אבני מילואים על השולחן ערוך - ב רפד

שנודע ריעותא דנפילה וע"ש. וזה שייך בכתובה עצמה אבל בכתובת בנין דכרין או בהך דלקמן סי' קי"ב במזונות הבנות דאין תנאי כב"ד או מזון הבנות אלא לאמם הוא מתחייב שיתן לבני' הזכרי' כב"ד ולבנותי' מזון עד שיבגרו וא"כ חיובא דכב"ד ומזון הבנות אין השטר בידם אלא ביד אמם וכיון דאתרע ע"י נפילא אמרי' שמא מחלה כיון שאין השטר והוא התנאי ב"ד בידם דלא להם נתחייב אלא לאמם וה"ל כאלו השטר ביד אחר והיכא דאתרע בנפילה אין גובין בו. וזה נכון ודו"ק

(י"א) סעי' י"ז נתן כל נכסיו לאחרי' במתנת שכ"מ והוא מדברי הרמב"ם פי"ט ע"ש ובס' הפלאה הקשה דהא בעי' מותר דינר כדי שיהיה דין ירושה לכולם בשוה וכיון שנתן במתנת שכ"מ הרי לא יהי' מותר דינר דמקבל מתנה יטול ע"ש: ונראה לפמ"ש הרשב"א בתשובה ח"ג סי' קכ"ה ז"ל שאלתם שכ"מ שאמר תנו מנה לפ' לאחר שישא פ' או לאחר שנה מי נימא בכי הא כבר זכו יורשין בירושתם ושוב אין לה הפסק תשובה כל כי הא לא אמרי דא"כ בטלת כל מתנת שכ"מ דלפי דעתי ירושת היורשין חלה עם גמר מיתה ומתנת שכ"מ אינה אלא אחר גמר מיתה ואם אתה אומר כן כבר קדמה הירושה ואין לה הפסק כו' עכ"ל וכיון דירושת היורשין חלה עם גמר מיתה ומתנת שכ"מ אינה אלא אחר גמר מיתה א"כ כבר זכו היורשין בני הכתובה הגדולה וה"ל כמרובין ונתמעטו ודו"ק ועיין ברמב"ם פ"ח מזכי' שכתב שהרי במיתתו נתחייבו הנכסים והיינו דתנאי כתובה מזון האשה והבנות וכב"ד עם גמר מיתה ומתנת שכ"מ לאחר גמר מיתה וכמ"ש בסמ"ע סי' רנ"ב ע"ש וא"כ ירושת היורשין קדמה בכתובת ב"ד דהא אינון ירתון תנן ויורש עם גמר מיתה ומתנת שכ"מ חלה אח"כ וה"ל כמרובין ונתמעטו ומ"ש הרמב"ם פי"ט מאישות ז"ל הרי המתנה וחיו' הנכסים בתנאין באין כאחד ע"ש לאו דוקא דלשיטת הרמב"ם חיוב התנאין באין מקודם וכמ"ש פ"ח מזכי' ועמ"ש בספרי קצה"ח סי' רנ"ב סק"א

סי' קי"ב סעי' א' ואפילו מחלה אמם כתובה בפירוש שי' להן מזונות וכת' בח"מ ז"ל לא נתבאר אם מחלה אמם תנאו זה של מזונות הבנות בפירוש אם מהני מחילה לדעת הראב"ד עכ"ל ועיין ב"ש שהאריך ג"כ בזה. ולפענ"ד נראה להוכיח דמחלה בפירוש ודאי מהני והוא דלקמן סעי' י' בש"ע מבואר אם התנה בשעת נשואין שלא יזונו הבנות מנכסיו הוי בכלל תנאי שבממון וקיים וכן הוא בטור שם והוא ע"פ שיטת רב האי גאון הביאום הראשונים ובשטה מקובצת וז"ל כך היא הגרסא שמקובל מפי רבותינו אנשי מסמך האומר אל יזונו בנותיו מנכסיו שומעין לו. אל יתפרנסו בנותיו מנכסיו אין שומעין לו כו' והקושי' שהקשו על מי שמחליף וגרס שלא כהוגן יש לנו לפורקה למימר כי לאו לענין המצוה נשנית במשנה זו אלא לענין המתנה עם אשתו ע"מ שאין לך עלי תנאי כתובה שתנאו קיים כו' אבל האומר ע"מ שלא אפרנס אין שומעין לו לפי שצוהו המקום לפרנס ולא ציוהו לזונם ואין מזונות בנותיו מנכסיו לאחר מותו אלא מתנאי כתובה לפיכך שומעין לו להתנות ולבטלם אבל הפרנסה מצוה ולא בתנאי כתובה הם לפיכך אין שומעין לו ע"ש מבואר מדברי השטה וכן מדברי הטוש"ע דעיקר טעמא דמהני תנאי משום דהוי דבר שבממון דתנאו קיים אף שמתנה לבטל תקנת חז"ל דעשאו' חיזוק לדבריהם כשל תורה והא דדבר שבממון תנאו קיים כתב הרשב"א ז"ל בחי' לקידושין ובשטה מקובצת פ' אע"פ היינו משום דס"ל לר' יהודא האומר ע"מ שאין לך עלי שאר כסות הכונה היא ע"מ שתמחלי ומחילה ודאי מהני ולר' מאיר ס"ל דכונתו ע"מ שאין לך עלי דין שאר וכסות אבל האומר בפירוש ע"מ שאין לך דין שאר וכסות אפי' ר' יהודא מודה דתנאו בטל וע"ש והשתא אי ס"ד דמחילת אמם לא מהני אפי' מחלה בפירוש מזונת הבנות א"כ היכי מהני תנאי בשעת נשואין דהא דמהני תנאי בדבר שבממון אינו אלא משום דכונתן ע"מ שתמחול והא לא מהני מחילה ואפי' לפמ"ש בסי' קצה"ח סי' ר"ט ס"ק י"א בשם הרמב"ן וז"ל ור' יהודא סבר בידו לומר שלא יתחייב לו שהרי מוחל ובדבר של ממון בידו למחול שלא אמרה תורה שזה יתחייב אלא ברצונו של זה ע"ש וביארתי שם כונתו דאפי' מתנה שלא יהי' לה דין שאר וכסות נמי מהני כיון שלא אמרה תורה שיתחייב אלא ברצונו של שלזה וע"ש בקצה"ח אכתי מוכח דמהני מחילות אמם במזונות בנותיו דאם אינה יכולה למחול א"כ מה מהני רצונה שלא יתחייב והיה לנו לומר שהתורה חייב אותו ברצונו של הבנות וא"כ לא מהני תנאי שהתנה עם האשה אע"כ מוכח דיכולה היא למחול מזונות הבנות וכיון דהטור והש"ע פסקו כדברי רב האי גאון מוכח דמהני מחילת אמם בפירוש ודו"ק (ב) וכן אם נתגרשה האשה אפ"ה חייב במזונות הבנות כתב ב"ש ז"ל וכן אם נתגרשה היינו לכ"ע הדין כן אפילו אם נתגרשה חייב במזונות הבנות שנולדו לה קודם הגט עכ"ל ועיין בתשו' רשב"ץ ח"ב סי' קל"ח ז"ל ולענין שאלתך במזון הבנות כו' אבל נעלם מכם ענין אחד ולא עלה בדעתכם ולא הזכרתם אותו כלל והוא שזאת האשה אחר שנולדו לה ב' בנות נתגרשה ונעשו בה לקוחים שנייה וקי"ל כרב הונא דאמר ס"פ הכותב דנתגרשה והחזירה אין לה תוספת וה"ה לשאר תנאי כתובה וזה אפי' היתה כתובתה הראשנה קיימת ולפי דעת של הרמב"ם אין בנותיו שנולדו קודם ליקוחים אלו ניזונות כלל שהרי תנאי כתובה הראשנה נמחל ואלו מת קודם שהחזירתו לא היתה נזונת אלמנתו וכיון שהיא אינה ניזונת גם בנותיו אינן ניזונות וכשהחזירה ונתאלמנה מחמת כתובה האחרונה היא ניזונת ואין לבנות זכות כלל בכתובה האחרונה וז"ל הרמב"ם ז"ל אין הבנים יורשין כתובת אמן ולא הבנות ניזונת בתנאים אלו עד שיהא שטר כתובה יוצא מתחת ידם אבל אם אין להם שטר כתובה אין להם כלום שמא מחלה אמם כתובתה ובודאי שהאחרוני' ז"ל לא הסכימו עמו בזה אבל הבא לדון ע"פ ספרי הרב ז"ל כמו שנוהגין בארצות אלו כן יש לו לדון ולהורות ובפי' הר"ר יהונתן הכהן ז"ל להלכות בפ' מציאת האשה מצאתי תשובה לגאון ז"ל בפי' שהאשה שנתגרשה אין לבנותי' מזונות משום תנאי כתובה שהרי נמחלה כיון שנתגרשה והכי מוכח בגמ' פ' הנושא כו' וראיתי להרמב"ם ז"ל פכ"א מה' אישות שכתב שאם נתגרשה האשה האב זן בנותי' בחייו מתורת צדקה ולאחר מותו מתנאי כתובה ונראה שדבריו סותרין זה את זה לא נתקן דבריו לומר דהיינו שכתובה נשארת חוב עליו וצ"ע עכ"ל. ולענ"ד נראה דגם הרמב"ם ס"ל בנתגרשה דהבנו' ניזונו' מתנאי כתובה משום דבפרעון הכתובה לא נמחלו תנאי הכתובה ודוקא היכא דאין שטר כתובה יוצא מת"י ס"ל להרמב"ם דחיישינן שמא מחלה ובמוחל' נקטינין דאבדה כל תנאי כתובה כדמסיק רבא בפ' נערה דף נ"ג אבל נתגרשה ופרע לה הבעל כתובתה ודאי לא אבדו הבנות מזונותיהן שמגיע להן בתנאי כתובה דאפילו מוכר' לא אבדה תנאי כתובה דזוזי אנסו' וכדאמר רבא התם כ"ש בנתגרש' דהך פרעון מחמ' אונס דהבעל מגרשה בע"כ והא דאין לה מזונו' כשמת אחר גירושין דזה פשיטא דלגבי דידה פקע עניני אישו' שביניהם וכאלו גבתה כתובתה משא"כ לגבי בנות דלא נשתנו אצלו מכמו שהיו עד עתה וזה ברור. ומ"ש רשב"ץ שמצא בפי' הר"ר יונתן בשם תשובה לגאון שהאשה שנתגרשה אין בנותי' ניזונו' משום תנאי כתובה כו' והכי מוכח פ' הנושא ע"ש תמה אני דאדרבה התם מבואר ההיפך ע"ש דף ק"ג דפריך הש"ס מי לא עסקינין דהוו בשעת קנין והיכי דמי כגון דגרשה ואהדרה אלא איהי דלית' בתנאי ב"ד מהני לה קנין בנות דאיתנהו בתנאי ב"ד לא מהני להו קנין מיגרע גרעי אלא בנותיו ה"ט כיון דאיתנהו בתנאי ב"ד אומר צררי אתפסנהו וע"ש הרי לפנינו דבנתגרשה אכתי איכא תנאי ב"ד על הבנות וצ"ע

סעי' ג' (ג') נהארסה בעודה קטנה כתב הר"ן פ' נער' ז"ל דברי הרמב"ם ז"ל מוכיחין פי"ט מהל' אישו' דאפילו נתארס' כשהיא קטנה אבדה מזונותיה אבל הר"ח ז"ל כתב דדוקא כשארסוה בנערותיה אבל כשהיא קטנה לא דלא כל כמינייהו לארסה כשהיא קטנה להפסידה מזונותיה וכ"כ הרב בעל העיטור ז"ל והרשב"א ז"ל הוסיף דמסתברא דאפילו ארסוה לדעת' לא אבדה מזונותיה משום דאין מעשה קטנה כלום וכדתנן פ' מציא' האשה דף ס"ח יתומה שהשיאתה אמה או אחיה לדעתה וכתב לה במאה או בחמשים זוז יכולה היא משתגדיל להוציא מהם מה שראוי להנתן לה ואע"ג דקי"ל הפעוטו' מתנתן מתנה במטלטלין כדאי' פ' הנזקין וה"ה למחילתן מזונות ופרנסה שאני כיון דאינן אלא מקרקעי כדמסקינין לקמן הלכת' מקרקעי ולא מטלטלי בין לכתובה בין למזונו' בין לפרנסה הוי ליה כמקרקע וכשם שאין מתנתן מתנה בהן כך אין מחילתן מחילה ולפי טעמו ז"ל אפילו מחילה בפירוש לא מהני עכ"ל ואיכא למידק בהא דכתבו תוס' פ' הכותב דף פ"ו ד"ה תיזל ותימחלה לכתובה ז"ל קשה לרבינו יצחק דמה הרויחה הא אמרינן בסמוך מאן דדאין דינא דגרמי מגבי בי' דמי שטרא מעלי' כו' ויש מפרשים דקטנה היתה כמו הפעוט' מתנתן מתנה ולא מיחייבא מדינא דגרמי עכ"ל גם הר"ן פרק הכותב הקשה קושי' זו כתב יש לומר דקטנה היתה והגיעה לעינ' הפעוטו' ומחילתה מחיל' והיא אינה בת תשלומין שהקטן פגיעתו רעה ע"ש והא מדינ' דגמר' כתובה