אבני מילואים על השולחן ערוך - ב רפח

יוחנן יתומים שקדמו ומכרו כו' ולא מצי לשנויי דמייר' לאחר שעמדו בדין דאכתי בנים שייכי בגווייהו אלא דבנות הוו כמלוה בשטר אבל גוף הנכסים דבנים נינהו ואין הבנות מאכילין ע"י מלוה בשטר דבע"ח אינו מאכיל ואם אותו העובר בן הוא יש לו חלק בגוף הנכסים ופוסל ושיעבוד הבנות אינו מועיל להאכיל וכל זה נכון וברור. מיהו כל זה לר' יוחנן דאזיל בשיטתי' דס"ל טעמא דאין כתובין וכן להפוסקים דס"ל כר"י ור"ל בהא והם הרי"ף והרא"ש והטור וכ"פ הרשב"א הובא בש"ך שם סי' ס' ע"ש אבל לדעת הרמב"ם דפסק כר' חנינא דטעמ' הוי משום שאין קצובין וכמבואר מדבריו פ' כ"א מהל' מלוה ע"ש א"כ בע"כ צ"ל דמזון הבנות ה"ל דבר שאין לו קצבה דאע"ג דכתב לה עד דתבגרן מ"מ משום רפואה דאית בי' ה"ל דבר שאין לו קצבה וכמ"ש תוס' והרא"ש אלא היכא דקנו מיני' אלים טפי ומהני אפילו לדבר שאין לו קצב' אבל שטר לא מהני וכמבואר כל זה בש"ך שם ע"ש א"כ העמדה בדין דאינו אלא כמלוה בשטר וכיון דשטר לא מהני בדבר שאין לו קצבה ה"ה העמדה בדין נמצא דלהרמב"ם אפי' לאחר העמדה בדין אם מכרו מכור ואין הבנות מוציאין מלקוחות דלא עדיף משטר ועיין בש"ך שם שהביא בשם הבעה"ת דאפי' קנו מידו לא מהני בדבר שאין לו קצבה לענין משעבדי ע"ש מיהו בהא מודו ר"ע דהעמדה בדין לא עדיף משטר גמור וכיון דשטר לא מהני בדבר שאין לו קצבה ה"ה העמדה בדין אך לפי דעת הפוסקים כעולא ור' יוחנן ור"ל דטעמ' משום שאין כתובין ניחא דנקט קדמו ומכרו דוקא קודם העמד' בדין ור"י גופי' פשיט' דלטעמי' אזיל ויפה פירש"י ורשב"ם במילתי' דוק' קודם שעמדו בדין וזה נכון. ולפ"ז נראה דאפילו בנכסים מרובין כל שהעמידו הבנות בדין על מזונות והיה להן כס"ד ליתן להם מזונות ה"ל כמלוה בשטר וגובה מנכסים ששיעבדו הבנים אח"כ וממיל' נשמע דה"ה והוא הטעם במזון האש' כל שעמד' בדין גובה ממשועבדים שאח"כ ועיין פריש' שכתב דוק' אם מכרי היורשין קרקע קודם שהחזיקו הב"ד הקרקע ביד האשה כמ"ש בסי' קי"ב בהגהה סעיף י"ד ויש לחלק עכ"ל ולפמ"ש דגבי בנות אפי' בנכסים מרובין מהני העמד' בדין א"כ פשיט' דה"ה למזון האשה ואין לחלק עוד וזה נ"ל ברור

סי' קי"ג (א') סעיף א' כך נותנים לה פרנס' מנכסי האם והוא דעת הרמ"ה הובא בנמ"י פ' י"נ ומהרי"ל סי' ע"ט דעתו דאין לה פרנס' מנכסי האם והביא ראי' מהא דפ' מציאת האש' דף ס"ח דדחיק לפרש הא דאמר רב הונא פרנס' אינה כתנאי כתובה ואם אית' דאית לה פרנסה מנכסי האם לישני להך מלת' דנגבית מנכסי האם ע"ש. ועיין בפרק נערה דף נ"ב דפריך מי איכ' מידי דרחמנ' אמר ברא לירות ברתא לא תירות ואתי רבנן ומתקני דברת' תירות ומשני הא נמי דאוריית' היא דכתיב קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תתנו לאנשים בשלמ' בנים בידייהו קיימו אלא בנות מי קיימן בידי' אלא הא קמ"ל דנלבשה ונכסה וניתב לה מידי כי היכי דקפצי לה ואתי נסבי לה ועד כמה אביי ורבא דאמרי תרווייהו עד עישור נכסים ובפ"ק דקדושין דף כ"ט גרסי' כל מצות הבן על האב אנשים חייבים ונשים פטורות ומפרשים בגמ' כל מצות הבן המוטלות על האב לעשות לבנו אנשים חייבין ונשים פטורות תנינא להא דתנו רבנן האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה ע"ש ובדף ל' שם להשיאו אשה מנ"ל דכתיב קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תתנו לאנשים בשלמא בנו בידו הוא אלא בתו בידו היא הכי קאמר ניתן לה מידי ולבשיי' ולכסיי' כי היכי דקפצי עלייהו אינש ע"ש מוכח מזה דאשה אינה חייבת להשיא את בנה או בתה ועיקר תקנת פרנסה אינו אלא עישור נכסים במה שהעמידו על דברי תורה להשי' את בנותיו והאשה אינה חייבת בכך ואע"ג דפרנסת הבת בע"ח דאחי הוא זה הוא משום שאנו אומדין דעת אביה שרוצה להשיא אותה לאיש לקיים מצוה זו דתנו בנותיכם לאנשים ומש"ה אע"פ שלא ציוה האב על נכסיו מחייבין היתומים בפרנסה זולת היכא דציוה בפירוש שלא יתפרנסו מנכסיו אבל אשה שאינה חייבת בכך אין היתומים מחוייבין ליתן ולכן נראין דברי מהרי"ל שוב עיינתי בגוף התשו' למהרי"ל וכת' ז"ל אלא ודאי דוק' מנכסי האב יהבינן עישור דחיי' להשי' את בתו כדילפי' מקחו לבניכם כו' ואת בנותיכם תתנו לאנשים כו' ע"כ ונרא' שהן הן הדברים שכתבנו

סעיף ב' (ב') ומן הראוי כתב הטור ז"ל הבת לגבי עישור נכסים כבע"ח של אחים לפיכך נוטלת מהם מבינונית בלא שבועה ומן הראוי כגון אם מת אבי' בחיי זקנה ולא היה נכסים לאבי' ואח"כ מת זקנ' וירשוהו אחי' נוטלת מהם עישור נכסים ע"כ וראיתי במשנה למלך פ"כ שכתב עלה ז"ל ודין זה הוא תימה בעיני דנהי דהבת הוי בע"ח דאחין היינו בנכסי' של אביהם אבל בכה"ג דמצי האח למימר אנא מכח אבוהו דאבא קא אתינ' ומעולם נכסים אלו אינם של אבינו למה תטול הבת עישו' נכסי בנכסים שאינן של אביהם כו' אבל בכה"ג דמצי למימר האחים מכח אבוהו דאבא קאתינ' הוא תימ' בעיני כו' וע"ש שהניח צ"ע:

ולפמ"ש בס' קצה"ח סי' ק"ד בהא דכתב הטור שם דאין הבע"ח נוטל בראוי משום דהוי דשלבל"ע ובסימן רי"א גבי בן שמכר בנכסי אביו כתב דמצי אמר אנא מכח אבו' דאבא קא אתינ' ע"ש וכן בנמוקי יוסף פ' מי שמת הרכיב שני הטעמים יחד משום דאבא לא זכה מעולם באותן נכסים ואין אדם מקנה מה שלא בא לעולם כו' אלא שכך פסקו במערב' דמכח אבוהי דאב' קא אתי ע"ש ולזה כתבנו שם דודאי עיקר דינא הוא דבן אבל מכח אבי אביו הוא בא וכדכתי' תחת אבותיך יהיו בניך אבל מ"מ הבן קודם לכתחלה מבן הבן וא"כ יאמר הבע"ח אנא מכח אביך קא אתינ' שהוא קודם לנחלה ממך והוא חייב לי אלא דלזה צריך לטעמ' דאין בע"ח נוטל בראוי משום דלא עדיף שיעבוד לרבנן מקנין לר' מאיר ולר"מ אפי' בנכסים שנפלו כשהוא גוסס אינו מקנה כיון דלא בא לידו לבסוף כדאי' פ' עשרה יוחסין דף ע"ט ע"ש ומכ"ש בנכסים שנפלו לאחר מיתה ואפילו מאן דס"ל דבע"ח נוטל בראוי היינו משום דמצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם וכדאמרינן פרק מי שמת דאפי' נימא דאקני לא משתעבד יורשין חייבין לפרוע משום מצוה לכך הכא מצי למימר אנ' מכח אבוהו דאב' קא אתינ' ואין עלי מצוה לפרוע חובת אבא דלא אמרינן מצוה לפרוע חובת מורישיהן אלא היכא דבא מכח אותו מוריש שהוא חייב לאותו בע"ח אבל היכא דיכול לבוא מכח אבי אביו והוא אינו חייב לבע"ח א"צ לפרוע וע"ש בביאור רחב וא"כ הכא דהבת בע"ח דאחין ויכולין לגבות מן הראוי אע"ג דאינו אלא מנכסים של אביהם ה"נ של אביהם הוא דאע"ג דכתיב תחת אבותיך יהיו בניך מ"מ האב קודם לכל יוצאי יריכו ואמרינן דאביהם יורש בקבר והבנים מיניה קא ירתי מש"ה צריך האח לפרוע כיון דמ"מ עליו מוטל לפרוע אותו החוב כיון דבנות בע"ח דאחין הן אמרינן דזה נכסי אביו ודו"ק היטב. (ג) יש אומרים דוקא למעוטי מעישור נכסים אבל לא להרבות בתוס' פ' נערה דף נ' ד"ה ומאי עלי' כתבו וז"ל בפ' מציאת האשה דף ס"ח פי' ר"ח דהא דאמר שמואל שמין באב לא ליפות כח הבת ליתן לה יותר מעישור נכסים אם האב היה ותרן אלא לגרוע כחה וליתן לה פחות מעישור נכסים אם אנו יודעין שהוא עצרן כו' כדאי' פ' מציאת האשה מעשה ונתן לה רבי עד שנים עשר בנכסים ולקמן נמי משמע דדוק' עד עישור שרי רבנן טפי לא דאי' עיבור' אחסנת' דפריך מי איכ' מידי דרחמנ' אמר ברא לירות ברת' לא תירות ומתקני רבנן כו' ומסיק עד כמה משמע עד כמה שרו רבנן אע"ג דדמי לעיבור' אחסנת' עד עישור נכסי כו' וא"ת דבפ' מציאת האשה תנן ר' יהוד' אומר אם השי' את הראשונה ינתן לשניה כדרך שנתן לראשונה ומשמע אפי' נתן לראשונה יותר מעישור נכסי מדקמהדרי ליה רבנן פעמים שאדם עשיר והעני פי' עשיר בדעת והעני בדעת ולא יתן לזאת כמו שנתן לראשונה אלא שמין את הנכסים ועישור נכסים יתנו ולא יותר ושמואל דאמר שמין באב כר"י ס"ל עכ"ל וכן הקשה הרא"ש ז"ל ע"ש. ולפענ"ד נראה דשיטת הר"ח הוא דלא ס"ל לרבנן ולר"י עישור נכסים אלא לרבי לחודי' הוא דס"ל הכין ואנן קי"ל כותיה אבל ר' יהודא ורבנן היכא דאמרי שמין את הנכסים אין כונתן לשום הנכסים וליתן לה עישורן אלא כמ"ש הר"ן דשמין את הנכסים אין הפירוש עישור כפירש"י ותוס' אלא גונ' אחריתי דהיינו שמין ורואין שכנגדן היאך מתפרנסות מנכסים כיוצא בהן וכ"כ בשטה מקובצת ז"ל ובודאי דלר' יהוד' כל היכא דליכ' אומדנ' דאב אזלינין בתר שומת הנכסים כרבנן והכי מוכח בתוספת' דגרסי התם כיצד הבנות ניזונות ומתפרנסות מנכסי אביהן אין אומרים אלו אביהן היה קיים כך וכך היו נוטלות אלא רואין שכנגדן כיצד ניזונת ומתפרנסות ונותנין להן רבי אומר כל אחת ואחת נוטלת עישור נכסים ר' יהוד' אומר אם השי' בת הראשונה ינתן לשניה כדרך שנתן לראשונה ע"ש ואמרינן לקמן אליב' דרבי כי איכ' אומדנ' לא אזלינן בתר עישור נכסים וא"כ מאי איכ' בין ר"י לרבי ואין לומר דלר"י כי ליכ' אומדנ' לא שקלי מידי הלכך ע"כ לר"י כי ליכא אומדנ' אזלינן בתר שומת הנכסים