אבני מילואים על השולחן ערוך - ב רנח

שאין ידועים אם נודעו לו זכה מיד בפירות משעה שנודע לו וא"כ איך יכופו שיתן כתוב וחתום בשביל שאינו יודע והיום או מחר יתודע לו ע"פ בקיאים בדיני' שאין סילוקו דקודם החופה כלום ויהיו נכסים ידועים ולהשיא עצה לאשה שתמכור או תתן הנכסים לאחר אסור גם בנכסי' שאין ידועים ולא תמכור לכתחלה וכמבואר בגמ' ובטור וש"ע סי' צ' שלא יפסיד הירושה וכיון דאין לה למכור והיום או מחר יתודע לו ויהיו נכסים ידועים היאך יכופו לזה שיכתוב ויחתום לה שטר סילוק. ועוד אפילו בקנין אם מוחה מלכתוב אין כותבין בע"כ וכמבואר בח"מ סי' ל"ט סעי' ד' ע"ש ואפי' למ"ד התם דכופין אותו לכתוב היינו היכא דהוי קנין טוב המועיל אמרינין סתם קנין לכתיבה עומד אבל קנין דקודם אירוסין דאין בו ממש היכא נימ' בהא סתם קנין לכתיבה עומד וצ"ע ועיין סמ"ע סי' ל"ט סק"א. מיהו לפי מ"ש הרא"ה בפ' האשה שנפלו דף ע"ט גבי מברחת דאמרו בש"ס עשאום כנכסים שאין ידועים לבעל ואליב' דר"ש. ז"ל עשאום כנכסים שאין ידועין דכי היכי דחזינין לר' שמעון דקסבר בנכסים שאין ידועין דלא תקון רבנן לבעל בהני פירות ואילו זבינהו הרי הן מכורין ה"ה נמי להני כיון דגלי דעתיה קודם שנשאת דלא בעי דזכי בהו בעל לא זכה בהן אפילו אחר שידע בהן עכ"ל ע"ש. (הג"ה וכ"כ בשטה מקובצת שם בשם הרשב"א וז"ל ע"כ נראה לי דהכ' אע"פ שלא קנינהו לוקח אפ"ה לא קנינהו בעל דלא תקנו לו נכסים שלא ידע בהם בשעת כניסה כי היכי דלא תקינו ליה בנכסי' שאין ידועים לו ואע"ג דנפלו לה תחתיו דבעל והיה בדין שיזכה בהן הבעל כמו שהוא זוכה בידועים דזו אשתו וזו אשתו אלא שהקילו בדבר דכל שלא ידע בהם לא תקינו ליה כו' ה"נ דכותיה הקילו בנכסים שהבריחה היא קודם שתכנס לו שלא יזכה בהן בעל כלל כו' ע"ש) וא"כ ה"נ כיון דשיירה לנפשה שיהיו לה לבדה ולא יהיו לבעל חלק בהן א"כ גלי' דעתייהו דלא בעי' דזכי בהו בעל ומש"ה אפילו אחר שידע הבעל דאין בסילוק זה כלום מ"מ ה"ל כמברחת דאפילו אחר שנודע לבעל לא זכה בהן ועמ"ש בסי' צ'. אמנם בזה שכתב בתשו' גאוני בתראי שהוא מחויב ליתן כתוב וחתום דסתם קנין לכתיבה עומד לענ"ד נראה דאין כופין אותו בזה כיון דאין הקנין מועיל אין אומרים בו סתם קנין לכתיבה עומד אלא הב"ד נותנין לה כתוב וחתום שאין לבעל בהם פירות אבל יירש אותה כדין נכסים שאין ידועי' בסי' צ' ודו"ק

סי' צ"ג סעי' א' (א) וה"ה מה שקיבל בנדוני' ודעת בעל העיטור הובא במישרי' נכ"ג ק"י דנדוני' ניתנה לגבות מחיים אלא שכתב עליו במישרי' בשם הרשב"א וז"ל אין דעתי נוטה כך שכולן מכניסות לבעל שלא יפרעו ממנו אלא באלמנות או בגירושין ועוד מספר כתובה נלמוד שכוללין נדוני' ותוספת יחד ואינו מחלק בזמן פרעון עכ"ל וע"ש. ולענ"ד נראה להביא ראיה לדברי הרשב"א דנדוני' נמי לא ניתנה לגבות מחיים מהא דאית' פרק החובל דף פ"ט אמר רב אידי בר אבין אף אנן נמי תנינא מעידין אנו באיש פלוני שגירש את אשתו ונתן כתובתה והרי היא תחתיו ומשמשתו ונמצאו זוממין אין אומרין ישלמו כל כתובתה אלא טובת הנאת כתובה ואיזוהי טובת הנאת כתובתה אומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה של זו דאם נתארמלה או נתגרשה ואם מתה יירשנה בעלה ואי ס"ד ליתא לתקנת אושא אמאי יירשנה בעלה תזבין כתובתה לגמרי אמר אביי אם אמרו בנכסי' מלוג יאמרו בנכסי צ"ב ע"ש בסוגי' ואי נימא דנצ"ב ניתנו לגבות מחיים א"כ יכולה היא לגבות ממנו לאלתר ולעשותן נכסי מלוג ובנכסי מלוג תזבין לגמרי אע"כ מוכח דגם נדוניא אינה נגבית מחיים. אמנם ליישב גם דעת בעל העיטור דלא תקשי ליה מהכא דהא יכולה לגבות הנדוני' מחיים ונעשין נ"מ ותזבין לגמרי נראה לפמ"ש לעיל סי' צ' ס"ק י"ח בהא דקשי' לן היכי מוכח הכא דאית' לתקנת אושא דהא אפילו קודם תקנת אושא שלא היה הבעל מוציא ירושתו מיד הלקוחות מ"מ לכתחלה לא היתה רשאה למכור וכמבואר במשנה ר"פ האשה שנפלו ומבואר שם בר"ן בהא דר' שמעון מחלק בין נכסים ידועי' לנכסים שאין ידועין דבאין ידועין לכתחלה לא תמכור ובדיעבד מכירה קיים ובידועים מכרה בטל וכתב שם הר"ן דבשאין ידועין אע"ג דאין לבעל פירות כיון דיורשה אינה רשאה למכור לכתחלה להפסידו ירושתה וכיון דלכתחלה לא תמכור א"כ מאי פריך ותזבין כתובתה לגמרי דהא אינה רשאה למכור לכתחל' לגמרי וכיון שכן אינו בדין שישלמו העדים עבור זה אע"ג דבדיעבד מכרה קיים מ"מ כיון דמדינ' אינה רשאה למכור לכתחלה לא מפסדי לה עדים במה שלא תוכל למכרן כיון דדינ' הכין הוא שלא תמכור וע"ש שהבאתי ראיה לדבר זה דכל היכא דלכתחלה אין רשאי למוכרו לא מקרי מזיק אע"ג דבדיעבד מכרה מכר ע"ש ותירצנו שם לפמ"ש בתוס' שם ד"ה אמר רב אידי דעיקר קושי' היא דהוי ליה לתנא לאשמועינן ריבוי תשלומין ולדינא דמתני' בנכסים שנפלו לה קודם שנתארסה מוכרת לכתחלה ע"ש ר"פ האשה שנפלו וא"כ שפיר פריך אי ס"ד לית' לתקנת אושא לאשמעינן תנא ריבוי תשלומין כגון דנפלו לה קודם שנתארסה דמצי מזבין לגמרי ואפי' לכתחלה מוכרת ע"ש בסי' צ' סקי"ח לזה שפיר קאמר אביי אם אמרו בנכסי מלוג יאמרו צ"ב משום דבנכסי צ"ב אינה יכולה למכור לגמרי ואם תאמר תגבה אותן מחיים ויעשו נכסי מלוג ותוכל למכרן לגמרי זה אינו שאם תגבה אותו עכשיו ויהיו נעשין נ"מ הוי ליה נכסים שנפלו לה משנשאת דהא מעיקרא בתורת נכסי צ"ב הוו להו גביה דבעל ולא היו ברשותה למכור לגמרי ועכשיו כשגובה אותן ונעשו נ"מ השתא הוא דנפלו לה נ"מ ואינה רשאה למכור לכתחלה וכל שאינה יכולה למכור לכתחלה אין זה היזק ואין העדי' משלמין לה ודו"ק:

(ב) מה שקיבל בנדוי' וכן מבואר בחי' הרשב"א פרק האשה שנפלו דף פ"א וז"ל הא דאמר אביי אח אני יורש אשתו אין אני קובר הכי קאמר כי תקינו רבנן קבורה ה"מ לבעל דמינה קא ירית דשוי' רבנן כיורש דידה אבל אחיו אומר אין אני יורש מכתובתה כלום כשם שאיני יורש נכסי מלוג שלה ומה שאני איני פורע לה כתובה ומשום דלא ניתנה לגבות מחיים לא היא ולא נכסי צ"ב שבה דתנאי הכתובה ככתובה דמי ע"ש וכן מוכרח לשיטת תוספות דמפרשי הסוגי' לענין נכסי צ"ב וכן נראה מדברי הרמב"ן במלחמות פ' החולץ ע"ש. וקשה בהא דכתב בנמוקי יוסף פ' האשה שלום בפלוגת' דב"ש וב"ה דסברי ב"ש תנשא ותטול כתובתה כו' והלא מספר כתובה נלמוד שכך כתב לה לכשתנשאי לאחר טלי כתובתך וז"ל שם כתב הריטב"א בשם רבו ז"ל שאין מדרש כתובה זה אלא לענין מנה ומאתים שהוא בכל הנשים מתקנת חכמים אבל לא לגבי תוספת וכ"ש לגבי נכסי צ"ב ואע"פ שאמרו בפרק אע"פ דף נ"ה תנאי כתובה ככתובה דמי' אין זה אלא לענין דברים הנפרטים שם מה דפריש לה התם וכמו שפי' ר"י ז"ל עכ"ל ונראה ליישב לפי מ"ש בשטה מקובצת פ' נערה דף נ"ג גבי ארוסה דאין לה קבורה דאין אני קורא בה כשתנשאי לאחר וכתב שם ז"ל וז"ל הריטב"א שאין אני קורא בה כשתנשאי כו' ואיכ' דקשי' ליה דהא בית הלל לית להו מדרש כתובה זה כדאית' לקמן במכלתין כו' ויש מתרצין דב"ה לית להו מדרש כתובה ליפות כחה בכך כגון אשה שבא ע"א שמת בעלה שנשאת ואינה גובה כתובת' לב"ה אבל הכא שהוא להורע כחה שלא תגבה אפילו ב"ה מודו עכ"ל וא"כ ה"ה בתוס' כתובה ונצ"ב לא דרשינן מדרש כתובה ליפות כחה כמו לב"ה לענין כתובה עצמה אבל לגרוע כחה דרשינן ממשמעות לשון שלא תגבה אלא כשתנשא לאחר וכן נראה מדברי הב"ש לעיל סי' י"ז ס"ק קכ"ט דכתב המדרש כתובה לא דרשינן לתוספת כתובה ובמים שאין להם סוף דהיורשין יורדין לנחלה ואפ"ה אינה גובה כתובתה כמ"ש שם ס"ק ק"ז בשם הרמב"ם והראב"ד והיינו משום דלא קרינן בה לכשתנשאי לאחר ואינה גובה לא עיקר ולא תוספת כתובה ולא צ"ב אע"ג דמדרש כתובה לא קאי אלא על עיקר כתובה ע"ש. והיינו משום דלגרוע כחה לאו משום מדרש כתובה קא אתינן עלה אלא משמעות הלשון הכי משמע שהרי בית הלל לית להו מדרש כתובה ואפ"ה לגרוע כחה מהני ודו"ק:

(ג') ועיין לעיל סו' ס"ו סעי' י"א שם מבואר דיש דברים שהנדוני' כמו כתובה ויש דברים שאין דינו ככתוב' ועיין לקמן סימן ק' ובב"ש שם כתב בח"מ סק"א וז"ל ומעוברת ומיניקה ותוך ג' חדשים למיתת הבעל אע"כ שאסורה להנשא מ"מ נוטלת כתובה מיד דקרינן בה לכשתנשא לאחר כשיגיע זמן הקצוב עכ"ל ע"ש. ובשלטי גבורים פ' האשה שנפלו כתב וז"ל היבמה אין לה רשו' לגבות כתובתה מנכסי בעלה עד שלא תחלוץ מן היבם לפי שעדיין יש ליבם בה קצת אישות כל זמן שלא תחלוץ ממנו כו' ויש מן הגאוני' אומרי' שאף המניקה שמת בעלה אינה ראוי לגבות כתובתה כל ימי מניקת' שאינה ראוי' לינשא ואין אני קורא בה לכשתנשא' לאחר כו' ולפי דבריהם אפי' כל אשה שצריכה להמתין ג' חדשי' אינה יכולה לגבות כתובתה תוך ג' חדשי' ולי נראה דכל אשה ראויי לגבות כתובתה מיד כשתתאלמן או תתגרש אלא אם זקוקה עכ"ל. ונראה להביא ראי' דתוך ג' חדשי' גובה כתובתה מהא