אבני מילואים על השולחן ערוך - ב רכט

בהן וכתבו הטעם שיש חילוק בין עבד לאשה דבאשה אין לבע' אלא פירו' ע"ש ולפי דבריהם תמו' מאד הסוגי' דנדרים שם דאמרו כמאן אזלא הא דרב כר' מאיר ע"ש דף פ"ח ולפי דבריהם לא מוכח מדר' מאיר מידי דר"מ איירי בעבד ורב אמר לשמעתי' גבי אשה דאין לבעל אלא פירות ואפשר דגם ר' מאיר מודה וכמו שפסקו באמת לחלק בין אשה לעבד. אמנם לפ"מ שכתבנו החילוק הוא מטע' אחר והוא משו' דבעבד זכה האדון מיד והתנאי הוי כאילו הוא התנה עם איש אחר דיד עבד כיד רבו לזכות ולא לחובה אבל באשה דכל זמן שלא נודען לבעל לא זכה עדיין וא"כ קדמה זכיית האשה וחייל תנאי' ותו לא מצי בעל למזכי מיד אשה וכנ"ל והיינו דוקא לפי מה דקי"ל כרבנן דר' מאיר דבדבר שבממון תנאו קיים ולכך התנאי עם האשה קיים קודם שנודעו לבעל ותו לא מצי זכי בעל אחר שנודעו לו דכבר קדמו תנאי' אבל לר' מאיר דס"ל דאפי' בדבר שבממון תנאו בטל א"כ בשום אופן לא מצי להתנות עם האשה שלא יהי' לבעל פירי דלאחר שנודעו לבעל מהנכסי' זוכה בפירות לכך אמרינין שפיר כמאן אמר רב לשמעתי' כר' מאיר דלדידי' צריך לומר מה שאת נותנת לפיך ודו"ק (הנה לכאורה יש לעיין במ"ש מרן ז"ל דבאשה בע"מ שאין לבעלך רשות הוי מתנה לעקור דברי חכמים שתקנו פירות לבעל וחכמים עשו חיזוק לדבריהם דלמ"ש תוס' פ' הכותב דף פ"ג ע"ב ד"ה וקסבר ובדף פ"ד ע"א ד"ה ורב סבר דבפירות דלא שכיחי לא עבדי רבנן חיזוק ולהכי מהני סילוק לרב וע"ש וא"כ אי אפשר לומר לדבריהם טעמא דלא מהני ע"מ שאין לבעלך רשות משום מתנה לעקור ד"ח דהא בפירות לא עשו חיזוק ומהני תנאי' ואפשר לומר דמרן ז"ל אזיל בשיטת רש"י שם פ' הכותב דלא מפליג בין פירות לשאר דרבנן וס"ל לרב התם דחכמי' עשו חיזוק לדבריהם אפילו גבי פירות וע"ש אלא בעיקרא דמלתא קשה לי היכי אמרינן כמאן אזלא הא שמעתא דרב כר' מאיר דס"ל יד אשה כיד בעלה לימא דרב לטעמיה אמר לשמעתי' דס"ל התם בפ' הכותב דחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה ולכך לא מהני תנאי גבי פירות כמו גבי ירושת הבעל לדידי' התם דס"ל ירושת הבעל דרבנן וע"ש בגמ' כיון דלשיטת רש"י ז"ל אין חילוק בין פירות לירושה וכמ"ש לכך נלענ"ד דאי הוי ס"ל לרב דלא אמרינן יד אשה כיד בעלה הי' מועיל התנאי ע"מ שאין לבעלך רשות ולא הי' עוקר ד"ח שהרי חכמים לא תקנו שיקנה הבעל פירות מהנותן אלא שיאכל הפירות מנכסי אשתו ועיקר הטעם מה שצריך האב להתנות עמה ע"מ שאין לבעלה כו' אע"ג דתנן לעיל המדיר הנאה מחבירו ונתן מתנה לאחר מותר המודר ליהנות ממנו וא"כ ה"נ נהי שחותנו מודר הנאה ממנו הרי הוא נתן לבתו והבעל נהנה מבתו אלא דהכא כיון דהבעל זוכה מיד בפירות מתנה זו ה"ל כאלו נותן לחתנו וכן כתב הרא"ש להדי' בפירושו במתני' ע"ש ולפ"ז כשמתנה ע"מ שאין לבעלך כו' ר"ל שלא יזכה הבעל מיד בפירות וזכתה בתו בכולהו מתנה ובזה מהני תנאים שהרי יש לה יד זכות לעצמה בלא בעלה ואם תרצה אח"כ ליתן לו הפירות לא אכפת לן דגם גוף הקרן תוכל ליתן לו כיון דלאו משל חותנו קא מתהני אלא משל אשתו כמ"ש רש"י להדיא ואין בזה עקירת דברי חכמים שהרי לא תקנו שיזכה הבעל מיד הנותן ועוד נ"ל דאין זה בכלל עוקר דברי חכמים כיון שאין בידה ליתן לו הפירות שהרי תלוי בדעת הנותן דחכמים לא תקנו פירות ולא עשו חיזוק לדבריהם אלא היכא שאין הדבר תלוי אלא בדעתם אבל כבר יש בידה ליתן לו הפירות אבל היכא שאין בידה ליתן לו הפירות כגון הכא שהתנה הנותן שלא יהא לו רשות בהן כה"ג לא תקנו לו פירות אלא כיון דס"ל לרב דאין יד לאשה בלא בעלה ודמ' ממש לעבד ואף שבעבד הגוף והפירות לרב והכא הגוף שלה והפירות לבעל מ"מ עיקר היד דבעל הוא דידה כידו דמי וכמ"ש הרשב"א בחי' לקדושין שם וכ"כ הרא"ש בפסקיו שם ע"ש לכך ס"ל לרב דלא מהני כשאומר ע"מ שאין לבעלך רשות ר"ל שלא יזכה הבעל עמה דזה אי אפשר שהרי אין לה יד לעצמה לזכות מאיש אחר וא"כ אי אפשר לקיים המעשה והתנאי בשום צד ולכך התנאי בטל והמעשה קיים וכמו כל מתנה עמ"ש בתורה וכמ"ש הרשב"א ע"ש ואע"ג דבדבר שבממון תנאו קיים היינו בדבר שאפשר למחלו והי' באפשר לקיים המעשה והתנאי אבל כה"ג לקנות מי שאינו יכול לקנות זה אי אפשר וכיון שאין קיום, התנאי באפשר בטל התנאי והמעשה קיים ועיין בפסקי הרא"ש שם בקדושין שכתב דה"ל תנאי סותר המעשה ובזה אין חילוק בין דבר שבממון או דבר שבגוף ויש לכוין גם דברי הרשב"א לזה וע"ש וכן עלו דברי מארן ז"ל. אלא במ"ש מארן ז"ל בשיטת הראב"ד דלכך אמרי' דשמעתי' דרב כר"מ דס"ל דבדבר שבממון נמי התנאי בטל וה"ה בדרבנן דחכמים עשו חיזוק צע"ג חדא דאי משום תקנת פירות בלחוד ה"ל עוקר ד"ח א"כ לא מוכח מידי דס"ל יד אשה כיד בעלה והל"ל רב לטעמיה אזיל דס"ל חכמים עשו חיזוק וכמ"ש לעיל ובהדיא אמרו בש"ס שמעתא דרב כר"מ דאמר יד אשה כיד בעלה ועוד דהרי על כרחנו לא שייך הכא יד אשה כיד בעלה כיון דאיירי בנכסים שאינן ידועים כמ"ש מארן ז"ל וכבר קדמה זכיית האשה בלא בעלה והאיך אמרו בש"ם) דטעמיה משום יד אשה כיד בעלה ואולי יש כאן חסרון תיבותו בקוצר השגתי לא יכולתי לעמוד עליהם והש"י יעמידנו על דרך אמת

) סעי' א' (ג') נכסי מלוג הבעל אוכל פירות. עיין ב"ש לעיל ס"ק ט"ז שכתב וז"ל כתבו תוס' פ' החובל אם מכרה הכתובה בטובת הנאה אין לו הפירות מן הטובת הנאה וא"צ ליקח הקרקע מן הפירות וכן מוכ' שם דאל"כ מאי פרי' ותזבין לכתובתה בטובת הנאה ותתן לנחבל אם יש לו חלק בפירות איך תתן לנחבל אלא ודאי דאין לו בהן שום זכות ומזה מוכח נמי דיכולה ליתן אותו מעות לאחר גם דאינו יורש אותו מעות דאל"כ איך ס"ד דתמכור ותתן לנחבל עכ"ל. ואין ראייתו מכרחת דהת' ה"ל כנכסי' שאין ידועי' לבעל דמוכרת ונותנת וקיים ולי' בי' משו' תקנת אושא דכיון שהב"ד מוכרי' הכתובה עבור הנחבל אין לבעל כלום אבל כל שלא מכרה ונתנה לאח' ומתה יירשנה בעלה שוב ראיתי שקדמני בזה בספר בית מאיר ע"ש אמנם אף שאין הראי' מכרחת וכמ"ש מ"מ בעיקר הדין שכת' ב"ש דאין הבעל יורש אותן המעות שקיבלה בעד טובת הנאה נלענ"ד כוותי' ובס' בית מאיר שם השיג עליו וכתב ז"ל דודאי מסתבר דיורש אותם דלמ"ד ירושת הבעל ד"ת מה ענין פירי דפירי לא תקינו לי' רבנן לכאן ופשיטא דיורשה ה"ה למ"ד דרבנן וע"ש ולפענ"ד נראה דודאי למ"ד ירושת הבעל דרבנן ולא תקינו לי' אלא משום קבורתה והכא כיון שיורש גוף הנכסים לכשתמות והיא מכרה הצד לכשתאלמן או תתגרש דאז אין הבעל יורש אותה א"כ גם הדמים שבעד מכירתה לכשתתאלמן או תתגרש אין לבעל בהן ירושה ואפילו למ"ד ירושת הבעל דאורייתא נמי כיון דדמי' שקיבלה בעד מכירתה הוא בעד אותו צד שתתאלמן או תתגרש ואם תתאלמן או תתגרש אין הבעל יורש אותה אלא יורשי' יורשין אותה המכירה תופסת הדמים שיהיו הדמים שייכים ליורשים ולא גרע מנותן לה ע"מ שאין לבעלה רשות בהן דאין הבעל יורש אותה לדעת רע"מ גאון והרמב"ן ז"ל דהלכה כשמואל דמהני ע"מ שאין לבעלך רשות בהן א"כ ה"נ כיון שמוכרת הצד שתתאלמן או תתגרש דאין לבעל רשות ה"ל קבלת דמי המכר נמי על תנאי זה שאין לבעל רשות בהן ואפילו לשיטת הפוסקים דלא מהני ע"מ שאין לבעל רשות היינו דוקא בנותן לה מתנה דהוי מתנה לעקור ד"ת או דברי חכמים דדינא הוא דהבעל יורש אותה ולא מצי לאתנויי שלא יירש הבעל אבל הכא דדמי' נתפסו בעד המכר וכיון דהמכר הוא לכשתתאלמן או תתגרש א"כ מה לי הן מה לי דמיהן וכשם שאין להבעל בנכסים כלום לכשתתאלמן או תתגרש כך אין לו לבעל בדמי אותו מכר כלום ואין לו רשות בהן זה הנלענ"ד ודו"ק:

(לכאורה הדברים אינם מובנים כיון דמ"מ המעות הם שלה והיא מתה בחיי הבעל אמאי לא יירשנה בעלה דמה בכך שהלוקח נתן הדמים בעד הצד שתתאלמן או תתגרש והפסיד באמת מעותיו מ"מ הרי עתה מתה היא למה לא ירש הבעל ונראה דכונת מרן ז"ל דמה שמוכרת בטובת הנאה הוא חלק יורשי' אלא שהם אין יכולים למכור דה"ל מה שאירש מאבא מכור לך דלא מהני ולכך הוא בעצמה מוכרת אבל מ"מ כיון שמוכרת לכשתתאלמן או תתגרש ואז הי' של יורשי' הרי היא מוכרת חלקם לכך כשמתה הם יורשים אותן מעות שלקחה בעד חלקם כן נלענ"ד בפירוש דברי מארן ועדיין צ"ע קצת):

(ד) הבעל אוכל פירות ונראה דבנכסי מלוג מטלטלין וטוען הבעל החזרתי לאשה אע"ג דידוע שהכניסה לו נכסי מלוג נאמן לומר החזרתי במגו דנאנסו דאע"ג דתוך זמנו הוא נאמן במגו וכמבואר בש"ך סי' ק"ח סק"ז דתוך זמנו הוא נאמן בפקדון לומר החזרתי במגו דנאנסו ע"ש ובזה מתיישב מה שהקשה בס' בית מאיר סי' צ"ד בהא דכתבו תו' פרק החובל דף פ"ק ד"ה אמר רב אידי בר אבין כו' דממתני' דמכות לא מצי לאקשויי דאפשר דאיירי במנה ומאתים משא"כ בברייתא יש לו לתנא לשנות ריבוי תשלומין לגבי עדים זוממין בדבר שהיא יכולה למכור לגמרי דהיינו נכסי צ"ב והקשה הוא ז"ל א"כ מה דחה אביי אם אמרו