אבני מילואים על השולחן ערוך - ב רצג

סי' ס"ו סעי' ל"ה וסי' ס"א סעי' ז' ע"ש והמעיין שם בח"מ יראה דשם החיוב הוא מיד ומעכשיו ובתנאי כשיודה אח"כ או כשימחול אח"כ שיהי' חל החיוב מעכשיו אבל אם אין החיוב מעכשיו אלא אח"כ ודאי אינו גובה ממשעבדי שקנו קודם החיוב וזה פשוט. ובעיקר הטעם שכתב ב"ש דמסתמא דמלתא לא הי' הכונה אלא שיהי' לה מזונות ולא להוריש ליורשין נראה לענ"ד דאין זה עיקר אלא כמו שמבואר בשטה מקובצת ר"פ הנושא וז"ל מפני שהיא כבעלת חוב יש שהיו סבורי' לומר שאם מתה הבעל חייב לתת ליורשין דמי אותן מזונות עד סוף הזמן שקצב שהרי היא כבע"ח אבל זה אינו שלא נתחייב לזון אלא כשראוי לזון ואע"פ שאינה צריכה נותן לה דמי מזונות אבל מתה פטור שלא נתחייב אלא לזונה וזו אינה נזונת משא"כ בנשאת שראוי' למזונות ולא רצתה שתהא מחלת לזה ומקבלת מזה וכן אי' בירושלמי חלתה כמו שנשאת מתה כבר מתה עכ"ל והיינו דכל שראוי' למזונות נתחייב לה ויכולה לתבוע ממנו דמי מזונות אפי' כשהיא ניזונת ממקום אחר אבל לאינה ראוי' לא נתחייב כלל בדמי מזונות ולפ"ז מה שלמד הט"ז מכאן לענין מתנה בת"כ אינו נשמע מכאן ועמ"ש בספרי קצה"ח סי' ער"ח ס"ק ט"ו

הלכות גיטין

סי' קכ"ז סעי' א' (א') צריך לכתוב זמן בגט פ"ב דגיטין דף י"ז מפני מה תקנו זמן בגיטין ר' יוחנן אמר משום בת אחותו ריש לקיש אמר משום פירות ר' יוחנן מ"ט לא אמר כריש לקיש קסבר יש לבעל פירות עד שעת נתינה ור"ל מ"ט לא אמר כר"י זנות לא שכיחא וכתב תוס' ד"ה זנות לא שכיח והא דתקנו בתולה נשאת ליום הרביעי שאם הי' לו טענת בתולי' כו' דטפי איכא למיחש לשמא תזנה משמא זינתה ע"ש. וביאור הדברי' נראה דהתם בתקנתא דבתולה נשאת ליום הרביעי הוא משום דחיישינן שמא תזנה אחר החופה וטפי חיישינן שמא תזנה כמו שאמרו שמא מת לא אמרי' שמא ימות אמרי' ואע"ג דכתב בח"מ סי' ס"ח סק"ח דבזמן הזה שמקדשין תחת החופה ודאי זנתה קודם החופה דאין הכלה מתיחדת עם שום אדם ותמיד יש עמה שושבינין ונשים ואינו מצוי שתזנה בתוך זמן זה ותולין במצוי ע"ש אינו מוכרח דהא ס"פ המדיר כתבו התוס' בהא דתנן משארסתני נאנסתי נאמנת דברי ר"ג היינו משכנסתני נאנסתי ע"ש משום דטעמא דר"ג דכל מי שנולד הספק ברשותו עליו להביא ראי' וא"כ צ"ל דטוענת משכנסתני נאנסתי דבעודה ארוסה עדיין אינה ברשות הבעל וע"ש ואי נימא דתולין במצוי שאינה מזנה אחר החופה מחמת השמירה א"כ איך נאמנת לומר אחר החופה נאנסתי ואפשר דח"מ לא כתב אלא לזמנו דהוי שמירה מעולה בשושבנין ונשים אחר החופה אבל בזמן הגמרא ודאי דלא הי' כ"כ שמירה דכיון דחזינן דנאמנת להוציא ממון הכתובה מיד בעלה בטענת משארסתני נאנסתי מכ"ש דחיישי' לאיסורא מהאי טעמא ומש"ה תקנו שתהי' בתולה נשאת ליום הרביעי שאם תזנה אחר החופה ישכים לב"ד אבל בגט דתקנו זמן היינו משום זנות שעבר שכבר זינתה והוא רוצה לחפות עלי' ובהא ס"ל לריש לקיש דזנות לא שכיחא (עיין במוהרש"ל שכתב ג"כ כדברי מארן ז"ל דכונת תוס' הוא דהתם חיישי' שמא תזנה והביא ראי' לסברתם מהא דאמרי' לשמא מת לא חיישי' שמא ימות חיישי' ע"ש ואיכא למידק דלפי דבריהם מודה ריש לקיש דחיישי' לשמא תזנה אלא לשמא זינתה לא חיישי' א"כ חשי' לן בהא דאיתא פ' ד' אחין דף ל"א ע"ב וזהו דקדושין למעוטי זמן בקדושין דליכא ופריך הניחא למ"ד משום פירי ארוסה לית לה פירי אלא למ"ד משום בת אחותו ליתקין ע"ש והשתא לפי שטתם אפי' למ"ד משום פירי קשי' דגבי קדושין ליתקין זמן משום בת אחותו דהא מודה דלשמא תזנה חיישינן והתם בקדושין החשש הוא שמא תזנה ודוחק לומר דמאי דקאמר למ"ד משום פירי כוונתו לטעמא דפירי דאין זו מסוגית הש"ס וצ"ע). וטעמא דר"י לא אמר כר"ל קסבר יש לבעל פירי עד שעת נתינה ופירש"י ז"ל וזמן לא מהני עד דמייתא ראיה אימת מטי גיט' לידה ע"ש והקשו עליו תו' והרשב"א והרא"ש מהא דפ"ק דמציעא דף י"ז גבי מצא גט אשה בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה ופריך וניחוש שמא כתב ליתן בניסן כו' ומשני כי אתי למטרף אמרי' לה אייתי ראי' אימת מטי גיטא לידך ומשמע דוקא בנפל דאתרע הוא דאמרינן לה אייתי ראי' כו' אבל בשאר גיטין לא וע"ש ובב"י שהביאם:

והנה לפי מה שיתבאר לקמן בשם הר"ן דלא חיישינן לקנוניא אלא היכא דנפל ואתרע אבל היכא דלא אתרע לא חיישינן לקנוי' א"כ ניחא דהתם מיירי שהבעל מודה ולהכי כל גיטין שבעול' אע"ג דצריכ' להבי' ראי' אימת מטי גיטה לידה היינו כשהבעל מכחיש זמן הנתינה אבל אם מודה זמן הנתינה אינה צריכה תו להביא ראי' אימת מטי גיטא לידה אפי' לגבי לקוחות דלא חיישי' לקנוני' כיון דלא אתרע אבל במצא גט אשה אפי' כשהבעל מודה חיישי' לקנוני' ואפי' כשהבעל מודה אמאי יחזיר לאשה ניחוש שמא כתב ליתן בניסן כו' ולא יתודע ללקוחות שנפל ויסברו שאין בידם לטעון אייתי ראי' כיון שהבעל יהי' מודה לדברי' ומשני דאמרי לה אייתי ראי' אימת מטי גיטא לידך ומשום דנפל קלא אית לי' וכמ"ש בשטה מקובצת לב"מ שם ויתוודע ללקוחות ויאמרו אייתי ראי' ועוד יתבאר לפנינו בעזה"י ישוב נכון לשיטת רש"י ז"ל. ושיטת התוס' דקסבר יש לבעל פירי עד שעת נתינה ומש"ה לא הוצרכו לתקן זמן משום פירי דאחר נתינה דבקל תוכל לבא לב"ד ויכתבו לה אימת מטי גיטא לידה ולא תקנו לריש לקיש זמן אלא משום פירי דמשעת חתימה עד נתינה ובחידושי הרשב"א הקשה דהא מסיק גבי כתבי' ואותבי' בכיסתי' דלא מקדים אינש פורענותא לנפשיה ולעולם שעת חתימה ושעת נתינה ביום אחד וא"כ אמאי חששו לפירי דביני וביני ואין לומר דלא אמרו לא מקדים אלא בכגון התם דאותבי' בכיסתי' דאי מיפייס' איפייס דכיון דאינו רוצה לגרש לגמרי פורענות' הוא לגבי' אבל כשרוצה לגרש לגמרי מקדים חתימת הגט לנתינה דא"כ הדרא קושי' לדוכתה היאך כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו ניחוש שמא תזנה ויתן לה בצנעא וע"כ משום דלא מקדים הוא וא"כ למה תקנו זמן משום פירי דמשעת חתימה עד שעת נתינה כיון דביום אחד הוא דהא לא מקדים וע"ש שהניח בצ"ע ולענ"ד נראה לפמ"ש בשטה מקובצת פ"ק דמציע' דף י"ט בהא דאמרו שם אייתי ראי' אימת מטי גיטא לידך וז"ל יש מי שפירש דוקא בהא דנפל ואתרע אבל בעלמ' לא כו' ואין פירוש זה נכון דא"כ דבעלמא לא אמרי' הכי כו' ועוד היאך כותבין גט לאיש אע"כ דאין אשתו עמו ניחוש לקנוני' דלקוחות דלמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי וטרפי לקוחות שלא כדין וכ"ת דלא מקדים אינש פורענותא לנפשי' כדאמרי' במס' גיטין גבי כתבי' ואנחי' בכיסתא ופרקינין לא מקדים כו' לא דמי דהתם גבי בת אחותו סמכינין אהא משום דזנות בעדים והתראה לא שכיחא כו' אבל הכא גבי תקנת לקוחות הוי לן למיחש לכל מה דאפשר אלא ודאי דהכא הכי פי' דכל אשה הבאה לטרוף לקוחות אמרי' לה אייתי ראי' אימת מטי גיטא לידך כו' מפי רבי עכ"ל והשתא ניח' דתקנו זמן בגיטין לריש לקיש משום פירי דמשעת חתימא עד נתינה אע"ג דלא מקדים אינש כו' לא אמרי' סברא זו אלא לענין בת אחותו דזנות לא שכיחי וכמ"ש בשט' אבל לתקנת לקוחות חיישי' כל מה דאפשר למיחש ובהכי ניחא דברי תוס' ד"ה עד שעת נתינה וז"ל וא"ת לר"י היאך כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו ניחוש שמא כתב ליתן בניסן כו' וי"ל דגבי כותבין ללוה דמאן דיזיף בצנעא יזיף אבל בגט בעי עדי מסירה כו' ובתר הכי הקשו ז"ל וא"ת לר' יוחנן היאך כותבין גט לאיש ניחו' שמא תזנה ויתן לה בצנעא לחפות עלי' ותירצי דלא מקדים אינ' פורענות' לנפשי' ע"ש ואמאי לא תירצו לקושייתם הראשונה ג"כ משום דלא מקדים אינ' פורענות' אלא משו' דבתחלה הקשו דניחוש לפסיד' דלקוחות ובזה לא מהני טעמ' דלא מקדים דלא סמכינן עלה אלא לענין חשש' דבת אחותו דזנות בעדים והתרא' לא שכיח' אבל לתקנת לקוחות לעולם