אבני מילואים על השולחן ערוך - ב רמ

גובה מהקדש דמים ומהפקר ואפי' מלוה ע"פ גובה מהקדש דמים והפקר ע"ש א"כ אי לאו דהקדש כו' מפקיע מידי שיעבוד והוא הקדש קדושת הגוף לא הוי קני' מיתנ' דאע"ג דמכרן מכר אבל מהקדש גובה אי לאו דקדושת הגוף מפקיע מידי שיעבוד ומשום דמכר עדיף מהקדש דמים ומש"ה אמרו רבא לטעמיה ודו"ק. ובתוס' שם תירצו בשם הר"ר שמואל בר' חיים מוורדו"ש וז"ל דדייק מאבל לא לאשה ומחיים לא איצטריך דפשיט' אלא לאחר מיתה קאמר דאין יוצאין לאשה משום דהדין עמו עכ"ל ודברי התוס' אינם מובנים דהא איצטלי דפרסו' אמיתנא וקני' מיתנ' אע"ג דלאחר מיתה הוא אלא ע"כ גם לאחר מיתה כל זמן שלא גבתה אותו לאו דידה נינהו אלא שיעבוד' הוא דאית לה עלייהו וכי משו' שיעבוד דאית לה יהיו יוצאין לה בשן ועין כיון דגוף העבדים הן של היורשין וצ"ע ועיין בחי' מהרש"א שם, ואפשר לומר בשיטת הר"ר שמואל ז"ל דלכך יוצאין לאשה למ"ד הדין עמה אע"ג דאכתי לא גבתה דאלים שיעבוד' וכהא דאמרינן בבהמת ארנונא דכל דלא מצי לסלוקי לנכרי בזוזי ואי בעי שקיל לה לבהמה ה"ל בהמה של נכרי וכיון דמתחלה היתה של הנכרי ועכשיו נמי אלים שיעבודי' דיכול ליטול הבהמה בע"כ של ישראל ה"ל של נכרי ועיין בתוס' פסחים דף ו' ד"ה התם דמצי לסלק וא"כ ה"נ כיון דמתחלה היה של האשה ועכשיו שהכניסה לבעל' אלים שיעבודה שיכולה ליטול גוף העבדים בע"כ ולא מצי לסלוקי בזוזי ה"ל כמו של האשה ועדיפא מהתם דהא בצ"ב לא מצי סלוקי בזוזי אלא דאיצטל' דפרסו' אמיתנ' כיון דקונמת מפקיע מידי שיעבוד פקע שיעבודה אע"ג דאלים שיעבודה דלא מצי סלוקי בזוזי מ"מ יפה כח קונמת דמפקיע אפי' מידי שיעבוד אלים ומש"ה ניחא הא דיוצאין לאיש אבל מהא דקתני ולא לאשה מוכח דאין הדין עמה דאל"כ היה השיעבוד אלים ומתחלה נמי שלה היו ועדיין לא פקע השיעבוד וחשיב שיעבודה דאלים כאילו הגוף שלה וראוי לצאת בשן ועין לאשה ג"כ. אלא דאכתי תקש' ממתני' שם דתנן עבדי צ"ב לא יאכלו בתרומה מפני חלקו של עובר ולפמ"ש אפילו קודם שגבתה כל שיכולה לגבותן בע"כ ולא מצי לסלוקי בזוזי ה"ל כדידה וכיון שהיא אוכלת עבדי' נמי יאכלו וצ"ע. (ואפשר ליישב דהא דאלים שיעבוד' היכי דיכול למישקל לי' בע"כ ולא מצי סלוקי בזוזי לאו למימר' דהוי דהאי בלחוד ואין לבעליו הראשונים כלום בהם דלית' דהוי כאילו יש לזה ג"כ קנין בגופו כיון דאי בעי שקיל לי' בע"כ ומ"מ כ"ז שלא גבה הוא כשל שניהם ולהכי ניח' התם בבהמת ארנונ' כיון דיד גוי באמצע פטורה מן הבכורה דה"ל כשותפות עם הנכרי וכן בהא דיוצאין בשן ועין דייק שפיר מדקתני ולא לאשה מוכח דהדין עמו דאם לא כן הוי אלים שיעבודה למהוי כשותף והיו ראוי' לצאת לאשה ג"כ דע"כ הך מתנית' לית לה דר' אליעזר דבעי עבדו המיוחד לו ובעבד של ב' שותפים יוציא לכל אחד בשן ועין ועיין בהחובל דף צ' משא"כ לענין תרומה שפיר תנן דלא יאכלו מפני חלקו עובר ואע"ג דאלים שיעבודה מ"מ עדיין גם של היורשים הם ולא גרע משותפים דלא יאכלו מפני חלקו של זר. ונכון הוא לענ"ד.) ולפי מ"ש לעיל ליישב הא דאמר רבא תני' כותי' דרב אמי מהא דיוצאין לאיש ולא לאשה משום דאע"ג דס"ל לרבא באיצטלא דקני' מיתר' ומפקיע מידי שיעבוד היינו דוק' במטלטלי דמכרן מכר ומכאן ולהבא הוא גובה אבל עבדי דכמקרקעי דמי ולמפרע הוא גובה ולא פקע שיעבודי' וכנ"ז אין להקשות א"כ אמאי תנן באלמנה לכה"ג עבדי צ"ב יאכלו בתרומה ניחוש דלמ' מייתי איהו בריש' ואתי' איהי לידי גוביינא וה"ל למפרע דידה וקאכלי זרים מתרומה י"ל דרבא לטעמי' דמפרש מתני' דעבדי נ"מ מדרבנן כדי שתאמר אני איני אוכלת עבדי אינם אוכלים זונה היא אצלו הלכך אתי לאפוקי ע"ש נמצא מדינא אפילו עבדי מלוג יאכלו בתרומה דה"ל קנין שקנה קנין אלא בעבדי מלוג גזרו שלא יאכלו כדי שתאמר עבד' אין אוכלין זונה היא אצלו אבל עבדי צ"ב דבחיי הבעל אינן קרויין עבדיה אלא עבדיו דאם מתו מתו לו לא שייך למיגזר כדי שתאמר עבדי אין אוכלין שהרי אינן עבדיה אלא עבדי הבעל וא"כ שפיר אכלי עבדי צ"ב בתרומה ולא חיישינן שמא תבא לידי גוביי' ונמצא דלמפרע היא גובה ואכלי זרים בתרומה דלית' דאפי' אי למפרע גובה ה"ל קנין שקנה קנין דאכלי מדאורייתא בתרומה וגזירה דרבנן לא שייכ' הכא כדפרישית אבל מהא דיוצאין בשן ועין לאיש שפיר מוכח דאי אמרת הדין עמה ולא מצי לסלוקי בזוזי ובעבדי דכמקרקעי דמי מכרן אינן מכר ונמצא דלמפרע גובה א"כ מעולם לא היה השחרור חל ולא שייך לומר שחרור מפקיע מידי שיעבוד דעיקר טעמא הוא משום דחל שעה אחת דבע"ח מכאן ולהבא גובה ותו לא פקע והכא כיון דלמפרע היא גובה לא פקע שיעבודי' ע"י שחרור והקדש וכדפרישית לעיל ודו"ק. וראיתי בס' שער המלך שכתב ז"ל ולענין דינא נראה דלמאי דקי"ל כרב יהוד' דהדין עמה יוצאין בשן ועין לאשה לאחר מיתת בעלה וכמ"ש תוס' לפי תירוצם והפוסקים ז"ל לא ביארו זה כו' עכ"ל ומה שלא ביארו זה הפוסקים היינו משום דכל זה הוא רק לתירוצו של הר"ר שמואל וכבר כתבנו שלא ירדנו לעומק כונתו דהא איצטל' נמי לאחר מיתת הבעל הוי ואפ"ה אין לה אלא שיעבוד וכמ"ש ואחר מיתת הבעל אם באו לידה בגוביינ' ליתי מאן דפליג דבתר גוביי' אפי' עבדי אחריני דידה הוו וקודם גוביינ' לית לה אלא שיעבוד ואינן שלה (ולפמ"ש באות הקודם ניחא טפי דאנן קי"ל כר' אליעזר דעבד של ב' שותפי' אינו יוצא בשו"ע וא"כ אף לשיטת הר' שמואל לדינא אין יוצאין לאשה אפי' אחר מיתת הבעל כל שלא גבתה ועוד נ"ל דאף הר' שמואל לא כתב כן אלא לרבא שהרי כתבו התוס' לעיל דף ס"ו ע"א בד"ה גזירה שמא תאכיל לאחר מיתה ז"ל ובעבדי צ"ב לא שייך למיגזר אפילו למ"ד בסמוך הדין עמה דכל זמן שלא גבתה אותם בב"ד אוכלים מכחו ואחר שגבתה ושמו לה בב"ד הרי כאילו קנתה עבדים אחר מיתת בעלה עכ"ל. הרי מבואר דלרב אשי דהוא בתרא כל זמן שלא גבתה אין לה שום שייכות בגובייהו ואפי' עבדי' אינה פוסלת מתרומה כ"ש שאין יוצאין לה בשן ועין אפי' למ"ד הדין עמה וצ"ע:

) (כ"ב) בין נכסי מלוג כתב ב"ש הנה בנכסי מלוג פשיטא בגוף הקרקע אין לו כלום ומכירתו בטלה כו' ואפי' מתה היא יכול הוא לבטל המכר אע"ג דאז הוא יורש הקרקע מ"מ בשעת המכירה לא היה שלו ולא דמי למכרה היא נ"מ או צ"ב דשם גוף הקרקע שלה תחזיר הקרקע ומעות שקיבל פשיטא דהוי כהלואה וצריך לשלם מכל מה שיש לו ורשב"ם פ' חזקת דף נ' שכתב הבעל יכול למכור קרקע של נ"מ אם תמות אשתו ויירשנה היינו אם אומר בפירוש שמוכר אם תמות אבל במוכר סתם מבואר בירושלמי שהביאו הר"ש והר"ן דאף אם מתה בטל המכירה ואם יאמר לכשתמות תלי' בפלוגתת הפוסקים בח"מ סי' רי"א אם מהני עכ"ל. והיינו דעת ר"ת דס"ל באומר שדה זו לכשאירשנה מכור לך קנה דס"ל דירושה כיון דממיל' אתי לא הוי כ"כ דבר שלב"ל לכך סגי באומר בפי' שדה זו. אמנם לענ"ד נראה דלא הוי כלל דבר שלבל"ע אחר שנתקנה תקנת אושא ועשאו לבעל כלוקח ראשון כשמתה אשתו וא"כ ה"ל למפרע לוקח ראשון ושלו מכר ולא היה דבר שלבל"ע וכן מבואר בדברי הרא"ש פ' חזקת וז"ל כי אתמר דאמימר כגון דזבין איהי ומתה דאתי איהו ומפיק בתקנת אושא דאמר ר"י ב"ח באושא התקינ' כו' ושויא רבנן כלוקח ראשון לכאורה משמע מדקאמר היכא דזבין איהו ומית אתי' איהי ומפקא אלמא דהמקח קיים כל ימי הבעל אע"פ שהיא מעכבת על מכירת הפירות משום רווח ביתא כדאית' בכתובות דף פ' מ"מ אינה יכולה לבטל לגמרי מכירת הגוף ואם מתה איהי אגלאי מלת' שהמכר קיים מתחלתו דבעל לוקח ראשון הוי אבל כשמת הוא נתבטל מכירת הגוף ואתי איהי ומפקא ומיהו בירושלמי קאמר מכר הוא ומתה היא המכר בטל ופי' הר' יונה ז"ל הטע' דאע"ג דהבעל לוקח ראשון לכל דבר שהוא זכות לו אפ"ה משום שבח בית אביה בטלו המכר לאלתר שאין כבוד לאשה שיהיו נכסים מכורין מעכשיו ולא מכר גמור אלא מכר על תנאי אם תמות היא בחייו הלכך המכר בטל מעכשיו תדע שהרי בנכסי צ"ב אפי' מכרו שניהם לפרנסה מוציאין מן הלקוחות משום שבח בית אביה כ"ש בנכסו מלוג דאיכא טפי שבח בית אביה שתמיד הקרן שלה קיים דבטל המכר לאלתר עכ"ל ע"ש. ומבואר מדברי הרא"ש דאפי' לדברי הירושלמי לא הוי דבר שלבל"ע כיון שמתה אח"כ ה"ל איהו למפרע לוקח מתקנת אושא ויכול למכור ולא אתי עלה לבטל המכר אלא משום דאין כבוד לאשה שיהיו נכסים מכורין ואפילו אינו מכור גמור אלא על תנאי לכשתמות היא בחייו מ"מ אין כבודה שיהיו מכורין אפי' מכר קל כזה ולכך המכר בטל מעכשיו וא"כ אפילו לשיטת ר"ת דירושה דממיל' לא הוי דשלבל"ע אפ"ה בטל המכר מפני כבודה של האשה דהא הכא בל"ה לא הוי דבר שלבל"ע כיון דעשאוהו לוקח ראשון והרשב"ם דס"ל דיכול הבעל למכור לכשתמות אשתו לא ס"ל כירושלמי ולא ניחא לי' בסברת הר"ר יונה דחשו לכבוד האשה אלא כשמוכר מכירה גמורה לחלוטין אבל כשמוכר על תנאי כשתמות לא חשו לכבודה והא פשיט' ליה דלא הוי דשלבל"ע