אבני מילואים על השולחן ערוך - ב רל

בנכסי מלוג יאמרו בנכסי צ"ב אכתי קשה אם כן ה"ל לשנות ריבוי תשלומין בנכסי מלוג מטלטלין שהעידו שכבר נתן לה והוזמו ע"ש ולפי ולפימ"ש לא ק"מ דבנ"מ אי אפשר להשמיענו ריבוי תשלומין במטלטלין שהעידו שנתן לה שהרי לא הפסידו העדים אותה כלום בעדותן שהרי הוא נאמן בעצמו לטעון החזרתי לה במגו דנאנסו ואי אפש' להשמיענו ריבוי תשלומין אלא בנכסי צ"ב דאינו נאמן לטעון החזרתי דהא לית לי' מגו דנאנסו כיון דאם פחתו פחתו לו וק"ל. סי' צ' סעי' א (פ) קרקע מחיים ופירות לאחר מיתה כתב ח"מ ז"ל אע"פ שמתה בחיי מורישי' ולא זכתה בפירות מ"מ הבעל יורש הקרקע והפירות לאחר מיתת מורישי' דה"ל מוחזק מאחר שהי' גוף הקרקע שלה קודם מיתת מורישי' עכ"ל וב"ש כתב עלה ז"ל יורש אותה הקרקע משמע הפירות אינו יורש משום דהוי ראוי דהא המורי' יכול למכור אותם עכ"ל, והדברים סתומי' דפשיטא דפירות תלושין שבחיי מורישי' אין הבעל יורש אותן דהא בהני פירות לא זכתה אלא אחר מיתת מורישי' וגם הח"מ מודה בזה ואותן פירות שגדלו אחר מיתת מורישי' פשיט' דבעל יורש אותן כיון דכבר זכתה בגוף הקרקע והרי היא שלו א"כ הפירות שגדלו בגוף הקרקע שלו גדלו:

אמנם אם נמצאו פירות מחוברין בקרקע בשעת מיתת מורישי' דפסק בש"ע ח"מ סי' רנ"ז דדעתו של אדם קרובה לבנו ולבתו וגמר המקנה להקנות פירות המחוברין לבנו ולבתו ע"ש ודעת הרי"ף ז"ל בזה דאם מכר האב הפירות לאחר אז הלוקח זוכה בפירות המחוברין משום דבשעת מיתה הוא שמקנה הפירות המחוברין לבנו וכיון שכבר מכרן או נתנן לאחר אז המקבל הוא האחר זוכה בפירות המחוברין ולפ"ז שפיר קאמר הב"ש דוקא הקרקע יורש אבל הפירות אינו יורש והיינו פירות המחוברין משום דנהי דהכא לא מכר האב כלום והקנה אותם לבתו מ"מ אם קדם ומכר היו מכורין ה"ל ראוי וכמו שאמרו גבי סבתא אם קדמה סבתא וזבנה זבינה זבינא ה"ל ראוי אלא דכל זה הוא לדעת הרי"ף והרמב"ם, אבל הרמ"א שם פסק דאפילו קדם האב ומכר הפירות אפ"ה פירות המחוברין לבנו ע"ש דפסק דלא כהרי"ף א"כ אי אפשר לפרש בכונת הרמ"א דוקא קרקע יורש אבל פירות אינו יורש בפירות המחוברין כיון דרמ"א ס"ל דלא כהרי"ף א"כ אם הי' מוכר לא הוי זביני' זביני תו לא הוי ראוי ויורש גם הפירות המחוברין:

(אמנם לפמ"ש שם רמ"א דאם מכר הבן כחו לאחר לא זכה אותו אחר בפירות המחוברין דדוקא לבנו מיקרבא דעתי' ולא לבא מכחו וכ"כ הטור ואפשר גם הרי"ף הודה בזה וע"ש וא"כ בלא"ה אין הבעל נוטל בפירות המחוברין לדעת רמ"א דלדידי' לא הקנה האב דה"ל כמי שמכרתן בתו לאחר וכל שמתה בתו הבעל ה"ל כאחר ולא שייך גבי' קירוב דעת ולא הקנה לו האב פירות המחוברין):

ואפילו אם היו משועבדים לכתובת אלמנה נקראים מוחזקים לבת והוא במרדכי פ' כל הנשבעין וז"ל שם נשאל רבינו מאיר על ראובן שמת והניח אלמנה ושתי בנות ואחת מן הבנות נשואה ומתה אחר אבי' ושוב מתה האלמנה קודם שנשבעה על כתובתה והבת הנשארת מוחזקת בכל הנכסים והבעל של הבת שמתה תובע כל חצי הנכסים לפי שכשמת אבי' ירשוהו אשתו ואחותה והוא יורש חלק אשתו והשיב לא ידענא מאי מספקא לך כו' ואין לומר כיון דבחיי אשתו הי' משועבד לכתובת אלמנה ולמזונותי' ה"ל ראוי ואין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק דהא ליתי' דכל כה"ג לא מקרי ראוי דא"כ בטלת ירושת בנו הבכור שאין לך אדם אחד מני אלף שאין עליו כתובת אשה ומזונות ושיעבוד בע"ח אלא ודאי כל כה"ג לא מקרי ראוי כיון דהוי מחוסר גוביינא כו' ובהדיא אמרי' ס"פ נערה שנתפתתה ובפ' י"נ מי שמת והניח אלמנה ובת אלמנתו ניזונת מנכסיו ניסת הבת אלמנתו ניזונת מנכסיו מתה הבת אלמנתו ניזונת מנכסיו כו' אלמא דנכסי בחזקותיהן קיימי אן לאחר מיתה של הבת אלא שצריך לזון את האלמנה ולא קיימי נכסי בחזקת יורשי הבעל וא"כ כי מתה האלמנה אח"כ פקע חיוב מזונותי' וקיימי נכסי בחזקת הבעל לגמרי עכ"ל ובמרדכי פ' נערה כתוב ז"ל פסק הר"מ ז"ל על אלמנה שמת חמי' קודם בעלה דאין לה לגבות כתובתה מנכסי חמי' מחלק ירושת הבעל דכיון דחמי' הניח האלמנה וקיימא לן הלכה כאנשי גליל ה"ל כל נכסי חמי' ראוי' לגבי בעלה ואינה נוטלת בראוי ואפילו יש במוחזק יותר על כתובת חמותה עכ"ל:

ובתשו' מהרי"ל סי' ב' הקשה דברי מהר"מ אהדדי ע"ש. ובסי' ע"ד כתב ליישב והוא דשטרא משוי ראוי לשטרא ותקנתא לתקנתא אבל ירושת הבעל למ"ד דאוריית' ואפילו למ"ד דרבנן מ"מ ותקנת' אלימת' היא וירושה דממילא ולא מיתסרא גוביינ' אלימ' מן הכתיבה עכ"ל ובדרכי משה סי' ק' כתב ליישב דבפ' כל הנשבעין מיירי במקום שנוהגין כאנשי יהודא שמסלקין האלמנה ולכן נקרא מוחזק עכ"ל וע"ש:

ולפי מ"ש בד"מ א"כ אין חילוק בין ירושת הבעל לכתובה אלא עיקרא דמלתא תלי' ביכולין לסלקה ולאנשי גליל דאין יכולין לסלקה א"כ ה"ל ראוי גם לירושת הבעל ואין הבעל יורש כל שהיה בו שיעבוד מזונות דכיון דכל נכסים משועבדין למזונות ה"ל ראוי אבל אנשי יהודא דאמרו דיכולין לסלקה א"כ גם לענין כתובה לא ה"ל ראוי ודוק' חוב מזונות הוא דה"ל ראוי לאנשי גליל משום דמזונת אין להם קצבה וכל הנכסים משועבדים לחוב מזונת לכך הוי ראוי גם כיון דנכסי בחזקת אלמנה קיימי לענין מזונות דיכולה למכור שלא בב"ד לכך משוי לי' ראוי אבל חוב דכתובה הוי כשאר חוב דאינו עושה ראוי אע"ג דגם לכתובה יכולה למכור שלא בב"ד מ"מ כיון דדמי כתובה קצובין הן אינן אלא כמו שאר חוב ועיין בסי' ק' מ"ש שם בב"ח:

ולפ"ז ה"ה גבי בכור אם הי' על האב שיעבוד מזונות אשתו ה"ל כל הנכסים ראויין לאנשי גליל ואין הבכור נוטל בהם פי שנים ואין להקשות דא"כ בטלת ירושת בנו הבכור דאין לך אדם שאין עליו שיעבוד מזונת אשתו משום דדוקא חוב מזונות אלמנה הוא דמשוי ראוי כיון דאיכא תרתי למעליותא שאין להן קצבה ויכולה למכור שלא בב"ד והוי נכסים בחזקתה אבל חוב מזונות אשתו כיון דבחייו אינה יכולה למכור בלא ב"ד וכמ"ש הר"ן פ' ב' דייני גזירות דה"מ דנכסים בחזקתה לאחר מותו אבל בחייו נכסים בחזקתו ע"ש א"כ בחייו שאינה יכולה למכור שלא בב"ד ה"ל מוזחק ולא ראוי אלא היכא דהוי לי' חוב אלמנה במזונו' בזה אין הבכור נוטל פי שנים ואע"ג דהרמב"ם ז"ל סובר דגם בחיי הבעל הנכסים בקזקתה ויכולה למכור בלא ב"ד וכמ"ש בסי' ע' שאר פוסקים לא ס"ל הכין אלא ס"ל דבחייו הנכסים בחזקתו ומש"ה נאמן לומר פרעתי וכן הוא דעת התוס' והרא"ש ומש"ה לא הוי ראוי ע"י חוב מזונות אשתו בחייו (ולכאורה תקשי דמ"מ תיכף כשמת האב נשתעבדו הנכסים למזונות אלמנתו וה"ל לי' לגבי בכור ראוי וא"כ לא משכחת ירושת בכור אלא כשמתה אשתו בחיי האב דזה אינו דעיקר הדבר תלוי אם הי' האב מוחזק בשעת מיתה וכיון דבשעת מיתה הנכסים היו בחזקת האב אגלאי מלתא למפרע אחר שנסתלקה האלמנה דה"ל מוחזק ונוטל בהן הבכור פי שנים) והנה לפי דברי הד"מ בהא דמוהר"מ בפ' כל הנשבעין דפסק דלא הוי ראוי חוב דמזונות היינו לאנשי יהודא דיכולין לסלקה לאלמנה וא"כ ראייתו שהבי' מהא דמתה הבת אלמנתו ניזונת מנכסיו אלמא דנכסי בחזקתייהו קיימי אף לאחר שמתה בתו והבעל יורש אותם צריך לומר דמימרא דרבנן שם אליבא דאנשי יהודא דאילו לאנשי גליל כיון דאין יכולין לסלקה ה"ל ראוי וא"כ היכי קאמר מתה הבת אלמנתו ניזונת מנכסיו דמשמע דבעל מיהא יורש אותה וקשה דהא הרי"ף פסק ס"פ נערה כאנשי גליל והביא ראי' דהלכה כאנשי גליל מהא דס"פ י"נ דשלח רבין באגרתי' מי שמת והניח אלמנה ובת אלמנתו ניזונת מנכסיו מתה הבת א"ר יהודא בן אחותו של ר' יוסי בר"י על ידי הי' המעשה ואמרו אלמנתו ניזונת מנכסיו ושמעינן מהא דהלכה כאנשי גליל ע"כ ובעל המאור ז"ל כתב עלה דלא שייכ' הא דשלח רבין באגרתי' להא פלוגת' דרב ושמואל כל עיקר ע"ש וכ"כ הרא"ש ע"ש והרמב"ן במלחמותיו כתב לפרש דברי הרי"ף שאם אין האלמנה ניזונ' מנכסי' אלא עד שירצו ליתן לה כתובתה היכי אמרי' התם בפ' י"נ אלמנתו ניזונ' מנכסי' משום דשויו רבנן לבעל כיורש משום פסיד' דאלמנה שהרי אין זה פסידי גמורה אם אינה ניזונת שהרי היא גובה כתובתה ועכשיו אם הי' רוצה אותו הבעל ליתן לה כתובתה הי' פוטרה וכיון שכן לא הוי פסיד' גמורה כי היכי דלפקעי רבנן כחו דבעל למישוי' כיורש אלא לאו ש"מ דעל כרחן של היורשים היא ניזונת ואיכ' פסידא גמורה דאלמנה וע"ש ובר"ן שם א"כ לשיטת הרי"ף ז"ל אגרתי' דרבין אתי' כאנשי גליל דוקא ומוכח דאף לאנשי גליל בעל יורש אע"ג דמשועבד למזונות אלמנה:

ונראה דהרי"ף לשיטתי' אזיל דס"ל בפ' אלמנה ניזונת דלית לה לזבוני למזנות אלא עד כדי כתובתה וכו' והא דגרסי' בפ' שני דייני גזירות גרשני בעלי מתפרנסת והולכת עד כדי כתובתה כו' התם בדאפשר לה לאתזוני מפירי דקרקע ומעמלי דבתי אבל בדלא אפשר לה לאתזוני אלא מזביני דמקרקעי לא וע"ש ועיין בספר הזכות להרמב"ן שכתבן דהגאונים כולם ז"ל מפרשים שאינה יכולה למכור אלא עד כדי כתובתה