אבני מילואים על השולחן ערוך - ב רצד

חיישינן:

והא דפריך בגמ' כתבי' ואותבי' בכוסתי' מאי פירש"י דפריך בין למ"ד משום פירי בין למ"ד משום בת אחותו ובתוס' שם ד"ה כתבי' כו' פירשו דלא פריך אלא למ"ד משום בת אחותו אבל למ"ד משום פירי לא פריך דכדין טרפ' משעת חתימה ע"ש א"כ לשיטת תוס' שפיר מצינו למימר כדעת הש"מ דלא סמכי' אהך סברא דלא מקדים כו' אלא לענין חשש זנות דלא שכיח' אבל לתקנת לקוחות לעולם חיישי' כל מה דאפשר ומש"ה שפיר אתי' שיטת התוס' שפירשו יש לבעל פירות עד שעת נתינה ולא הוצרכו לתקן זמן משום פירי דאחר נתינה דיכולה להביא גיטה לב"ד ועיקר תקנה אליבא דריש לקיש הוא משום פירי משעת חתימה עד שעת נתינה ואע"ג דלא מקדים אינש כו' א"כ לעולם החתימה והנתינה ביום אחד משום תקנת לקוחות לא סמכינן אהך סבר' דלא מקדים וחיישינן כל מה דאיכא למיחש וזמנין דמקדים אבל לפירש"י ושיטתו דס"ל דהא דפריך אותבי' בכסתי' ומשני לא מקדים אליב' דתרווייהו קאי וא"כ אפילו לענין חשש פירות לא חיישינן משעת חתימה עד שעת נתינה כיון דלא מקדים איניש כו' החתימה והנתינה הן ביום אחד ואלימ' סבר' זו דאפילו לחשש לקוחות סמכינן עלה מדקמתרץ לה אליב' דר"ל מש"ה הוכרח רש"י ז"ל לפרש דעיקר תקנת' לר"ל הוא משום פירי דאחר נתינה וא"כ ע"כ הא דקאמר קסבר ר"י יש לבעל פירות עד שעת נתינה היינו משום דלעולם אמרינן לה אייתי ראיה. אך לפ"ז קשה לפירש"י דאמאי אמרי' לה לר' יוחנן אייתי ראי' אימת מטי גיטא לידך כיון דכתוב בו זמן נימא דודאי בו ביום נמסר דלא מקדים אינש כו' עוד נראה במה דהקשה הרשב"א ז"ל לשיטת התוס' שפירשו דתקנ' פירות הוא משעת חתימה עד שעת נתינה תפוק לי' דביום שנחתם נמסר דלא מקדים אינש כו' דהרא"ש כתב וז"ל אי נמי להכי כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו משום דלא שכיח דכתב גט קודם הנתינה דלא מקדים פורענות לנפשי' ואחר הנתינה הוא נותנו מיד לידה או ליד שלוחה או ליד שליח להוליך לה ואז הוי כמו גיטין הבאין ממד"ה דאי' להו קלא לפי שיש קול להולכת השליח ע"ש וכ"כ הרשב"א בחידושיו וכיון דאפי' בגיטין הבאין מממד"ה לא מהני קלא אלא מחמת הזמן שיש בו וכמ"ש תוס' דמש"ה תקנו זמן בגיטין הבאין ממדה"י דע"י הזמן זוכרין יום הנתינה וע"ש וא"כ שפיר תקנו זמן משום פירי דמשעת חתימה עד שעת מסירה לידה דשמא נתנו לשליח להולכה דלא שייך לא מקדים אינש כו' היכא שמוציאו מידו ואי לאו זמן אפי' בשליח להולכה לית לי' קלא. (ב') זמן בגט וכתב הטור ז"ל שפעמים אדם נשוי קרובתו ותזנה תחתיו וירצה לחפות עלי' ויתן לה גט אחר הזנות ולא יכתוב בו הזמן היא תאמר קודם הזנות נתגרשתי אבל כיון שתקנו לכתוב זמן אם תאמר כן צריכה להביא ראי' עכ"ל מבואר מדבריו דעכשיו שתקנו זמן אם תזנה ותוציא גט בלא זמן תהא צריכה להביא ראי'. והקשו עליו דאכתי היאך קטלינן לה מספיקא והב"ח כתב דקאי על' שאר דברי' דהיינו בני' יהיו ס' ממזרי' ותיאסר עליו מספק דמחמרינן בהו מספיקא וצריכה חליצה ואכתי תקשי כיון דעיקר תקנת הזמן משום בת אחותו היינו לענין מיתה וכמ"ש הרא"ש דמשום בני' ממזרי' או איסור החזרת גרושתו לא היו מתקנים אלא כיון שתקנו משום זנות בעדי' והתראה לענין מיתה ממילא עשו סמוכי' לתקנתן אף בזה"ז שלא יחפה על בני' ממזרי' ע"ש א"כ מה הועילו חכמי' בתקנ' לענין מיתה דהא אם יתן לה בלא זמן לא קטלינן לה מספיקא ואי משום דאהני דלכתחלה לא תנשא א"כ לא הי' צריך הטור לומר הטעם משום דצריכה להביא ראי' לדברי' דתיפוק לי דמהני דלכתחלה לא תנשא ועוד בגמ' אמרו בהדיא אלא הא דתנן ג' גיטין פסולין ואם ניסת הולד כשר מאי הועילו חכמי' בתקנתן ומסקינן אהני דלכתחלה לא תנשא וא"כ אמאי כתב הטור טעם אחר ונראה לפמ"ש תוס' ד"ה משום בת אחותו ז"ל שלא יחפה עלי' כשאין בו זמן דלא אמרינן אוקי אחזקת אשת איש והשתא היא דאיגרש' כיון שהיא גרוש' לפנינו ועוד אדרב' אוקמי בחזקת כשרה שלא נבעל' כשהיא אשת איש עכ"ל והנך תרתי חד טעמא הוא דודאי אע"ג דהיא גרוש' לפנינו חזקת קמא עדיפא ואמרינן השת' היא דאיגרש' וכמבואר בריש נדה כל הנשים דיין שעתן ואע"ג דהיא נדה לפנינו אמרינן השת' היא דחזאי דחזקה קמיית' עדיפא ולא אמרינן כל הטומאות כשעת מציאתן אלא לחומרא דקדשים וכמבואר אצלינו בקונטרס ש"ש ש"ג ע"ש והכא עיקר טעמא דהרי היא גרושה לפנינו וחזקת קמא אית לה דהיינו חזקת כשרות וכדאמרינן בריש נדה גבי מקוה שנמדד ונמצא חסר דכל הטהרות שנעשו ע"ג טמאות משום דאיכ' תרתי לריעותא דהרי חסר לפניך והעמד טמא על חזקתו ע"ש וה"נ הרי גרושה לפנינו ואוקי בחזקת כשרות וכ"כ גם בחי' פני יושוע ע"ש ובסוגיין דפריך ג' גיטין פסולין ואם ניסת הולד כשר מה הועילו חכמים בתקנתן ומשני אהני דלכתחילה לא תנשא ופירש"י דעדים לא חתמי ע"ש ואם כן כיון שאסורין העדים לחתום על גט שאין בו זמן אם עברו וחתמו פסולין הן לעדות כמו עדים שחתמו על גט מוקדם דפסולין לעדות כיון שאין רשאין ה"ה בלא זמן ועיין בש"ע ח"מ סי' ל"ד בעדים שהעידו באחד שגנב או גזל ואינו ידוע באיזו זמן מוקמינן להו בחזקת כשרות ואמרינן השתא הוא דאיפסל ע"ש וא"כ עכשיו שתקנו זמן בגיטין וזה נתן גט בלא זמן כיון דעדים אין רשאין לחתום בלא זמן ואנן לא ידעינן מתי נחתם ונמסר זה הגט שפיר אמרינן השתא היא דאיגרש' וקטלינן לה משום דאיכא חזקה דאשת איש ואי משום דהרי גרוש' לפנינו חזקת קמא עדיפא מאי אמרת דאיכא חזקת כשרות דאש' שכבר נתגרש' נגד חזקת כשרות דאשה איכא חזקת כשרות דעדים דאמרינן השתא הוא דאיפסלו משום דהשתא הוא דחתמו שלא כדין והשת' הוא דאיגרשה לפ"ז דברי הטור ודברי הש"ס דקאמר אהני דלכתחלה לא תנשא חד טעמא הוא דכיון דלכתחלה לא תנשא אין העדים רשאין לחתום וכיון דהוציאה גט ואין בו זמן ועדים חתומים בו בפסול אמרינן השת' הוא דחתמי בפסלות והשת' הוא דאיגרש' וא"כ נגד חזקת כשרות דידה איכ' חזקת כשרות דעדים לומר דהשת' היא דאיגרשה ומש"ה אם לא תברר מתי ניתן הגט קטלינין לה משום חזקת א"א ודו"ק:

סעיף ב' (ג) בשעת הדחק כשר פ"ב דגיטין אמר ר' יושוע בן לוי כדאי הוא ר' שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק וטעמ' דר"ש דזמן איתקן משום פירי וס"ל לר' שמעון דמשנתן עיניו לגרשה שוב אין לבעל פירות ומשעת כתיבה הפסיד פירות וכתב ב"ש סק"ד ז"ל ומשמע דוקא בכה"ג מהני עת הדחק אבל אם הוא מוקדם ולא ידע הבעל שהקדימו אפילו בשעת הדחק פסול דאז לא שייך לומר כיון שנתן עיניו לגרש' שוב אין לבעל פירות לפי"ז אין צריך לומר החילוקים שכתב בתשו' מהר"ם מינץ סי' ט' ושעת הדחק פירש"י שניסת או שהלך לדרכו ואי אפשר ליתן גט אחר נשמע מזה דס"ל אם לא ידע הבעל תצא ולא כהני פוסקים שהבאתי בסמוך והא דכתב הר"ן בשמו דס"ל לא תצא י"ל שם איירי דידע הבעל שהוא מוקדם אז מחל הפירות כו' ע"ש. ותמהני במ"ש דאם ידע הבעל שהוא מוקדם אז מחל הפירות דבתוס' מבואר להדי' דאפי' ידע הבעל לא מהני ע"ש בד"ה ור' שמעון מכשיר וז"ל וא"ת ניחוש שמא נכתוב בלילה והקדימו הבעל והאשה וכתבו זמן של יום לעשות קנוי' על הלקוחות אע"פ שבא לגרשה כדחיישי' ספ"ק דב"מ דף י"ט גבי שובר וי"ל דלעולם אין העדים חותמין כשרואין הזמן מוקדם אא"כ יודעים שביום הזמן נכתב עכ"ל מבואר מדבריהם דאפילו בידיעת הבעל נמי פסול כיון דחיישינן ללקוחות. ובחידושי הרמב"ן כתב ז"ל ואי' דקי"ל לר"ש היכי מכשרינן בגט מוקדם ניחוש דלמא כתב ליתן בניסן והקדים זמנו לכתוב מתשרי ומחתים עלי' סהדי השתא בניסן וניחא לי' להא לא חיישי' משום דבעל גופי' מאי הנאה מטי לדידי' בהא כיון דלא חייש ר' שמעון לבת אחותו וקשה הא דתנן שלהי ב"ב הערב בכתובת' והי' בעלה מגרשה וכו' דאלמא חיישי' לקנוניא ה"נ ניחוש לקנוניא משום פירות ואיכא למימר דהתם היתירא הוא ועוד דחזינן דהוא מגרשה והיא נפרעת מן הערב הלכך חיישי' אבל הכא איסורא הוא דשלא כדין טרפה ולא חיישינן ואי קשיא הא דאמרי' פ"ק דמציעא גבי מצא גט אשה בשוק בזמן שהבעל מודה יחזיר והוינן בה וליחוש כו' אלמא בעל לא מהימן לאו קושי' דנהי דכי אתרע לא מהימן מיהו לכתחלא לא חיישי' לרמאי משום קנוניא שאין אנו אחראין לרמאין דאין לדבר סוף אבל כד מטי הנאה לידי' ושכיח מתקני רבנן ואיכא למימר שלא הכשיר ר' שמעין אלא שכתבוהו ביום ודאי וחתמוהו בליל' אבל כשאין העדי' יודעים אימת נכתב לא חתמי חיישינן שמא עכשיו כתבו והקדימו וזה עיקר ואין בו ספק עכ"ל משמע מדבריו דלא חיישי' לקנוניא אלא היכא דנפל ואתרע וכן נראה דעת הסמ"ע בח"מ סי' ל"ט וסי' ע"ט גבי הודאה בב"ד דנאמן לומר פרעתי וכשמודה שלא פרע טורף מלקוחות משום דאית לי' קלא ע"ש ובש"ך סי' ע"ט ס"ק ל"א השיגו דהיכי מצי טריף מלקוחות ע"פ הודאתו וניחוש לקנוניא ע"ש ודברי הרמב"ן הנ"ל מבוארי' כדעת הסמ"ע דלא חיישינן לרמאו' וקנוניא אלא היכא דנפל ואתרע. אמנם דברי הב"ש אכתי אינן עולין חדא דכבר כתב הרמב"ן לעיקר כדברי