אבני מילואים על השולחן ערוך - ב רמג

שיעבוד הגוף לא מחלה ושיעבוד הקרקע של לוקח הוא שקנה ממנה ולא מהני מחילתה א"כ הדרא קושי' לדוכתה דמהני אחריות דידה שתצטרך לשלם לבעלה כשיטרף הלוקח ובדברי הרא"ש נראה דלשיטתיה אזיל דס"ל כדעת הרי"ף והגאונים דמכירת שטרות דרבנן וכמ"ש שם פ' הכותב ולכך יכול המוכר למחול אפי' שיעבוד נכסים לחודי' ושפיר כתב דאין הלוקח יכול לגבות מאותה קרקע. אמנם גם לדעת ר"ת נראה דמ"מ יכולה שתאמר נ"ר עשיתי כיון שלא הפסידה משלה אלא אותו השיעבוד ומה שנצמח מאותו השיעבוד כל זה היא עושה משום נ"ר דכיון דגוף הקרקע אינה שלה אלא שמשועבד לה ואם לא תרצה היא לקבל אחריות דידה יקפיד הבעל ויאמר עיניך נתת בגירושין וכבר מכרת כתובתך או שתרצי למכור הכתובה וכיון שאינה מפסדת בכל זה אלא שעבוד קרקע זו קפיד הבעל ויכולה לומר נ"ר עשיתי משא"כ כשמפסדת דבר שהיא שלה לגמרי וכמ"ש מארן להלן ומזה ראי' לדבריו) וראיתי בדרישה שהקשה כיון דקיבלה עלי' אחריות בעדה ובעד כל הבאים מחמתה נאמר דלמא היא לותה מאחרים ונמצא כל הנכסים משועבדים להם מדר"נ ואחר שתתגרש ובאו המלוים לגבות מאותה קרקע ואז תהי' היא מחויבת לשלם לבעלה או ליורשיו כפי דמי קרקע זו שגם מהם כיון שקבלה עלי' אחריות וכאן אין שייך לומר שתמחיל לבעלה השיעבד דאינה יכולה למחול כי אם במכירת שט"ח ולא כשנתחייבו לאחרים אלא מוציא' מיד לוה שני מדר' נתן ונותנין אותו למי שיתחייב הוא לו וכמ"ש רבינו בח"מ סי' פ"ו וע"ש. ונראה לענ"ד כיון דהשיעבוד הוכרחה למחול משום נחת רוח וא"כ אם היא חייבת וצריכה לשלם ממקום אחר אין זה היזק מדידה כיון שהיא חייבת באמת אלא שאם לא היתה מוחלת השיעבוד לבעלה היתה פורעת החוב עם אותו שיעבוד שיש לה על בעלה ועכשיו שמחלה לבעלה אותו שיעבוד תצטרך לשלם ממקום אחר וכיון דבפרעון החוב היא חייב' בלא זה ולא הפסידה כי אם אותו השיעבוד ועל זה היתה מוכרחת משום נחת רוח משא"כ אם ע"י המחילה יהיה נצמח לה הפסד מנכסי דידה כגון שקיבלה אחריות על נכסים אם יטרוף ב"ח של בעלה שפיר אמרי' כולי האי לא עבדא משום נ"ר אבל במה שמוחלת השיעבוד נבעל ותצטרך לשלם לב"ח דידה ממקום אחר זה לא חשיב היזק כיון דבאמת היא חייבת תדע שהרי אפילו אם אינה חייבת כלום יש לה היזק במה שמוחלת שעבוד אותה קרקע דהא כשיגיע זמן גביית כתובתה ולא יהיה לבעל נכסים אחרים תפסיד ממונה אלא משום נ"ר היא מוכרחת למחול שיעבודה והיא חושבת כאלו לא היה לה שיעבוד זה כדי לעשות נ"ח לבעלה שלא יאמר עיניך נתת' בגירושין. וזה שייך נמי במה שלא תוכל לפרוע חובה בשיעבוד זה שהרי אינה מפסדת משלה יתר על אותו השיעבוד אבל כשמפסדת יותר ע"י קבלת אחריות וכמ"ש הרא"ש אז אמרי' כולי האי לא עבדה משום נחת רוח ועמ"ש בס' קצה"ח סי' ס"ו ס"ק נ"ז:

(ל) אחריות בפירוש כתב ב"ש ז"ל עכשיו נוהגין דכותבין אחריות וקונין מן האשה והדר בעלה ונא קודם הבעל מזה נראה דאחריות שכותבין בשטר לא קאי אלא על האיש ולא על האישה דאם האחריות קאי על שניהם היו יכולים לעשות הקנין אפי' מן האשה תחלה אלא הקנין שעשתה היא אינו אלא שהוא לא תוכל לערער ואחריות דנפשה סלקה ולא שהיא מקבלת אחריות אא"כ דמפורש בפירוש כן וכן פסק בט"ז עכ"ל. ולענ"ד נראה ליישב המנהג לפי מה שיבואר אצלנו לקמן סעיף י"ז דאם קנו מיד האשה תחלה היינו שסילקה שיעבודה מקרקע זו והוא סילוק מן הבעל אבל לסלק מן הלוקח לא הוי מהני כל זמן שלא קנה הלוקח דלא מצי מזבין שיעבודה ללוקח שיקנה אח"כ דה"ל לדבר שלבל"ע דהיא עדיין לא זכתה בגוף הקרקע דבע"ח מכאן ולהבא גובה ולא מצי מזבנה שיעבודה אלא ללוקח שכבר קנה וע"ש בדברי הרמב"ם שהבאתי וא"כ כיון שקנו מיד האשה תחלה לא נסתלקה אלא לבעלה ולא מכרה כלום ללוקח אלא לבעלה נסתלקה א"כ האחריות לא מהני מידי דלוקח לא מכרה כלום ולא קיבלה אחריות נגדו ולגבי בעל לא מפסדה באחריות מידי וכמ"ש הרא"ש הבאתיו בס"ק הקודם דהא המוכר ש"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול וכו' וכ"ת א"כ יהיו קונין מן האיש תחלה ואח"כ מן האשה ויכתבו אחריות ויהיה האחריות נגד הלוקח זה אינו דאדרבה היא אינה רוצה לקבל אחריות ללוקח רק לבעל ומש"ה נמי לא מהני האי אחריות משום דלא מפסדה מידי אלא משום דחתמה היא תחלה לא מצי למימר נ"ר עשיתי לבעלי ולפ"ז אם אירע שקנו מן האיש ואח"כ מן האשה וכתבו אחריות שפיר מהני ג"כ דהא הכא מוכרת שיעבודה ללוקח שכבר קנה מן האיש וגם האחריות הוא נגד הלוקח תו לא מצי למימר נחת רוח כו' אבל כל שכתבו מאשה והדר בעלה לא הוי האחריות ללוקח שעדיין לא קנה רק לבעל ואחריות לבעל לא מהני וכו' ודו"ק

סעי' י"ז (ל"א) אבל אם קנו מיד האשה תחלה שאין לה שיעבוד על מקום זה והוא לשון הרמב"ם פי"ז מה' אישות ע"ש. ונראה מלשון הרמב"ם שכתב שאין לה שיעבוד על מקום זה ולא כתב שאין לה שיעבוד נגד לוקח זה כלשון המשנה וכתבה ללוקח דו"ד אין לי עמך משום דדוקא היכא דכבר קנה הלוקח מן הבעל וכבר זכה בשדה אז יכולה למכור לו השיעבוד אבל אם עדיין לא קנה הלוקח מן הבעל לא מצי' האשה למכור לו שיעבודה כיון דשיעבוד לא מצי מיזבין לאחר דקי"ל בע"ח מכאן ולהבא הוא גובה וכמ"ש תוס' בב"ב פ' הספינה דף ע"ו ד"ה קני לך איהו וכל שיעבודי' ע"ש כמו כן אינה יכולה למכור השיעבוד ללוקח שיקנה אח"כ מן הבעל כיון שעדיין לא קנה ה"ל לדבר שלבל"ע לכך כתב הרמב"ם שאין לה שיעבוד על מקום זה וא"כ הוי הקנאת שיעבודה לבעלה שהקרקע שלו ואין ה"נ אם כבר קנה הלוקח נמי מהני לשון זה שאין לה שיעבוד במקום זה ואז הוי הקנאת השיעבוד ללוקח שכבר זכה בקרקע רק אם הוא בענין שלא תוכל לומר נחת רוח עשיתי וע"ש בלשון הרמב"ם שכתב ז"ל מי שהיו לו שתי נשים ומכר את שדהו וקנו מיד הראשונה שאין לה שיעבוד על מקום זה ואינה טורפת אותן מן הלוקח והי' קנין מועיל שאינה יכולה לטעון בו נחת רוח עשיתי לבעלי ואח"כ מת הבעל כו' והראשונ' מוציאה מיד השני' מפני שהיא קודמת ולא הסירה שיעבודה אלא מעל הלוקח ע"כ וע"ש דהתם כיון שכבר קנה הלוקח א"כ לא מצי' אשה להקנות לבעל כיין דכבר זכה בו המקח ה"ל בעל כאחר ואינה יכולה להקנות שיעבודה לאחר וכמ"ש תו' הנ"ל כיון דבע"ח מכאן ולהבא גובה וע"כ מסלקה שיעבודה מן השדה ללוקח. ובהכי ניחא לן ליישב קושית התוס' פ' מי שהיה נשוי ד' צ"ה ד"ה תימא נחת רות עשיתי לבעלי וז"ל ליכ' לשנויי כשלקח מן האשה תחלה דאם הי' קיים כו' ולפמ"ש ניחא דלפי מה שדקדקנו מדברי הרמב"ם כל שלקח מן האשה תחלה אין זה אלא סילוק שעבודה נגד הבעל מאותו שדה וכמ"ש בדק הבית סי' צ' ע"ש והיינו משום דכל זמן שלא קנה הלוקח ה"ל כאחר ולא מצי מזבנה שיעבודה לאחר אע"ג דיקנה אח"כ ה"ל עתה כלדבר שלב"ל והתם במתני' דתנן חוזרות חלילה ולוקח מוציא מיד הראשונה ע"כ מיירי שהקנה שיעבודה ללוקח וע"כ מיירי שלקח מן האשה תחלה שזכה כבר בקרקע ואז יכולה היא למכור לו השיעבוד משא"כ אם היתה מסלקת שיעבודה לבעלה איך הי' חוזרות חלילה וכיון דע"כ מיירי שלקח מן האיש תחלה פריך שפיר תימא נ"ר עשיתי כו' ודוק. (והנה מ"ש מארן ז"ל דשיעבוד לא מצי מיזבין לאחר כיון דקי"ל ב"ק מכאן ולהבא גובה וכמ"ש תוספ' פרק הספינה אף שהתוס' לא כתבו שם אלא למ"ד מכירת שטרות דרבנן הא דעת הרמב"ם ג"כ דמכירת שטרות דרבנן ואף דרש"י ז"ל פ' כל שעה דף ל"א כתב דגוף החוב יכול להקדיש היינו דוקא כשמקדיש כל החוב שהוא דבר שברשותו משא"כ כשמקדיש או מוכר שיעבוד קרקע אחת ולא גוף החוב פשיט' דאינו יכול למכור לאחר כדאמרינן בפסחי' אקדיש מלוה לא הוי הקדש לרבא דס"ל מכאן ולהבא הוא גובה הלכך על כרחך אי אפשר שיקח מן האשה תחלה שיעבוד קרקע אחת אלא על ידי בעלה שהיא מסלקת עצמה לבעלה על מנת שימכור לפלוני ועיין לקמן:

) (לב) ויש אומרים דאם האשה קבלה מעות עמ"ש לעיל ס"ק כ"ז:

(לג) אשה שסלקה כחה מנכסי בעלה קודם שקנאן כתב בדק הבית ז"ל יש שלמד מתשובה זו שאם הבעל רוצה ללות מעו' על נכסיו והמלוה חושש שמא ימות הבעל ותגבה אשתו כתובתה מנכסיו ויפסיד חובו ולכן סילקה האשה שעבוד כתובת' מנכסי בעל' כו' דלא מהני אא"כ קבל' אחריות כו' וגם אני הייתי סבור כן מתחלה ואח"כ נתיישבתי בדבר ונראה לי שמועיל סילוק בענין זה שקנו מידה דע"כ לא אמר שמואל עד שתכתוב אחריות אלא בלקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה אבל אם לקח מן האשה תחלה אפילו לא קיבלה עלי' אחריות אינה יכולה לומר נ"ר עשיתי לבעלי ובנ"ד כיון שהי' מסלקת שיעבודה עד שיגבה זה חובו וקנו מידה הוי כלקח מן האשה תחלה וכשילוה האיש אח"כ הוי אח"כ כלקח מן האיש שמקחו קיים ומ"ש הרא"ש בתשו' זו שאין סילוק מועיל בלא אחריות היינו מפני