אבני מילואים על השולחן ערוך - ב רעג

כשיש שם משועבדי' שיכול מלוה בשטר או מוקדם לחזור עליו לגבו' וה"ה לר' יוחנן דאמר לכתובת אשה משום חינא דוקא כה"ב דלא קא מפסדי אידך והיינו דליתי' להאי דינא אלא במטלטלי אבל בקרקע ליכא למימר דהשתא תרווייהו שוו להו דאי לא גבי' מיני' מלוה בשטר או מוקדם לא גבי נמי ממשעבדי דאמרי לי' הנחנו לך מקום לגבות עכ"ל וא"כ ל"ק מידי דש"ס ר"פ מי שהי' נשוי ליכ' משעבדי לחזור עליהם וא"כ תו אין מעלה למאוחר וזה פשוט. ולפי מ"ש הרא"ה דאפי' לר' יוחנן דאמר לכתובת אשה משום חינא דוקא בכה"ג דלא קא מפסדי אידך יתיישב קושית התוס' דף פ"ו שהק' מ"ש הכא דהורע כח האשה טפי מבע"ח כו' ולפ"ש הרא"ה הא דיפה כח האשה משום חינא היינו דוקא היכא דליכא פסיד' לבע"ח שיש שם נכסים אחרים משועבדים אבל היכא דאיכ' פסיד' לחד לבע"ח יהבינין וכמ"ש מיהו מנהג מדינת פולין הוא להיפך והוא כשיטת הריטב"א שכתבנו לעיל ודו"ק

סעי' ד' (ד') אם זמנם שוה נותנים לבע"ח מעות ולאשה קרקע פ' הכותב דף פ"ו אמר אמימר משמי' דרב חמא האי מאן דאיכ' עלי' כתובת אשה ובע"ח ואית לי' ארעא ואית לי' זוזי' לבע"ח מסלקי' בזוזי ולאשה מסלקינן בארעא האי כי דיני' והאי כי דיני' ובתשו' מוהר"י ן' לב ח"ב סי' נ"ה כתב ז"ל ובהך מימרא דרב חמא קשה לי למאן דס"ל דמאי דאמרי' מיני' ואפי' מגלימ' דעל כתפי' היינו מבע"ח אבל כתובה אפילו מחיים אינה אלא מקרקע מדין גמרא למה אצטריך לאשה מסלקינין בקרקע כיון דאין דינה אלא בקרקע והובא בס' בית מאיר וכתב ובס' ע"פ כתב ומה שהביאו רש"י לפרש אף על צאן ברזל לזה י"ל משום דקשי' לי' דאי מסתם כתובה פשיט' כיון דמטלטלי לא משתעבדי לכתובה אפי' מיני' וכן פיר' דאף מצ"ב מיירי דלזה ודאי אפילו מטלטלו משתעבדי מדינ' וע"ש בס' בית מאיר שכתב ז"ל ומ"ש דלצ"ב ודאי דינה כבע"ח לא משמע הכי בהרה"מ פי"ו מה' אישות שהרי כתב ודין צ"ב דעת רבינו שהוא כשאר חוב וי"א שדינה ככתובה משמע דלהי"א לכל הדינים השנויים בפ' זה מקילי כתובה וחד מינייהו שלא לגבות מטלטלין דינה ככתובה וכן נראה דעת הר"ן בנדרים דף ס"ה שנתן טעם אמאי מטלטלי לא משתעבדי לכתובה משום דלא ניתן לגבות אלא בגירושין או במיתה לא סמכא דעתה במטלטלין ובסי' צ"ג מבואר דאף נדוני' לא ניתנה לגבות מחיים ע"ש. אמנם מדברי הר"ן ליכא ראיה דהרשב"א בחידושיו לקידושין דף מ"ה העלה ג"כ דאפי' מחיים דבעל אינה גובה מן המטלטלין דכל אסמכתייהו אינה אלא על הקרקע לפי שעומדת ימים רבים ואין זמנה קבוע ע"ש וזה כדברי הר"ן דלהכי לא סמכה דעתה על המטלטלין לפי שאין זמנה קבוע אלא בגירושין או במיתה ובין כך כלין המטלטלין ואפ"ה כתב שם הרשב"א בחידושיו ז"ל והרב בעל ההלכות כתב נמי דאפי' מיני' דידי' לא גבי' אלא קרקע ומייתי ראיה מהאי דחבילה ומיהו דוקא מנה ומאתים ותוס' כתובה שהכניס לה משלו אבל מה שהביאה לו גובה ממטלטלי מיני' דידי' וז"ל ואי מגרש לה כל מידי דשקיל מינה בין זוזי בין מאני פרע ואפי' מגלימ' דעל כתפי' ומידי דלא שקיל אי אית לי' קרקע יהיב ואי לא לא יהיב ועוד כתב ואי איכא תכשיטין דכתב לה איהו בכתובה כגון קטלאות ונזמים וטבעות ואיתנהו בעינייהו לא מבעי' דכי איתנהו גבה דהא תפסא להו דשקנה ונפקא אלא אפי' איתנהו גבה כיון דאיתניהו בעיניהו מגבינין להו ע"כ עכ"ל הרשב"א ומבואר דנכסי צאן ברזל וכל מידי דשקיל מינה בין מאני בין זוזי פרע אפילו מגלימא דעל כתפי'. ובדברי הרב המגיד קשה לי שכתב שם בדין מטלטלי ז"ל ודין נכסי צאן ברזל לדעת רבינו כדין החוב כו' וי"א שדינן ככתובה ולענין לגבות מן הזיבורית כתב שם הרה"מ דדעת הרמב"ם דדינה דנדוניא בבינונית כשאר בע"ח ודעת הרמב"ן דדינה בזיבורית והרשב"א ז"ל לא הכריע ע"ש והרי הרשב"א כתב להדיא דלענין מטלטלין דינה כבע"ח ולכן נראה דאפי' הרמב"ן דס"ל דדינה בזיבורית ככתובה מודה לענין מטלטלין וכן לענין שבח דדין נצ"ב כדין בע"ח ולענין זיבורית שאני וכמ"ש הרשב"א בחי' שם במשנה דכתובה נגבית מן הזיבורית ומפרש בגמ' טעמא דיותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה לינשא וכתב הרשב"א ז"ל ואפשר לומר מהאי טעמא דאפי' נדוני' אינ' נגבית אלא מן הזיבורית דאין כעון נעילת דלת ואדינה מוקמינין לה כשאר בע"ח דמדינא לא גבי אלא מן הזיבורית עכ"ל והיינו משום דכל בע"ח דינו ד"ת מן הזיבורית ומשום נעילת דלת תקנו לו ז"ל בבינונית ובאש' דליכא נעילת דלת משום דיותר משהאיש רוצה כו' אוקמה אדין תורה של שאר בעל"ח בזיבוריות א"כ מטלטלידמ דינא ודאי משתעבדי אפי' מגלימא דעל כתפי' מחיים א"כ בנדוי' שהיא כשאר חוב נמי משתעבדי מטלטלין ועיין בדברי הרב המגיד לענין שבח דמקולי כתובה שנו כאן שכתב וז"ל ודע שאין נכסי צ"ב בכלל זה אלא הרי הן נגבין מן שבח שהשביח לוקח אבל לא מן היתומי' כמו החוב ודין החוב נזכר פ' כ"א מה"ל מלוה זהו דעת רבינו וכן הסכים הרשב"א ז"ל בתשובה עכ"ל הרי שלא הזכיר בשבח מחלוקת בנצ"ב וכתב בפשיטות דדינו כשאר חוב וע"כ הוא מטעם שכתבנו דמחלוקת אינה אלא לזיבורית דגם בע"ח דינו בזיבורית אלא משום נעילת דלת תקנו לו בינונית ובאשה לית בה נעילת דלת וס"ל לרמב"ן דאוקמו' אדינא וא"כ לפ"ז למה המחלוקת לענין מטלטלין בנדוניא דאי מחיים ודאי לכ"ע דינו כחוב דעלמא כיון דמדינא מטלטלי משעבדי מחיים ולאחר מיתה גם בבע"ח מטלטלי לא משתעבדי מדינא דש"ס ודברי הרב המגיד צ"ע. ובעיקר קושית מהרי"ן לב נראה לפמ"ש לעיל דברי הרא"ה ליישב קושית תוס' שהקשו בהא דאמימר דאי ליכא אלא חדא ארעא לבע"ח יהבינין לאשה לא יהבינין ולעיל דקפ"ד אמרי' דכתובת אשה עדיף משום חינא וכתבנו לעיל סק"ג בשם הרא"ה דלמ"ד משום חינא לא עדיף כתובה אלא היכא דליכא פסידא לבע"ח דמיירי דאיכא נכסי אחריני משועבדין הקודמין ע"ש וכבר הבאתי דברי הרא"ש והר"ן דהא דיהביני לבע"ח ומפסדינין לאשה היינו בשניהן שוין ומשום דמהני תפיסה ואחר הגביי' זכה הבע"ח מדינא לכך מתפסינין לי' ע"ש לפ"ז שפיר צריכא להאי מימרא דלאשה יהבינן קרקע ולבע"ח זוזי דהוי ס"ד כיון דליכא פסידא לבע"ח דהא שקיל ארעא לאשה מסלקינין בזוזי משום חינא כיון דאי תפסה זוזי זכתה בהן מן הדין וכמ"ש הר"ן פ' מי שהי' נשוי ע"ש הובא בב"ש סי' צ"ג ס"ק מ"ג ע"ש כיון דלמ"ד לכתובת אשה משום חינא הכי דינא דהיכא דליכ' פסידא לבע"ח אשה עדיפא וכיון דלאחר הגביי' זוכה מן הדין ה"א דזוזי יהבינין לה קמ"ל דאוקמינין להו אדיניהו לבע"ח זוזי ולאשה קרקע

סי' ק"ג סעי' א (א) אלמנה בין מן האירוסין פ' אלמנ' ניזונת דף צ"ז תנן אלמנה בין מן האירוסין בין מן הנשואין מוכרת שלא בב"ד ר' שמעון אומר מן הנשואין מוכרת שלא בב"ד מן האירוסין לא תמכור אלא מפני שאין לה מזונות ואמרי' עלה בגמ' בשלמא מן הנשואין משום מזוני אלא מן האירוסין מ"ט ופירש"י משום מזוני שאי אפשר לה להיות יושבת ומתענה עד שיזדקקו לה ב"ד ע"ש אמר עולא משום חינא ר' יוחנן אמר לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד מאי בינייהו איכא בינייהו גרושה למ"ד משום חינא גרושה נמי בעי' חן למ"ד לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד גרושה לא אכפת לי'. ופסק הרמב"ם דגרושה לא תמכור אלא בב"ד והיינו כמ"ד שלא תתבזה וכת' הרה"מ פי"ז מה"ל אישות וז"ל ואע"פ שרבינו סובר טענת חן האשה כמ"ש פי"ב ממלוה ולוה ומשמע הכא בגמ' דמאן דאית לי' משום חינא אפי' גרושה מוכרת שלא בב"ד וי"ל דע"כ לא קיימא לן טענת חן אלא להזדקק לנכסי יתומי' קטני' והוא הדין הנז' פ' שום היתומי' לפי שתפסיד בהמתנה אבל למכור שלא בב"ד לית לן האי טעמא שהרי אפשר לה בב"ד אלא לא אמרו מוכרת שלא בב"ד אלא מפני שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו עכ"ל והר"ן כתב על זה הטעם ז"ל ואינו מחוור לי דבשלמא אי לא אמרה רב יהודא גופי' אלא אמוראי אחריני שפיר אבל כיון דחזינין דרב יהודא אפי' בנזקקין לא חייש לחינא משמע דהכא לטעמי' אזיל דלא חייש לחינא כלל וכיון דהתם לא קי"ל מאן פלג לן דלימא דבהא מיהא נקטינן כותי עכ"ל וזה לפי גירסת הרי"ף ז"ל דגריס בפלוגתא דהכא עולא ורב יהודא ע"ש ועיין בכ"מ שם. ולענ"ד נראה לפי מ"ש הר"ן שם פ' אלמנה ניזונת בהא דהקשו לר' יוחנן דמוקי למתני' דערכין דתנן שום היתומי' ונזקקין לנכסי יתומי' קטני' בכתובת אשה ומשום חינא א"כ אמאי בעי' הכרזה הא מוכרת שלא בב"ד ושלא בהכרזה ותירץ הוא ז"ל דכשמוכרת שלא בב"ד ומקפדת על בזיונה או על החן לכך לא בעי' נמי הכרזה מהאי טעמא גופי' שלא תתבזה או משום חינא אבל מוכר' בב"ד מומחין שלא חששה לחינא דידה או לבזיונה וכיון דהיא לא חשש' צריכין ב"ד מומחין לעשות כדין ובעי' הכרזה כדינא וע"ש וא"כ לר' יוחנן דמוקי למתניתין דשום היתומי' בכתובות אשה ומשום חינא קשי' ממ"נ אי שייך טעמא דחינא הכרזה נמי לא בעי'