלינן לה אפ"ה מוקדם גרע טפי כיון דבשאר שטרות נמי פסול וע"ש וא"כ שפי' מצי רש"י סבר דלרבנן אפי' בנכת' ביום ונחתם בלילה תצא משום חשש דבת אחותו ולכך הוצרך ריב"ל לסמוך על ר"ש. ולפי מ"ש לעיל בדברי הטור שכתב דעכשיו שתקנו זמן הגיטין אם נתן לה גט בלא זמן צריכה שתברר מתי הגיע הגט לידה וביארנו לדעתו קטלינן לה כל שלא ביררה משום דאוקמה אחזקת א"א ע"ש א"כ מוקדם גרע טפי מגט שאין בו זמן דבאין בו זמן לא שייך תו חשש דבת אחותו דאם לא תברר קטלינן לה ובמוקדם הגט שבידה לראי' שנתגרש' ביום שנכתב בו דלא ידעינן שהוא מוקדם ועוד יתבאר בזה לפנינו אי"ה

סעיף ד (ד) השולה גט ממקום למקום בפ"ב דגיטין י"ח הני גיטין הבאין ממדה"י דמכתבי בניסן ולא מטי לידה עד תשרי מה הועילו חכמים בתקנתן ומשני הני קלא אית להו ופירש"י דאית להו קלא שלא נמסרו ביום הכתיבה ובין לזנות בין לפירי אמרינן לה אייתי ראיי' אימת מטי גיטא לידך והקשו בתוס' תינח לפירי אבל לזנות וכי קטלינן לה מספיק' עוד הקשו בגיטין הבאין ממדה"י למה תקנו זמן כלל וכתבו משום דעל ידי הזמן נותנין אל לבם לזכור יום המסירה ממש וע"ש. וליישב שיטת רש"י נלענ"ד לפמ"ש תוס' ד"ה כתבי' ואנחי' ז"ל הכא לא בעי לשנויי דאהני לקמי' כדאמרי' לעיל גבי כתב חדש שבת כיון דאהני לקמי' לא חיישי' לחפוי שהכתיבה והנתינה כי הדדי נינהו כמו ביומי' גופי' אבל גבי כתב ואנחי' בכיסתא וגיטין הבאין ממדה"י שהנתינה היא אחר הכתיבה חיישי' שמא יחפה ויאמר שקר שמקודם לכן נתגרשה וכן בנכתב ביום ונחתם בלילה פסול אע"ג דאהני לקמי' עכ"ל וביאור דבריהם דגבי כתב שבת שבוע שהנתינה היתה סוף השבוע והיא זינתה בתחלת השבוע ותאמר שכבר נתגרשה בתחלת השבוע אין השקר שלה ע"י כתב הגט אלא שלא הגבילו הזמן בפרטות וזה לא אכפת לן כיון דאהני לקמי' וכמו ביומא גופי' דאין מגבילין שעות היום ולא חיישי' משא"כ אם כתבו זמן הגט בפירוש בתחלת החדש והיא נתגרשה בסוף החדש דבזה מה שתאמר השקר שלה שנתגרשה בתחלת החדש יהי' ע"י הזמן הכתוב בגט בפירוש ונמצא שאותו השקר הוא כתוב בפירוש בגט בזה פסול אע"ג דאהני לקמי' וה"ה בכתבי' ואנחי' בכיסתי' ובגיטין הבאין ממדה"י אע"ג דאהני לקמיה כיון שתאמר שקר ע"י הזמן המבואר בגט ה"ל כנכתב ביום ונחתם בלילה דפסול אע"ג דאהני לקמי' כיון שהשקר הוא תוך הגט לזה משני שפיר הני קלא אית להו וידעו הכל שלא נמסר ביום הכתיבה אלא שלא יתברר מתוך הגט אימת מטי גיטא לידה א"כ אע"ג דלא קטלינן לה מספיק' מ"מ לא גרע מכתוב בו שבת ושבוע דאפילו לכתחלה כתבינן משום דאהני לקמי' וה"נ אהני לקמיה ואי משום דע"י הגט עצמו תאמר שקר שנתגרשה ביום הכתיב' וה"ל כל אותו זמן שמיום הכתיבה עד היום שאנו עומדין בו כאלו הוא כתוב שבוע סתם ואין בו זמן מוגבל אלא מגביל לקמיה ומ"ש רש"י ז"ל דאנן אמרינן לה אייתי ראי' אימת מטי גיטא לידך נ"ל כונתו דהזמן אינו מגרע כלל דאפי' כתוב בו זמן מניסן אנן לא משגחינן עלי' ואמרינן לה אייתי ראיה כיון דאית לה קלא שלא נמסר ביום הכתיבה ואף דלא קטלינן לה מספיקא כיון דאין השקר הזה מחמת