אבני מילואים על השולחן ערוך - ב רנב

מדבר שלבל"ע וכן מבואר ר"פ הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסייך כו' בכותב לה ועודה ארוסה כו' ונ"ל ברור דלאו דוקא בכותב לה ועודה ארוסה אלא אפי' קודם לכן כו' אלא הר"ן ז"ל כתב דוקא בכותב לה ועודה ארוסה דשייך בה קצת אבל קודם לכן כיון שאין לו שייכות בנכסים כלל סילוקי לא כלום עכ"ל כו' ואדרבה הסבר' נותנת טפי דכל מאי דלא זכה בו עדיין מצי יותר לאסתלק ע"כ דברי הב"ח וע"ש שהארכנו והעלה דלא אשתמיט שום מחבר או מפרש לומר דוקא עודה ארוסה אלא הר"ן בלבד. וכבר כתב ג"כ הרשב"א בתשוב' סי' תתק"ס הביאוהו הב"י וד"מ בסי' זה, גם בענין הפקר שהעלה בתשו' הנזכ' דאפילו בדבר שלבל"ע ואינו ברשותו נמי מהני וכמו בנדר כבר הוכחנו בספר קצה"ח סי' רי"א דלא מהני בהפקר דבר שאינו ברשותו ודבר שלא בא לעולם ע"ש. ולפענ"ד נראה דהסילוק שפיר מהני לדידן קודם החופה והקידושין אע"ג דעדיין לא נתארסה וקודם אירוסין לא מהני סילוק והוא דכבר כתבנו בסי' נ"א בהא שהקשה הריב"ש על הרמב"ם שכתב פי"א מהל' מכירה ז"ל חייב עצמו בדבר שאינו קצוב כגון שאמר הריני חייב לזון אותך חמש שנים אע"פ שקנו מידו לא נשתעבד שזה כמו מתנה היא ואין כאן דבר ידוע ומצוי שנתנו במתנה וכן הורו רבותי ומפני מה הפוסק עם אשתו לזון את בתה חייב לזונה מפני שפסק בשעת נשואין והדברים דומין לדברים הנקנין באמירה עכ"ל הרי שסובר דאפילו דברים שאין קנין מועיל בהן אפ"ה נקנין באמירה בשעת נשואין ובפרק ששי מהלכ' זכיה ומתנה כתב ז"ל כבר ביארנו בנשואין ששנים שהיה ביניהם שידוכין כו' עמדו וקדשו קנו באמירה ואין קונין באמירה עד שעת נשואין שכל הפוסק דעתו לכנוס וצריכין שיהיו הדברים שפסקו מצויין ברשותו שאין אדם מקנה דבר שלבל"ע עכ"ל והריב"ש הקשה דברי הרמב"ם אלו אהדדי וכתבנו לעיל בסי' נ"א דודאי גם הרמב"ם סביר' ליה שהדברים נקנין באמירה יותר מבקנין ומש"ה מהני בדבר שאינו קצוב רק בדבר שלבל"ע כיון שאינו בידו כלל דאולי לא יבא לרשותו ה"ל כי הא דהובא במרדכי האב שפוסק על בנו שיעשה איזה דבר כגון לילך אחרי' למקום אחר אינו נקנה באמירה שאין זה תלוי באב רק בבן ע"ש במרדכי פ' הנושא וכ"פ הרמ"א סי' נ"א שם ודשלבל"ע נמי אינו תלוי בידו ואפש' לא יבא לרשותו כלל ומש"ה אע"ג דאח"כ בא לרשותו מ"מ בשעת אמירה לא הי' תלוי בדידי' לכך אינו נקנה באמירה אבל דבר שאינו קצוב אע"ג דאינו נקנה בקנין כיון דבדידי' תלי' ליתן המזונות נקנה באמירה ע"ש וא"כ הכא לענין סילוק אע"ג דאין אדם מסתלק מדבר שלבל"ע ואין לו בו שייכות כלל מ"מ הכא הוי דברי' הנקנין באמירה כיון שהתנו הסילוק קודם הקידושין ועמדו וקידשו על דעת תנאי הסילוק והרי בידו הוא להסתלק לכך אע"ג דקנין לא מהני בי' מ"מ הכא מהני מדין דברי' הנקנין באמירה דמועיל אפי' בדברי' שאין בהם קנין ולדעת הגאונים והעיטור דס"ל דדברי' הנקנין באמיר' מועיל אפי' בדבר שלבל"ע פשיטא דניחא אלא אפי' לדעת הרמב"ם ניחא לפי מ"ש בטעמי' דהרמב"ם דכל שבידו אע"ג דאינו נקנה בקנין מ"מ מועיל משום דברי' הנקנין באמירה וה"ה סילוק כיון שבידו לסל' עצמו והתנו התנאי קודם שנתקדשה ועמדו וקידשו הן הן דברי' הנקנין באמירה וכמ"ש לעיל סי' נ"א אע"ג דגמר קנין דברי' הנקנין באמיר' הוא בשעת נשואין וכמ"ש הרמב"ם וכשנשאת אינו מועיל סילוק אפ"ה משום דברי' הנקנין באמירה אפי' דבר שאין קנין נתפס בו מהני ומש"ה מהני אפי' ודו"ק. ועוד דעיקר דברי' הנקנין באמירה בשעת קידושין נגמרו כשעמדו וקידשו על התנאי' שהתנו קודם הקידושין ובשעת קידושין כשנתרצו לקדש על דברי התנאי' דקודם א"כ הקידושין על דעת כך נעשו ובשעת קידושין והחופה מסלק עצמו שלא יזכה לירושה ולפירות ואע"ג דאחר נשואין לא מהני סילוק משום דידו כידה אבל בשעת נשואין דמקדש ונושא בב"א על דעת שלא יזכה בודאי מהני הסילוק וכיון שמתנין עמו קוד' הקדושין והחופה לסלק עצמו מזכותה ועמדו וקדשו על דעת הסילוק שפסקו עמו אדעתא דהכי עמדו וקדשו ונשאו שלא לזכות בה ודו"ק:

(ואני בעניי מצאתי דרך פשוט לפענ"ד שיועיל הסילוק שנוהגין עכשיו אף ע"ג שאנו עושין חופה וקדושין בבת אחת. והוא דבתו' שם ריש הכותב ד"ה כדרב כהנא כתבו וז"ל וא"ת בלא רב כהנא נמי למה לא יוכל להסתלק בעודה ארוסה מידי דהוי אשאר כסות ועונה דלר' יהודא בדבר שבממון תנאו קיים ור"מ נמי לא פליג אלא משום דקסבר מתנה עמ"ש בתורה תנאו בטל וי"ל דהכא מיירי באומר לה שלא על דרך תנאי אלא אומר לה דו"ד אין לי בנכסייך עוד דלאשה איבעי' לה לאתנויי ומתנה הבעל וה"ל פטומי מילי בעלמא והשתא מייתי מדרב כהנא דנהי דמכח תנאי לא מהני מכח סילוק בעלמא מועיל עכ"ל. וכ"כ בשטה מקובצת בשם הרא"ש ע"ש. ומבואר מדברי תו' דהיכא דהוי דרך תנאי מצד האשה בשעת קידושין פשיטא דמהני ולא גרע משאר וכסות דמהני תנאי הבעל ה"ה בפירות וירושה מהני תנאי האשה כיון דקי"ל כר' יהודא דבדבר שבממון תנאו קיים וא"כ לדידן דעושין חופה וקידושין בבת אחת מהני סילוקו מצד התנאי ולא מכח סילוק בעלמא אלא מדין תנאי גמור אלא דלפ"ז צריכין לכתוב בשטר סילוק שהיה תנאי גמור באופן המועיל קודם הנשואין שלא יהיה לבעל פירות וירושה ושקידש על דעת התנאי ובהכי סגי ואין אנו צריכין לכנוס בכל הדחיקום שנכנסו הגאונים הנ"ל ז"ל בזה כן נלענ"ד והמשכיל יבין ויבחון

) סעי' ב' (ו) אם התנה בעודה ארוסה על נכסי' שיפלו לה משנשאת ברא"ש ר"פ הכות' ירושלמי ר' ירמי' בעי קומי ר' זירא כתב לה דו"ד אין לי בנכסייך ונפלו לה לאחר מיכן מהו יש אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו ולא דמי לכותב לה ועודה ארוסה דהתם הנכסי' כבר ביד האשה וכתב שם הרא"ש דהירושלמי איירי שכתב לה אחר הנשואין דידו כידה אין הסילוק מועיל (ר"ל אפי' בקנין) לדבר שאינו ברשותו אבל בעודה ארוסה מהני סילוק אפי' לנכסי' שנפלו לה משנשאת ע"ש ובטור כתב וז"ל בד"א שהנכסי' נפל' בעודה ארוסה אבל אם נפלו לה משנשאת אע"ג שהתנ' בעודה ארוסה פר"י שאין התנאי מועיל והרמב"ן כתב שהתנאי שהתנ' בעודה ארוסה מועיל לנכסי' שיפלו לה לאחר נשואין וכן הוא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל עכ"ל. ובמשנה למלך פכ"ג מה' אישות כתב ז"ל משמע מדבריו דבנפלו לה מן האירוסין אפילו אחר הסילוק מועיל הסילוק אבל נפלו לה משנשאת איכא פלוגתא ולר"י לא מהני וצריך לעיין מה הפרש יש בין נפלו בעודה ארוסה לנפלו לה משנשאת כיון שהסילוק היה קודם הנפילה עכ"ל. והנראה לפענ"ד בזה היא דבאמת סילוק מהני לדבר שאינו ברשותו אלא שצריך שיהי' לו כבר איזו שייכו' בנכסי' ולכך לא מהני סילוק קודם אירוסין דלית לי' שום שייכות בגווה ומה"ט נמי לא מהני סילוק לנכסי' שיפלו לה אחר שנשאת דאימת יחול הסילוק דקודם שנפלו לה הנכסים ס"ל לר"י דאין להם שום שייכות כלל בנכסים מאחר שלא נפלו לה עדיין ולא חל הסילוק מאי אמרת שיחול הסילוק בשעת נפילה דכיון דאמרי' דסילוק מהני לדבר שאינו ברשותו ה"ל כקנין למ"ד אדם מקנה דבר שלבל"ע והוי כמו שדה זו לכשאקחנה דמהני ג"כ למ"ד הכין זה אינו דכיון דנפלו לה משנשאת כבר זכה בהן הבעל וידו כידה ולא שייך בי' סילוק להכי ס"ל לר"י דלא מהני סילוק לגבי נכסים שנפלו לה משנשאת אבל לגבי אותן נכסים שנפלו מן האירוסין אחר הסילוק אע"ג דהשת' לית להו שייכות בגווייהו בשעת הסילוק מ"מ כיון דסילוק מהני לדבר שאינו ברשותו ה"ל כמו קנין למ"ד אדם מקנה דשלבל"ע דחל הקנין כשיבא לעולם ה"נ כיון דלא חזר בו בנתים מהני הסילוק וחל בשעה שנפלו הנכסים שהרי עדיין ארוסה היא ואז יש להן שייכות בגווייהו ומועיל שפיר משא"כ נפלו לה משנשאת דקודם שנפלו אין להם שייכות כלל ואחר שנפלו מיד זכה בהם הבעל שהרי נשואה היא וידו כידה ואין מקום וזמן שיחול הסילוק ודו"ק כי נכון הוא עוד שם במשנה למלך ז"ל וכתב הרא"ש דהירושלמי מיירי אחר הנשואין כיון דידו כידה אין הסילוק מועיל אבל בעודה ארוסה מהני הסילוק אפילו לנכסים שיפלו משנשאת ע"כ ולפי פי' זה פשיטא מאי דבעי ר' ירמי' הוא כיון שעדיין לא נפלו לה הנכסים אי מהני סילוק כי היכי דמהני בארוסה משום דלא באו ברשותו ולפ"ז לא ידעתי מה השיבו ויש אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו אדרבה היא הנותנת דמשום דהוי דבר שאינו ברשותו מהני הסילוק דומיא דארוסה והרמב"ן ז"ל ביאר דברי הירושלמי הללו דכתב כיון שנשאת ידו כידה אף במה שעתיד ליפול ולא מהני בה לשון סילוק כו' אך בדברי הירושלמי הפירוש דחוק דעיקר חסר דהיינו ידו כידה ומה שהשיב ויש מתנה על דבר שאינו ברשותו הוא הפך הכונה דאדרבה מטעם זה הי' ראוי שיועיל הסילוק עכ"ל וכבר הקשה בזה בשטה מקובצת ר"פ האשה שנפלו ע"ש ונראה לענ"ד ביאור דברי הירושלמי והוא דודאי אין מן הראוי שיועיל הסילוק אפי' בעודה ארוסה לנכסים שיפלו לה משנשאת כיון דלית לי' שום שייכות בנכסים הללו שהרי עדיין לא באו לידה אלא הא דמועיל הסילוק לדעת הרא"ש אפי' לנכסים