אבני מילואים על השולחן ערוך - ב רפא

אביהם ומשוי לי' ראוי לגבי'. אמנם בעיקר דברי הב"ש יש לגמגם דאף לדע' מהרי"ל דוקא כתובה מבטלת כתובה אבל לירושת הבעל או לבכור לא הוי ראוי וכמ"ש שם מהרי"ל משו' דירושה ממילא ולא מיחסר גוביינא וא"כ מותר דינר דהוא לקיום ירושה דאורייתא ולגבי ירושה לא משוי לי' ראוי ע"י כתובת אלמנה אבי אביהם ותדע דהא בסוגיין אמר רבה כו' וקאמינא להו אנא בבע"ח כ"ע לא פליגי דהוי מותר ואע"ג דבע"ח כבר מטא זמני' אלא ודאי דלירושה דאורייתא לא הוי ראוי כלל וכמ"ש ודו"ק

סעי' ו' (ג) אע"פ שיש עליו ש"ח כנגד המות' ז"ל הרא"ש פ' מי שהי' נשוי וש"מ כתובה נעשה מותר לחברתה כי בפרעון כתובת השני' מיקיימא נחלה דאורייתא ואם לא הי' שם נכסי' אלא כשיעור כתובת הראשונה ופרעו מהם כתובת השניי' לא יטלו בני הראשונה המותר כו' אע"פ שפרעו כתוב' השניי' לית כאן כלל דין כתובת ב"ד כיון שלא הי' שם מותר דינר על כתובת אמם וכן פירש רש"י בבע"ח שם שיש שיעור שתי כתובות ומותר דינר והוא משועבד לבע"ח אבל אם אין שם מותר דינר על שתי הכתובות אע"פ שהן צריכין לפרוע חוב אביהן לא אמרי' הרי קיימו נחלה דאורייתא והמותר יחליקו ביניהם כל אחד לפי חלקו המגיעו וה"ט כיון דבשעת מיתה לא הי' שם מותר זכו מיד בני הכתוב' הקטנה לחלוק בשוה וכשבא אח"כ בע"ח לגבות חובו ה"ל כדבר שנתחדש ביניהם אח"כ דהא קי"ל בע"ח מכאן ולהבא גובה ואינו מבטל זכות שזכו בני הקטנה מידי דהוי אמועטין ונתרבו עכ"ל וע"ש:

ובס' בית מאיר כתב ז"ל ותימה לי לדברי הרא"ש דיהיב טעמא להכי כי ליכא מותר דינר לא נעשה פרעון החוב במקום המותר משום דאזלינין בתר שעת מיתה ובע"ח מכאן ולהבא גובה הוי כמועטין ונתרבו א"כ למה לי טעמא בבע"ח וכתובה דפרעון החוב נעשו מותר תיפוק לי' דהא כבר זכו יורשי הגדולה דהא הי' שם מותר דינר ובע"ח וכתובה מכאן ולהבא גובי' וה"ל כמרובי' ונתמעטו וע"ש שהאריך בזה ונראה לפ"מ שכתבנו תוס' ר"פ מי שמת דף ק"מ ד"ה מה שמכרו מכרו ז"ל וא"ת דהכא אמרי' דבין מרובין ונתמעטו בין מועטין ונתרבו זכו בהן יורשין ובפ' מי שהי' נשוי גבי כתובת בנין דכרין אמר פשיטא מרובין ונתמעטו כבר זכו בהן יורשין פי' יורשי כתובה גדולה כו' ויש לומר דהתם לא מיעקרא נחלה דאורייתא כולי האי דהרי מכל מקום כולן יורשין אע"פ שאין נוטלין בשוה אבל הכא מיעקרא לגמרי עכ"ל וע"ש ולפ"ז הא דהתם גבי בנות במועטין ונתרבו אע"ג דבשעת מיתה כבר זכו הבנות בכל הנכסי' מ"מ אזלינן בתר נחלה דאורייתא והכא במרובין ונתמעטו אזלינן בתר שעת מיתה ועקרינין לנחלה דאורייתא אינו אלא משום דהתם אי ניזל בתר שעת מיתה ואלו ואלו נוטלין כתובת ב"ד לא מיעקרא נחלה כולי האי דהא מ"מ שניהם יורשין אף שדה מועט וזה יותר עכ"פ כולן יורשין והא ניחא כשיש שתי כתובות ב"ד שמתו שתיהן בחייו דכולהו ירתי אבל באחת בחייו ואחת במותו אי נימא דבפרעון חוב לא מיקיימא נחלה כלל אי ניזל בתר שעת מיתה ומגבינין לבניה ראשונה כתובת ב"ד ובני השני' יגבו כתובת אמם בתורת חוב מיעקרא לגמרי נחלה דאורייתא גבי בני השניי' דאינון לא ירתי כלום דחוב אמן הוא דשקלי והיכא דלא מעיקרא נחלה דאורייתא לגמרי דמי' לבנות ולית לן למיזל בתר שעת מיתה אלא בתר נחלה דאורייתה דומי' דהתם במועטין ונתרבו לא אזלינין בתר שעת מיתה כיון דמיעקרא נחלה דאורייתא לגמרי ולכך בעינין שיהי' נכסי' מועטין מתחלה ועד סוף וא"כ ה"נ כיון דלבני השניי' מיעקרא נחלה דאורייתא לגמרי ליבעי נכסי' מרובין מתחלה ועד סוף לכך צריכא למימר דפרעון חוב חשוב מותר דמיקיימא בי' גופי' נחלה דאורייתא וא"כ ה"ל מרובין מתחלה ועד סוף ודו"ק:

ובזה ניחא לן הא דאמר רבה ואמינא להו אנא בבע"ח כ"ע לא פליגי כי פליגי בכתובה ופירש"י משום דשקלי ולא פרעי וקשה דהא בחיי השניי' כבר מיקיימא נחלה דאוריית' דכולהו פרעי וא"כ ה"ל מרובין ונתמעטו ולפמ"ש דהיכא דמיעקר' נחלה דאוריית' כולי האי ולא ירתי כלל לא אזלינן בשר שעת מיתה אלא בעינן מרובין מתחלה ועד סוף וכיון דהשת' שקלי ולא פרעי ומ"מ לאו בתורת ירושה שקלי הרי נתמעטו ולא ירתי כלל להכי פליגי ודו"ק:

אמנם בכוונת הרא"ש נראה דאע"ג דבע"ח מכאן ולהבא גובה אי לאו דבהא דמיקיימ' מצות פריעת חוב אביהן הוי נחלה דאוריית' לא הוי מהני מותר דינר דנהי דחשיב של היורשין דבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה מ"מ מקרי משעבדי שהרי משועבדין לבע"ח וכבר אמרו בסוגיין דף ק"א אלא הכא בדינר משעבדי קא מיפלגי מר סבר מבני חורין אבל ממשעבדי לא ופירש"י ר"ש סבר בע"ח הוי מותר ע"ש הרי מבואר דמותר דינר צריך להיות מבני חרי שלא יהיו משועבדים כרבנן דר"ש אלא דאנן אמרינן דפרעון גופיה הוי נחלה דאוריית' דאל"ה לא הוי מותר אף על גב דמכאן ולהבא גובה והנכסים של היורשין הם מ"מ כיין דמשועבדים לבע"ח לגבות מהם אינן נעשים מותר אלא משום דפרעון גופיה ה"ל מותר דה"ל ירושה אבל היכא דליכא מותר דינר אלא שפרעו מהנכסים חוב או כתובה לא מקרי מיתר כיון דבע"ח מכאן ולהבא גובה והשת' מיהת דיורשין נינהו אע"ג דמשעבדי לבע"ח לגבות מהן משום הכי עדיין לא הוי מותר כיון דמ"מ נכסי יורשים הם והרי אין כאן מותר לנחלה דאוריית' דהא דמשעבדי לבע"ק לא מהני אלא לעכובי דלא להוי חשיב מותר כל שמשועבדים לבע"ח אבל שיהיה חשיב מחמת זה למותר זה אינו כיון שהנכסים באמת של היורשין ומש"ה כל היכא דליכ' מותר דינר אע"ג שיש עליהם חוב לא חשיב זה למותר שעדיין לא פרעו ובע"ח מכאן ולהבא גובה ומ"מ היה מעכב מלהיות חשוב מותר אפילו כשיש שם יותר דינר ויש עליו בע"ח אי לאו דפרעון החוב חשיב ירושה דאוריית' אע"ג דבע"ח מכאן ולהבא גובה מ"מ משועבדי' הוי ואנן בעינן מותר בני חורין לכך אמרינן דפרעון גופיה הוי ירוש' ויש כאן מותר גמור וזה ברור ודו"ק ועיין בחידושי הרמב"ן ר"פ מי שמת דף ק"מ גבי מזון הבנות שכתב וז"ל ואע"ג דבע"ח לא ממעט אע"פ שתובע חובו וגובין לו מעכשיו התם הוא משום דנכסי קמי יתמי רמי ואינהו הוא דמגבי ליה חובי' ה"ל כמרובין ונתמעטו אבל אלמנה כיון דנכסי ברשותה קיימי ודאי ממעטו וע"ש בסוף הדיבור שמסיים דכתובה ממעטה דה"ל כבעלת חוב ועדיפ' מיניה עכ"ל והתם ליכא למימר דבבנות ה"ל פרעון חוב כנחלה ולכך בע"ח אינו ממעט בבנות דהא גבי בנות אינו נחלה התם צריך לנכסים מרובים בכדי שיזונו ולא למצות נחלה תדע דהא כתובה ממעטת אע"ג דמיקיימא מצות פרעון חוב:

ולכאורה תקשי מ"ש דהתם גבי בנות דקרי לבע"ח מרובין ומשום דמכאן ולהבא גובה ואילו הכא אי לאו דפרעון חשיב לנחלה הוי ממעט בנכסים אמנם לפמ"ש ניחא דהא דצריך הכא לטעמ' דפרעון גופיה הוי נחלה משום דאל"כ לא חשיב מותר גבי כתובת בנין דכרין כיון דמשעבדי והכא בעינן מותר דינר בני חורין משא"כ התם גבי בנות דלא קפדינין אלא אי איכא נכסים מרובין וכיון דבע"ח מכאן ולהבא גובה הרי הנכסים של היורשין והרי יש כאן נכסים מרובים והא דמשעבדי לא מעכב רק לענין כחוב' ב"ד בעינן מותר דינר מבני חורין שכך היתה התקנה אמנם אכתי איכא למידק דהתם גבי בנות פסק גם הרא"ש ר"פ מי שמת דבע"ח אינו ממעט וכתוב' אשה ממעט וז"ל שם והא דלא איבעי' לי' בכתוב' אלמנה אי ממעט או לא משום דפשיט' ליה כיון דבתנאי ב"ד אית לה כמאן דגביא דמו וממעט עכ"ל וא"כ היכא כתב כאן בכתובה היכא דליכ' מותר דינר לא חשיב מותר משום דבע"ח מכאן ולהבא גובה דהא בכתובה כמאן דגבי' דמי א"כ מיקיימא מצות נחלה תיכף בפרעון כתוב' נחלה ואמאי לא חשיב מותר וצ"ע ונראה דהתם גבי בנות דצריך נכסים מרובים בכדי שיזינו אלו ואלו עד שיבגרו ואינו תלוי במצות מש"ה בבע"ח אע"ג דתובע חובו וגובין לו מ"מ מחוסר גוביינא וה"ל לשעתו מרובין ואח"כ נתמעטו משא"כ כתובה דבתנאי ב"ד אית לה ה"ל כמאן דגבי' לענין זה דאף לשעתו לא חשיב מרובין אבל הכא דאנו רוצין לחשוב לנחלה דאוריית' פרעון הכתובה מ"מ הרי עדיין לא פרעו וליכא נחלה דאוריית' שאלו רצו לסלקה משלהם מצי לסלוקה בזוזי דידהו וא"כ בשעת מיתה עדיין לא מקיימא נחלה דאוריית' ומה שמשלמין אח"כ מנכסי אביהם ה"ל כדבר שנתחדש אח"כ ולא היה מותר ודו"ק:

ולולא דברי הרא"ש ז"ל שמחלק בין היכא דאיכא מותר דינר ויש עליו בע"ח דחשיב מותר משום דפרעון חשיב נחלה ובין היכ' דליכי מותר ויש עליהם בע"ח דלא הוי מותר משום דבע"ח מכאן ולהבא גובה היה נראה לענ"ד לחלק מטעם אחר והוא דהיכא דאיכ' שתי כתובו' בנין דכרין לזו אלף ולזו מאתים ויש עליהם חוב ואין כאן מותר דינר כיון שכל אחד פורע לפי חלקו דגם בכור הנוטל פי שנים צריך לפרוע שני חלקים וכיון דאינון ירתון תנן ועשאום חז"ל כיורשים לזה באלף ולזה במאתים א"כ פרעון החוב ג"כ לפי ערך הירושה הזאת הוא א"כ אכתי לא מיקיימ' נחל' דאוריית' שהרי גם הפרעון הזה הוא מתחלק ביניהם לפי הנחלה דרבנן ומה לי שחולק בנכסים לפי ערך הכתיב' דמיעקרה