אבני מילואים על השולחן ערוך - ב רנ

בזה בחידושי פני יושוע ע"ש:

ונראה ליישב דהא דמהני קנין באומר דין ודברים אין לי על שדה זו היינו משום דמגופה של קרקע קנו מידו וכדאמרינין בסוגיין וכתב בשטה בשם רבינו יונה ז"ל דוקא שאמר בתחלה דין ודברים אין לי על שדה זו ואח"כ קנו מידו סתם דאמרי' שבא לקיים דבריו של קנין מגופה של קרקע כדי שלא יהא לו עליו דין ודברים אבל אם קנו מידו שלא יהי' לו דין ודברים על שדה זו קנין דברים בעלמ' הוא ולא מהני ונראין דבריו עכ"ל השטה וכיון דתני ר' חיי' האומר מוכח דמתני' לא מיירי בקנו מידו וא"כ תו אין חילוק בין אמירה לכתיבה דתורת שטר אין בו דאפילו קנו מידו לא מהני על דין ודברים אלא דבקנין אמרינין מגופו של קרקע קנו מידו ולא על הלשון דין ודברים אבל שטר קנין תו לא הוי דהא בשטר אינו כתוב אלא לשון דין ודברים ובזה אפילו קנין לא מהני וא"כ תורת שטר הקנאה תו לא הוי בלשון דין ודברים ודו"ק:

ונראה דגם המקשה ודאי ידע דלשון דין ודברים אין בו לשון הקנאה אלא דלא תימ' דיש בו לשון הודאה ואודייתא גופה הוי קנין בדיבור בעלמ' להכי מקשה מהא דתני' האומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו כו' מוכח דלא הוי לשון הודאה וכמ"ש הר"ן דמשמעותו בלשון חכמים לא יהא לי להב' משמע וכ"כ הרשב"א ע"ש וא"כ כיון דאינו לשון הודאה ובקנין לא מיירי דנימ' מגופ' של קרקע קנו מידו וא"כ תו אין לחלק בכתיבה דעל לשון דין ודברים לא חייל שום קנין וא"כ אינו שטר הקנאה ומש"ה פריך וכי כתב לה מאי הוי ודו"ק:

(ב') בעודה ארוסה ובהא דאמרו בגמ' כדרב כהנא וכדרבא כתבו התו' דוק' כדרבא לפי שהו' דרבנן לכך יכול לומר אי אפשי בתקנת חכמים אבל בדאוריית' לא מהני סילוק ודעת הר"ן דאפילו בדאוריית' כל שעדיין לא בא לידו מהני סילוק והא דמייתי הש"ס כדרבא היינו דלא נימ' איפכא דהא דא"ר כהנא נחלה כו' היינו משום דס"ל ירושת הבעל דאוריית' אבל בדרבנן לא מהני סילוק דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה להכי מייתי כדרבא דלא אכפת לן בהכי ואפילו בדרבנן נמי מהני סילוק והא דיורש לא מצי סלוקי נפשיה מנכסי אביו משום דכל שעה ראוי לירש ה"ל כאלו בא לידו וע"ש:

ומוהראנ"ח מסתפק בשיטת התו' אי מהני סילוק בדאוריית' הביאו בס' משנה למלך פכ"ג מה' אישות ע"ש וכבר הארכנו בזה בס' קצה"ח סי' ר"ט סקי"א ושם העליתי בשיטת התו' כיון דקי"ל דמתנה עמ"ש בתורה בדבר שבממון תנאו קיים ה"ה סילוק דמהני אפילו בדאורייתא ומשום דסילוק הוי מתנה עמ"ש בתורה ואפילו שלא על דרך תנאי ה"ל מתנה עמ"ש בתורה וכמ"ש שם וכן מוכח מהא דפ' אע"פ דס"ל לר' יהודא דכתובה דרבנן תנאו בטל דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ופריך הרי פירות דדבריהם ולא עבדו רבנן חיזוק דתנן ר' יודא אומר לעולם הוא אוכל פירות עד שיכתוב לה דו"ד אין לי כו' ובפירי פירות ע"ש והתם מיירי בכותב לה ועודה ארוסה ואינו על דרך תנאי כלל אלא כל שבא לסלק עצמו מחיובו המגיע לו ה"ל מתנה עמ"ש בתורה או עמ"ש חכמים:

ובתוס' ר"פ הזורק ד"ה כדרב כהנא כתבו ז"ל ומביא שפיר מדרב כהנא דאדם מתנה שלא יירשנה וכ"ת מ"ש מנחלת אבותיו לא דמי שהרי תקנת חכמים היא וכדרבא האומר אי אפשי בתקנת חכמים ואע"ג דלרב אית ליה בהכותב דף פ"ג דאפילו בדאורייתא יכול להתנות הש"ס דהכא לא ס"ל הכי ועוד דבמסקנא לא קאי הכי עכ"ל. מוכח מדבריהם דלא הוצרכו לכדרבא אלא אי סבירא לן דבדאורייתא לא מהני תנאי וסילק אפילו שלא על דרך תנאי ה"ל מתנה עמ"ש בתורה אבל לדידן דקי"ל דאפי' מתנה על מ"ש בתורה בדבר שבממון תנאו קיים ה"ה סילוק דמהני אפי' בדאורייתא וע"ש שהארכנו בזה וא"כ לדינא גם לשיטת התו' מהני סילוק אפילו בדאורייתא והש"ס דנקיט לה כדרבא לשיטת התו' היינו לפום מאי דהוי ס"ל לש"ס דמתנה עמ"ש בתורה אפילו בדבר שבממון תנאו בטל ודו"ק:

(ג) דין ודברים אין לי בנכסייך בתשו' מהרי"ט ח"א סי' מ"ה כתב באשה שהפקידה ארגז ומטלטלין של בעלה והתנתה עם הנפקד שאם יהיה לו איזה משא ומתן עם בעלה שלא יתפוס אותן בחובו ואח"כ היה לו הלואה אצל בעלה ורוצה לתפוס בחובו וז"ל עוד נראה דאפילו בסילוק יכול אח"כ לחזור משום דאתי דיבור ומבטל דיבור והא דמהני באומר לאשתו דין ודברים אין לי בנכסייך ואינו יכול לחזור בו התם היינו טעמ' דמאחר שסילוק עצמו בשעת נשואין זכתה היא מיד בכל זכות שיש בהם אבל בנ"ד כשמסלק עצמו לא זכתה היא ואין לה בהם שום שייכות דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים אלא נשארו ברשות הבעל וכשחוזר בו גובה אותו בחובו עכ"ל אמנם דבריו יתכנו במה שמסלק עצמו הבעל מפירות או שיהי' מכרה קיים בהא שפיר אמרי' דהיא זכתה מיד בנכסים לפירות ולמכירה אבל בסילוק מירושה מאי איכא למימר דבזה לא שייך זכי' דהא הכל שלה אלא לאחר מיתה יורשי' יורשין אותה ובזה לא שייך זכיה. ואולי אפשר לפרש בזה דברי הירושלמי דגרסי' תמן ר' ירמי' בשם רב הלכה כרשב"ג ולא לענין דבריו שאמר מפני שהתנה עמ"ש בתורה וכל המתנה עמ"ש בתורה תנאו בטל בתנאי גוף והכא בתנאי ממון אנן קיימין ולמה אמרו תנאו בטל שבסוף זכה בהם וכן פסקו ר"ח והרז"ה ומפרשו משום דלאחר מיתה יורשה ואינו יכול לסלק עצמו ממה דלא אתי לידי' והרי הוא כמי שאמר לא אירש את אבא והשיגו עליהם הרמב"ן והרשב"א ז"ל דכיון דמוקי לה בסילוק ועודה ארוסה לא דמי לאומר לא אירש את אבא כיון דעדיין אינו ראוי ליורשה והרשב"א כתב ושמא ר' ירמי' בשם רב ס"ל דמתני' בכותב לה משנשאת ע"ש ולפמ"ש י"ל דכיון דיכול לחזור מסילוק ומשום דאתי דיבור ומבטל דיבור אלא דלמכירה ולפירות זכתה היא משעת נשואין בנכסי' לפירות ולמכירה משא"כ לירושה דלא שייך זכי' דאין לאשה שום זכי' אלא ליורשי' לאחר מותה וא"כ שפיר יכול לחזור בו להכי קאמר ולמה אמרו תנאו בטל שלבסוף זוכה בהם דכיון דאיהי לא זכתה מצי איהו למזכי בירושתה ולחזור מן הסילוק ודו"ק:

אמנם כתב כתבנו בס' קצה"ח סי' ר"ט סקי"ב דאחר שסילק עצמו תו לא מהני חזרה ע"ש. (ד) ואם כתב לה כן אחר הנשואין צריך לקנות מידו שם ר"פ הכותב אי הכי אפי' נשואה נמי אמר אביי נשואה ידו כידה רבא אמר ידו עדיפא מידה נפקא מינה לשומרת יבם פירש"י בהא דקתני מתה יעשו בכתובתה כו' ואפלגי ב"ש וב"ה ואוקי אביי פלוגתיהו כשנפלו לה כשהיא תחתיו דבעל כו' וראיתי בחידושי פני יושוע שם ז"ל אמנם לולא דסתפינא מרבנן קדמאי כו' הי' נראה בעיני לפרש סוגי' דהכא בפשיטות גמור דהא דקאמר נ"מ לשומרת יבם היינו בהאי ענינא גופי' דאיירי הכא אביי ורבא אמאי לא מהני לשון דו"ד דנשואה ומסיק תלמודא דנ"מ בפלוגתייהו לשומרת יבם, אם כתב לה היבם דו"ד אין לו בנכסייך דהיינו בנכסי' שנפלו לה תחת הבעל בעוד' ושואה דלאביי דאמר ידו כידה א"כ בשומרת יבם ידו גרוע מידה ומהני כמו בכותב ועודה ארוסה ולרבא דאמר ידו דבעל עדיפא מיד' וא"כ בשומרת יבם ידו כידה וה"ל כשותף דלא מהני כן נ"ל אלא דלגודל פשיטות הדברי' פליאה דעת הקדמוני' נשגבה למה לא פי' כן עכ"ל פ"י ע"ש ונראה דלפי שיטת רש"י ז"ל בטעמא דרב כהנא בהא דנחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר היינו שאינה ירושת אבותיו אלא מעשיו גרמו לו כגון נחלת אשתו הבאה לו ע"י נשואין שלו לכך מתנה עלי' שלא יירשנה ע"ש משמע דעיקר הסילוק לא מהני אלא משום דבאה לו ע"י מעשיו היינו ע"י נשואין שלו והוא בא למחול עלי' מוחל וא"כ ביבמה דנקנית בין שוגג ובין מזיד ואפי' שלא במתכוין קנאה לא שייך בזה לומר ע"י מעשיו באה לו דלאו בדידי' תלי' מלתא ואפי' נתכיון שלא יקנו לו מעשיו לא מהני כיון דאפי' שלא במתכוין קנאה ולא שייך בזה ע"י מעשיו כלל וא"כ אפי' לאביי דאמר ידו כידה ובשומרי יבם ידו גריעא מידה והוי כארוסה אפ"ה לא מצי סלוקי נפשי' כיון דאינו תלוי במעשיו וכמ"ש לזה הוכרח רש"י לפרש לענין מתה מה יעשו בכתובתה ודו"ק והא דכתב הר"ן פ' האשה שנפלו גבי יבם דמהני סילוק קודם היבום את חלקו עם אחיו היינו משום דהר"ן ס"ל דסילו' מהני אפי' היכא דלא בא ע"י מעשיו ועיין בהר"ן כאן ושם:

ולשיטת רש"י יש ליישב קושית הר"ן שם פ' האשה שנפלו לפי מ"ש בספרי קצה"ח סי' רע"ח דהתם גבי יבם בכור קרי' רחמנא ולכך יכול לסלק עצמו כמו בכור מחלק בכורתו ע"ש סקי"ג:

והא דנראה מפירש"י דאפי' כבר נעשה המעשה יכול לומר אי אפשי כיון דבא לו ע"י מעשיו וכדמוכח מהא דרב דיכולה אשה שתאמ' איני ניזונת ואיני עושה והטעם לשיטת רש"י ז"ל כיון דבא לו ע"י מעשיו ואע"ג דכבר נעשה המעשה וכן הוא מבואר במוהראנ"ח שם ע"ש דבמזונות כסות ועונה בכולהו מצי להסתלק כיון דמעשיו הם הגורמי' והם לטובתו ואי אפשי בתקנת חכמי' לאו דוקא וע"ש ומבואר דאע"ג דכבר נעשה המעשה כל שמעשיו הם הגורמים ואינה נחלת אבותיו או קרוב ממשפחתו שלא בא ע"י מעשיו יכול