אבני מילואים על השולחן ערוך - ב רמב

אני מוציאך כו' ועל זה כתבו התוס' פ' השולח ז"ל דאי אמר הכי מצי מקלקל לה נראה דחשש' זו אינו אלא לעז בעלמ' כו' הרי לך בהדי' דאע"ג דאמר לה משום שם רע אני מוציאך ונמצ' בטל אפ"ה אין הגט בטל כיון דלא אמר ע"מ כו' ועוד בר מן דין ובר מן דין ואפי' חשבינן לי' כמו תנאי הא לא כפלי' לתנאי וקי"ל כר' מאיר דבעי תנאי כפול עכ"ל. וכבר כתב הר"ן פרק האיש מקדש דהא דסגי בעלמ' באומדנ' אע"ג דלא הוי תנאי כפול משום דגלוי דעת עדיפא מתנאי כפול ומש"ה במתנת ש"מ או דזבין אדעת' למיסק לארע' דישראל אזלינן בתר גלוי דעת אבל היכ' דהתנה ולא התנה כהלכתו התנאי בטל וע"ש בר"ן וכן הוא דעת תוס' ולפ"ז נראה דמכירת האשה שמסכמת לדעת בעלה לא הוי אונס כלל אלא דאנן סהדי דאינה עושה כן אלא לאהבת השלום עם בעלה ומש"ה לאחר שכלו ימי שלום ביתה היינו לאחר גירושין או לכשתאלמן בטל המקח ומשום דגוף המכירה לא היה אלא לאהבת השלום ואחר שהשלום אינו מתמיד מתבטל המקח ואפי' לא אמרה בפי' לאהבת השלום יש כאן גלוי דעת ועדיף טפי דלא בעינן משפטי התנאי' ומש"ה בהאך דמהרי"ק דלא הוי גלוי דעת אלא במה שאמרה לאהבת השלום וכיון דלא כפלי' לתנאי' לא מהני משא"כ הכא דמשום גלוי דעת באנו לדון לא בעינן תנאי כפול לכך הא דנחת רוח אין בו משום אונס אלא דאנן סהדי דאע"ג דעתה היא מסכמת למכירת בעלה אינו אלא משום שלום ביתה ואח"כ כשתתאלמן או תתגרש דשוב ליכא שלום בית יתבטל המקח ולכך המקח קיים כל זמן שהיא תחתיו דאנן סהדי דעל זה הזמן נתרצה גם היא לגמרי משום שלום בית ולכן אינה חוזרת בכל עת שתרצה אלא לכשתגרש ואז בטל מחמת אומדנ' דאנן סהדי שלא נתרצה יותר ולכך אפי' מעות לא מהני שאין כאן אונס כלל וכמ"ש. ובהכי ניחא לי בהא דתנן בפ' מי שהי' נשוי דף צ"ה וכתבה ללוקח דין ודברי' אין לי עמך ופריך בש"ס וכי כתב' לי' הכי מאי הוי והתניא האומר לחבירו דין ודברי' אין לי עמך כו' לא אמר כלום ומשני בשקנו מידה והדר פריך ותימא נחת רוח עשיתי לבעלי מי לא תנן לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל ולכאורה קשה דבתחלה הי' ראוי להקשות ותימא לי נחת רוח דהיא קושי' אלימתא ממשנה מפורשת משא"כ הך דדין ודברי' אינו אלא ברייתא ולפי מ"ש ניחא דודאי כד ס"ד דמיירי בלשון סילוק גרידא שהיא סילקה זכותה א"כ כיון שהי' מועיל הסילוק בשעת מעשה וכל זמן שהיא תחתיו משום שלו' בית כדאמרן שוב אין לה שום זכות אף אחר שתתגר' שאין זכותה חוזר וניער כיון שסילקה כל זכותה מהיכא קא זכי' בי' תו כיון דכבר נסתלק כחה משדה זו דדוקא גבי מכירה שייך לומר שמכרה לזמן מוגבל כל ימי משך השלום משא"כ בסילוק כיון שנסתלקה שעה אחת תו לא הדר ומשתעבד אבל לבתר דמשני בשקנו מידה א"כ ה"ל כמו מכר לכך שפיר פריך ותימא לי' נחת רוח עשיתי לבעלי דכיון דקנו מידה ללוקח אין המכר נמשך אלא כל ימי משך שלום ביתה וכשתתאלמן או תתגרש יהא בטל משום אומדן דעתה דאנן סהדי דלכך נתכוונה וכדפרישית ודו"ק היטיב. (כח) אבל אם מחלה לבעלה כל זכות כתב בח"מ ז"ל המעיין בתשו' הרא"ש כלל ל"ח סי' ז' משמעות לשונו שאינו מחלק בין מכירה למחילה רק עיקר החילוק שלו הוא כשהבעל מוכר קרקעותיו והיא מסכמת למעשיו תוכל לומר הוכרחתי לעשות לו נחת רוח מאחר שהוא דחוק למכירה אם לא הסכמתי הי' אומר לי עיניך נתת בגירושין כו' אבל מי מזקיקה למחול לו זכות שלה דאין כאן איבה אם לא תמחול לו וטעם זה שייך ג"כ גבי מתנה ומכירה דאין כאן איבה אם לא תמכור לו מה שכבר בידו עכ"ל הח"מ וכ"כ ב"ש ע"ש. ותמהני בדבריהם שהעתיקו לשון הרא"ש והמעיין שם בהרא"ש אינו כן כלל ועוד דבכלל ס"ג סי' ה' כתב הרא"ש בהדיא וז"ל שאלה רחל אשת יעקב נסתלקה ליעקב בעלה מקרקע ידוע כו' תשובה כו' ועתה אכתוב על הסילוק אם הוא סילוק או לא וע"ש שהעלה דלא מהני ומשום דמצי' למימר נחת רוח עשיתי לבעלי והתם לא הי' ע"י מכר רק מעצמה נסתלקה לבעלה בסילוק ואפ"ה מצי אמרה נחת רוח כו' ובכלל ל"ח כתב עוד ז"ל וששאלת על אשה שמחלה כתובתה ונדוניא וכל תנאי כתובה מחילה גמורה כו' ולא שייך לומר נחת רוח עשיתי לבעלי אלא כשהבעל מוכר קרקעותיו ושותקת מחמת נחת רוח שלא יאמר הבעל עיניך נתת בגירושין או במיתה אבל אין האשה מוחלת לבעלה זכות שיש לה עליו מחמת נחת רוח דאין כאן איבה אם לא תמחול לו ומחילה גמורה היא עכ"ל הרי שלא כתב האי טעמא דדחוק למעות אלא נראה כונת הרא"ש ז"ל דדוקא במוכר קרקעות שאין לאשה בהם רק שיעבוד ואם היא תעכב יקפיד הבעל כיון דגוף הקרקע שלו ואין לה אלא שיעבוד יש קפידא אם תעכב לכך מצי' למימר נחת רוח כו' וה"ה סילקה עצמה לבעלה וכהאי דכלל ס"ג כיון שאין לה רק שיעבוד יכולה לומר נחת רוח כו' דכל שסילקה מהבעל כמי שסילקה עצמה מן הלוקח שקנה מהבעל וכמ"ש בבדק הבית בסי' זה ע"ש אבל המוחלת לבעלה כל זכות שיש לה כיון דהחוב הוא שלה ה"ל כנכסי מלוג דידה דלא שייך בי' נחת רות דאינה צריכה ליתן את שלה לבעלה והרי החוב הוא שלה ועיין ברשב"ם פ' חז"ה דף נ' שכתב דמקחו בטל כיון דמ"מ אינן שלה לגמרי כי אם של בעלה מצי' אמרה נ"ר עשיתי לבעלי ע"ש וא"כ זה שייך דוקא במוכר קרקעות המשועבדים לה כיון שאינן שלה אבל מוחלת גוף החוב כיון דגוף החוב שלה ה"ל כנכסי מלוג וא"כ דברי הרמ"א נכונים וחזקים כראי מוצק דדוקא מכירתה ונתינתה לא מהני ומשום דלא מחלה גוף החוב אלא קרקע של בעל ואין לה בו אלא שיעבוד ועל אותו השיעבוד יכולה לומר נ"ר עשיתי שהרי גוף החוב עדיין הי' נשאר אצלה רק שיעבוד אותו קרקע מחלה וע"ז הי' הבעל מקפיד אם לא היתה מסכמת כיון דלאו דידה הוא אבל במוחלת לבעלה כל זכות שיש לה הנה היא מוחלת גוף החוב שהוא שלה לגמרי ודמי' לנכסי מלוג ולא מצי' למימר נ"ר עשיתי לבעלי וכדפרישת ודו"ק ובהכי ניחא הא דפריך פ' חז"ה דף מ"ט הא ראי' יש תימא נחת רוח עשיתי כו' ולפי מ"ש ח"מ וב"ש בדע' הרא"ש דדוקא היכא שהבעל נוטל מעות מלוקח ודחוק למכירה הוא דמצי אמרה נ"ר עשיתי אבל לא במוכרת לבעלה תקשי הא הכא מוכרת לבעלה היא ולפמ"ש ניחא דכיון דטעמא דהרא"ש הוא דדוקא בדבר שאינו שלה לגמרי ואין, לה אלא שיעבוד בזה הוא דמצי' אמרה נ"ר עשיתי אבל לא בדבר שהוא שלה לגמרי וזה דוקא לפי המסקנא דמסיק דאינו אלא בשלש שדות אבל בנכסי מלוג שהם שלה אינה יכולה לומר נ"ר וה"ה במוחלת גוף החוב לבעלה כיון דשלה הוא לגמרי אינה יכולה לומר נ"ר עשיתי אבל למאי דס"ד דש"ס דאפי' בנ"מ שהם שלה לגמרי נמי שייך לומר נ"ר ה"ה במוחלת גוף החוב לפי הס"ד היתה יכולה לומר נ"ר עשיתי ולכך שפיר הוי פריך ותימא נ"ר עשיתי שעדיין לא ירד לחלק בזה אבל הרא"ש פסק לדינא לפי המסקנא וכמ"ש. (כ"ט) וכן אם קיבלה עלי' אחריות בפירוש בתשו' הרא"ש כלל ס"ג סי' ה' ז"ל שאלה רחל אשת יעקב נסתלקה ליעקב בעלה מקרקע ידוע' כו' ועתה אכתוב על הסילוק אם הוא סילוק או לא כו' ואין לך דבר המבטל טענת נחת רוח אלא א"כ כתב' ללוקח אחריות כשיטרוף בע"ח של בעלה מן הלוקח של בעלה שהיא תשלם לו דכולי האי לא עבדא לעשות נ"ר לבעלה אם לא שגמרה להקנות ובסילוק זה אע"פ שקבלה עלי' אחריות אין בקבלת אחריות זה כח וטעם לומר שיבטל טענת נחת רוח דמה היא מפסדת בקבלת אחריות זה דנאמר כולי האי לא עבדא בשביל נחת רוח דבשלמא כשמקבלת עלי' אחריות כשיטרפנה בע"ח של בעלה מן הלוקח שהיא תשלם לו דבר גדול הוא זה שהכניסה עצמה לדבר זה ובשביל נ"ר לא היתה עושה דבר גדול כזה אם לא שגמרה בדעתה להקנות אבל באחריות זו מה היא נפסדת בדבר זה אם תאמר דאחריות שקבלה עליה היינו שאם מכרה כתובתה לאחר ואם תתגרש או תתאלמן ויבא הלוקח שלקח כתובתה ויטרון מקרקע זו שנסתלקה הימנו שהיא חייב' לסלקו ותפרע לבעלה או ליורשיו מה שיגבה הלוקח מאותה קרקע באותו אחריות לא היתה מפסדת כלום כיון שמחלה שיעבוד אותה קרקע לבעלה לא יוכל הלוקח לגבות מאותה קרקע דה"ל כמוכר ש"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול שהרי היא מכרה כתובתה ללוקח וכתבה לי' קני לך איהו וכל שיעבודא דאית בי' ומחלה שיעבודו ושוב אינו יכול הלוקח לגבות מאותה קרקע עכ"ל והובא בטור סי' זה:

(הנה למ"ש ר"ת בטעם דמוכר ש"ח דיכול למחול משום דשני שיעבודים יש למלוה ואינו יכול למכור אלא שעבוד נכסים וכשהוא מוחל שיעבוד הגוף מפקיע שעבוד נכסים ממילא וכמ"ש הרא"ש בשמו פ' הכותב גבי קריבתי' דרב נחמן ע"ש א"כ בכה"ג שלא מחלה שעבוד הגוף אלא שיעבוד הקרקע בלחוד דאילו מחלה שיעבוד הגוף לא היתה יכולה לומר נ"ר עשיתי וכמ"ש מרן ז"ל בס"ק כ"ח ע"ש וכן מבואר להדיא בתשו' הרא"ש שהתנת בפירוש שיהיה חובה קיים רק מאותו שדה היא מסלקת שיעבודה לדעת ר"ת אם מכרה כתובתה קודם לכן הלוקח מוציא גם אותו השדה דהא