אבני מילואים על השולחן ערוך - ב רנט

דתנן פ' מי שמת דף קנ"ה נפל הבית עליו ועל אשתו יורשי הבעל אומרים האשה מתה ראשון יורשי האשה אומרי' הבעל מת ראשון ב"ש אומרי' יחלוקו וב"ה אומרי' נכסי' בחזקתן כתובה בחז' יורשי הבעל כו' והשתא קשי' למה לי' בכתובה לאוקמי אחזקה תפוק לי' דאפי' מת הבע' ראשון לא קרינין בי' לכשתנשאי לאחר דהא מתה תוך ג' חדשי'. ואין לומר דבית הלל לא דרשי לכשתנשאי לאחר ביבמות דף קי"ז ועיין תוס' פ' האשה שנפלו דף פ"א ד"ה מאן שמעת לי' ע"ש דהא ב"ש דאמרי יחלוקו קאי נמי אכתובה וכמ"ש תוס' שם דף קנ"ה ד"ה נכסי' בחזקתן מדקתני יחלוקו סתמא ולא קתני יחלוקו עם יורשי האב ע"ש ואמאי יקחו יורשי האשה כלו' הא לא קרינין בי' לכשתנשאי לאחר כו' לכן נראה עיקר דתוך ג' חדשי' אי נמי מניקה ומעוברת גובה כתובתה אלא דבח"מ נראה דטעמו משום דראוי' להנשא לאחר זמן. ולענ"ד נראה דאפי' היכא דגם לאחר זמן לא תנשא נמי אית לה כתובה וכמ"ש הר"ן פ' נערה גבי קטלנית וז"ל וא"ת דהא אמרי' לקמן דכל היכא דכל קרינין גבה לכשתנשאי לאחר תטלי מה דכתוב ליכי לית לה כתובה והא נמי הא אסורה לינשא יש לומר דלא ממעטינן מהאי לישנא אלא כל היכא דאגיד' בי' משום לתא דידי' אי נמי אם מתה שאי אפשר לה לינשא כלל אבל כל היכא דלא מיעכב' מחמתי' כיון דתפסי בה קידושין ונשואין לכשתנשאי לאחר קרינין בה עכ"ל והיינו נמי טעמא דתוך ג' חדשי' ומניקה ומעוברת דלא אגידה גבי' כלל ולאו משום לתא דידי' אלא חכמי' גזרו עלי' או משום הבחנה או משום סכנת הולד וכל זה הוא עיכובא בלאו מבעל וכמו בקטלנית דקרינין בה לכשתנשאי כו'

סעי' ג' (ד) ויכולין הב"ד לתקן כתב ב"ש ז"ל חוץ מג' חדשי' הראשוני' אינן לסלק הכתובה שם בריב"ש סי' ק"ז והטעם משמע הואיל והיא אסורה להנשא מחמתו יש לה מזונות בע"כ לפי"ז ה"ה כל היכא דאסורה מחמתו א"י לתקן ולהפסיד לה מזונות עכ"ל נראה ביאור דבריו כיון דאנן קי"ל כאנשי גליל אלא דב"ד יכולין לתקן על דרך תקנת אנשי יהודא והיינו דוקא היכא דאינה אסורה מחמתו אבל היכא דאסורה מחמתו אין הב"ד יכולין לסלקה לגרוע זכותה אבל לאנשי יהודא ולהפוסק' דפסקו כוותייהו אפי' תוך ג' חדשים הראשוני' אף דאסורה מחמתו כל שמסלקין לה כתובתה אין לה מזונות ובפ' החולץ דף מ"א יבמה ג' חדשי' הראשוני' ניזונות משל בעל וכתב שם רש"י ז"ל ניזונת משל בעל שכן כתב לה את תהא יתבא בבי' ומיתזנא מנכסי כל ימי מיג' ארמלותך עכ"ל והרי מבואר דאפי' תוך ג' חדשי' הראשוני' נמי אינה ניזונת אלא משום דכן כתב לה כו' א"כ לאנשי יהודא דאין כותבין כל ימי מיגר ארמלותך אלא כל זמן שהיורשין ירצו לסלק אין חילוק ואין לה מזונות אפי' ג' חדשי' הראשוני' אלא כשמסלקין לה כתובה אין לה מזונות ודו"ק סעי' ד' (ה') ואפי' אם תנשא הבת כתב ב"ש ז"ל כבר כתבתי בשם מוהרי"ק כל הסוגי' שם איירי בנכסי מלוג אבל בנכסי צ"ב הוא לוקח גמור כו' ואיני יודע למה לא פירשו האחרוני' דאיירי בנכסי מלוג עכ"ל ועמ"ש בסי' א"א סק"ז דאפי' בפירות בחיי' ובננ"ב אע"ג דודאי לוקח הוי אפ"ה אלמנתו נזונת מהן וע"ש מילתא בטעמא

סעי' ט' (ו) אבל בחייו יש לה מזונות זו היא שטת רש"י ז"ל פ' נערה דף י"ג במימרא המוחלת כתובתה לבעלה אין לה מזונות ופירש"י לאחר מיתה משמע בחייו אית לה מזוני ועיין ב"ש שכתב וז"ל למ"ד מזוני דאורייתא יש לומר דלא הפסידה מה שזכתה מן התורה ולמ"ד דרבנן מ"מ לאו מתנאי כתובה היא בחייו וע"ש ועיין בר"ן שם שכתב ג"כ דבחייו לאו מתנאי כתובה היא אלא תחת מעשי ידי' ע"ש (וכ"כ הרא"ש בפסקיו שם וכ"כ בשטה מקובצת בשם הריטב"א ז"ל דדוקא מזוני דאחר מיתה הוי תנאי כתובה ומזוני דמחיים הוי כשאר חוב ע"ש אלא דהריטב"א מפרש מימרא דר' אלעזר לענין מזונות דבחייו ולכך פסק כרב חסדא דיש לה מזונות ומה שהקשה מרן ז"ל מהא דיבמות דקאמר מזוני תנאי כתובה נינהו כו' אע"ג דבחייו נלענ"ד דיש בכלל מאתים מנה ר"ל מזונות דבחייו מלבד שהוא מחויב מצד האישות שביניהם מדאורייתא או מדרבנן הנה הי' תנאי ב"ד שכל זמן שהיא יושבת ואגידה גבי' אע"ג שיפסוק האישות שביניהם יהא חייב לזונה ובזה המין מהחיוב נכללה האלמנה כל זמן שיושבת לכבודו וכן בחייו כל זמן שאינה נשאת לאחר מחמתו חייב לזונה מאותו תנאי ב"ד ומה"ט ס' מגורשת ניזונת משל בעלה ואע"ג שנפסק האישות שביניהם כגון באשת כהן שאסורה לו להחזיר מ"מ כיון דמחמתו היא מעוכבת מלהנשא חייב במזונותי' מתנאי ב"ד וכמו שפירש"י ע"ש וכן הדין בכהנת שנשבית ופדאה ועדיין לא גירשה אע"ג דבטל האישות שביניהם עדיין חייב מתנאי ב"ד כיון דאגידה גבי' לפ"ז א"ש דמוחלת כתובתה לבעלה נהי דתנאי כתובה נמחל עם הכתובה עדיין חייב לזונה בחייו מדין אישות וכמ"ש הרא"ש והר"ן והתם באלמנה לכה"ג דקאי עלה בעמוד והוצא ואנן מבטלין האישות שביניהם אלא שמעוכבת אצלו מחמת שהוא במדה"י ולא גירשה עדיין לכך אמרי' מזוני תנאי כתובה היא. ובזה יובן היטב מאי דצריך לשנויי בהלך למדה"י ועיין בנימוקי יוסף שם ודו"ק) וביבמות דף פ"ה בעא מיני ר' אלעזר מר' יוחנן אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט יש להם מזונות או אין להם מזונות ה"ד אילימא ביתבא תותי' בעמוד והוצא קאי מזוני אית לה אלא לא צריכא שהלך הוא למדה"י ולותה ואכלה מאי מזוני תנאי כתובה נינהו מדאית לה כתובה אית לה מזוני או דלמא כתובה דלמשקל ולמיפק קאי אית לה מזוני לא דלמא תעכבא גבי' ע"ש מבוא' להדי' דגם בחייו קרי למזוני תנאי כתובה וצ"ע כעת. (ז) וכן אם מחלה ליתומי' אבדה מזונותי' עיין בר"ן פ' נערה שמביא ירושלמי אמר שמואל המוחלת כתובתה ליורשין יש לה מזונות משום משיב רעה תחת טובה ומשמע דפליג אגמרא דידן וע"ש דמסי' דלא פליגא דההיא דפ' הנושא אתי' כאנשי יהודא שהרשו' ביד היורשי' להגבותה כתובתה ולהפסידה מזונותי' וכיון שכן כשמוחלת להם אבדה מזונותי' דאל"כ יכולה לכופם במזונותי' שתמחול להם כתובתה ע"ש (וכן הביא בש"מ בשם הריטב"א בשם י"א ע"ש) וראיתי בס' הפלאה שכתב עלה דאינו מובן דהיאך יכולה היא למחול בע"כ של יתומי' אם לא ירצו אמנם כבר כתבתי בס' קצה"ח סי' פ"ו סק"י דמוחל חובו עיקרו מצד המלוה ולא מצד הלוה כלים ע"ש וגם מכאן ראי' דודאי יכול המלוה למחול חובו אפי' בע"כ של הלוה ודוקא מתנה ליתי' בע"כ של המקבל דהא צריך שיזכה המקבל את המתנה והוא אינו רוצה מכות אבל מחילה תכף משמחל נפקע החו' ואפי' בע"כ של הלוה וז"ב

סעי' י"ג (ח') אין לה מזונות אלא עד כדי כתובתה זה דעת הרי"ף פ' אלמנה ועיין בס' הזכות פ' אלמנה שם הביא שכן דעת רוב הגאוני' ז"ל ע"ש ויש לעיין בהא דאמרי' פ' הנזקין דף נ' בטעמא דאין מוציאין למזון האשה מנכסי' משועבדי' משום דאינו קצובי' ולפי שטה זו הרי יש להן קצבה למעלה שאין המזונות יותר מכדי כתובתה ולפי מ"ש תוס' פ' נערה דף נ' ד"ה ומאי עלי' גבי מזונות דאין גובין משעבדו האחין אע"ג דיש להם קצבה למעלה עד בגר כיון שאין קצובין למט' דאפש' שתנשא קוד' לא חשיבי קצובין ע"ש וא"כ ה"נ אע"פ דמזון האשה יש לה קצבה למעלה דאינן ביתר מכדי כתובה אבל אין להן קצבה למטה דאפשר שתנשא או תתבע כתובתה ודוק ועמ"ש סי' צ' סק"א

סעי' י"ד (ט) ואם הי' בידה משכון עיין ב"ש סקכ"ה לפי מ"ש הפרישה דהנכסי' בחזקת' יותר ממשכון קשה לפי"ז למה אמרי' אם שהתה שתי שנים הפסידה מזונות וכשיש בידה משכון לא הפסידה ע"ש. ונראה דאע"ג דנכסי' בחזקתה מ"מ הי' לה לתבוע וכיון שלא תבעה משך שתים או שלש שנים מחלה וכשיש בידה משכון לאו משום דמוחזקת היא אינה תובעה דגם במוחזקת אמרי' הי' לה לתבוע אלא טעמא אחרינא איכא בגווה לפמ"ש תוס' פ' אלמנה דף צ"ו ד"ה ור"י סבר ז"ל וא"ת מאי יפוי כח הוא השתא דקאמרה הכל מכרתי למזונות ולא איבדה וכי אין זו אונאה דשקר הוא שגם לכתובה מכרה וי"ל מאי טעמא שהתה שתי שנים או שלש איבדה מזונותי' מדלא תבעה א"כ מחלת' והכא ליכא למימר הכי דאיכא למימר דלא חששה לתבוע משום שיכולה לומר הכל מכרתי למזונות עכ"ל וא"כ במשכון נמי במשך שתים ושל' שני' אי אפשר שלא הי' שעה חדא שלא ראו המשכון בידה והיתה יכולה לומר החזרתי מש"ה לא חששה לתבוע ואותה שעה חשי' כתביעה א"כ לא שהתה שתי שני' בלא תביעה

סעי' ט"ז (י') על היתומי' להביא ראי' או תשבע שבועת היסת והיינו משום דאלמנה מוחזקת בנכסי' ועדיף ועיין ב"ש ואיכא למידק מ"ש בהלך למדה"י דפוסקין לה מזונות ולא חיישי' לצררי וטעמא נמי משום דנכסי' בחזקתה משום דשוה לשמואל הלך למדה"י לשמעו בו שמת ומוכרת שלא בב"ד כמ"ש לעיל סי' ע' וכמ"ש הרה"מ דכל שמוכרת שלא בב"ד ה"ל נכסי' בחזקתה