אבני מילואים על השולחן ערוך - ב רלג

זמן שיושבת תחת בעלה ליכ' אומדנ' דלא שביק אינש נפשיה כיון דאית לה מזוני מבעלה וכמ"ש בשטה בשם הר"י טראני מ"מ כיון דחזינן דאפילו בנותנת מקצתן כל דגלי' אדעת' לאברוחי לא קנה וכמבואר פרק מי שמת דף ק"נ ע"ש בתוס' אלא דבכולן אע"ג דלא גלי' דעתה דלאנסובי הוא אמרינן מחמת אומדנ' דלהבריח מתכונ' אבל כל דגלי' דעת' דלאנסובי קא בעי' הוי גלוי דעת דהברח' ולא קנה אפי' במקצתן וא"כ אנן הכי קאמרינן בכותבת כולן דלא שבקה נפשה אם תתגרש וא"כ אינו אלא לאברוחי מבעלה וכיון דמוכח דאיכוונה לאברוחי א"כ אפילו במקצתן נמי אין כאן מתנה וא"כ מ"ש הר"י טראני בטעמו דהיכ' דיתבה תותי בעלה ואית לה מזוני הוי מקצת נכסי' דסמכה נפשה בהאי שיורא ה"נ סמכה נפשה אמזוני ופרנסה דאית לה מבעלה תו לא שייך הכין דאנן הכי קאמרינן כיון דע"כ להברחה קא מכוונה שהרי לא שיירה מידי לכשתתגרש ולא שביק אינש נפשי' וא"כ ע"כ להברחה נתכונה וכל להברח' אע"ג שיש לה על מה לסמוך ואף שיש לה אלף זוז ויהבה למקבל עשרה זוז אמרינן כיון דגלי' דעתה דאברוחי היא לאו כלום הוא ומש"ה אפילו מתה בחיי בעלה אע"ג דלית כאן האי אומדנ' דלא שבקה נפשה אפ"ה אין המקבל זוכה משום דכל דאתברר לנא דעיקר כונתה להבריח אין המתנה כלום. ובזה יתיישב על נכון דברי רש"י שם וז"ל הא בכולה כי אמר שמואל לא קני בכותבת לו כל נכסי כיון דלא שיירה מידי לנפשה לכשתגרש אנן סהדי דלא גמרה ומקני עכ"ל ומדכתב אם תתגרש משמע שאם תמות בחיי בעלה לא שייך אומדנ' זו מתנתה קיימת וכן לפירות זוכה המקבל מדכתב דלא שיירה מידי לנפשה אם תגרש משמע דלפירות בעודה תחת בעלה זוכה המקבל ואילו אח"כ כתב רש"י ז"ל ואי לא קנינהו לוקח כו' לקנינהו בעל ויאכל פירות ויירשנה אם תמות בחייו מבואר מזה דאין המקבל זוכה בכלום. ולפי מ"ש ניח' דבאמת דהאי אומדנ' דלא שיירה מידי לנפשה לא שייך אלא לכשתגר' דבעודה תחת בעלה יש לה על מה לסמוך במזוני ופרנסה ואם תמות היא בחיי בעלה אינה צריכ' לכלום אלא עיקר הוכחת האומדנ' הוא ממאי דלא שיירה לנפשה לכשתגרש ומוכח' מילת' דלהברח' נתכונה וכיון דלהברחה נתכונ' אין המתנ' כלים אפילו בזמן שיש לה על מה לסמוך דלא גרע ממתנה במקצת היכ' דגלי' אדעתה דלהברח' מיכוונ' והכא הך אומדנ' הוי גילוי דעת אלא דבמתנה במקצת אי לא גלי' אדעתה אמרינן דלא נתכונה להברח' כלל אא"כ גלי' דעתה דלאנסובי קא בעי' ואז אפי' שיירה לנפשה אלף אלפי' דינרים ויש לה על מה לסמוך כל להברחי לאו כלום הוא ודו"ק. (ח') אין הבעל אוכל פירותי' ודעת הרמב"ם ז"ל דמקבל אוכל פירות ומשום דס"ל דהמתנה מהני לגמרי רק לכשתתאלמן או תתגרש תבטל המתנה משום דאיכ' אומדנ' דלא שביק נפשה אבל כל זמן שיושבת תחת בעלה אית לה מזוני ופרנסה וליכ' אומדנ' הוי' מתנה וכמ"ש בס"ק שלפני זה. ודעת הרא"ש והטור ג"כ דהמקבל אוכל פירות כל זמן שיושבת תחת בעלה אלא שיש בידה לחזור ממתנתה כל זמן שתרצה לחזור וכל מברחת הכי דנין דכונתה להבריח מבעלה ולכשתרצי לחזור בה תוכל לחזור ויכולה היא להחזיק' לעצמה ולמכרן לאחרים או ליתן במתנה אלא דכל זמן שאינה חוזרת אוכל המקבל הפירות וכן אם מתה בחיי הבעל זוכה המקבל מתנה כ"ז שלא חזרה. ושטת רש"י ז"ל מבואר לעיל דאין המקבל זוכה כלל ואינו אוכל פירות אלא דאפ"ה גם הבעל אינו אוכל פירות משום דעשאוהו כנכסים שאין ידועים. וז"ל הרא"ה בחידושיו והכי לן המברחת כיון דלא קני להו לוקח ולא זכי בהאי מתנתא לקנינהו בעל ולבתר דלידע בהו ליפוק להו מיד המקבל למיכל פירי מהשת' ואילך אבל פירי דאכיל עד השתא לא קשי' לן דאמרו לא מפיק מיני' דה"ל נכסים שאין ידועין ואלו אנן לא מהדרינן אלא עשאום כנכסים שאין ידועי' לומר אע"פ שהן ידועין עשאום כאלו הם אין ידועים והיינו כדפריש' דאנן לא מקשינן אלא מהשת' ואילך אמאי לא מפיק נכסי מיני' למיכל פירי ומהדרינין עשאום כנכסים שאין ידועים דכי היכי דחזינין לר' שמעון דבנכסים שאין ידועים דלא תקון רבנן בהו פירי ואלו זבנתנהו הרי הן מכורין ה"ה נמי להני כיון דגלי דעת' קודם שנשאת דלא בעי' דזכה בהו בעל לא זכה בהן אפי' אחר שידע בהן עכ"ל ע"ש וב"ש ס"ק ל"א כתב ז"ל ונראה דאם חזרה נעשה מיד נכסי מלוג ואם מכרה אח"כ כאילו מכרה נ"מ אלא א"כ חזרה ומכרה ולא ידע הבעל אז מכירתה קיימת עכ"ל הנה מדברי הרא"ה הנ"ל מבוא' ההפך דאפילו נודע אח"כ לבעל כיון דגל' דעתה קודם שנשאת דלא בעי' דזכי בהו בעל לא זכה בהן. ובפסקי הרא"ש פ' מי שמת ז"ל אמי' דמר זוטר' בר טובי' כתבתינהו לנכסי למר זוטר' דבעי' לאנסובי לרב זביד ואינסב' ואיגרש' אתאי לקמי' דרב ביבי בר אביי אמר משום אנסובי הוא והא אינסב' א"ל רב הונא ברי' דר"י כו' אפילו למ"ד מברחת קני ה"מ היכ' דלא גלי' דעת' הכא הא גלי' דעת' רשב"ם גרם אבל הכא גלי' דעתה משום אינסבי והא אינסובי ואיגרש' משמע הא לא איגרשה לא היה מחזירה לה ולפ"ז הא דאמר מברחת לא קנה היינו דוקא לאחר שתתאלמן או תתגרש אבל כל זמן שהיא תחת בעלה לא יחזירם לה אבל לפי הספרים דגרסי הכ' גלי' דעת' ותו לא לא נצטרך לומר כן וכן מוכח בכתובות דף ע"ט דלא קנינהו לוקח כלל ואפי' בעודה תחת בעלה דפריך ואי לא קנינהו לוקח לקנינהו בעל ואי קנינהו לוקח בעודה תחת בעלה א"כ דין הוא דלא קנינהו בעל עכ"ל. ובפסקיו פרק האשה שנפלו מבואר דלוקח אוכל פירות וצ"ל דהא דאוכל פירות לאו משום קנין דאית לי' בגווה אלא דהאשה שהבריחה נכסים ניחא לה בהכי שיאכל המקבל הפירות וכמ"ש הרא"ש שם כדי שיטרח המקבל בקרקע דלא טרח בחנם ע"ש. וכיון דאינו משום קנין מש"ה יכולה לחזור בו בכל עת שתרצה וליתנן לבעל או לאחר אלא דאחולי אחלתי' למקבל בכל שעה ושעה ומה שאכל אכל ומש"ה פריך כיון דלא קנינהו לוקח לקנינהו בעל אלא דאכתי צריך ביאור לפי שיטת הרא"ש פ' האשה שנפלו דאם מתה האשה בחיי הבעל קנה הלוקח וע"כ מתורת הקנאה זכה בו וכדי להבריח מבעלה רוצה היא שיזכה המקבל בירושתה וא"כ תקשי אם בירושתה זוכה המקבל בתורת קנין א"כ היכי יכולה לחזור וליתן לאחר דודאי כיון שנותנתן לאחר תו לא יזכה המקבל בירושתה כשתמות ואם נאמר דבתנאי אם לא תחזור הקנתה בתור' קנין להמקבל מעכשיו לכשתמות ונמצ' אם לא חזרה ומתה קנה למפרע ומ"מ יכולה לחזור דהוי כאילו כתבה מהיום ולכשארצה א"כ בפירי נמי יזכה המקבל בתורת קנין מהיום ולכשארצה ואם תרצה תחזור בה אבל כל עוד שלא חזרה קנה לוקח וא"כ תו לא פריך מידי בש"ס אי לא קנינהו ליקח ליקנינהו בעל דהא שפיר קנה לוקח כל זמן שלא חזרה ואמאי נימא דירושתה זוכה המקבל בתורת קנין בתנאי דמהיום ולכשארצה או אם לא אחזור בי ולפירות לא יזכה כלל רק בתורת מחילה כל שעה וצ"ע:

ולכן נראה לענ"ד דכי היכי דזוכ' המקבל בירושתה וע"כ מתור' הקנאה מעכשיו ואפ"ה יכולה לחזור בה וליתנן לאחר ותו לא ירית המקבל משום דה"ל כאילו כתבה מהיום אם לא אחזור בי א"כ גם בפירות זוכה מתורת הקנאה ומשום דכל מברחת כונתה להבריח מבעלה ושיזכה המקבל לגמרי מעכשיו במתנתה ולכשתרצה ולכך יכולה לחזור והא דפריך בש"ס ואי לא קנינהו לוקח לקנינהו בעל היינו אחר שחזרה דאז לא זכה הלוקח לקנינהו בעל ומשני עשאום כנכסי' שאין ידועי' והיינו אפי' אחר חזרה וכמ"ש הרא"ה כיון דקודם נשואין גלי דעתה דלא בעי' דלזכי בעל דאלו מה שהי' פירות בידי לוקח קודם חזרה זה הוי ממש נכסי' שאין ידועי' כיון דעדיין לא חזרה אלא אפי' אחר חזרה עשאום כנכסים שאין ידועי' וא"כ ס"ל להרא"ש ג"כ כדעת הרא"ה דאפי' אחר חזר' אין לבעל פירות דעשאום כנכסים שאין ידועי' (ואל יקשה בעיניך מ"ש הרא"ש דלהכי פירות של לוקח דלא יטרח בחנם בקרקע דכוונתו לאחר שחזרה בה וא"כ המתנה בטלה למפרע והי' לו למקבל להחזיר הפירות שאכל עד היום לאשה, לכך כתב דנימא לה לדידה כי היכי דלטרח בארעא:

) והא דלא גרים בפ' מי שמת והא אינסבא ואיגרשה אלא אינסבא בלחוד דאפי' עודה תחתיו יכולה לחזור בה דה"ל כאילו כתבה מהיום ולכשארצה ודוק. (ט) מהיום ולכשארצה כתב הטור וז"ל וכיון שנתנה כל נכסי' או מקצתן וכתבה לו מהיום ולכשארצה כו' אע"פ שהמתנה תלוי' עד שתרצה ועדיין לא נגמרה אין הבעל אוכל הפירות אלא המקבל ואם תרצה ליתנם או למוכר' לאחר הרשות בידה אבל כל זמן שלא תמכור או תתנם לאחר אוכל המקבל הפירות ואם מתה בחיי הבעל תשאר למקבל מת הבעל בחיי' תחזור לידה ואפי' מתה אחר מות הבעל מיד קודם שחזרה בה כתב הרמ"ה שישאר למקבל וא"א הרא"ש ז"ל כתב שתחזיר ליורשי' עכ"ל וב"ש ס"ק ל"ג כתב ז"ל ונ"ל לדעת הרא"ש אם מת הבעל ומתה היא אח"כ ולא חזרה בפירוש יורש המקבל שהרי לא חזרה וע"כ לא כתב הרא"ש דהנכסי' חוזרי' ליורשי' אלא בנותנת כל נכסים ואז