אבני מילואים על השולחן ערוך - ב רנד

פרק האשה שנפלו ע"ש אבל בש"ס דמקשה ואימא מפירי ע"כ ס"ל דאין סבר' לומר דמתני' אתי' כאמרו לו אלא דסילוק מועיל להו לאותן נכסים שיפלו לה לאחר נשואין דה"ל כמפרש ולכך פריך שפיר ואימא מפירי וזה פשוט (וכ"ת אכתי היאך פריך בפשיטות ואימא מפירי לישני לי' דמתני' אתי' כאמרו לו ומועיל הסילוק לנכסים שנפלו לה כבר חדא דלא ניחא לי' לש"ס לאוקמי מתני' דלא כהנך תנאי דס"ל מכרה קיים ועוד נלענ"ד דהמעיין במהרי"ק שורש י"ג שם יראה דאתי עלה מדין יד בעה"ש על התחתונה והיינו שהי' הבעל טוען שלא כלל בסילוקו אלא נכסים שהיו לה ולא נכסים שיבואו לה וע"ז כתב כיון שפירש לא מצי טעין הכין ומיני' דאם לא פירש אמרי' יד בעה"ש על התחתונה ולא סילק נפשי' אלא מנכסים שהיו לה ולכך פריך שפיר ואימא מפירי וע"ש בפירש"י שכתב ואימא מפירי מסלק נפשיה כו' והוא פחות שבכולן כו' ע"ש הרי דש"ס ג"כ מדין יד בעה"ש קאתי עלה ובהא מודה מהרי"ק דהיכא דעדיף לי' לפרש הסילוק על אותן נכסים שלא באו לידה אמרי' יד בעה"ש על התחתונה ונסתלק מפירי דוקא אף שעדיין לא באו לידה כיון דהכי עדיף ליה לבעל משא"כ בהא דמהרי"ק דעל אותן נכסים שבאו לידה כבר בודאי מפרשינין הסילוק אלא שבאת להוסיף עליו דאף מנכסים שיבואו לה סילק נפשיה להכי פסק מוהרי"ק דאם לא פירש אמרי' דנכסים שיפלו אח"כ אינן בכלל דיד בעה"ש עה"ת ודוק. כי נכון הוא

) סעיף ג' (ט) כשאמר לה בעודה ארוסה דו"ד אין לי בנכסייך אם קנו מידו שם ר"פ הכותב איבעי' להו קנו מידו מהו אמר רב יוסף מדין ודברים קנו מידו ורב נחמן אמר מגופה של קרקע קנו מידו ופירשו הרי"ף והרמב"ם דקאי אארוסה וס"ל לרב נחמן דכיון דקנו מידו במקום דא"צ קנין ע"כ לטפויי אתי לסלק עצמו מכל הדברים. ורש"י ז"ל מפרש דקאי אבריית' דהאומר לחבירו דו"ד אין לי על שדה זו ובתוס' הקשו על פירש"י דמה מועיל שם הקנין שהרי למי מקנה אותה הלא לכ"ע מפקר לה ונראה לר"י דאנשואה קאי דאמרינן ידו כידה אי מהני לה שום קנין עכ"ל התוס' ע"ש והא דלא מפרש רש"י ז"ל דקאי אנשואה נלענ"ד לפ"מ דאיתא בנדרים ס"פ השותפין דף מ"ח ההוא גברא דה"ל ברא דהוי שמיט כיפי דכיתנ' אסרינהו לנכסים עליה אמרו ליה ואי הוי בר ברך צורב' מרבנן מאי אמר להו ליקני הדין ואי הוי בר ברא צורב' מרבנן ליקני' אמרי פומבדיתאי קני ע"מ להקנות וכל קני ע"מ להקנות לא קנה ורב נחמן אמר קנה דהא סודר' קני ע"מ להקנות הוא אמר רב אשי ומאן לימא לן דסודר' אי תפיס לא מיתפס ועוד סודרא קני ע"מ להקנות וקני מן השת' הלין נכסי דהדין לאימת קני לכי הוי בר בריה צורב' מרבנן לכי הוי הדר סודר למרי' ע"ש. והנה הכותב לנשואה דין ודברים אין לי בנכסייך וקנה מידו לא הוי אלא קני ע"מ להקנות דהא לא סילק נפשיה אלא למכירה שאם תהא מוכרת וניתנת יהא קיים ודוקא בדיעבד אם תמכור אבל לא לכתחילה וכמ"ש בתוס' וכ"כ ב"ש סק"א ע"ש אבל לא מפירות וירושה ואפילו לשיטת הרי"ף והרמב"ם דס"ל דקנין לטפויי אתי היינו דוקא בארוסה דלא בעי' קנין אבל בנשואה דצריך קנין לאו לאטפויי קאתי ויד בעה"ש על התחתונה ולא סליק נפשיה אלא ממכירה בדיעבד וכ"כ ב"י בבדק הבית וא"כ בקנין דנשואה כשאומר דו"ד אין לי בנכסייך לא נתן לה כלום והיא ג"כ לא זכתה כלום בשום דבר רק שאם תמכור תהיה בדיעבד מכירתה קיימת ואין זה אלא כאומר קני ע"מ להקנות היינו ללוקח דידה ולכשתימצי לומר דרב נחמן לשיטתי' אזיל דס"ל קני ע"מ להקנות קני לכך ה"נ מהני: אבל דרב אשי תקשי לן דהתם ס"ל דקני ע"מ להקנות לא קני, ובשמעתין א"ל רב אשי לאמימר בעורר אי בעומד למאי נ"מ לכדרב יוסף א"ל לא שמיע לי ע"ש ונהי דיש לומר דרב אשי לא קיבלה לדאמימר מ"מ בעומד פשיטא ליה דמהני ואמאי הא ס"ל לרב אשי דקני ע"מ להקנות לא קני לכך פירש רש"י ז"ל דקאי אברייתא בשותף דהוי קנין גמור ודוק

סעיף ד' (י) הוסיף להתנות גם על הפירות שאמר לה דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן כתב ב"ש ז"ל אינו אוכל פירות בחייה ומכרה קיים דהא אמר דו"ד אין לי בנכסייך אלא כשאומר דו"ד אין לי בפירות נכסייך אז מכרה בטל כ"כ תוס' דף נ' פ' נערה ועיין ב"י וב"ח מיהו בתוס' ב"ק דף פ"ח איתא אף בכותב דו"ד אין לי בנכסייך ובפירותיהן מכרה בטל עכ"ל וע"ש במ"ש בסתירת דברי התוס' ולענ"ד נראה דהא דכתבו התוס' בב"ק ליישב קושייתם לרבי יוחנן דס"ל קנין פירות כקנין הגוף למה ליה לתקנת אושא ותירצו דצריכי' לתקנת אושא היכ' דכתב לה דו"ד אין לי בנכסייך ובפירותיהן ע"ש ובכתובות דף נ' כתבו דצריך תק"א היכא דכתב לה דו"ד אין לי בפירות נכסייך דאם כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן א"כ מכרה קיים עכ"ל ונראה דהא ודאי דינא הוא דכי כתב לה דו"ד אין לי בנכסייך הרי סילק עצמו מן המכירה שיהא מכירה קיים אלא דהתו' בב"ק ס"ל דאע"ג דמסלק נפשיה שיהיה מכרה קיים אפ"ה בתר תקנת אושא שתקנו האשה שמכרה בנ"מ בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות ושתהא ירושתו קיימת ולא תוכל האשה להפקיע ירושתו ע"י מכירה ושיהיה דינו כלוקח ראשון גם סילוק לא מהני ומשום דשיטת תוס' דקי"ל כרשב"ג דאמר אם מתה יירשנה וכמ"ש בטור בשם ר"ת והר"י ע"ש בסי' ס"ט ובסי' זה:

ונראה דטעמייהו משום דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ולכך אע"ג דסילק נפשיה בעודה ארוסה ואמר דו"ד אין לי בנכסייך אפ"ה אם מתה יירשנה משום דירושה דרבנן וגם תקנת אושא דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ובחידושי הרא"ה ז"ל הביא שטת ר"ח דקי"ל כרשב"ג וז"ל ואיכא מ"ד דהיינו טעמא דר"ח דקסבר ירושת הבעל דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ואע"ג דבדאורייתא תנאו קיים הכא תנאו בטל כדאמרי' לעיל אליב' דר' יהודה וליתי' דלעיל נמי אמרינן אפי' לר' יודא דלא אמרי' האי טעמא אלא בכתובה משום דלכל יש כתובה אבל לא לפירות וירושה ודאי כפירות דכל היכא דאיכא ירושה איכא פירות עכ"ל וע"ש וכ"כ הרמב"ן דירושה כפירות דלא שכיח אמנם בתוס' ב"ב פרק חזקת דף מ"ט ד"ה וכדרב כהנא הקשו בהא דרב ס"ל דמירושה אינו יכול לסלק ומ"ש מפירות וז"ל וי"ל דשאני ירושה דנפלה קמיה דבעל דיורשי האשה כנכרים הם באותה ירושה לגבי בעל אבל הכא מנכסי מלוג יכול להסתלק שישארו ביד מי שהן עכשיו דהיינו ביד האשה ועוד מצינו לומר דלא עשו חיזוק אלא בדבר שיש לו שורש מן התורה אבל בדבר דליכא כותיה בדאוריית' לא עביד רבנן חיזוק א"נ פירות דלא שכיחי לא עביד כדאמרי' ריש אע"פ לכל יש כתובה ולא לכל יש פירות דלא שכיחי כמו ירושה דאין לך אשה שאין לה נכסי צאן ברזל שיורש הבעל דאפילו במשיאים יתומה תנן לא יפחתו לה מחמשים זוז הלכך ירושת צאן ברזל שכיח ולא פלוג רבנן בירושת הבעל דכל ירושות אין יכול להתנות אבל פירות דלא שכיחי דאיכא טובא דלית להו נכסי מלוג לא עשו חיזוק ע"כ וע"ש:

ובספר נתיבות משפט דף קס"ט הסיג על מ"ש רבינו ישעיה ז"ל מה ששאל השואל בלותה ואכלה ועמדה ונשאת הבעל יורש או לוקח הוי דהיינו דוקא בנכסי מלוג נסתפק אבל בנכסי צאן ברזל פשיטא דלוקח הוי וזכה מיד בגופן דהא קיימו באחריותן וע"ש שהשיגו ומוהרי"ק סי' י"ח סבירא ליה ג"כ כדעת רבינו ישעי' עיין שם ובנתיבות משפט השיג גם עליו וגם בתשו' מהרי"ן לב סי' ע"ב ח"א מפקפק על דברי רבינו ישעי' ז"ל ובשו"ת מנחת יעקב סי' ב' ג"כ כ' שדעתו כדעת בעל נתיבות משפט וז"ל שם וכן נ"ל פשוט מדברי הטור ר"ס צ"ו וכן הרמב"ם ושאר פוסקים שכתבו וז"ל הבעל יורש את אשתו בין נכסי מלוג בין נכסי צ"ב הרי דגם בנכסי צ"ב מקרי יורש לפעמים עכ"ל א"כ לפ"ז תקנת אושא דהבעל יורש את אשתו אפי' במכרה ושיוציא מיד הלוקח אם מתה שייכא גם בנכסי צ"ב וא"כ כיון דירושה שכיחא דאין לך אשה שאין לה נכסי צ"ב והוא נמי בכלל תקנת אושא וחכמים עשו חיזוק דבריהם יותר משל תורה וה"ה נמי בנ"מ לא מהני סילוק דלא פלוג וכמ"ש תוס' לענין ירושה ולכך אע"ג דמתנה ואומר דו"ד אין לי בנכסייך אפ"ה אם מכרה ונתנה ומתה הבעל מוציא מיד הלוקח ומשום תקנת אושא וסילוקו לא מהני דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וירושה שכיחא דכל הנשים יש להן נצ"ב משא"כ פירות דלא שכיחי ואע"ג דגם בנכסי צ"ב יש לו פירות וא"כ נימא דגם פירות שכיחי דאין לך אשה שאין לה נצ"ב כבר כתבנו לעיל סק"ז דפירי דאכיל בעל בנצ"ב לאו מתקנת חכמים תחת פרקונה אכיל להו דהא בנכסי צ"ב אכיל אפי' פירי דפירי ואי הוי מן התקנה הא אמרי' פירי דפירי לא תקינו לי' רבנן אלא מדינא אכיל משום דאחריותו עליו אבל בירושה הוא בנצ"ב יורש כמו בנ"מ ובשניהם התקינו באושא שיהי' לו דין יורש ודין לוקח דטבא לי' עבדו לי' היכא דאינהו אפסדו אנפשייהו הוי לוקח וביובל הוא יורש לטובתו ושוין בזה נצ"ב כמו נ"מ ומש"ה לא פלוג ולא מהני תנאו לסלק עצמו ממכירה אפי' בנ"מ ואם מכרה ומתה הבעל מוציא מיד הלוקח אע"ג שסילק עצמו משום דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה זה