אבני מילואים על השולחן ערוך - ב רעה

להו מעשי ידי' ולית להו פסיד' במזונותי' ואידך זמנין דלא ספקה ע"ש: וגירסת הרי"ף הכא רב יהודא אמר משום שלא תתבזה ועמ"ש לעיל סק"א וא"כ סוגיין דאזלא אליבא דרב יהודא ע"כ ליכא לפרושי משום מזוני כמו שפירשו שם בערכין ר"ל להרויח מזונות בפרעון הכתובה דהא לרב יהודא ליכא רוחא דתקון להו רבנן מעשי ידי' כנגדו ועמ"ש לעיל סי' ע' וכיון דלגבי כתובה ליכ' טעמא דמזוני לרב יהוד' וכבר מבואר דבכלל כתובה נמי התוספת וא"כ מה שמוכרת מן הנשואין היינו משום שלא תתבזה וא"כ שייך טעמא דלא תתבזה גם בתוספת וא"כ ה"ה למ"ד משום חינא גם בתוספת שייך חן דבהא לא פליגי ולפ"ז לעיקר הדין לענין תוספת כתובה נראה כיון דעיקר טעמא דריטב"א אינו אלא משום דטעם דמזוני עיקר ולכך מוכרת לתוספת בלא ב"ד וכנ"ל בביאור דבריו וא"כ לשיטת רש"י ז"ל דמפרש בסוגיין משום מזוני היינו למזונות ממש כדי שלא תתענה וא"כ ממילא לית לי' משום ריוח מזונות וכמ"ש וע"כ הא דמוכרת גם לתוס' כתובה הוא מטעמי דחינא ובזיוני וכדאמרן (הגה"ה וגם למאי דמסיק מרימר התם בטעמא דר' יוחנן משום חינא לית לן לאפושי פלוגתא ואית לן למימר דמודה ר' יוחנן לרב אסי דמזוני לא חשוב רווחא כיון דתקון רבנן מעשי ידי' וא"כ ע"כ גם בתוספת ליכא טעמא אחריני אלא משום חינא או שלא תתבזה) ובנדוניא נמי נראה דמוכרת שלא בב"ד דאי ס"ל דטעמא דמזוני עיקר וכמ"ש הריטב"א א"כ הוא דעת הרמב"ן והרא"ה ז"ל דאוכלת בשביל נדוני' ולדעת ב"ש לעיל סי' צ"ג דהיא מוחזקת וא"כ אוכלת בשביל הנדוני' ע"ש ס"ק כ"א וממילא מוכרת שלא בב"ד להרויח מזונות אלא אפי' אי לא ס"ל טעמא דמזוני כלל וכמ"ש לדעת רש"י ז"ל א"כ היכא דלית לה מזוני כגון שתבעה כתובתה בב"ד מ"מ לדעת הרמב"ן והרא"ה נדוני' בכלל כתובה וממילא הא דתנן מוכרת לכתובה הוי נדוניא ג"כ בכלל וע"כ שייכי בי' טעמי דחינא ובזיוני ועיין בתוס' בסוגיין שפירשו בשם רבינו חננאל הא דאמרו ארוסה לא נפיש חן דידה וגרושה נפיש חן דידה משום דגרושה אית לה תוספת וארוסה לית לה תוספת ע"ש מוכח מזה דס"ל דעכ"פ בתוספת שייך חינא וכיון דכן דעת רבינו חננאל מש"ה העלה הרמ"א לדינא בתוספת דמוכרת שלא בב"ד ובנדוני' הוי ספיקא דדינא ודו"ק:

(ד') סעיף ב' אחריות המכר על היתומים כתב הטור ז"ל עצה טובה היא לה שתפרש מה שמכרה לצורך כתובתה שלא יאמרו שמכרה הכל לצורך מזונות ויקראו לה רעבתני' ואם אינ' חוששת לזה שנקראו רעבתני' טוב לה שלא תפרש שאם יכלו הנכסים תאמר כל מה שמכרה הוא לצורך מזונות ותטרוף מהלקוחות שקנו מהבעל לצורך הכתובה אבל אם תפרש שמוכרת לצורך הכתוב' לא תוכל לטרוף מהלקוחו' למזונו' ויש עוד צד אחר שטו' לה יותר שלא תפר' שאם לא תפר' ויצא עליו שט"ח תאמר לכתובה מכרתי ואם כתובתה קדמה לא יוכל בעל השטר לטרוף ממה שמכרה ואם תפר' למזונות יטרפנו הבע"ח מפני שזמנו קודם שאין חיוב המזונות אלא אחר מותו עכ"ל. והוא ממ"ש הרא"ש ז"ל בשם הירושלמי יפוי כח דר' יוסי אם בא מלוה בעדים תאמר למזונות מכרתי ואם בא מלוה בשטר תאמר לכתובה מכרתי ע"ש:

והרמב"ן ז"ל הוכיח מזה הירושלמי דכל שאינו גובה ממשועבדי' של לקוחו' ה"ה דאינו גובה מנכסים המשועבדי' למלוה בשטר ומלוה בשטר מאוחר הבא עם מלוה ע"פ מוקדם טורף המלוה בשפר וראייתו מדקאמר בירושלמי בא מלוה בשטר אומרת לכתובה מכרתי בא מלוה ע"פ אומרת למזונות מכרתי ומבואר דאם מכרה למזונות בא מלוה בשטר וטורף מן הדמים אע"ג דמזונות קדים למלוה בשטר דמזונות וכתובה שייך בזמנן אפ"ה מלוה בשטר מאוחר קודם למלוה ע"פ הקודם ע"ש שהיבא בר"ן פרק מי שהי' נשוי:

ומ"ש שהוא טורף מן הדמים הוא מדברי הראב"ד שמפר' כן דברי הירושלמי ז"ל כלומר אם בא מלוה בשטר לטרוף מהמשועבדים ולהוציא מיד הלקוחו' הדמים שהרי היא מוכר' לי"ב חדש ומפרנס אחת לשלשים יום אומרת לכתובה מכרתי והיא קודמ' ואם מכרה למזונ' היו מוציאין הדמים מידה עכ"ל הובא בשטה פ' אלמנה ניזונת ע"ש:

ונראה כונתם במה שפירשו טורף הדמים ולא פירשו כפשוטו שיטרוף הנכסים והוא משום דלא תקשי נהי דמוכר' למזונו' מאי אהני ליה מלו' בשטר דטריף מלוקח דהדר תיתי האשה ותטרוף מיני' בכתובת' שהרי היא מוקדמ' למלוה בשטר ואע"ג דמיני' דלוקח לא מצית טרפא דאחריו' דנפשה קבילת עלה מ"מ מיד הבע"ח יכולה היא לטרוף בדין וכבר נתקשה בזה בחידושי פני יושוע פרק אלמנה ניזונת ע"ש לכך פירשו הראב"ד והרמב"ן דבע"ח אתי וטריף מן הדמים כיון דדינא הוא דלוקח מצי לסלוקי' בזוזי וכמבואר פ' מי שהי' נשוי ובטוש"ע ח"מ סי' קי"ד ע"ש וכיון דטורף דמים הוי ליה מטלטלין וכמ"ש הר"ן פ' אלמנ' ניזונ' גבי הא דאמרינן ארמלתא דזבין אחריו' איתמי ע"ש שכתב דהדמים ה"ל דאמרינן וכשהלוקח מסלקו בזוזי תו לא מצית האשה לחזור על הבע"ח לטרוף בכתובתה כיון דהבע"ח לא שקיל ארעא אלא דמים שקבל דאית להו דין מטלטלים ומה שגבה אותן הבע"ח היינו מפני שהוא בא על הקרקע לטרפה אלא שהלוקח סילקו במעות והיא אינה יכולה לבא על הלוקח לטרוף הקרקע דאחריות דנפשה קבילת עלה וכיון דלית לה בקרקע כלום שוב אין לה על הדמים שגבה הבע"ח. דדין מטלטלין להם וזה ברור:

(ואין לומר דהלוקח בעצמו לא יסלק לבע"ח בזוזי אלא יגבהו הקרקע כדי שתוכל היא להוציאה מיד הבע"ח ואח"כ יחזור הוא עלי' שהרי היא קבלה אחריות דנפשה עלה ולא גרע מאילו כתבה לו דו"ד דמ"מ יהיו חוזרין חלילה ויצטרך להתפשר עם האשה לכך הוא מסלק הדמי' שתחת ידו להבע"ח ולא מפסיד מידי משלו ודו"ק):

ובספר בית מאיר ראיתי שנתקשה בזה שכתב הר"ן דה"ל הדמים מטלטלין דא"כ בע"ח נמי היכי גובה הדמים כיון דמטלטלי לבע"ח נמי לא משתעבדי וע"ש שהאריך בזה ליישב לענ"ד הדברים נכונים כמ"ש:

ומיהו עיקר דברי הר"ן שכתב בפ' אלמנה ניזונת דהדמים הן מטלטלין הוא בשיטת רב האי גאון ז"ל הביאו הרא"ש ר"פ מי שמת גבי יתומים שקדמו ומכרו ע"ש דכשמכרו הקרקעות נעשו הדמים מטלטלין ובתר דתיקון רבנן מזוני מן המטלטלין חייבין ליתן מן הדמים וכתב עליו הרא"ש ז"ל ודברי רב האי תמוהין דהני זוזי לא אשתעבדי לבנות אלא שיעבודייהו אנכסי אביהן וכיון שמכרו ואין יכולין לטרוף הפסידו ע"ש וא"כ לשיטת הרא"ש אין אנו צריכים לומר דמש"ה אין האשה גובה מן הדמים משום דהוי מטלטלי אלא משום דלאו הני זוזי וכמ"ש הרא"ש וע"כ הר"ן דאצריך לטעמ' דה"ל מטלטלין בשיטת רב האי גאון אזיל מיהו גם בתוס' משמע דס"ל כרב האי גאון ע"ש פ' אלמנה ניזונת דף צ"ז ד"ה וסמך לה שתגבה כתובתה מן השאר ז"ל ועוד אם נשאת אחר שמכרה הלוקח אל יתן אלא לשלשים יום ולא תוכל לגבות ממנו לכתובה' דהא מטלטלי נינהו ומזונות איבדה עכ"ל ולדברי הרא"ש תיפוק ליה דאינה יכולה לגבות מהן לכתובה כיון דלאו הני זוזי דשבק אלא משמע דגם תוספ' ס"ל כדעת רב האי גאון ז"ל (לכאורה דברי תוס' אלו צל"ע דנהי דהני דמים שביד הלוקח מטלטלי נינהו הא תנן לעיל פ' הכותב דאם היו מלוה או פקדון ביד אחרים ינתנו לכושל וע"כ לא פליג ר"ע התם אלא משום דכולן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה וכמי שפירשו בירושלמי דיורשין ירשו עם גמר מיתה וממילא הן שלהן ובע"ח וכתובה מיחסרי גוביינא אבל הכא דאדרבה לאחר מיתת הבעל היו אותן נכסים קרקעות ומשועבדים לכתובתה והשתא כשמחרתן לצורך מזונות פשיט' דלא זכו בהן היורשין שהרי הן מיוחדין למזונותי' ואמאי לא תגבה מהן כתובתה וצ"ל דמיד שנשאת והפסידה מזונותיה זכו בהן היורשין באותן הדמים ואנן קי"ל כר"ע):

והנה דעת רב האי גאון ז"ל דמלוה ע"פ מוקדמת למלו' בשטר מאוחרת ולפי דברי הרב המגיד גם דעת הרמב"ם כן ועיין ש"ך ח"מ סי' ק"ד ולפי דעתם צריכין אנו ליישב דלא תקשי מהא דירושלמי והיא הראיה של הרמב"ן ז"ל והנה בטור שלפנינו כתב הטעם שיטרפנו הבע"ח מפני שזמנו קודם שחיוב המזונות אינו בא אלא אחר מותו וכנז' לעיל וא"כ נהי דמלוה ע"פ מוקדמת קודם למלוה בשטר מאוחר מזונות שאני דהוא מאוחר שאין חיוב מזונות אלא אחר מותו:

והרמב"ם פי"ח מהל' אישות כתב ז"ל הניח נשים רבות אף על פי שנשאן זו אחר זו ניזונות בשוה כמו שאין דין קדימה במטלטלין והראב"ד כתב עלה וז"ל ואפילו ניזונת מן הקרקע לפי שאין חיוב המזונות אלא לאחר מותו וכבר הגיע שעת החיוב לכולן בבת אחת עכ"ל ע"ש והרב המגיד כתב עליו וז"ל והטעם שכתב הר"א ז"ל בהשגות אינו נכון שאם מפני שאין חיוב המזונות חל אלא אחר מותו אפילו בכתובה לא תהא דין קדימה לאלמנות שהרי אינה נגבית אלא משעת מיתה והגע עצמך מן שלוה וקבע זמן הפרעון אחר מותו והתנה שאם ימות המלוה קודם לו שלא יגבה כלום וחזר ולוה וקבע זמן פרעון לאותו הזמן וע"פ התנאי הנזכר לא יהיה בו דין קדימה אלא ודאי אין לטעם ההוא עיקר כו' והרשב"א כתב בדין המזונות דבשיעבוד המזונות הקילו עכ"ל ולענ"ד דברי הראב"ד נכונים וגם הרי"ף ס"ל כוותי' שכתב יש נוחלין גבי