אבני מילואים על השולחן ערוך - ב רפב

נחלה דאוריית' ה"נ בפרעון החוב מחלקין ביניהם לפי ערך נחלה דרבנן ולא מיקיימא נחלה דאורייתא אבל היכא דאיכ' מותר דינר על שתי הכתובות הנה באותו מותר דינר מיקיימא נחלה דאוריית' שהרי פורעין אותו הדינר בשוה בערך נחלה דאורייתא ואע"ג דיש חוב יותר ופורעין לפי ערך הכתובו' מ"מ באותו דינר היותר שוים הם כדין נחלה דאורייתא ודו"ק היטב

סעיף ז' (ד') והשער יחלקו לפי ערך שתי הכתובו' כתב ב"ש ז"ל ואם הניח בכור אינו נוטל פי שנים בכתוב' ב"ד של אמו אלא רואים כאלו חלקו כל נכסי אביהם בין כל האחים ונוטל חלק בכורתו ש"ג פ' נערה עכ"ל וז"ל ש"ג אם האחין ובני האשה שכתובתה מרובה היה א' מהם בכור לאביו אינו נוטל חלק בכורה בנכסי אמו שכתובת' מרוב' אלא רואין כאלו חלקו כל בני אביו כל הנכסים שהניח אביהן בשוה ונוטל זה חלק הבכורה כחלק אחד מן האחין כמבואר בקונטרס הראיות וכן נמצא בתלמוד ארץ ישראל עכ"ל. ומשמע מזה דכתוב' א דכרין אינו מבטל חלק הבכורה ואם של א' כתובתה מרובה ושל אחר כתובתה מועטת ויש בכור בין בני המועטת נוטל חלק בכורתו כפי ערך כל הנכסים בין כל האחים בשוה דהתורה אמרה לא יוכל לבכר את בן האהובה ואם יבכר עובר בלאו וכמ"ש הרמב"ן בהשגותיו על ס' המצות להרמב"ם ע"ש וז"ל מצוה י"ב שנמנענו בהנחילנו הבנים מהעביר הבכורה מן הבן הגדול אל יתר אחיו אבל ננחיל אותו פי שנים כמשפט הבכורה והוא אמרו יתעלה לא יוכל לבכר כו' ובגמ' פ' יש נוחלין דף ק"ל אמרו לא יוכל לבכר מה ת"ל לפי שנאמר והיה ביום הנחילו את בניו נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה יכול אף זה כן ח"ל לא יוכל לבכר ואל תחשוב שלא יהיה זה מניעה אלא דין מדיני הנחלות שילמדנו הכתוב שאין האב יכול להעביר הירושה ממנו ועל כרחו יירש פי שנים אבל באמת מניעה היא שאם אמר האב במותו איש פ' בני בכורי לא יירש פי שנים או שאמר יקח הבכור כפשוט בשוה עבר על לאו הזה כו' ומפני מניעה שמנעתו התורה לעשות כן דינו בו כמתנה ע"מ שכתוב בתורה שלא יתקיים דברו ומ"מ עבר אהרמנ' דרחמנ' עכ"ל ע"ש והבאתי דבריו בס' קצה"ח סי' רפ"א סק"א וא"כ ודאי תקנת חז"ל לא היה נגד דין התורה שאסרו בלאו ובספר בית מאיר ראיתי דתלי ליה להאי דינא בהך איבעי' דאיבעי' פ' יש נוחלין דף קל"א בבריא היאך ועלתה בתיקו וכתב שם הרמב"ן בחידושיו שכך פירשוהו משום דקא מפיק לה בלשון ירתון דאי אמרת בלשון דהאי לישנא מהני בשום דוכתא תקינו רבנן כעין דאוריית' אע"פ שהוא דבר שלבל"ע והוא בריא אלא אי אמרת רבנן כיון דלשון ירתון לא מהני בשום מקום איך תקנו רבנן לשון הבאי שאינו כלום ואין לו עיקר אלא ירושת תורה אלא ודאי ר' יוחנן בן ברוקה היא ומעתה אין אנו יודעין אם אמרה בבריא ותנאי ב"ד לדבר שלבל"ע בלחוד הוא או דלמא לא אמרינן בבריא והכא משום תנאי ב"ד הוא כי היכי דמהני לדבר שלבל"ע עכ"ל הרמב"ן ובזה תליא האיבעייא הנ"ל דאי אמרין בבריא נמי אמר ולא תקנו אלא לענין דשלבל"ע אבל מה שאינו מועיל מעצמות לשון ירתון לא תקנו א"כ בבכור דקי"ל שם דאף ר"י בן ברוקא מודה שאינו יכול להעביר נחלתו בלשון ירושה דכתיב לא יוכל לבכר ממילא הוא נוטל חלק בכורות כו' ולא מהני לבני כת שאין הבכור ביניהם מה דאמר אינון ירתון משא"כ אי אמרי בבריא לא אמר ומ"מ מהני ירתון בכח תנאי ב"ד כמו כן מסתמא נמי מועיל שאין הבכור שמאם זו נוטל חלק בכורה מכתובת אם כת האחרת ולהכי סלקה בירושלמי בלא פשיטות כמו דלא אפשיטא בעי' דבריא וע"ש. ואמנם לפמ"ש בשם הרמב"ן דעובר בלאו גבי בכור א"כ אפי' נימא דבבריא לא אמר ואפי' לרבנן דס"ל דמשום דוכתא לא מהני להעביר נחלה מבן לבן בפחות ויתר והכא דוקא משום תנאי ב"ד הוא דמהני וכדאי' שם פ' י"נ דף קל"א היינו דוקא בחלק פשוט ומשום דאפי' לרבנן איסורא מיהא ליכא וגם לריב"ב דבבריא לא אמר מ"מ איסורא ליכא אלא דלא אהני מעשיו ובתנאי ב"ד מהני מתקנת חכמים אבל בבכור דאיסורא עביד כשהוא מעביר חלק בכורה ועובר על לאו א"כ האיך תיקנו חכמים שיכתוב לה כתובת ב"ד ויעביר נחלה מבכור ולעבו' בלאו ואע"ג דבלא כתב לה נמי חייב לה מתנאי ב"ד מ"מ הם שתקנו שיכתוב לה כתובת ב"ד הא אינו רשאי ועובר בלאו אע"ג דלא אהני מעשיו כלל אלא ע"כ דלא הי' כלל תקנת כתובת ב"ד גבי חלק בכורה וזה נראה לי ברור ודו"ק ובשו"ת רשב"ץ סי' ק"ן כתב ז"ל ראובן מת והיו לו שתי נשים והיו לו בנים מהשניי' ונתן נכסיו במתנת שכ"מ והשני' באה לגבות כתובתה מפני שהיא קודמת למתנת שכ"מ וכו' ונשאל הר' יצחק בר ששת ז"ל בזה והשיב דכתובת בנין דכרין קודמת למתנת שכ"מ וכתובת השני' קודמ' לכתובת ב"ד אלא שנסתפק אם דין כתובת ב"ד כשאין בני' לשני' אלא שהיא באה לגבות כתובתה כמו שהיא כשיש לה בנים או לא ורצה לעמוד על דעת' וכתבתי לו זה במאי דבדק לן בכתובת בנין דכרין כו' ומעתה אף אנו מצינו למימר דאפי' היכ' דליכא בנים לשני' בני ראשונה כי זכו בנכסי מכח תנאי ב"ד זכו בהו ולא מכח ירושת אביהם ונפקא מיני' למאי דאמרן אי נמי לענינים אחרי' כגון ירושת בכור וכו' וסוף דבריו ז"ל ועוד שאם תאמר כן א"כ אפילו באשה אחת יש לנו לומר דאיתי' לתנאי ב"ד דמ"ש ומתנת שכ"מ לא חיילא במי שמתה אשתו בחייו והניחה בנים ותהי' ירושתם קודמת למתנת שכ"מ ואין הבכור נוטל פי שנים וזו לא שמענו מעולם ולא מסתבר כלל עכ"ל מבואר מדבריו דהיכ' דאיתא לכתובת בנין דכרין כגון זו בני' ולזו בני' פקע ירושת הבכור לגמרי והוא נגד הירושלמי שהביא בש"ג והוא בירושלמי פ' מי שהי' נשוי הי' שם בכור אם אמר הבכור נוטל פי שנים מהו נוטל פי שנים בבתו או בכל הכתות ע"ש ומדברי רשב"ץ נראה בפשיטות דאין הבכור נוטל פי שנים כלל בכתובת בנין דכרין איברא העיקר נראה כמ"ש דלגבי חלק בכורה לא תקנו כלל כתובת בנין דכרין משום דעובר בלאו כשהוא כותב לה תנאי ב"ד במקום בכור שהרי אם הי' רוצה להתנות עלי' בשעת נשואין שלא יקחו בני' כתובת ב"ד היה תנאו קיים וכמ"ש בטור ורמ"א סעי' ט"ז א"כ ה"ל כאלו הוא רוצה בתנאי כתובת ב"ד להעביר חלק בכורה וא"כ עובר בלאו דלא יוכל לבכר אלא ודאי דכתובת ב"ד אינה מגרע כח הבכור כלל ודוק

(ה) סעי' ח' אם נשבעה השני' ז"ל הטור ואותה שמתה בחייו אע"פ שלא נשבעה בני' נוטלין כתובת בנין דכרין שאין עלי' שבועה שלא ניתנה כתובה לגבות מחיים ע"ש ואיכא למידק דהא תינח למ"ש תו' פ' מי שמת דף קנ"ח ד"ה ובית הלל בחד תירוץ הא דאלמנה נשבעת על כתיבתה אף דאין אדם פורע תוך זמנו דשמא סמוך למיתתו אתפים לה צררי וס"ד דבמת פתאום אינה צריכה שבועה ומש"ה היכ' דמתה בחייו אינה צריכה שבועה דלא חיישי' לצררי אבל לפמ"ש שם בשם ר"י דחיישי' שמא תפסה מחיים ע"ש א"כ ה"נ במתה בחייו ולא נשבעה אמאי נוטלין יורשים כתובת בנין דכרין ניחוש שמא תפסה ועוד לשיטת כמה פוסקים דטעמ' משום דכתובה אית לה בתנאי ב"ד מתפי' לה צררי אפי' תוך זמנו א"כ היכי משכחת לה כתובת ב"ד כיון דמתה בחייו ולא נשבעה על כתובתה א"כ אין אדם מוריש שבועה לבניו ואע"ג דלא אמרו אין אדם מוריש שבועה לבניו אלא במת לוה בחיי מלוה וגבי כתובת ב"ד הא מת מלוה בחיי לוה דהא פסק בש"ע סי' ק"ה סעי' ב' המוכרת כתובה לאחרים ומת הבעל בחיי' אם מתה קודם שנשבעה על כתובת' אין ללוקח ומקבל כלום והוא דעת הרמב"ם פי"ז מאישות ואע"ג שכבר מכרה כתובתה לאחרים בחיי הבעל ואין עלי' עיקר החיוב אלא הלוקח והוא קיים ישבע שלא פקדתני ויטול כמו בשט"ח בח"מ סי' ס"ו ע"ש ומחלקין בח"מ וב"ש דמכירת כתובה גרוע משאר שט"ח דאשה לאו לגירושין עומדת ובאלמנות אינה גובה אלא בשבועה וה"ל כאלו מכרה לן אחר מיתת בעלה עכ"ל וא"כ כתובת ב"ד דעיקרה אינה אלא לאחר מותו ה"נ דאין אדם מוריש שבועה לבניו ואין לומר דהכא לאו מכח האם הם באים לירש כתובת ב"ד דהא כותב אינון ירתון מינאי ולכך לא שייך הכא אין אדם מוריש כו' דכבר הבאתי בספרי קצה"ח סי' ק"ח סק"ח בשם הרשב"א בתשו' סי' תתקע"ט ע"ש שכתב דאפי' כתוב בשטר שמשועבד לכל מוציא כתב זה אפ"ה אם מת לוה בחיי מלוה והי' אז השטר בידו ומכרו או נתנו אח"כ לאחר אין גובה בו ולא אמרי' הרי משתעבד לכל המוציא ואינו בא מכח המלוה זה לא אמרינין עכ"ל וא"כ ה"נ אע"ג דכתוב בנין דכרין כו' אינון ירתון מינאי ואינן באין מכח האם מ"מ כיון דבתחלה ביד האשה הי' נימא אין אדם מורי' שבועה לבניו ובכל זה צ"ע כעת: (ו) בני הראשונה יורשים כתובת אמם נראה לי דכתובת ב"ד אע"ג דירתון תנן אם האחים רוצים לסלק בזוזי או בארעא מצי לסלוקי כיון דכתוב בנין דכרין כו' אינו ירתון כסף כתובתך א"כ אין להם יותר ממה שהי' לאמם וכיון דכתובת אמם היו יכולין לסלק במעות או בקרקע ה"נ ליורשים ואין היורשין יכולין לומר אנו יש לנו חלק בכל שדה ושדה וכמו