אבני מילואים על השולחן ערוך - ב רמט

יפסיד ודברי הרמ"א הם מדברי הטור והוא סותר למ"ש בסי' שפ"ח דאם מתה חייב לשלם לנמס' ואין הבעל לענין זה אלא כיורש ע"ש בש"ך שתרצו לפ"מ שהקשו בתוס' ס"פ י"נ דהא אפי' לאחר תקנת אושא היכא דאיכא פסידא לאחריני הוי בעל יורש א"כ תזבין נ"מ שלה ותיתב לי' לנחבל ותירצו בשם רשב"א דכיון דתקנו בעל לוקח הוא לא פלוג אפילו היכא דאיכא פסידא לאחריני כיון דלא שכיח שיהי' פסיד' לאחריני וכ"כ הרמב"ן ז"ל א"נ משום דחבלו' מלת' דלא שכיח' הוא לא פלוג רבנן בתקנתן לבעל עכ"ל י"ל דמסורות דשכיח דהא דיני דחבלות לא דיינינן בזה"ז משום דלא שכיחי ודיני מסורות דיינינין כמו שנתבאר בח"מ בסי' א' כו' ושאר נזקין דכתב היינו דומי' דמסורות דשכיחי ע"ש ולפ"ז אפשר לומר דמ"ש הרמ"א אבל נזקין היינו נזקין דלא שכיחי:

אך קשה דהא במלתא דלא שכיחא לא דיינינין השתא בזמן הזה ולא מהני ביה אלא תפיסה וכמבואר בח"מ סי' א' וא"כ קשה אמאי כתב רמ"א כאן דבנזקין אין הבעל חייב לשלם דאפילו אם היה הבעל יורש הא אין דנין דיני נזקין דלא שכיחי בזה"ז ואי משום דאי תפיס מהני השתא נמי מהני תפיסה דהא אפילו בהלואה דאיכא למימר איהו דאפסיד אנפשיה מהני תפיסה דבעיין לא איפשט וכמ"ש ב"ש והאי דינא דנזקין דכתב הרמ"א הוא מדברי הנימוקי יוסף הנ"ל שכתב בין קודם נשואין ובין אחר נשואין אינו גובה וכיון דאפילו בלותה קודם נשואין מהני תפיסה כיון דבעיין לא אפשיטא כ"ש בנזקין דמהני תפיסה וא"כ ליכא נפקות' בהאי דינא דנזקין:

ואפשר לומר לפמ"ש בטור וש"ע ח"מ סי' א' מתקנת שתי ישיבות דאע"ג דלא דיינין השתא מלתא דלא שכיחא מכל מקום מנדין אותו עד שישלם וע"ש וא"כ נ"מ אף בנזקין דלא שכיחי במה דאין הבעל חייב לשלם דלא מנדינין לי' אלא דהרמ"א כתב להדי' נזקין ומקח ודברים אחרים דכל הני שכיחי וכייל להו בהדי הדדי ואפ"ה כתב דאין הבעל חייב לשלם:

ולכן נראה מוכרח דמ"ש הרמ"א כאן דאין חייב לשלם היינו בחיי אשתו דאינו חייב לשלם מפירות דבעל אכיל פירות כל ימי חיי' וכמ"ש גם בח"מ סי' שפ"ח ע"ש ומזה ראי' למ"ש בסק"ה דבפירות ודאי בעל לוקח הוא ואע"ג דאיכא פסידא לאחריני אבל לאחר מיתה אין ה"נ דבעל חייב לשלם ואף דמלשון הנ"י שם משמע דבין מגוף בין מפירות אינו גובה ע"ש ע"כ נ"ל דהרמ"א לא מיירי אלא מפירות ולא מגוף לאח"מ כי היכי דלא תקשי דבריו אהדדי דבסי' שפ"ח בח"מ כתב דאחר מיתה מחויב הבעל לשלם והתם מיירי בניזקין שאחר נשואין ומכ"ש נזקין דקודם נשואין דחייב הבעל לשלם לאחר מותה:

אמנם ליישב דברי הרמ"א בח"מ סי' תכ"ד שכתב דאם יש לה נ"מ או נכסי צ"ב דמוכרין בטובת הנאה ואמאי אין מוכרין לגמרי כמ"ש הרמ"א בסי' שפ"ח כיון שאם מתה חייב הבעל לשלם וכמו שהק' בש"ך שם נראה לענ"ד דהא דכתבו תוס' ס"פ י"נ וז"ל ונראה לרשב"א דלא ק"מ להא כיון דתקינו רבנן דהבעל מוציא מיד הלקוחות לטובתו היכא דליכ' פסיד' לאחריני לא פלוג ותקנו שבכל מקום שהאשה מוכרת הבעל מוציא אפילו במקום שחבלה באחרים דאיכ' פסיד' דאחריני כיון דלא שכיחא מלת' שיה' פסידא לאחריני לכך לא פלוג רבנן ובכל מקום מוציא עכ"ל. והיינו דלענין מיד הלקוחות הוא דלא פלוג דבכל מקום מוציא הבעל מיד הלוקח ואפילו הנחבל בעצמו הוא לוקח דאית לי' פסיד' ולא אפסיד אנפשיה כיון דאית לי' שם לוקח לא פלוג רבנן והמכר בטל אבל כשלא מכרה לנחבל ומתה ובא לגבות חבלתו שפיר אמרי' דבעל יורש הוי וגבה חבלתו מבעל דהיכ' דאיכא פסיד' לאחריני ה"ל יורש ומש"ה בסי' שפ"ח כתב דאם מתה גובה הנמסר או הניזק דהתם לא מכרה ושפיר אמרי' היכ' דאיכא פסיד' לאחריני ולא אפסיד אנפשיה בעל יורש הוי אבל בסי' תכ"ד גבי עבד ואשה שחבלו באחרים דפגיעתן רעה דלית להו לשלומי השתא שפיר כתב הרמ"א דאם יש להם נ"מ מוכרין בטובת הנאה היינו שאם ימות הבעל בחיי' יטול הלוקח ואותן דמי המקח יקח הנחבל בחבלתו ולא כתב שימכרו לגמרי משום דכשמוכרין הנכסים הבעל מוצי' מיד הלוקח משום תקנת אוש' ואפילו איכ' פסידא לאחריני ולא אפסיד אנפשיה משום דלא פלוג רבנן בתקנתן וכל שם לוקח הבעל מוצי' ממנו משא"כ אם לא מכרה ומתה ובא לגבות חבלתו גובה מן הבעל דהיכ' דאיכא פסיד' לאחריני וליכ' עלי' שם לוקח אמרינן דבעל יורש הוי ובהכי איירי רמ"א בסי' שפ"ח משא"כ כשמוכרין הנכסים כיון דהוי לוקח תו לא פלוג וזה נכון ועיין בשטה מקובצת פ' נערה דף נ"ג גבי מוכרת כתובתה לאחרים מ"ש שם בשם פי' ישן על ההלכות:

(ע"ש בש"מ שכתב דמוכרת כתובתה לאחרים בנין דכרין משום דזוזי אנסוה פי' מש"ה מכרה בטל דאי לאו דזוז' אנסוה הוי אבוהון אמר אין לכם כתובת בנין דכרין שאין אני בא בתורת ירושה לכתובת אמכם אלא מתקנת אושא אני זוכה להיות לוקח ראשון וטורף מן הלקוחות שקנו ממנה הכתובה אבל מכירתה הוי מכירה וכבר אבדה כל זכותה ע"ש היטב ועיין לעיל בדברי מארן סק"ו דבכתובה ונצ"ב לא צריכ' לתקנת אוש' דלא ניתנו לגבות אלא כשתנש' לאחר ע"ש. מ"מ התם לענין כתובת ב"ד ניתנה לגבות לאחר מותו אע"פ שמתה הי' קודם שכן הו' תנאי ב"ד לכך הוצרך הש"מ לבא מטעם לוקח ראשון דהשת' דתקנו באוש' גבי נ"מ פשיטא דלא גרע כתובה ונצ"ב וע"ש עוד בשטה דמוכח לפ"ז דבנותנת כתובתה לאחרים דליכ' אונס' דזוזי אין להם כתובת בנ"ד דאמרי' אבוהון מכח לוקח ראשון קאתי ולא מדין יורש ולפ"ז לא היה חייב בקבורתה כיון שאין יורשה ואפשר דלגבי דידה יורש הוי דהוי כאילו אית לה פסידא ודו"ק וצ"ע):

והא דאלמנה ניזונת מבעל ע"י מכירה וכמ"ש תו' ס"פ י"נ ד"ה והיורש את אשתו ע"ש כבר כתבנו בסק"ו וזיי"ן דאלמנה שאני דאפי' בנצ"ב דה"ל לוקח אפ"ה אלמנה ניזונת מהן ומשום דאלמו' לשיעבודה או משום אומדנא ע"ש ודו"ק:

(ט) רק מטלטלין אפילו מלוה בשטר אינו גובה מבעלה כתב בדרכי משה ז"ל שם בתשו' הרא"ש כל מה שימצא מנכסים קרקע ומטלטלין ושטרות יתנו לבע"ח כו' ואפשר בכתבה לו אגב ולכן ניטל אף המטלטלין או אפשר לומר דלאחר מיתה שאין הבעל בא אלא משום ירושה אף מטלטלין נוטל עכ"ל וכתב ב"ש עלה ז"ל ולכאורה תמי' דהא לענין מלוה ע"פ כתבתי בסמוך דאחר מיתתה דינו כלוקח וכן לענין שומא הדרא ומנ"ל לומר דלענין מטלטלין דינו כיורש אחר מיתתה וצל"ע עכ"ל. ונראה דס"ל להד"מ דבמטלטלין לא אמרי' אינהו דאפסדו אנפשייהו דדוקא במלוה ע"פ אמרינן הכי דלא ה"ל לאוזפי לאתתא דקיימא לאנסובי בלא שטרא אבל כשכותב שטר ולא כתב בו אגב בזה לא שייך לומר איהו דאפסיד אנפשיה וכמ"ש בש"ך סי' קי"ב דבלא שטר איכ' נמי חשש פרעון משא"כ בשטר ע"ש ועוד נראה דס"ל דכיון דגם עכשיו כשכותבין אגב קרקע אין גובין מן המטלטין שמכר א"כ לא מהני לי' אגב מש"ה לא מקרי אינהו דאפסדו אנפשייהו ואע"ג דלפי מ"ש רשד"ם הובא סמ"ע סי' ס' דלגבי בעל לא אמרי' תקנת השוק וגובין מהבעל באגב אע"ג דאין גובין עכשיו מלקוחות באגב אפשר דס"ל להד"מ דאי נימא בעל לוקח לא פלוג ואין גובין מן הבעל משום תקנת השוק כמו משאר לקוחות ולכך כתב דאין חילוק בין אגב או לא אלא דלעולם גובין מבעל ומשום דלא אפסיד אנפשיה במה שלא כתב אגב דאי דינו כלוקח לא מהני לי' אגב ואי דינו כיורש לא בעי אגב ולכך אמרי' דדינו כיורש ולענין מלוה ע"פ אחר מיתתה דינו כלוקח משום דהי' לו להלוות בשטר וכיון דאין גובה מן הקרקע דאיהו אפסיד אנפשיה דבשטר גובה קרקע אף מלקוחות וכיון דאפסיד אנפשיה בקרקע ועשאוהו כלוקח גם ממטלטין אינו גובה ומ"ש ב"ש וכן לענין שומא הדרא. התם לא שייך פסידא דאחריני וכמ"ש תו' דבזה ליכ' פסידא מאי דלא מהדרינין לי' כיון דאינו אלא משום ועשית הישר והטוב וגם הא דלא מהדרינן לי' לבעל היינו משום פסידא דמלוה וכמ"ש לעיל סק"ג ומיהו מ"ש ד"מ דוקא לאחר מיתה היינו משום דבחיי' לפירות ודאי לוקח הוי אפילו איכא פסיד' לאחריני וכמ"ש בסק"ה ע"ש

סי' צ"ב סעי' א (א) הכותב או האומר לאשתו בעוד' ארוסה ר"פ הכותב לאשתו תני ר' חייא האומר לאשתו וכי כתב לה הכי מאי הוי והתניא האומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו כו' לא אמר כלום אמרי דבי ר' ינאי בכותב לה ועודה ארוסה כדרב כהנא דאמר רב כהנא נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר אדם מתנה עלי' שלא יירשנה וכדרבא דאמר רבא האומר אי אפשי בתקנת חכמים כגון זו שומעין לו כו' דאמר רב הונא אמר רב יכולה אשה שתאמר לבעלה אינו ניזונת ואיני עושה וכתב הר"ן הא דמייתי הא דר' חייא דאי לאו דר' חייא הוי אפשר לפרושי מתני' בשקנו מידו אבל השתא דתני ר' חייא האומר שמעינין מיני' דתו ליכא לפרושי בקנין וכל שלא קנו מידו לא שאני לן בין דברים שבע"פ בין דברים שבכתב ע"ש וכ"כ הרא"ה וכ"כ הריטב"א ע"ש: ואכתי קשה מאי פריך על משנתינו דאיירי בכתב דודאי קרקע נקנה בשטר כשם שנקנה בקנין וכבר הרגיש