אבני מילואים על השולחן ערוך - ב רלא

וטעם דבריהם שלא העלו חכמים בתנאי כתובה יותר מן הכתובה עצמה וע"ש:

ולפ"ז דאינה יכולה למכור למזונות יותר מכדי כתובתה אפילו לאנשי גליל ואין לה מזונות אלא בדאפשר לה לאתזוני מפירי דקרקע ומעמלי דבתי א"כ ה"ל כהך דינא דמרדכי פ' יש נוחלין שאם כתבו לה מורישי' קרקע מהיום ופירות לאחר מיתה הבעל יורש אותה הקרקע והוא דינו של הרמ"א לעיל בהגה"ה ומשום דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי והוי מוחזק בגוף הקרקע וא"כ כיון דלחוב דמזונות לא נשתעבד גוף הקרקע אלא כדי כתובתה לא הוי ראוי המותר מכדי כתובתה. (מ"ש מרן ז"ל דהמותר לא הוי ראוי לאו דוקא נקיט מותר דה"ה מה שכנגד כתובתה לא הוי ראוי דלא עדיף מכתובה עצמה דאע"ג דמוכרת שלא בב"ד מ"מ כיון שדמי' קצובים הוא כשאר בע"ק ולא הוי הנכסי' ראוי ה"ה למזונות אליבא דהגאוני' כיון דקצובים נגד כתובתה לא הוי ראוי וכמ"ש מרן לעיל בדברי הד"מ ע"ש):

וא"כ הך דינא דמהר"ם שכתב בפ' נערה דכל שנשתעבד לחוב מזונות ה"ל ראוי לאנשי גליל דאינן יכולין לסלקה כל זה אינו אלא לשיטת הפוסקים החולקים על הרי"ף וס"ל דאפילו גוף הקרקע מוכרת למזונות אפילו יותר מכדי כתובתה וכן הוא באמת דעת הרא"ש ורוב הפוסקים ולדידהו מצינו לפרש הך דס"פ י"נ מתה הבת אלמנתו נזונת מנכסיו היינו אליבא דאנשי יהודא וכמ"ש הרא"ש פ' נערה דאין ראי' מהך דמתה הבת כו' דס"ל כאנשי גליל ע"ש אבל לשיטת הרי"ף דס"ל דמוכח מאגרתי' דרבין כאנשי גליל וכמ"ש לשטתו דאפילו לאנשי גליל אינו משועבד למזונות אלא עד כדי כתובתה מגוף הקרקע ואע"ג דפירות קרקע משועבדים למותר מכדי כתובתה לא הוי ראוי כיון דגוף הקרקע הוי מוחזק לא אכפת לן בפירי ודו"ק:

ואין להקשות לפי מ"ש הב"ש סי' צ"א סק"ט בהך בעיין דס"פ יש נוחלין או בעל יורש הוי או לוקח ולא אפשיט' וכתב שם דמהני תפיסה והיינו אם תפסה גוף הנכסי מלוג, אבל אי תפיס פירי לא מהני תפיסה כי הפירות שייכים לבעל תחת פרקונה ע"ש והיינו משום דלפירי ודאי לוקח הוי מבואר שם אצלינו דלפ"ז הא אגרתי' דרבין דאלמנתו ניזונת מנכסיו היינו מגוף הקרקע אבל לא מן הפירות דלפירי ודאי לוקח הוא ואפילו במקום פסיד' דאלמנה ליקח הוי ע"ש בביאור היטב א"כ נהי דאגרתי' דרבין אתיא כאנשי גליל וכמ"ש הרי"ף מ"מ כיון דאינה ניזונת אלא מגוף הקרקע והיינו שמוכרין גוף הקרקע מהיום ופירות לאחר מיתה ע"ש אבל מקיים הבעל אוכל הפירות ואין האלמנה ניזונת מפירי דארע' א"כ אכתי מאי פסיד' אית לה לאלמנ' דהא אם היתומים רוצים מסלקים לה בכדי כתובתה וכמ"ש הרמב"ן כיון דמגופה דארע' לית לה אלא כדי כתובת' ומפירי דארע' לית לה כלום דליתי' משום דאכתי פסידי לאלמנה לאנשי גליל שאינן יכולין לסלקה ותהיה ניזונת מגוף הקרקע עד כדי כתובת' ואח"כ תגבה כתובתה ויהיו בידה שתי כתובות ועיין ברמב"ן בס' הזכות שכתב כן לדעת הרי"ף דאפי' מגופה דארע' אית לה שתי כתובו' מזונות כדי כתובתה ואח"כ גובה עיקר הכתוב' ולאנשי יהוד' יכולין לסלק' ואין בידה אלא כתובה אחת ולפי מה שהעליתי בסי' צ"א דאלמנ' ניזונת מפירי דארע' א"כ אלמנתו ניזונת אפילו ביתר מכדי כתובת' מפירי דארע' ושפיר איכ' פסיד' לאלמנה ודוק:

(ג) וכן אם היה לה מלוה ביד אחרים כשנשא'. כתב בח"מ ז"ל ועיין בחה"מ סי' רע"ח סעי' ז' ונראה דכל הדינים שייכים נמי הכ' דמלוה שיש עליו משכון יורש הבעל דכגבוי דמי אפי' משכון בשעת הלואתו ואם היתה לאשה חוב ביד בעלה קודם שנשאה ואח"כ נשאה ומתה נרא' דהוי מוחזק ממש ויורש החוב כו' אבל בתשו' הרשב"א שהביא הב"י פוסק דיורש מחצה כמו גבי בכור ועיין עוד שם מה שמחלק בין משכון נכרי למשכון מישראל ובין אתר' דמסלקי במשכון של קרקע לאתר' דלא מסלקי ועיין עוד אם גנבו נכסי מלוג של אשה ולא הוחזרו עד לאחר מיתה הוי ראוי ואם גזלו קרקע אינה נגזלת וכן אם גנבו ספרים עיין בחה"מ סימן הנ"ל עכ"ל ח"מ:

והנה מ"ש דאם נגנבו ספרים עיין בח"מ סי' הנ"ל כבר כתבנו שם בקצה"ח סי' הנ"ל דהא דפסק דאם נגנבו לו ספרים בכור נוטל פי שנים והוא מבואר בד"מ שם וז"ל כתב המרדכי פ' י"נ דאם גנבו גוים ספרים ואחר מותו הוחזר דמסתמ' לא נתייאשו הבעלים לא מקרי ראוי דכל היכ' דאיתי' ברשות בעלים איתי' וכן אי אית ליה קרקע מהיום ולאחר מיתה הוי מוחזק וכ"כ בנימוקי יוסף וכתב עוד שם דאם גזלו קרקע והוחזר לו הוי מוחזק דקרקע אינה נגזלת ונ"ל דה"ה ספרים כדברי המרדכי דלא מתייאשו מספרים כמו שנתבאר לעיל אבל שאר מטלטלין אע"ג דלא מתייאשו מיני' מקרי ראוי עכ"ל. ע"ש שהארכנו במה שמחלק דבספרים סתמן נא מייאש והוי מוחזק ובשאר מטלטלין אע"ג דלא מייאש הוי ראוי דק' מ"ש ספרים משאר מטלטלין וכתבנו שם ליישב ע"פ מ"ש תוס' פ' י"נ דף קכ"ו ד"ה לא עשה ולא כלום ז"ל דהא דאמרינן בכור מתנה קריי' רחמנ' היינו דוק' בדבר שאינו מצוי ע"ש וכ"כ הרי"ף שם ז"ל דלא אמרו יש לבכור קודם חלוקה אלא במאי דאתי לידי' דאבוהו ואיתי' השת' ברשותי' דממעטינין דבר שאינו מצוי מכל אשר ימצא כגון שבח אבל דיקלא ואלים ארע' ואסיק שרטון שפיר הוי ברשותי' ולא מקרי ראוי עכ"ל והיינו דבכור מתנ' קריי' רחמנ' ודבר שלא בא לעולם ליתי' במתנה ואפי' שבח דממיל' נמי הוי דבר שלבל"ע אלא דהתורה לא מיעטה מטעם מתנה רק דבר שאינו מצוי כדכתיב בכל אשר ימצא לו אבל דבר המצוי אע"ג דליתי' במתנה כגון דיקל' ואלים כיון שמצוי וברשותו הוא לא מיעטה מטעם מתנה וא"כ שאר מטלטלין כיון דסתמן עומד ליאוש אע"ג דזה לא מתייאש ועומד וצווח מקרי אינו מצוי דהא מה"ט סתמי' עומד ליאוש לפי שאינו מצוי שיוחזר אבל ספרים שסתמן אינו עומד ליאוש דשכיח שיוחזרו לבעליהן דמן הסתם יביאו לידי ישראל ה"ל מצוי ולכך אע"ג דגם ספרים גנבים ליתנייהו במתנה דהוי דבר שאינו ברשותו אפ"ה כיון דמצוי הוא לא אמעוט מבכל אשר ימצא וכמו דיקל' ואלים וארע' ואסיק שרטון:

ועם כל זה הנחנו דברי רמ"א בצ"ע כיון דעיקר תלמודו מדברי המרדכי לומר דספרים הגנובים הוי מוחזק וז"ל המרדכי ר"פ י"נ ורבינו מאיר השיב על ספר שגנבו כותי ואחר מיתת הבעל הוחזר והבעלים מסתמ' לא נתייאשו דמחייב לאהדורי אין לומר דהוי ראוי ואין האשה נוטלת בראוי כבמוחזק דכל כה"ג אינו נקרא ראוי דכל היכ' דאיתי לספר ברשותי' דבעלים איתי' ובחזקתן דלא גרע ממלי' אע"ג דחשבינין ליה גבי בכור פ' י"נ ראוי גבי כתובת אשה לא משכינן ליה ראוי בין גבו קרקע בין גבו מעות כמו שפי' ר"י שם ואפי' ממלוה של כותים נמי גביא כמ"ש ר"י מפריש כו' והכי עמא דבר עכ"ל הרי דטעמ' אינו אלא משום דממלוה נמי גבי' כתובתה והוא משום שיעבוד' דר' נתן וגבי גניבה וגזילה נמי איתי' לשיעבוד' דר"נ כמבואר בש"ע ח"מ סי' פ"ו סעי' ד' אבל גבי בכור לא עדיפ' ממלוה וכי היכי דלא שקיל ממלוה פי שנים ה"נ אינו נוטל מספרים הגנובים ואדרב' מדברי המרדכי נראה להיפך דס"ל דספרים הגנובים נקרא ראוי דאם אינו ראוי כלל למה צריך למימר טעמי משום דגבי' ממלוה דאינו אלא מתורת שעבוד' דר"נ תיפוק ליה דאפי' בבכור מקרי מוחזק וע"ש מיהו בזה יש ליישב דגבי בכור שפיר מקרי מוחזק משום דאף על גב דאינו ברשותו ומקרי ראוי מ"מ גבי בכור לא אמעיט ראוי אלא כשאינו מצוי וכמ"ש א"כ בספרים גנובים מקרי מצוי ולא אמעוט גבי בכור אבל לכתובת אשה דאינה גובה אפילו מדיקל' ואלים וארע' ואסיק שרטון אע"ג דהוי דבר המצוי כיון שאינו ברשותו לכך אף בספרים הגנובים לא היתה גובה ולהכי אתי עלה הר"מ מדין שעבוד' דר' נתן. ולפ"ז ממיל' נשמע לדי' דירושת הבעל דבדידי' אין חילוק בין דבר המצוי לדבר שאינו מצוי דדוק' גבי בכור הוא דמפלגינין בהכי משום דכתיב בי' בכל אשר ימצא לו משא"כ גבי בעל א"כ אפילו מספרים הגנובים נמי לא ירית בעל ומקרי ראוי וזה ברור ועיין מ"ש בספרי קצה"ח סי' רע"ח ס"ק י"ד וסק"ז מיהו נראה דאם נגנבו הספרים או אפילו שאר מטלטלין אחר שנשאת הבעל יורש אותו ומטעם שיתבאר לפנינו (ד) קודם שגבתה אותה אין יורש אותה והא דבעל יורש נכסי צ"ב כמבואר בכמה משניות בפרק החולץ ובפי מי שמת אע"ג דנכסי צ"ב מלוה היא אצל הבעל ובמלוה דידיה אינו יורש אלא המחצה כדין בכור וכמ"ש הרשב"א הביאו ח"מ לעיל סק"ח היינו משום דזכ' בהן הבעל בשעה שהלותן לו משום תקנת אושא וכמ"ש הרא"ש דמדמה לה למכרה ומתה דהבעל מוציא מיד הלקוחות ע"ש וה"ל באין בבת אחת דין לוקח ודו"ק. ואין להקשות ליפשוט לסיועי לתקנת אוש' מהא דתנן הבעל יורש נכסי צ"ב ובפ' החובל דף פ"ט אייתי סייעת' לתקנת אוש' ולא פשיט לה מהא דבעל יורש נכסי צ"ב איכא למימר משום דכבר דחי כה"ג אם אמרו בנכסי מלוג יאמרו בנכסי צ"ב ע"ש פרק החובל דף פ"ט. ועוד נראה דבנכסי צ"ב כיון דמצי אמרה כלי אני נוטלת משום שבח בית אבי' וכמבואר לעיל סי' פ"ח סעי' ג' ה"ל כמו משכון ומלוה שיש עלי' משכון בכור נמי נוטל בה פי שנים ואע"ג דהוא תחת יד הבעל מ"מ משכון דידה הוי דמשכון שהחזיר