אבני מילואים על השולחן ערוך - ב רנה

הנלענ"ד בשיטת תוס' ב"ק דף פ"ח: (וצ"ע דלפ"ז אמאי נקטו תו' דכתב לה דו"ד אין לי בנכסייך ובפירותיהן דבנכסייך לחוד סבי דאי לאו תקנת אושא היתה מוכרת וקיים כמתני' דריש הכותב ועכשיו לאחר תקנת אושא לא מהני סילוק דחכמים עשו חיזוק ועוד ק' לי אפילו בלא הך סברא דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ה"ל לתו' לאוקמי תקנת אושא בכותב לה דו"ד אין לי בנכסייך לחוד כיון דקי"ל יד בעל השטר על התחתונה לכך יכול הבעל לומר לא נסתלקתי רק בחייך שתהי' המכירה קיימת בדיעבד ולא אוציא בחיי' ולפירות אבל מתקנת אושא לא נסתלקתי ואם מתה מוציא מיד הלקוחות וגם לדיד דקי"ל כתקנת אושא קשי' לי במאי דפסקו הפוסקים בכותב לה דו"ד אין לי בנכסייך אם מכרה או נתנה קיים ומשמע אפילו מתה אינו מוציא מיד הלוקח ואמאי נימא דלא סילק נפשיה אלא בחיי' ולפירות דיד בעה"ש על התחתונה ועיין בש"מ שכתב בשם רש"י והריטב"א ושאר קדמונים דרב אשי לא פליג אדאביי דהכא יד בעל השטר על התחתונה כיון דזכות הבעל ברור. אלא דרב אשי מפרש דמגופיה דלישנא נמי מוכח שפיר ע"ש באורך ולא עת האסף עתה יצ"ט. אח"ז ראיתי בס' בית מאיר שהרגיש בקושייתי האחרונה וע"ש שהביא בשם הגאון בעל פ"י דהכא הוי כמו שובר דיד בעל השובר על העליונה כיון דמוחזק ונעלמו מעיני הגאונים גם שניהם דברי השטה בשם רש"י והריטב"א דרב אשי לא פליג אדאביי והכא לא דמי לשובר כיון דהחוב ברור וליכא ריעותא בלשון השטר ע"ש באריכות. ועוד נלענ"ד דאפילו לרב אשי דדייק בלישנא

נמי שייך לומר בנכסייך ולא לאחר מיתה וכיון דלא סיל' נפשיה לאחר מיתה הרי נשאר בתקפו ולא הפסיד מתקנת אושא ואפשר ליישב לפמ"ש מארן ז"ל לעיל סי' נ' סקי"א ובקצה"ח סי' ק"ג דעיקר תקנת אושא הי' לדעת רש"י שיהי' קנין פירות דבעל כקנין הגוף נמצא כיון שמכרה ואיני יכול להוציא בחיי' לפירות כיון שסילק עצמו גם כשמתה אינו יכול להוצי' מיד הלקוחות שכבר הפסיד קנין פירו' שלו אמנם בדברי התו' א"א ליישב כן שהרי דעתם דתקנת אושא איני תלוי בפירות מדתירצו דאיירי בכותב לה דו"ד אין לי בפירותיך וכמ"ש מארן ז"ל שם אלא דנראה דתו' לא ס"ל כרש"י והריטב"א אלא דרב אשי פליג אדאביי וס"ל דהכא לא אמרי' יד בעה"ש עה"ת וס"ל דדמי' לשובר וכמ"ש בש"מ בשם יש מי שסובר כן ע"ש וא"כ לדידהו לק"מ.) ושיטת תוס' פ' נערה דף נ' דכתבו באומר דו"ד אין לי בנכסייך ובפירותיהן דמכרה קיים וכן הוא שיטת התוס' ביבמות דף ל"ו ד"ה דאי ע"ש נראה דהוא כתירוץ הראשון בתוס' ב"ב שם דשאני ירושה דנפלה קמי' דבעל דיורשי האשה כנכרי' הם באותה ירושה לגבי הבעל כו' וא"כ במכרה ונתנה דזוכה הלוקח ונשארו ביד מי שהן עכשיו דהיינו ביד האשה כמו שהן עכשיו ביד האשה למכירה ונתינה מש"ה מהני סילוק דו"ד א"ל בנכסייך לענין שאם מכרה ונתנה קיים ואפי' מתה אינה מוציא מיד הלוקח ולא עשו חיזוק אלא אם לא מכרה ומתה דנפלה ירושה קמי' דבעל דיורשי האשה כנכרי' חשיבי לאותה ירושה ודו"ק היטב. (יא) אבל מוכרי' הפירות ולוקחי' בהן קרקע ואוכל פריתיו זה היא דעת הרמב"ם פכ"ג מאישות והרא"ש כת' מדקאמר בדשיירא משמע דהדבר תלוי בה ואם תרצה תשייר אבל אין הבעל יכול לכופה ליקח בהן קרקע ע"ש וכ"כ הר"ן ע"ש. וליישב דברי הרמב"ם מש"ס דילן דאמרי' בדשיירא נראה לענ"ד דהנה האומר דו"ד אין לי בנכסייך ובפירותיהן סילק עצמו בתיבת בפירותיהן שלא יאכל הוא הפירות אבל יהיו נשארי' ביד האשה והם שלה כשאר נכסי' ובמה שאמר בנכסייך סילק עצמו שתהא היא יכולה למכור נכסי' ולא יוציאם הוא מיד הלקוחות וכיון שסילק עצמו מפירותי' והרי הם שלה ובכלל נכסיה כבר סילק עצמו שתהא יכולה למכור בנכסי' לפ"ז ראוי מן הדין שתמכור פירותי' בלי שום מוחה שהרי במה שאמר ובפירותיהן נעשו נכסי האשה ובמה שאמר בנכסייך כבר התיר לה המכיר' בכל נכסי' ואולי דעת הרמב"ם דאפי' לכתחלה יכולה למכור וליתן וא"כ הי' מהראוי שתוכל למכור וליתן ולכלות הפירות אלא אחר שנתבאר לעיל סעיף ב' דבסילוק סתם מנכסי' אין כונתו אלא לנכסי' שבאה כבר לידה אבל לא לנכסי' שיבואו לידה אא"כ פירש בהדיא וכמו שפסק רמ"א בשם מוהרי"ק א"כ הפירות שלא באו עדיין לעול' אינ' בכלל נכסייך ולא נסתל' מהן שתהי מוכרת' (ואע"ג שפיר' בהדי' ואמ' בפירותיך אין בזה סילו' למכירה רק סילוק מאכיל' שלא יאכל הוא ויהיו שלה כשאר נ"מ שלה דיד בעה"ש על התחתונה וכיון שהם כשאר נכסי' ובכלל סילוק בנכסייך לא באו כיון שלא היו בעולם בשעת סילוק א"כ אינה רשאה למוכרם כמו אותן נכסי' שנפלו לה משנשאת כמ"ש רמ"א לעיל סעי' ב' ע"ש) וצריכה היא לשמור הפירות וליקח בהן קרקע שיאכל הבעל פירות דלא גרע מאלו נפלו לה נכסי' משנשאת מש"ה ס"ל להרמב"ם דמוכרי' הפירות ולוקחי' בהם קרקע והבעל אוכל פירותי' אמנם במשנתנו דאכתי לא הוו דנין כרבותינו שנמנו ולא כתקנת אושא אלא היו דנין בנכסי' שנפלו כשהיא ארוסה וניסת מכירתה קיימת אפי' בלא סילוק וכקושית התו' והרא"ש וע"כ צ"ל כפי' הרמב"ן והרא"ש דסילוק מועיל לנכסי' שנפלו משנשאת דה"ה כאילו פירש כן וכמ"ש הב"ש סק"י ועמ"ש לעיל סק"ח וכיון דבמתני' נכללו בפי' נכסייך נכסי' שיפלו משנשאת א"כ ה"ה פירותי' הוו בכלל סילוק נכסייך דהא ה"ל כאילו פירש בהדי' לנכסי' שיבואו לידה וכמו שמוכר' נכסי' שנפלו לה משנשאת כך היא רשאה למכור פירותי' וכולם בכלל סילוק בנכסייך הן ומש"ה שפיר קאמר הש"ס בדשיירא דבידה למכור שהרי הסילוק הוא לנכסי' שיבואו משום דנכסי' שהיו בידה בשעת אירוסין לא בעי' סילוק מדינא דמתני' כמ"ש אבל לדידן השתא דאפי' נכסי' שנפלו לה קודם שניסת קי"ל דמכרה בטל א"כ אין סילוק מנכסייך כולל רק נכסי' שהיו לה ולא מה שעתיד להיות לה וא"כ גם פירותי' אינם נכללי' בכלל נכסייך ונשארו כשאר נ"מ שלה לכך יפה פסק הרמב"ם שלא תמכור הפירות ותאכלם אלא מוכרין הפירות ולוקחין בהן קרקע והבעל אוכל פירות כדין נכסי' שנפלו לה משניסת ודו"ק כי נכון הוא

סעי' ז' (יב) התנה עמה שלא יירשנה הרי זה לא יירשנה ודעת ר"ח דלא מהני תנאי שלא יירשנה וכרשב"ג במתני' ואע"ג דקי"ל מתנה עמ"ש בתור' בדבר שבממון תנאו קיים כתב הרשב"א ז"ל בחידושיו דשאני הכא דלא בא לעולם והרי הוא כמו שאמר לא אירש את אבא דלא אמר כלום וסמך על הירושלמי דגרסי' תמן ר' ירמי' בשם רב הלכה כרשב"ג ולא לענין דבריו הלכה כרשב"ג שאמר אם מתה יירשנה ולא לענין דבריו שאמר מפני שהתנה עמ"ש בתורה וכל המתנה עמ"ש בתירה תנאו בטל בתנאי גוף והכא בתנאי של ממון אנן קיימין ולמה אמרו תנאו בטל שלבסוף זכה בהם ופי' הרב ז"ל לאחר מיתתה הוא יורשה ואינו יכול לסלק נפשי' ממאי דלא אתי לידי' והרי הוא כמי שאומר לא אירש את אבא כך פי' רבינו וכל אילו דברי' לסייע לר"ח ז"ל אבל עיקר הדברי' כדברי הרב הגדול רבינו יצחק ז"ל דכיון דאוקימנא למתני' בגמ' דילן בכותב לה ועודה ארוסה לא דמי לאומר לא אירש את אבא אלא נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר אדם מתנה עליה שלא יירשנה כיון שעדיין אינו ראוי ליורשה מצי לסלוקי נפשי' מינה כו' ושמא ר' ירמי' בשם רב ס"ל מתני' בכותב לה משנשאת ובהא מסתבר טעמיה דלא מני סלוקי נפשי' אפי' בקנין דראוי ליפול הוא ועדיין אין לו אבל כיון דמוקי מתני' בכותב לה ועודה ארוסה ודאי דמצי מסלק נפשי' מירושה כי היכי דמצי מסלק מגופא ומפירי אע"ג שלא באו לידו ומ"ש נחלה אלא מפני שהוא מתנה עמ"ש בתורה ואנן קי"ל תנאו קיים ומגמ' דילן מוכח דטעמא דמתני' ליכא לפרושי בהכי מדאקשינין מאי הלכה כרשב"ג ולא מטעמי' ואוקמינין דירושת הבעל מדבריהם וחכמי' עשו חיזוק לדבריהם כו' ואי ס"ד איתי' להאי טעמא ה"ל למימר הכא משום דלבסוף זכה בהם וכו' והאיך נסמוך על גמ' דידהו דפליג בהדי' אדילן כו' וע"ש. והנה מ"ש הרשב"א דבכותב לה ועודה ארוסה כי היכי דמצי מסלק נפשי' מגופה ומפירי ומ"ש נחלה כו' כבר כתבנו לעיל בסק"ג דיש לחלק בין ירושה לפירות ע"ש ומה שתמה הרשב"א ז"ל על הר"ח דמגמ' דילן מוכח דטעמא דמתני' ליכא לפירושי בהכי מדאקשינן מאי הלכה כרשב"ג ולא מטעמי' כו' ואי ס"ד איתי' להאי טעמא ה"ל למימר דהכא משום דלבסוף זכה בהם והיאך נסמוך על גמ' דידהו דפלוג בהדיא אדילן, ונראה לפמ"ש הרמב"ן במלחמותיו בטעמא דר"ח לפי שהבעל אין לו בנכסי אשתו קנין כלל בחיי' לפיכך אם כתב לה הבעל וסילק ידו מנכסי' לאו כלום הוא וזה כגון הבן שסילק ידו מנכסי אביו שאם מת אביו בנו יורשו עכ"ל והיינו אע"ג דלפירות ולמכירה מהני סילוק משום דחשיב קצת שייכות דאע"ג דעדיין ארוסה היא מ"מ עומדת היא לינשא וכשתנשא ה"ל דידי' לפירות מש"ה ה"ל קצת שייכות ועיין בפרק האשה שנפלו בתוס' ד"ה סיפא אימר בזכותו נפלו שכתבו ז"ל דהכא בודאי לינשא קיימא דכל המארס דעתו לינשא הלכך לכתחלה לא תמכור עכ"ל אבל לירושה אפי' לאחר נשואין אין לו שייכות בהן דאין לו זכי' אלא לאחר מיתה ואפי' ירושת הבן לא מיקרי שייכות בחיי אביו