אבני מילואים על השולחן ערוך - ב רכז

ואפ"ה קתני דין פירות לכן נראה ודאי כדעת הרמב"ן דגם בנכסי' שאין ידועים אית ליה לבעל פירי ולא מהני נכסים שאין ידועים אלא לענין שאם מכרה ונתנה קיים אבל כל זמן שלא מכרה ה"ל לגמרי כנכסים ידועים ולכך שפיר פריך מה שקנתה אשה כו' ודו"ק

סימן פ"ה סעי' י"א (א) נתן לה אחד מתנה ע"מ שאין לבעלה רשות בה. בנדרים דף פ"ח המדיר הנאה מחתנו והוא רוצה לתת מעות לבתו אומר לה הרי המעות הללו נתונים לך במתנה ובלבד שלא לבעלך רשות בהן אלא מה שאת נושאת ונותנת לתוך פיך ובגמ' אמר רב ל"ש אלא דאמר לה מה שאת נושאת ונותנת לפיך אבל מה שתרצה תעשי קנה יתהון בעל ושמואל אמר אפילו אמר מה שתרצי תעשי לא קנה יתהון בעל מתקיף לה רב זירא כמאן אזלא הא שמעתא דרב כר"מ דאמר יד אשה כיד בעלה ע"ש וכתב ב"ש ס"ק כ"ג דבזה ג' שיטות הר"ש בשם רע"מ גאון כתב הלכה כשמואל ואפילו אמר סתם ע"מ שאין לבעל רשות בהן מהני וכן הוא דעת הרמב"ן וכן אם אמר מה שתרצי תעשי לבד ג"כ מהני וכ"כ הר"ן לשטה זו. ותוס' פ"ק דקדושין דף כ"ד בשם ר"ת פסקו הלכה כרב דצ"ל דוק' ע"מ שאין לבעל רשות בהן אלא מה שאת נושאת ונותנת לפיך או בכה"ג דמייחד שום דבר אבל אם אמר סתם ע"מ שאין לבעלך רשות ומה שתרצי תעשי לא מהני וכן הוא דעת הראב"ד והר"ש והמרדכי. והרמב"ם פ"ג מהל' זכי' פסק כשמואל וס"ל אף לשמואל צריך שיאמר ע"מ שאין לבעלך רשות ומה שתרצי תעשי ואז הוי כאילו אמר לא יהא שלך אלא לאותו דבר שתרצי לעשות כו' ומבואר בבעה"ת שער ששי אם התנה ע"מ שתעשה מה שתרצה בלא רשות בעל אם מתה אין הבעל יורש אותה וקצת יש לדייק מרש"י והרא"ש דלא ס"ל כן דכתבו אהא דאם קיבל מן האשה יחזיר לאשה ואם מתה יחזיר לבעל ולא חיישינן שמא נתנו לה ע"מ שאין לבעלה רשות בה משום דאף אם נתנו לה כן מ"מ יורש אותה ולפמ"ש בעה"ת אכתי קשה שמא נתנו לה שאין לבעל רשות אלא מה שתרצה תעשה דאז אינו יורש אותה וכן ראיתי בהגהת ש"ך שם עכ"ל והיינו לשיטת הפוסקים דס"ל דבעינן דוק' שיאמר מה שאת נותנ' בפיך או מה שתרצי תעשי דהוי נמי כמו לדבר מיוחד דלא קנתה אלא לאותו דבר שתרצה לעשות בזה הוא דס"ל לבעה"ת דאינו יורש אותה כיון דאשה גופה לא קנתה אלא למה שתעשה וכיון שלא עשתה כלום עדיין לא קנתה אבל לשיטת הפוסקים דסגי באומר ע"מ שאין לבעלך רשות גרידא א"כ היא קנתה מיד אלא שהבעל אין לו בהן כלום א"כ אם מתה הוא יורש אותה. ובס' מחנה אפרים הל' נדרים כתב דלשיטת אותן הפוסקים כרב דבעי' מה שאת נושאת ונותנת לפיך אין הבעל יכול ליהנות מהן דגזל הוא בידו דהיא גופה לא קנתה אלא עד שתתן לתוך פיה ע"ש. אמנם בספר שער המלך הל' נדרים האריך בזה והוכיח מדברי רש"י דבעל רשאי ליהנות מהן וכמבואר ברש"י שם דף פ"ח מה שאת נותנת לפיך לא קנה בעל ויכול ליהנות מהן דמשל אשתו הוא נהנה ע"ש והבי' שם דברי ש"מ לנדרי' כ"י ז"ל אומר לה הרי המעות הללו כו' ואם נתנה האשה לבעלה מותר בהן וא"ת מאחר שאינה מקיימת התנאי נמצא שהמתנה אינה מתנ' והרי הן של חמיו ואמאי יהא מותר בהן וי"ל דמ"מ אין לחמיו עליו כלום כו' וא"ת וכיצד היא נותנת לבעלה והלא גזל הוי בידה וי"ל גם היא יודעת שאין אביה מקפיד אם היא תעשה בהן מה שתרצה רק שאמר מה שאת נושאת ונותנת לפיך כדי שלא יקנה אותן הבעל ויהיו הרשות בידה לעשות בהן כל חפצה הרא"ם ז"ל עכ"ל וכתב עלה בס' שער המלך וז"ל הנה מבואר מדבריו דאפי' באומר לה מה שאת נותנת לפיך יכולה לשנותה לכל מה שתרצה ואנן סהדי דלא אכפת לי' לנותן בהכי ולא התנה כן אלא כדי שלא יקנה אותן הבעל וכן נרא' שכן דעת המאירי ז"ל שכתב בפ' בן סורר הובאו דבריו בשטה מקובצת כ"י גבי האי דאינו חייב עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו ופריך אמו מנ"ל מה שקנתה אשה כו' ואוקמה באומר ע"מ שאין לבעלך רשות כתב וז"ל וממה שכתבנו אתה רואה שמה שאומר כאן דאקני לה אחר על מנת שאין לבעלה רשות בהן לדעת גדולי הפוסקים דס"ל כרב ואתה צריך לפרשה שפרט ואמר מה שאת אוכלת בפיך וע"ש והשת' קשה טוב' דאיך אפשר לאוקמה בהכי הא אם פרט ואמר מה שאת נותנת לפיך כל שלא נתנה לפי' ובא הבן וגזלם נמצ' שלא, קנאתם היא למפרע ואנן בעינן שיגנוב משל אביו ושל אמו ועיין בהריטב"א פ"ק דקידושין שכ"כ בהדי' דההי' דבן סורר ליכ' לאוקמ' בהכי מהטעם שכתבנו וכו' ואולם לדעת המאירי ע"כ דס"ל כדעת רש"י והרא"ם שכתבנו דיכולה לשנותה למה שתרצה הלכך שפיר קרינן בי' משל אמו דאפי' לא קיימה התנאי מדידה הוי דאנן סהדי דלא התנה כן אלא כדי שלא יקנה אותן הבעל עכ"ל וע"ש ולענ"ד נראה שאין הדבר מוכרח מדעת המאירי דאפשר לומר דמה שהתנה מה שאת נותנת לפיך אין זה מדרך תנאי אלא כוונת הקנאה היינו שאומר הנותן אני נותן לך מעתה ומעכשיו המעות הללו למה שאת נותנת לפיך וא"כ אינו נותן לה אלא לאכילה ולא לשאר דברים וכיון שקנתה לאכילה אפילו עדיין לא אכלה דידה הוי לאכילה וה"ל משל אמו ולא גרע מהא דמוקי לה שם בפ' בן סורר בדמים המיוחדים למזונות דהוי משל אמו ופירש"י שם כיון דחייב לה מזונות ויחדם לה למזונות ה"ל שלה ע"ש והתם אינו שלה רק לאכילה וחשיב דידה כיון דחייב לה מזונות כ"ש הכא דכבר הקנה אותן לה שיהיו שלה מעכשיו לאכילה וקנתה המעות לאכילתה וא"כ ה"ל דידה ממש ודו"ק:

ובשער המלך שם כתב לתרץ בזה שהניח בשם הרא"ם דהנותן אינו מקפיד עלה לשנותה לכל מה שתרצה רק כונת הנותן מה שאמר מה שאת נותנת לפיך כדי שלא יקנה אותו הבעל וליישב בזה הקושי' שהקשה בעל מחנה אפרים כיון דהרא"ש פסק כרב דלא מהני אלא כשאומר מה שאת נותנת לפיך בפ"ק דקידושין א"כ איך פסק פ' חזקת גבי לקח מן האשה דאם נתנו לה ע"מ שאין לבעל רשות בהן הבעל יורשה הא אי חיישינן לע"מ שאין לבעל רשות ע"כ היינו באומר מה שאת נותנת לפיך דאלו בלא זה ס"ל להרא"ש דקנה בעל וכיון שכן איך כתב דהבעל יורשה הרי כיון שמתה ולא נתנה לפיה הרי נתבטלה המתנה והניח בצ"ע ולפמ"ש אין כאן קושי' דיכולין אנו לומר דדעת הרא"ש כדעת רש"י והר"א ממיץ והמאירי וכמו שכתבנו וע"ש. אמנם נראה לענ"ד דאפי' לדעת הרא"מ דאין הנותן מקפיד אם היא תעשה מה שתרצה עכ"פ כונתו שתעשה דבר מה ובכל מה שתעשה אינו מקפיד ומש"ה רשאי ליתנן לבעלה אבל ירושה דממילא כיון שאין האשה נותנת כלום וא"כ היא לא עשתה מאומה ולא קנתה שהרי לא הקנה לה אלא על דעת שתעשה בהם דבר מה וכיון שהיא לא קנתה איך הוא יורש אותה. ועוד עיקר' דמלת' שכתב הרא"מ אינו מובן לי. דע"כ אנו צריכין לומר שלא נתן לה לכל דבר דאם היה נותן לה סתם לכל דבר היה הבעל זוכה בהן וזה אסור במודר הנאה. כן מבואר מפשט' דמתני' דאל"כ לא הוי צריך למתני כולה מתני' ואם אינו מקפיד לכל הרי כאילו נתן לה סתם לכל דבר ואמאי לא קנה יתהון בעל. ולכן נראה בשיטת רש"י והרא"ם דודאי האב אינו מקפיד שתעשה היא בהם מה שתרצה ומקנה הוא לה לגמרי והא דלא קנה יתהון בעל היינו טעמ' משום דכיון דאומר בפירוש מה שאת נותנת לפיך ה"ל כנכסי' שאין ידועים לבעל אע"ג דגמר בלבו להקנות לה לכל דבר מ"מ ה"ל כמו מברחת אע"ג דאין בלבה להקנות ללוקח מהני גבי בעל כיון שאינן ידועים לו ה"נ האב מבריח ממנו במה שהתנ' בפירוש מה שאתה נותנת לפיך ומש"ה אין לבעל פירות אבל מ"מ יורש אותה דאפילו בנכסים שאין ידועים הבעל יורשה כמבואר בר"ן פ' האשה שנפלו ודו"ק. (ב) על מנת שאין לבעלה רשות בה פ"ק דקידושין דף כ"ד פליגי ר"מ ורבנן באומר לעבד ע"מ שאין לרבך רשות בה ע"ש וכתב הרשב"א בחידושיו ז"ל תימה היאך אפשר לומר שאם התנה עליו שלא יקנה רבו שיקנה ע"כ והרי כפל תנאו כו' ויש מפרשים הטעם מפני שהתנה על מה שכתוב בתור' שתנאו בטל שכל תנאי שעוקר המעשה כו' וכ"כ הר"ן שם שהוא כמפליג בדברים כיון שא"א לקנין עבד בלא רבו ע"ש, וראיתי בס' שער המלך ה"ל עבדים שכתב דברים אלו בשם הרשב"א והר"ן וכתב עליהם ז"ל ותמי' לי דהא קי"ל דבדבר שבממון תנאו קיים ובשלמ' לרבא אמר ר"ש דס"ל בע"מ שאין לבעלך רשות בו פליגי ר"מ ורבנן ניח' דר"מ ס"ל דבדבר שבממון נמי תנאו בטל גבי שאר כסות ועונה אלא לר"א דס"ל דבע"מ שאין לרבך רשות בו כ"ע ל"פ דקנה הרב קשה מאחר דקי"ל כר' יודא דבדבר שבממון תנאו קיים וכ"כ הרמב"ן ז"ל בתשו' הביאו בעה"ת שער ד' דהנותן מתנה לחבירו ע"מ שלא ישתעבדו לבע"ח תנאו קיים אע"ג דמתנה עמ"ש בתורה דבדבר שבממון תנאו קיים וצ"ע כעת עכ"ל. ולענ"ד נראה לפי מ"ש הרשב"א בחידושיו פ' האומר בטעמ' דר' יודא דס"ל בדבר שבממון תנאו קיים משום דס"ל דאומר ע"מ שאין לך שאר וכסות הכונה היא