אבני מילואים על השולחן ערוך - ב רס

וכמבואר אצלינו לעיל סי' ע' ע"ש ואפ"ה כשבא הבעל ואמר פסקתי לה מזונות כלומר שטוען ברי הנחתי לך מזונות קודם שהלכתי נאמן בהיסת וכמבואר לעיל סי' ע' דאם לא לותה ולא מכרה והבעל אומר הנחתי לך מזונות והוא אומרת לא הנחתי נשבע שבועת היסת שהניח לה ונפטר ומ"ש גבי יורשין דטוענין ג"כ ברי שנתנו לה מזונות ואמאי אינן נאמנין בהיסת והלענ"ד בזה דגבי בעל כשבא ואמר הנחתי לה מזונות אמרי' דנכסוהי דבר אינש אינן ערבי' בי' וכל דלא מצי גבי מיני' דלוה לא גבי מערב וכיון דהבעל לפנינו שהוא עיקר הבע"ח וטוען ברי פרעתי הוא נאמן לגבי שיעבוד גופו ומש"ה גם בנכסי' אין לה כלום כיון דשיעבוד הגוף שעל הבעל שהוא הלוה יפקע דהם מהימן לגבי שיעבוד גופו שהרי הוא מוחזק בשיעבוד גופו לכך גם הנכסים אע"ג דהוו בחזקתם מ"מ אינן אלא מדין ערב וכל שאינו יכול לגבות מן הלוה אינו גובה מן הערב לכך אינה גובה גם מנכסים משא"כ שלא בפני הבעל קודם שבא אמרי' נכסים בחזקתה כיון שאין הלוה כאן אבל ביורשין שהם אינם הלווים שהרי מזון אלמנה חוב הוא אצל הבעל וכיון דעל הנכסים הוא נקראת מוחזקת תו לא מהימני היורשין בברי כיון דגופם לא אשתעבד שהרי אינהו לאו לווים דידי' נינהו אלא דיורשין את הנכסים והרי האלמנה מוחזקת בנכסי' ולא אמרו דהבעל נאמן כשטוען ברי אלא משום דאיהו גופי' אשתעביד דהוא הלוה וטוען ברי וכיון דמהימן לאפקועי שיעבוד גופיה ממילא אינה גובה מנכסים ואע"ג דבעלמא שנים אומרים לוה ושנים אומרים לא לוה דלא מפקינין מיניה ואי תפיס אידך מהני ולא אמרי' כיון דמלוה גופיה לא מצי גבי דהא הוא מוחזק בשיעבוד גופו מנכסים נמי לא גבי דהתם גבי תפיסה טוען המוחזק דלוה גופיה חייב לו אלא שכופר לכך מחזיק לו הנכסים שהוא תופס בהם ממש אבל באשה לאו תפיסה ממש הוא אלא שאמרו חז"ל שיהיה לה דין מוחזק בספיקות ולא אוקמו' אלא בנכסים ממש ולא על הלוה שהוא הבעל ומש"ה כשבא ואמר פרעתי בברי ונפטר הלוה שהרי לגבי דידי' לא החזיקו' ממילא אין לה בנכסים שאינן אלא מדין ערב אבל ביורשין אומרים נתננו שהם אינם הבע"ד דהא חוב דבעל הוא וא"כ אין כאן תביעה אלא על הנכסים וכבר אוקמו' החכמים לאלמנה למזונות בחזקת הנכסים לספיקות מש"ה לא מהני ברי דיורשין ודו"ק

סעי' י"ח (י"א) אלמנה שאין שטר כתובה יוצאה מתחת ידה עיין ב"ש שהעלה בשיטת הרמב"ן והרשב"א והרא"ש דס"ל כיון דלמזוני נכסי בחז' אלמנה קיימי היא לא באה להוציא ואין עלי' שבועה אלא אגב שתשבע על הכתובה תשבע על המזונות ע"ש ובטעמא דהרמ"ם דס"ל דצריך שבועה על המזונות אע"ג דנכסים בחזקתה גבי אלמנה וגבי הלך למדה"י אינה צריכה שבועה כבר מבואר אצלינו לעיל סי' ע' ע"ש. ומבואר מדברי ב"ש דלכל הספיקות היא מוחזקת וכ"כ בס"ק כ"א ע"ש והנה מדברי תו' פ' אלמנה דף צ"ו ד"ה נכסי בחזקת אלמנה קיימי מבואר דעיקר טעמא דנכסי' בחזקתה אינו אלא משום דמוכרת שלא בב"ד ובכתובה אע"ג דמוכרת נמי שלא בב"ד כיון דמיד שנפרעת נסתלקה לא מקרי מוחזקת אבל במזונות לעולם יש לה מזונות עד שתפרע או תתבע כתובתה הלכך הוי נכסי' בחזקתה טפי למזונות עכ"ל וא"כ היכא דאי' ספק אם מגיע לה מזונות וא"כ אינה מוכרת וגם להבא אין לה מזונות שהרי ספק הוא אם מגיע לה תו לא הוי מוחזקת ולפי מ"ש ב"ש בשיטת הרמב"ן והרשב"א והרא"ש צ"ל דלכל הספיקות אפי' אם ספק לנו אם מגיע לה מזונות כלל נמי מוחזקת היא וא"כ ע"כ טעמא לא הוי כמ"ש תו' משום דמגיע לה עכ"פ להבא נמי אנו מסופקין אלא ע"כ דדינא הכא הוא דחז"ל עשו אותה מוחזקת שבכל הספיקות יהי' ידה על העליונה וכן צריכין אנו לומר לשיטת הרי"ף והגאונים דס"ל דאינה יכולה למכור למזונות יותר מכדי כתובתה הובא לעיל סעי' י"ג וא"כ תו ליכא למימר כסברת התו' לחלק בין מזונות לכתובה משום דגם המזונות קצובין הן כדי כתובתה ואחר שנפרעת נסתלקה שלא למכור עוד בנכסי' ובע"כ צ"ל דדינא הכי הוא דלמזונות מוחזקות היא לכל מילי דספיקי. והא דאמרי' בספ' מגורשת דאין היורש' חייבין במזונותי' משום ספק דשמא גרושה היא ולא אמרי' דלמזנות היא מוחזקת לכל מילי דספיקי היינו משום דלא עשאו' מוחזקת אלא לאלמנה אבל זו שמא אינה אלמנה כלל ואפשר דדוקא היכא דהוי אלמנה ודאית ושייכא ודאי בתקנת מזונות אלא שהספק הוא ממקום אחר אם נפרעתאו אם הפסידה מחמת תביעה וכיוצא בזה הוי היא מוחזקת אבל באנוסה נהי דהיא אלמנה ודאית מ"מ היא גופה ספק אם שייכא לתקנת מזונות כלל ואפשר דלא תקנו לה מזונות כלל ולא שייך כלל לומר שהיא מוחזקת בנכסי' ודו"ק

סעי' כ' (י"ט) אבל אם נתן מתנת שכ"מ עיין מ"ש בקצה"ח סי' רנ"ג סק"א. (כ) אם אין כאן בני חורין עיין מ"ש בס' קצה"ח סי' קי"א סק"א. (כא) הקדיש נכסיו הוי כמתנת בריא כתב ב"ש וז"ל ואם הקדיש בחליו עיין בח"מ סי' ר"ן דאין הקדש עד אחר מיתתו לפ"ז נראה דניזונת מהם והיינו אם הקדיש כל נכסיו עכ"ל והתם טעמא משום דבש"ס עלה בתיקו הקדיש אם חזר או לא לכך אם חזר מן ההקדש לא מפקינין מן היורשין מספיקא וע"ש בסי' ר"ן וא"כ הכא לענין מזונות אין האלמנה יותר מוחזקת מן ההקדש ומספק אינה ניזונת מיהו לפמ"ש ב"ש לעיל ס"ק כ"א וס"ק כ"ט דאלמנה מקרי מוחזקת לכל הספיקות ע"ש א"כ ה"נ כמו אם חזר אין מוציאין מיד היורשין מספיקא ה"ה דאלמנה ניזונת מהן אפילו לא חזר כמו שניזונת ממתנת שכ"מ כיון דספק הוא והיא נקראת מוחזקת אמנם לדעת הרא"ש דס"ל התם בפ' מי שמת דהקדיש אינו חוזר משום דאומדנא אינו ברור וההקדש ודאי ואין ס' מוצי' מידי ודאי ע"ש א"כ ה"נ אין האלמנה ניזונת כיון דההקדש חל מחיים ואינו חוזר ואפילו הקדיש קדושת דמים אינה ניזונת אע"ג דכתובה ודאי נגבית מקדושת דמים דדוק' קדושת הגוף הוא דמפקיע מידי שיעבוד ולא קדושת דמים מ"מ הכא לענין מזונות דאינה גובה ממשעבדי ולא גרע הקדש מהדיוט וכי היכי דלא גבי' מלקוחות לא גבי' מקדושת דמי' וב"ש שכתב ז"ל ואפילו הקדיש קדושת דמי' אינה גובה הכתובה ע"ש ואינו נראה לענ"ד דכתובה שפיר גובה כמו שגובה מן הלקוחות אלא מזונות הוא דאינה גובה וכמ"ש (הגה"ה ואולי יש איזהי ט"ס בדברי ב"ש שהרי סיים וכתב כו' אבל אם הקדישה היא קדושת דמים אינו מפקיע מידי שיעבוד ע"כ הרי דס"ל ג"כ דקדושת דמים לא עדיף מלוקח וע"ש) ועמ"ש בס' קצה"ח סי' ר"ן סק"ו דאם הקדיש מחיים אף דאינו חוזר ואינו בתורת מתנת שכ"מ מ"מ אין היורשין צריכין לקיים נדרו וע"ש וא"כ אלמנתו ניזונת מהן כיון דההקדש אינו חל על הנכסים אלא על הנודר והקדשות שלנו אינו אלא לעניים וכמ"ש בש"ע ח"מ סי' צ"ה וא"כ אינו אלא נדר וכשמת אין היורשין חייבים לקיים נדרו ושפיר אלמנתו ניזונת מהן (כב) מיהו אם נתן המטלטלין לאחרים אפילו במתנת שכ"מ י"א דאינה ניזונת מהן כתב בדרכי משה ז"ל ובמרדכי פ' נערה האריך בזה וכתב דמהר"ם ס"ל דניזונות אפילו ממתנת בריא ויש סוברים דאפילו ממתנת שכ"מ מטלטלין אינה ניזונת אפי' אחר תקנת הגאונים שתקנו שכתובה נגבית ממטלטלין וע"ש עכ"ל והמעיין שם במרדכי יראה שכתב שם ז"ל משם הבי' ר"ב ראיה דמתנה לאינש אחריני מפקעת מזונות האשה בחייו ומזנות האלמנה כו' וכיון דמקבל מתנה אלים מירושה דאורייתא דתנן אין מוציאין למזון האשה והבנות כו' דמקבל מתנה הוא בכלל משועבדים הלכך דלמ' כי תקינו הגאונים לגבות כתובת אשה ממטלטלין הני מילי מירושה וכ"ש ממתנת שכ"מ דרבנן אבל לא ממקבל מתנת בריא וגם ר"ת פי' כפי' ר"ח בב"ב דמתנת בריא מפקעת שיעבוד גמור כמכר וגם ר"ח ורשב"ם שוין בדבר בפ' יש נוחלין ר"י בר שמואל וכן באביאסף וכן פסק הר"מ בתשובתו וכן נראה למורי בס' המיימוני ורבינו יצחק בר' בר' ברוך פסק דאפילו במתנת בריא לאינש אחריני לא מפקעה שיעבוד כתובה ודקדק מדר"ת דכתב דאהני מאי דכתיב בכתובה נכסין דאית להון אחריות כו' לגבות מטלטלין ואהני דלא כתב אגב שלא לטרוף מן הלקוחות ודוקא לוקח זכה שהוא כמו בע"ח מאוחר שגבה דקי"ל בערכין דכ"ע מה שגבה גבה במטלטלין אבל מקבל מתנת בריא אין מפקיע מידי שיעבוד של מטלטלין ורבינו שמואל פסק דמתנת שכ"מ לאינש אחריני מפקיע שיעבוד הכתובה ומזוני כמו מתנת בריא דמה שתיקנו רבנן סבוראי כתובת אשה נגבית ממטלטלין היינו דוקא כשהן בעין בשעת מותו אבל אם נתנם לאדם אחר או זיכה לו ע"י אחר אפילו מתנת שכ"מ מפקיע מידי שיעבוד האלמנה ולא תטרוף ממנו כו' ועוד ראיה מלשון האלפסי פ' יש נוחלין דמסיק דמזון האשה והבנות ומתנת שכ"מ תרווייהו תקנתא דרבנן נינהו ובהדי הדדי קאתו ולא מצי חדא דחי לחברי' ומדקאמר דלא מצי חדא דחי לחברתה א"כ מאי דתפס תפס עכ"ל וע"ש. ומבואר דעת מהר"ם דמתנת בריא מפקעת מידי שיעבוד זולת דעת רבינו יצחק בר"ב דמתנת בריא לא מפקעת מידי שיעבוד ואתי עלה מדר"ת דכתבינן נכסין דאית להון אחריות ודלית להון אחריות כו' ודוקא לוקח זכה שהוא כמו בע"ח מאוחר