אבני מילואים על השולחן ערוך - ב רנז

נעשה שהם נגד דברי הרמב"ן שכתב להדיא דאחר נשואין מהני כשמחייב עצמו להחזיר ליורשיה והובא בריב"ש סי' צ"ד וסי' ק"ב ע"ש ולפמ"ש מהרי"ט אינו כלום כיון דלא הוי תנאי בשעת נשואין וההקנאה מצד הבעל לא מהני מידי. ונראה לענ"ד ליישב דברי הרמב"ן דקאי אמאי דאתמר בירושלמי אין מיתת בלא בני' תיהדר לבני נשא כו' אא"כ מחייב עצמו להחזיר ליורשים מה שיירש ממנה דהכא לא הקנה לנולדים כלומר ליורשים שלא באו עדיין לעול' דלאותו יורש שהוא עכשיו קרוב קודם לירושה והוא בחיי' בשעת החיוב לו הוא מתחייב והוא זוכה באותו חיוב מעכשיו ולאחר מיתתה ואם מת זה ונולד יורש אחר הנה זה הוא שבא מכח היורש הראשון שהוא מורישו של זה ושהיה בחיים בשעת החיוב דסדר נחלות משמשות ויורש בקבר להנחיל ליורשיו נמצא דלעולם זה שהי' קרוב קודם לירושה והי' חי בשעת החיוב הוא שזכה מעכשיו באותו החיוב שחייב עצמו הבעל והנולד אח"כ הוא יורש את מורישו שהוא הזוכה הראשון שהי' חי בשעת התחייבות הבעל. ובזה סרה גם קושי' שני' של מהרי"ט מהא דאין ברירה דהכא כבר הוברר היורש בשעה שנתחייב הבעל ואף אחר שמת זה ונולד אחר אותו השני בא מכח הראשון כאמור אלא דלפ"ז היינו דוקא לפי הגי' דירושלמי דקאי עלי' הרמב"ן דאמר לה אין מיתת בלא בנים תיהדר לבי נשא וא"כ היורש הקרוב קודם הוא מבורר עתה וכל מי שיבא אחריו על כרחך הוא בא מכח הראשון שהוא מורישו. אבל היכא דהתנה הבעל סתם להחזיר ליורשים משכחת לה שיהיו יוצאי חלצי' יורשין אותה וכגון שיש לבעל בני' מאשה אחרת ואיכא נפקותא בהכי ואותן הבני' אינן עכשיו בעולם ויולדו אח"כ ועתה יורשים המבוררים הם אבי' ואחי' ולכשתמות יירשו בני' והם אינם באים מכח אבי' רק מכחה דא"כ היתה הירושה חוזרת לאחי אמו וא"כ ה"ל שפיר הקנה לנולדים זהו הנראה לענ"ד בענין זה ודו"ק ועמ"ש בספרי קצה"ח סי' ר"ג סק"ג בשם תשו' מהרי"ט וצ"ע

סעי' ה' (ט"ו) התנה עמה אחר נשואין הרמב"ם ז"ל כתב בטעם דלא מהוי תנאי שאחר נשואין משום דכתיב לחוקת משפט והיינו דוקא אחר נשואין אבל עודה ארוסה יכול להסתלק משום דאז עדיין אינו יורש ולא שייכא גבי' לחוקת משפט וז"ל הרמב"ם פי"ב מאישות התנה עמה אחר שנשאה שלא יירשנה תנאו בטל ואע"פ שירושת הבעל מדברי סופרים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה וכל תנאי שבירושה בטל שנאמר בה לחוקת משפט ובשאר דברים תנאו קיים כגון שהתנה עמה ע"מ שאין לה עליו שאר כסות ועונה ע"מ שלא יאכל פירות נכסי' וכל כיוצא בזה תנאו קיים עכ"ל והראב"ד כתב וז"ל ומה צורך לחוקת משפט והיאך אדם יכול להתנות על דבר שלבל"ע ואיך יאמר לאביו או לא' ממורישיו דין ודברים אין לי בנכסייך אחר מיתתך ואין אדם מקנה מה שאין לו בו שום זכות עכ"ל ונראה דהרמב"ם נקט האי טעמא דחוקת משפט להשמיענו דאע"פ שקידשה על תנאי גמור או כנסה על תנאי גמור שלא יירשנה תנאו בטל דאי משום דשלבל"ע הא קי"ל דאדם מתנה על דשלבל"ע אלא דהכא תנאו בטל משום דכתי' לחוקת משפט ואפשר דאפילו קדשה על תנאי גמור שלא יירשנה תנאו בטל ואע"ג דבעודה ארוסה יכול להסתלק מירושה אפשר דדרך תנאי בשעת קידושין גרע טפי ולא מהני. אבל שטת הר"ן הוא דלא מהני סילוק מירושה אחר שנשאת משום דהוא ראוי לירש בכל שעה ומה"ט נמי אין הבעל יכול להסתלק מירושת אביו. ולפ"ז נראה לכאורה האידנא בתר תקנת שו"ם דשנה ראשונה אין הבעל יורש את אשתו עדיין יכול להסתלק בשנה ראשונה שהרי עדיין אינו ראוי לירש וה"ל כמסלק בעודה ארוסה אמנם אחר העיון נראה דגם בתר תקנת שו"ם הבעל יורש כדינו תיכף אחר שנשאת אך התקנה של חכמי שו"ם הי' שיחזיר הבעל חלק ירושתו וא"כ כיון דבאמת ה"ל יורש לא מצי מסלק נפשיה שלא יירש אא"כ מחייב עצמו להחזיר ליורשי' וה"ה אם עדיין לא בא הנדוניא ליד הבעל דאינו יורש לדעת ר"ת מ"מ לא מהני סילוק לאחר שנשאת דה"ל כמו סילוק מנכסי' שעדיין לא נפלו דלא מהני סילוק וכמבואר באשר"י ר"פ הכותב ועמ"ש לעיל סק"ו (טז) סילק עצמו מנכסי אשתו ר"פ הכותב אמר רב הלכה כרשב"ג ולא מטעמי' מאי הלכה כרשב"ג ולא מטעמיה כו' ורב סבר תנאו קיים והא אתמר האומר לחבירו ע"מ שאין לך עלי אונאה רב אמר יש לו עליו אונאה וכתבו תו' ד"ה וסבר רב ז"ל ואע"ג דבפ' הזהב מוקי רב נפשיה אפילו כר' יהודא דע"כ לא קאמר ר' יודא התם אלא דידעה ומחלה הכא מי ידע דמחיל הכא ליכא לשנויי הכי דה"נ לא ידע דמחיל שהרי אינו ברור לו שהיא תמות בחייו שמא הוא ימות בחיי' עכ"ל. ויש לעיין לפמ"ש בס' קצה"ח סי' רכ"ז סק"ט גבי אונאה דלא ידע דמחיל היינו דוקא לענין אונאה שנתאנה לוקח יוכל לחזור לתבוע אונאתו אע"ג דמחיל ומשום דלא ידע דמחיל ולכן צריך המוכר להחזיר המקח או ליתן לו אונאתו אבל בשתות דקנה ומחזיר אונאה אין הלוקח יכול לתבוע האונאה ושיהי' המקח קיים דכיון דהי' תנאי יכול המוכר לחזור בו ממקחו כיון דלא מכר אלא על דעת שימחול לו האונאה וכשהלוקח חוזר ואומר דלא ידע דמחיל א"כ יחזור המקח כי לא התנה עמ"ש בתורה דהא התנאי הי' שימחול ואם אינו רוצה למחול חוזר המקח וע"ש וא"כ הכא בדרשב"ג דאמר כל המתנה על מ"ש בתורה תנאו בטל דמשמע דהיה דרך תנאי גמור בשעת קידושין או בשעת כניסה א"כ כיון שהכניסה הי' על תנאי שלא יירשנה היכי מצי ירית לה ואי משום דלא ידע דמחיל א"כ כיון דאין המחילה קיימת ולא נתקיים התנאי יהיה המעשה בטל דאנן ס"ל דבדבר שבממון תנאו קיים וטעמא דלא ידע דמחיל לא מהני אלא דיכול לחזור בו א"כ כיון שהמעשה היה על תנאי זה כי הדר בי' בתנאי' יבטל המעשה. ואפשר כיון דאין תנאי בחופה כדאי' פ' המדיר דף ע"ד דמקדש על תנאי וכנסה או בעל סתם אחולי אחיל לתנאי' וטעמא משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והאי טעמא שייך נמי באשה א"כ אע"ג שיירשנה בעלה מחלה לתנאו ודו"ק. ומיהו לפמ"ש הרשב"א דסוגיא דהכא ס"ל בפלוגתא דרב ושמואל באונאה דמיירי במפרש ורב כר' מאיר כי היכי דליקו שמואל כר' יהודא ולא תיהוי ברייתא תיובתי' ע"ש א"כ ניחא בלא"ה שפיר ודו"ק. (י"ז) על תנאי הראשון הוא מחזירה תשו' הרשב"א סי' תתקס"ב ע"ש ונראה דדוקא בסילוק ועודה ארוסה שהין הנשואין ע"מ שלא יירשנה מש"ה אמרי' גם בכניסה שני' על דעת תנאי הראשון החזירה אבל אם היה הסילוק אחר הנשואין והיינו ע"י חיוב שהתחייב בעצמו להחזיר ליורשי' מה שיירש ממנה ע"י נשואי ראשונים בזה נראה דלא שייך על תנאי הראשון הוא מחזירה כיון דזה לא היה בשעת כניסה כי אם אח"כ מתנה הוא דיהיב להו ליורשי' (ועוד דלא שייך לומר על תנאי הראשון הוא מחזירה אלא בתנאים שבינו לבינה ולא מה שבינו לבין אנשים אחרים:

) מיהו נראה דהא עדיפא היכא שהתחייב להחזיר מה שירש ממנה ומחוייב הוא להחזיר מכח התנאי הראשון ואין אנו צריכין לומר שהיו הנשואין על תנאי הראשון דדוקא גבי סילוק בעודה ארוסה דאינו אלא מסלק נפשיה שלא יירש אותה ושלא יזכה באותן נשואין בירושתה ועמ"ש לעיל סק"ו א"כ אי לאו דעל תנאי ראשון כנסה היה זוכה בכניסה זו בירושתה דלמאי דסליק נפשיה סליק והיינו בכניסה ראשון ולמאי דלא סליק לא סליק והיה זוכה בכניסה שניה ומש"ה הוצרכו לומר דכניסה שניה היתה ג"כ ע"ד תנאי הראשין שלא יזכה בירושה אבל במחייב עצמו להחזיר ליורשיה מה שיירש מאשתו אין לנו נפקותא אם הוא זוכה בנשואין הראשונים או באחרונים דבמה שגירשה לא נתבטל חיובו הראשון להחזיר מה שיירש ממנה אלא שלא היה יורש כלום אבל אחר שכנסה ואיכא ירושה מחייב להחזיר ליורשיה מחמת החוב שנתחייב כבר להחזיר ליורשיה מה שיירש ממנה והרי הוא יורש אותה ודו"ק:

(י"ח) היא מחזירה בתשו' גאוני בתראי סי' ט"ז כתב ז"ל אלמן נשא אלמנה וקודם חופה סילקה לו מה שהבטיחה לו אך השאירה לנפשה סך קצוב שיהיה לה לבדה ולא יהיה לו חלק בו וקנה קנין על זה ואחר הנשואין בא אבי האלמנה לב"ד שיתן לה כתוב וחתום שאין לו חלק בזה ואותו האיש הוא עם הארץ אינו בקי בדיני' וטען ואמר אף שהקניתי בק"ס לא אתן לך כתוב וחתים מה דינו של דבר זה תשובה אלמן זה שסילק נפשו קודם הנשואין ודאי לא הוי סילוק דהא דהבעל יכול לסלק א"ע מנכסי אשתו היינו כמ"ש הר"ן פ' הכותב והרשב"א בתשובה סי' תתק"ס דהיינו דוקא אחר אירוסין דשייך בהו ופשוט הוא דאף קנין לא מהני כו' ולענין סילוק פירות מצד אחר נראה דהדין עם האשה דיש לדמות דבר זה להא דהאשה שנפלו דף ע"ט במאי דמסיק בשטר מברחת דעשאום כנכסים שאין ידועים לבעל ואליבא דר' שמעון ופירש"י דסבר שהמתנה גמורה וה"נ כן הוא דהוא סובר שהסילוק טוב הוא ואפילו בעת בואו לפנינו וכבר פסקו התו' והרא"ש בשם ר"ת והטור הלכה כר' שמעון. ע"כ הדין עם האשה ומחויב ליתן לה כתוב וחתום כי סתם קנין לכתיבה עומד עכ"ל וחתי' על תשו' זו הגאון בעל ט"ז. ולענ"ד הדבר תמוה כיון דבנכסים