אבני מילואים על השולחן ערוך - ב רפה

אינה נגבית אלא מן הקרקע והיכי מהני מחילת הפעוטות ונראה ליישב לפמ"ש ר"ת בטעמא דמוכר שט"ח לחבירו וחז' ומחלו מחול משום דב' שיעבודין יש למלוה שיעבוד הגוף והוא אינו נמכר ושיעבוד נכסים הוא דנמכר וכיון דמחיל לשיעב' הגוף ממילא פקע שיעבוד נכסי שאינו אלא ערב כמבוא' בהרבה מקומות וא"כ בקריבתי' דר' נחמן כבר מכרה אמה שיעבוד נכסי ללוקח וא"כ אין לה שיעבוד קרקעות ולא נשאר אלא שיעבוד הגוף שאין בו משום לתא דקרקעות שפיר יכולה הפעוטה למחול כיון דאין קרקע שלה רק שיעבוד הגוף הוא דמחלה וממילא פקע שיעבוד נכסי של הלוקח אבל בפרנסה ומזוני המגיע לבנו' דיש להן שיעבוד הגוף ושיעבוד נכסים על הקרקעות ה"ל כקרקע ממש ולא מהני מחילת הפעוטו' וכ"ת אכתי גבי פרנסה ומזוני נמי אית לה ב' שיעבודים שיעבוד הגוף ושיעבוד נכסי נהי דלא מהני מחילה לגבי שיעבוד נכסי דהוי קרקע תיהני מחילתה לשיעבוד הגוף וממילא תפקיע שיעבוד הנכסים זה אינו דכיון דעכ"פ יש לה שיעבוד קרקעו' ואם תמחו' שיעבוד הגוף יהיה בטל שיעבוד הקרקעו' מש"ה לא מהני מחילת' אפילו לשיעבוד הגוף דהיא הנותנת הואיל ועי"ז תפקע קרקע משא"כ התם בפ' הכותב דאין לה שום זכות בקרקע שכבר נמכר ללוקח כל שיעבוד הנכסים ולא מפסדא היא קרקע ע"י מחילה זו ולכך מהני מחילתה. ועוד נראה דבפרנסה דה"ל בע"ח דאחין וכדאי' פ' מציא' האשה ושום חיוב ליכא על האחין גופייהו אלא על הנכסים שהניח להן אביהן והאחין לא נתחייבו מעולם לפרנס' הבת מש"ה שפיר כתב רש"י ז"ל שם דף ס"ז דאפילו מחלה הקטנה בפירוש לא מהני דה"ל כקרקע דשיעבוד פרנסה מן הקרקע הוא ושיעבוד הגוף ליכא הכא דהא דהוי בע"ח דאחי היינו מנכסים שהניח להן אביהן. ולפי"ז במזונות דה"ל בע"ח דאביהן משום תנאי ב"ד אפשר דמצי מחל' לשיעבוד הגוף לגבי' אבי' וממילא פקע שיעבוד נכסים וכיון דעיק' המחילה אינה על הקרקע אע"ג דנפקא מיניה לגבי קרקע לא אכפת לן ודיינינן לה כנותנת במטלטלין דמקח מקח וה"נ מחילתה מחילה ואפשר שזו היא דעת הרמב"ם דגבי פרנסה פסק כמתני' דלא מהני מחילתה וגבי מזוני מהני מחילתה ודו"ק. (ד') ויש אומרים דלא אבדה מזונות כשתתארס כשהיא נערה. והוא דעת הרב המגיד והרשב"א דבעי' קידושי תורה ובס' בית מאיר הקשה דאף בנשואין לא תפסיד קטנה דגם נשואי' דרבנן נינהו יעוד קשה דברי הרשב"א דיליף אירוסי קטנה לדעת' דלא תפסיד מפרנסה ואיך אפשר לדמויי לשם דאף בנשואין אינה מפסדת ואפי' נדחק דנשואה יש לה מזונות מהבעל משא"כ ארוסה דלית לה מזונות מהארוס קשה חדא הרמ"א סתם כהרמב"ם דיש לה מהארוס ואי זה בזה תלי' קשי' ותו קשה לי על שטה זו דקטנה אפילו האירוסין דמדעתה לא תפסיד א"כ לרב דפסקי' כותיה דתנאי כתוב' עד דתלקחון לגברין הוי' דאירוסין ע"כ היינו דוקא באירוסין דנערות שהם קידושי תורה א"כ מנ"ל למילף מלשון תנאי כתובה זה דאם נשאת בקטנות דאבדה מזוני ומה בכך דיש לה מהבעל כיון דקטנה מעולם לא הוציאה לישנא דהתנאי כתובה מהחיוב וצ"ע עכ"ל. ואינו קושי' דמה שיש לה מזונות מהארוס לדעת הרמב"ם היינו משום דתנאי כתובה עד הוי' דאירוסין ומפסידה על ידו מזונות האחין מש"ה אמרינן דארוס אדעתא דהכי נחית שיתן לה הוא מזונות כדי שלא תשאל על הפתחים ולא תפסיד על ידו וא"כ מה שמפסדת מזונות מהאחין הוא סבה למה שמתחייב הארוס ליתן לה מזוני אבל בקטנה דאירוסין דידה לאו כלום הוא דלאו קידושי תורה נינהו ולא מקרי הוי' דאירוסין ואית לה מזונות מן האחין ממילא אין לה על הארוס כלום משא"כ בנשאת אפילו בקטנותה דלא מחמת התנאי דתלקחון לגברון דהני נשואין לאו תורה היא אלא כיון דעיקר תקנתא דמזון הבנות היא כי היכי דלא תתזיל וכיון שנשאת יש לה מזונות מהבעל דאפילו בנשואין דרבנן תקינו לה מזונות מבעל וכל שיש לה מזונות מן הבעל לא תקנו לה מן האחין אבל מן האירוסין כיון דאין כאן אירוסין גמורין וא"כ אין כאן הוי' דאירוסין בכדי שתפסיד מכח לשון תנאי כתובה וגם מדינא אין לה מזונות מן הארוס ושייכא בה תקנתא דמזון הבנות ואין לומר שלא יהיה לה מזונו' מן האחין ויהיה לה מן הארוס דאדרבה מה שאין לה מן האחין הוא סבה לשיתחייב הארוס כשהיא מפסדת אמטולתי' וכיון דמדינא אית לה מן האחין ומן הארוס אין לה מדינא מהיכי תיתי נהפך הסדר לפטור את החייב ולחייב את הפטור. משא"כ בנשואין דאף דנשואי קטנה דרבנן הן מ"מ מדינא אית לה מזוני שכן תקנו לה נשואין דרבנן ומזוני מיניה דבעל ולאו מחמת שאין לה מן האחין ואין זה סיבה למה שחייב הבעל אלא מצד הנשואין עצמן תקנו לה מזוני כעין דאורייתא וכיון שיש לה מן הבעל לא שייך גב' תקנתא דמזון הבנות אבל באירוסין דאין הארוס חייב מצד עצמו וגבי אחין עדיין תנאי כתובה שייך בה פשיטא דאית לה מזוני מן האחין ולא שייך כלל לומר לא יתנו האחין ויתן הארוס דמאי חזות למיעקר תנאי כתובה ולחייב הארוס במה שאינו חייב דדוקא באירוסין גמורין כיון דמדינא מפסדא מתנאי כתובה אמרו דניחא ליה לארוס מה שא"כ כאן וזה פשוט וברור:

(ה') יבם אשת אחיו וילדה לו בת. בעי' דריש לקיש בת יבמה יש לה מזונות ע"ש וכתבו תוס' שם ד"ה בת יבמה וז"ל וצ"ע אי הוי מצי למיבעי נמי לענין כתובת בנין דכרין כו' מיהו אארוסה נראה דלא הוי מצי למיבעי לענין כתוב' בנין דכרין דהא לא יהיב לה אב מידי כל זמן שהיא ארוסה עכ"ל. וכ"כ בשטה מקובצת ז"ל ואפשר כיון דבבת ארוסה לא מצי למיבעי לענין כתובת בנין דכרין לכך כולהו איבעי' בעי' להו לענין מזונות עכ"ל. משמע מדבריהם דהך בעי' דבת שני' דקודם בת ארוסה הוי נמי מצי למיבעי לענין כתובת ב"ד ולי נראה דהתם ודאי לאו בעי' היא לכתובת ב"ד דהא איבעי' דבת שני הכין הוא מי אמרי' כיון דלית לה כתובה לית לה מזוני או דלמא אמה דעבדא איסור' קנסוה רבנן איהי דלא עבדה איסורא לא קנסו' רבנן ובפ' האשה רבה דף צ"א בהא דתנן ואין יורשין של זה ולא יורשין של זה יורשין כתובתה ופריך כתובה מאי עבידתא אמר רב פפא כתובת בנין דכרין פשיט' מהו דתימ' לדידה דעבד' איסור' קנסוה רבנן לזרעה לא קנסו רבנן קמ"ל מבואר מזה דגם לזרעה קנסו רבנן והכא גבי בת שני' עלה בתיקו ופסקו הפוסקים דמהני תפיסה משום דהוי ספיקא דדינ' אלא ודאי דכתובת ב"ד שאני דאינון ירתון כסף כתובתיך כתב לה וכיון דאיהי לית לה כתובה אין להם מה לירש אלא דמהו דתימא הוי אמינא דלדידה דעבדא איסורא קנסו' ואפ"ה לזרעה ניתב כתובה קמ"ל כיון דאיהי לית לה אין לבניה מה לירש אבל מזונות דלאו מחמת אם קא ירתי שפיר איבעי' ליה אי קנסו לזרעה אף דלאו בכתובה דידה תלי' לפ"ז גם בשניה פשיטא דלית להו כתובת ב"ד כדמוכח מהך דפ' האשה רבה וכנ"ל וא"כ קש' אמאי שבקי תוס' הך בעי' דשני' דאיבעי' קודם לארוסה ואפשר כיון דשני' יש לה תוס' ונדוניא שפיר משכחת לה כתובת ב"ד מיהו הרא"ה כתב דכיון דשני' אין לה כתובת מנה ומאתים גם תוס' אין לה דתנאי כתובה בתר כתובה גריר וכיון דאין לה עיקר כתובה כמי שאין לה כתובה דמי ע"ש שהובא בר"ן מיהו זהו דוקא בתר דסלקא האיבעי' בתיקו א"כ ה"ל כמו שאין לה כתובה אבל לפי מה דבעי אם יש לבת מזונות ה"ה כתוב' ב"ד נמי איכא אלא לבתר דסליק בתיקו אין לבת מזונות ולא לבן כתובת בנין דכרין ודו"ק. (ו') וכן בת ארוסתו גם זה בעי' דלא אפשיט' פ' נערה דף נ"ד בת ארוסה יש לה מזונו' או אין לה כיון דלית לה כתובה אית לה מזוני או דלמא כיון דלא תקינו רבנן כתובה עד שעת נשואין לית לה תיקו ופירש"י כגון שכתב לה מן האירוסין א"נ רבנן תקנו נמי לארוסה והרא"ש כתב ז"ל והראב"ד ז"ל פי' בת ארוסה שנשאת מיבעי' ליה כיון שנולדה לו קודם שנכתב' הכתוב' והאי פירוש' ניח' טפי דאלו לא נשאת כיון דאיהי לית לה אף בתה לית לה עכ"ל וע"ש. ולפ"ז ניח' דבעי בבת ארוסה ולא בעי בארוסה עצמה אם יש לה מזונות שהרי ניסת לו ובודאי יש לה אלא בבת הוא דקא מיבעי' ליה כיון שנולדה לו קודם שנכתבה הכתוב' מי נימ' כיון דסוף סוף נשאה ואית לה כתובה מי נימ' דלמפרע חיילא לגבי בתה ומשעת אירוסין גופה וכמ"ש בשטה מקובצת שם וז"ל פי' כגון שבא על ארוסתו וילדה הימנו בת ושוב נשאה מי אמרינן כיון דסוף סוף הרי נשאה ויש לה כתובה למפרע חיילא שיעבוד כתובה זו לגבי בתה שנולדה לו בעודה היתה ארוסה לו או דלמא כיון דבשעה שנולדה לו לא היה לאמה כתובה שוב אין לה תנאי כתובה וכן פירש הראב"ד ז"ל ככתוב בפסקי הרא"ש ז"ל וע"ש ומזה דאם נתעברה וילדה קודם אירוסין ודאי לא מקרי בנין נוקבין דיהוין ליכי מינאי שהרי עדיין לא היה שום אישות ביניהם אלא בנתעברה וילדה עודה ארוסה ולבסוף נשאה מיבעי' אי חיילא למפרע שעבוד כתובה לבת זו שנולדה כשהיתה ארוס' משא"כ קודם אירוסין ודאי ליכא למימר שתחול למפרע כשהית' פנוי' וכן אם מת כשהיא ארוסה נמי לא מיבעי' ליה כיון דהיא עצמה לית לה מזוני ע"כ לא חיילא גבה שעבוד תנאי כתובה מן האירוסין ואמאי יהיה לבתה זכות יותר ממנה אלא דוקא