אבני מילואים על השולחן ערוך - ב רצא

ובין כך נפסל המטבע דחייב לשלם מטבע היוצא אח"כ והובא בש"ך סי' ע"ד והשיב עליו וגם בתומי' שם כתב וז"ל איברא אף דאין למהרש"ל ראי' משם מ"מ אפשר דדינו אמת הואיל ודחהו בלך ושוב היה גרם בהפסדו ואלו פרעו בזמנו היה מוציאו במקום אחר אך מ"מ לא נראה לי חדא דהא גרם בעלמא הוא ועוד מתוס' דהקשו שם למה בלא התנה נותן לו מטבע הנפסלה הא בגזל אומר לו הרי שלך לפניך משמע דלולא המטבע בעין אינו יכול לומר הרי שלך לפניך ובמלוה להוצא' ניתנה ה"ל כאלו אינה בעין וקשה מאי קשיא ליה הא בגזל הפסידו דלולא שגזלו היה מוציאו בדוכתי טוב' קודם שנפסל וגרע מהלוה שדחה למלוה בלך ושוב כי שם דרך הלווים כך משא"כ גזלן הרשיע לעשות וגרם רעה לחבירו וע"כ צ"ל דבשביל כך אין לחייבו ממון ומכ"ש בעובדא דמהרש"ל ולכן ברור דאין להוציא מיד המוחזק עכ"ל והנה לפנינו ראיה ברורה דכל שהעיכוב מן הלוה ה"ל הגזילה ממש וכל דליתי' בעין משלם כשעת הגזילה והלואה נמי ה"ל ליתי' בעינא וכמו הכא בפרנס' דצריך לשלם כשעת היוקר כל שהעיכוב ממנו. ובזה יתיישבו דברי תוס' פ' הזהב דף מ"ד ד"ה נ"מ למקח וממכר ע"ש דנ"מ אם מכר לו חפץ בכ"ד איסרין כשהן הולכין כ"ד בדינר והמתין עד שהוקירו לא יאמר אתן כ"ד איסרין אלא יתן לו דינר ע"ש והוא תמו' דהא אינו צריך ליתן אלא אותו מטבע שפסק ואע"פ שהוזל ובתשו' מוהרשד"ם סי' ס"ה הביא מזה ראיה דפוסק על המטבע והוזל משלם כשעת היוקר ע"ש אבל כבר הלכה מרווחת בישראל דאין צריך לשלם אלא אותו מטבע שפסק אע"ג דהוזלו אח"כ ולפי מ"ש אפשר ליישב דברי התוס' שהעיכוב היה מן הלוקח שלא סילק כראוי ודחהו בלך ושוב לכך משלם כשעת היוקר ודו"ק. (ב') צריך לפרוע לה כזמן היוקר וכתב בט"ז בהוקרו מזונות דצריך לקיים כפי מה שפסק היינו דוקא ביוקר דשכיח אבל יוקר דלא שכיח הוי כאונס דלא שכיח והובא בב"ש ע"ש ולענ"ד אינו נראה כן מדברי תוס' פ' נערה דף נ' ד"ה ומאי עלי' דשם ס"ל דבמזונות ה' שני' חייב נמי ברפואה שאין לה קצבה דה"ל בכלל מזונו' ע"ש ואע"ג דחלה ה"ל אונס כדמוכח רפ"ק דכתובו' ע"ש ואפי' הרא"ש דס"ל פ' הנושא דבמזונות ה' שני' אינו חייב ברפואה שאין לה קצבה אינו אלא משום דס"ל שם דרפואה אינה בכלל מזונות היכא שמקבל על עצמו לזון את חבירו ע"ש. ואי נימא דיוקר דלא שכיח אע"ג דהוי מזונות ה"ל אונס ולא מיחייב בי' א"כ מה"ט גופי' נמי לא מיחייב ברפואה דה"ל אונס ואע"ג דתוס' והרא"ש רפ"ק דכתובת דף ג' ד"ה איכא דאמרי שם מחלקין בין אונס לאונס וכתבו דחלה ה"ל אונס דשכיח ולא שכיח ע"ש התם שאני לגבי גיטין דאמרו רבנן דאין אונס בגיטין משום צניעות ופרוצות ובאונס דלא שכיח כלל לא שייך טעמא דצנועות ופרוצות ע"ש אבל בחלה הוי אונס דשכיח ושייך טעמא דצנועות ופרוצות אבל פשיטא דכ"ע מודו דחלה הוי אונס גמור וכיון דחזינן דחייב ברפואה ה"ה ביוקר בין שכיח או לא שכיח כיון שהתחייב במזונות אין חילוק כן נראה לפענ"ד.

(ג') סעי' ד' ודוקא שקנו מידו או שחיי' עצמו במזונותי' בשטר ולדעת הרמב"ם פי"א מהל' מכירה לא מהני קנין או שטר אלא בשעת נשואין דה"ל כעין דברים שנקנין באמירה אבל שלא בשעת קדושין ונשואין לא מהני קנין או שטר בחיוב מזונות דהוי דבר שאינו קצוב ובכסף משנה שם הביא ראי' לדברי הרמב"ם מהא דאמרו ר"פ הנושא בנות דלא הויין בשעת קנין לא מהני להו קנין מי לא עסקי' דהויין בשעת קנין וה"ד כגון שגירשה ואהדרה ומדקאמר כגון דגרשה ואהדרה משמע דבעי' דוקא שעת נשואין כו' ושלא בשעת נשואין לא מהני שום קנין בדבר שאינו קצוב וע"ש. ואיכא למידק דנהי דאין אדם יכול לחייב עצמו בדבר שאינו קצוב אבל זה שכבר נתחייב במזון הבנות מתנאי ב"ד אלא דלא נשתעבד לגבות ממשועבדי' אמאי לא יועיל הקנין לשעבד נכסיו אפי' לדבר שאינו קצוב דהא כתב בעה"ת ליישב דברי הרמב"ם ז"ל במה שהקשו עליו מהא דאמרו פ' עשרה יוחסין ובפ' יש נוחלין יכיר למה לי ומשני בנכסי' שנפלו לו לאחר מכאן הניחא לרבנן דס"ל אין אדם מקנה דבר שלבל"ע אלא לר"מ מאי איכא למימר ולדעת הרמב"ם מאי פריך לר"מ הא אפילו לר' מאיר לא מצי יהיב נכסים שיפלו לו לאחר מיכן דה"ל דבר שאין לו קצבה, ותירץ בעה"ת דלר' מאיר דס"ל אדם מקנה דבר שלבל"ע גם דבר שאין לו קצבה יכול להקנות והרמב"ם פסק לדידן דקי"ל כרבנן ע"ש ואנן קי"ל דשיעבוד לרבנן כמו קנין לר"מ ומה"ט יכול לשעבד דאקני דה"ל דבר שלבל"ע וא"כ גם דבר שאין לו קצבה יכול לשעבד ולפ"ז הכא כבר נתחייב במזון הבנות ע"י תנאי ב"ד ואין הקנין מועיל אלא לענין שיעבוד נכסי קשי' אמאי לא מהני ועיין ביאור דברי הבעה"ת בקצה"ח סי' ס' סק"ג. ונראה דטעמא דלר' מאיר יכול להקנות דבר שאין לו קצבה כמו שיכול להקנות דבר שלבל"ע הוא משום דסוף הדבר לבא לידי קצבה ולכך יוכל להקנותו אלא דלרבנן לא מצי מקני כיון דהשתא הוי דבר שאין לו קצבה וכיון דהשתא לא חייל לבתר הכי נמי לא חייל ומשו' דמי איכא מידי דהשתא לא חל ולבתר הכי חייל אבל לר"מ דס"ל באומר לאחר שאתגייר או לאחר שתתגיירי דחיילי קדושין לאחר שנתגיירו מש"ה בדבר שאין לו קצבה נמי מהני והא דשיעבוד לרבנן הוי כמו קנין לר"מ היינו דחייל לאחר שבא לעולם ולא קודם כדאמרינן בדאקני לוה ולוה וקנה ומכר לתרווייהו משתעבדי וכמבואר בפרק בפ' מי שמת ובטוש"ע ח"מ סי' קי"ב ע"ש וא"כ ה"ה בשיעבוד של דבר שאין לו קצבה נמי לא חייל אלא בתר דהוי לי' קצבה לכך לא טרפי בנו' ממשעבדי ששיעבדן האב דהא בחיי אביהן ה"ל דבר שאין לו קצבה ועדיין לא חל השיעבוד על הנכסים ולהכי לא משכחת לה דמהני קנין למזון הבנות לטרוף ממשעבדי דאבוהון אלא בגירשה ואהדר' דבשעת נשואין גמר ומקני אפילו דבר שאין לו קצב' משום דהן הן דברים הנקנין באמיר' ואלים קניני' ומשתעבדי נכסי תיכף ומיד בשעת הנשואין וטרפי ממשעבדי ששיעבד אביהן אע"ג דאז הי' עדיין דבר שאין לו קצב' ודוק:

וראיתי בחידושי פני יושוע ר"פ הנושא וז"ל ונראה לענ"ד דהרמב"ם ז"ל ורבותיו מסברא דנפשייהו פשיטא להו דהבא להתחייב בדבר שאינו חייב כלל לא עדיף ממתנה גמורה וכיון דבמתנה ואפילו במכר כ"ע מודו דלא מהני בדבר שאין לו קצבה אפילו בקנין ה"ה למתחייב כה"ג ועל זה מורה לשון הרמב"ם ז"ל שכתב להדיא בדין המתחייב בדבר שאינו חייב הרי זה כמו מתנה עכ"ל וע"ש ותמיהני במ"ש דבמתנה ואפילו במכר כ"ע מודו דלא מהני בדבר שאינו קצוב והרי לפנינו דברי הבעה"ת שכתב שהקשו על הרמב"ם מהא דפרק י"נ יכיר ל"ל לנכסים שנפלו לו לאחר מיכן הניחא לרבנן אלא לר"מ יכיר למה לי והקשו להרמב"ם אפילו לר"מ אינו יכול ליתן נכסים שיפלו לאחר מיכן דה"ל דבר שאינו קצוב מבואר להדיא דמי שחולק על הרמב"ם ס"ל דגם במתנה ומכר מהני אפילו דבר שאינו קצוב וכן מבואר בש"ע ח"מ סימן רמ"א סעיף ד' ע"ש ובסמ"ע סקי"ד:

(ד) חלתה הבת הרי היא כנשאת ובש"ע ח"מ סי' ס' סעיף ג' כתב ואם חלה הניזון אינו חייב ברפואתו וע"ש בש"ך שכתב דתוס' בכתובות דף נ' ע"ב ד"ה וממאי כו' נראה דחולקין וס"ל דחייב במזונות ודברי הריטב"א עיקר כדמוכח בירושלמי וע"ש:

וראיתי בתומים שם שכתב ז"ל ואני תמה ומסופק מאד להחליט הדין הלזה דכל טעמו של הרא"ש הוא דמחלק בין מזונות דתנאי ב"ד ובין מזונות שקיבל מעצמו משום דס"ל כפירש"י בגיטין דמזונות חמש שנים הוי לי' קייצי ולא פריך לר' חנינא כלל וקשי' ליה קושית תוס' הא מזונות לא קייצי לכך נחית לחלק דשם רפואה בכלל משא"כ במתחייב לזון בת אשתו דאינו חייב ברפואה וזהו הכל אי אמרי' דאין הקושי' לר' חנינא אבל לדעת הרמב"ן והרשב"א וסייעתן דס"ל דגם לר' חנינא הקושי' ומשום דס"ל דמזון חמש שנים נמי מקרי דבר שאינו קצוב א"כ לא זו דאין כאן ראי' כלל אף גם דנהפוך הוא דכל ראיות הרמב"ן בבעה"ת שער ס"ד סוף ח"א והרשב"א בחידושיו לגיטין דהקושיא הוא לר' חנינא מהא דאמרי' בכתובות מזונות לא קייץ ואי ס"ל חילוק הנ"ל הא לא דמיא אהדדי דשם פשיטא דכיון דחיי' ברפואה דמקרי דבר שאינו קצוב משא"כ מזונות דעלמא דאינו חייב ברפואה ה"ל קצוב ועוד לשיטת הרמב"ם וסייעתו דס"ל להלכה כר"ח דאמר משום שאין קצובים הא דמשני פ' הנושא בשקנו מידו ופריך אי הכי בנות נמי קשה מאי קושי' דלמא קנין לא מהני בדבר שאין לו קצבה כמ"ש רש"י והרא"ש להדיא ולכך בת אשתו דאינו חייב ברפואתה ה"ל קצוב וגובה ממשעבדי אבל מזון הבנות דאכלי בתנאי ב"ד וחייב ברפואה ה"ל אינו קצוב ולא טריף ממשעבדי וע"כ צ"ל דאף זה אינו קצוב או קצוב כמו זה כו' והירושלמי דמייתי הריטב"א אין בו ראי' כלל דאין חייב ברפואה שאין לה קצבה כו' וריטב"א לא מייתי לי' בכתובות על זה דאינו חייב ברפואה דהיכי מוכח שם וכן הב"י באה"ע סי' קי"ד לא פירש דיש ללמוד מזה דאינו חייב ברפואה רק לומד מהירושלמי דאף דזה בלא"ה אצלו יתד שלא תמוט דאינו חייב ברפואה מ"מ חייב לתת לה מזונות כמו בריאה וזהו שלמד הריטב"א מהירושלמי אבל גוף הדין אין לו ראיה