אבני מילואים על השולחן ערוך - ב רכו

למימר דה"ג גבי אשה שבת קטנה הכל לבעל ובעד שבת גדולה לוקחין קרקע והוא אוכל פירות וכד נפקא אשה מבעלה בגט או במיתה נפקא ארעא בהדה ולא אצטרך למתני דמלתא דפשיטא היא רק לאביי הוא דקשי' להו דלדידיה ליכ' למימר דמלת' דפשיטא היא כיון דמע"י לבעלה פשיט' דשבת נמי דידי' הוא דשבת גדולה יוכיח דהרב מפסיד מלאכה גדולה ואינו נוטל כלום א"כ מוכח דלא תלי' זה בזה וא"כ כיון דלא קתני בהדי' שבת קטנה לבעל צריך לחלק בין עבד לאשה דבאשה באמת אין הבעל נוטל כלום כיון דאין לו אלא מתקנה. ולפ"ז אחר שהעלו בתו' פ' החובל כגרסת הר"ח דהכל לרב ושבת קטנה הכל לרב ושבת גדולה נמי יש לרב אכילת פירות א"כ באשה נמי הכי הוא דשבת קטנה כולו לבעל ובעד המלאכה הגדולה הרי הוא אוכל פירות ומילתא דפשיטא הוא ולא הוי צריך למתני וכמ"ש הרשב"א והרא"ש. אמנם עדיין צריך להתבונן במ"ש התוס' דלמ"ד הכל לעבד וילקח בהן קרקע והרב אוכל פירות ה"נ הכל לאשה וילקח בהן קרקע והבעל אוכל פירות דהתם בעבד אין לו לרב אכילת פירות מנכסיו ומה דאכיל פירי בתשלומי מעשי ידיו הוא דאכיל מה שמפסיד ממלאכה גדולה אבל באשה דהבעל אוכל פירות נכסי' בלא"ה היכי משתלם מידו לידי' ושלו הוא אוכל וכבר הרגיש בזה בס' הפלאה ע"ש ונראה דלהכי סגי לי' באכילת פירות בעד שבת גדולה ולא אמרי' דפירי דידי' נינהו דעשאום כנכסי' שאין ידועי' לבעל שאין הבעל אוכל פירות דכיון דמיד שחבל באשה זכתה בדמי ידה והוא זכה בפירי מדין שבת כמו קוטע יד עבד עברי דהרב אוכל פירות ובשעת החבלה עדיין לא נודעו הנכסי' לבעל לומר שמגיעי' לו הפירות כדין בעל שאוכל פירות נכסי מלוג שכבר קדמה זכייתו מחמת החבלה דזכה אף כשאין ידועי' לו וכיון דזכה בפירי קודם שנודעו לו הנכסי' הוא משתלם דמי הפסדו וסגי לי' בפירות שאוכל דאף שנודעו לו אח"כ ה"ל כאילו מכרתן קודם שנודעו כיון שזכה בהם בשכר מע"י שמפסיד בחבלתה קודם שנודעו לבעל ודו"ק

סי' פ"ד סעי' א' (א) מציאת אשה לבעלה והיינו דוקא מציאה אבל מתנה אין לבעל אלא פירות כך העלו הפוסקי' מהירושלמי וכן הוא בש"ע סי' פ"ה סעי' ז' ע"ש לבד דעת רש"י ז"ל פ' בן סורר דף ע"א שכתב שם בהא דאמרו שם בש"ס דאקני לה אחר ע"מ שאין לבעל רשות בהן וז"ל ואי לאו דאקני לה אחר כו' הוי לבעל דלא גרע ממציאה ע"ש ובספר דברי אמת תמה דאיך אשתמיט להו הא דאמרי' ס"פ מי שהי' נשוי מי שאמר לאשה נשואה נכסי לך ואחריך לפ' ומכר' ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות ואחריך מוציא מיד הבעל כו' ומבואר דהנותן מתנה לא זכה הבעל אלא בפירות כמו בנ"מ דאם נאמר דקנה הבעל גוף ופירות כדין מציאה א"כ אין במכירתה כלום והבעל מוציא אף קודם שתמות והיאך אמרו דאחריך מוציא מיד הבעל וע"ש שהניח בצ"ע. ובשער המלך הל' עבדי' כתב עלה ז"ל ובאמת שהדבר מתחי' ולפי חומר הנושא מקום יש בראש לומר דהא דאביי מיתפרשא בשנתנו לה נכסי' ע"מ שאין לבעלה רשות בהן וס"ל דהלכ' כשמואל דע"מ שאין לבעל רשות גרידא מהני ומש"ה קאמר אביי דלכי מתה הבעל מוציא מיד הלקוחות כנ"ל עכ"ל. אמנם לפי מה שמבואר אצלינו סי' צ' בשם רש"י ז"ל דעיקר תקנת אושא דהבעל מוציא מיד הלקוחות אינו אלא משו' דאלמו' רבנן לשיעבודי' דבעל בפירות שיהי' כקנין הגוף ע"ש וא"כ אינו אלא היכא דאית לי' לבעל פירי ביה אלמו' לשיעבודי' דבעל בפיר' שיהי' קנין פירות שלו כקנין הגוף אע"ג דבעלמא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי וכמו שכתב רש"י פ' החובל דף פ"ח ע"ש וא"כ אי נימא דנתן לה ע"מ שאין לבעלה רשות בהן א"כ לית לי' פירי וליתא לתקנת אושא גבי' וא"כ היאך הבעל מוציא מיד הלקוחות וכן מוכח מהא דתנן בנדרי' דף פ"ח המדיר הנאה מחתנו והוא רוצה לתת מעות לבתו אומר לה הרי המעות הללו נתוני' לך במתנה ע"מ שלא יהי' לבעלך רשות בהן אלא מה שאת נושאת ונותנת לפיך וקאמר עלה בגמ' אמר רב לא שנו אלא דאמר לה מה שאת נושאת ונותנת לפיך אבל אמר לה מה שתרצי תעשי קני יתהון בעל ושמואל אמר אפי' אמר לה מה שתרצי תעשי כמאן אזלא הא שמעתא דרב כר' מאיר וכתב הר"ן דשמואל ס"ל כרבנן והלכך אי אמר לה מה שתרצי תעשי אי נמי ע"מ שאין לבעלך רשות בהן בלחוד דכי הדדי נינהו דמהני עכ"ל ואי נימא דבאומר ע"מ שאין לבעלך רשות בהן אם מתה הבעל יורשה ומוציא מיד הלקוחות וא"כ ה"ל כלוקח ראשון ואם תמות היא בחייו ה"ל נהנה מדידה לדידי' ממדיר למודר אלא ע"כ אפי' להפוסקי' דס"ל דע"מ שאין לבעלך רשות בהן אם מתה הבעל יורשה ויתבאר לקמן אי"ה בסי' פ"ה זה אינו אלא לירושה אבל דין לקח בחיי' אין לו כיון שניתן לה ע"מ שאין לבעלה רשות בהן ומש"ה מותר ליורשה במדיר הנאה דאין לו ממדיר רק מאשתו וכיון דבאומר ע"מ שאין לבעלך רשות בהן אין לו כלום בחיי' ואינו מוציא מיד הלקוחות וכמ"ש שכן היא שיטת רש"י דתקנת אושא אינה אלא משום דאלמו' לשיעבודא דבעל בפירות שלו ועשאוהו כקנין הגוף א"כ ע"כ מדאמר אביי הבעל מוציא מיד הלקוחות מוכח דלא מיירי בדאמר ע"מ שאין לבעלך רשות בהן וא"כ הדרא קושית בעל דברי אמת לדוכתה (ולענ"ד אין כאן קוש' דהא בגמ' שם פריך דאביי אדאביי דאמר לעיל מיני' דאין לאחריך במקום בעל כלום ומשני רב אשי דהתם בפנוי' והכא דקאמר לה כשהיא נשואה מאי קאמר לה אחריך ליקני בעל לא ליקני ע"ש וא"כ י"ל לעולם דסתם מתנה כולה לבעל והכא הרי גילה דעתו שאין רצונו שיזכה הבעל אפי' בתורת לוקח רק אחרים לקני אלא דמ"מ אית ליה לבעל קנין פירות (ומזה ראיה לדעת הרי"ף והרמב"ם גבי רחל לגיזתה דאף שאין לה אלא פירות לבד הן של הבעל וכמ"ש המחבר סעיף י"ג ע"ש) ואותו אחרים יש לו קנין הגוף נגד הבעל ומוציא מידו ואף על גב דגבי לוקח אמרינן אין לאחריך כלום אלא מה ששייר ראשון משום דקנין פירות דהכא כקנין הגוף דמי וכמו שכתב רשב"ם בבבא בתר' דף קל"ז ע"ש ומשום דאחריך שאני מכל מקום לגבי בעל יפה כח האחריך מצד כוונת הנותן אמנם נגד הלוקח יפה כח הבעל מתקנת חכמים שעשאוהו כלוקח ראשון נגדו ולכך חוזרינן חלילה ודו"ק היטיב כי ברור הוא). ולכן ראה דרש"י ס"ל כשיטת הרמ"ה דבאינה ניזונת אין המציאה לבעל וה"ה המתנה דדינה כמציאה ומיירי באומרת איני ניזונת ואיני עושה דכה"ג אין לבעל בגוף המתנה ואין לו אלא פירות כמו בנכסי מלוג ודו"ק ותמי' לי מה דנדי רש"י ז"ל פ' בן סורר לפרש הא דאקני לה אחר דאי לאו דאקני לה ע"מ שאין לבעלה רשות הוי לבעל דלא גרע ממציאתה ולא פירש כפירוש התוס' דקושית הש"ס מה שקנתה אשה קנה בעלה היינו משום פירי דאית לי' לבעל דהא התחלת קושית הש"ס בהא דתנן עד שיגנוב משל אמו מנ"ל מה שקנתה אשה קנה בעלה דהוי ס"ד דאיירי בנכס' מלוג מירושת' ואפ"ה אקשי מה שקנתה אשה כו' וע"כ משום פירי דאית לי' לבעל וא"כ גם בהא דמשני שנתנו לה ע"מ שאין לבעל רשות למה לא פירש"י משום פירי וצ"ע וע"ש בש"ס פ' בן סורר דמרא דשמעתא הוא ר' יוסי ב"ר חנינא וקשה לי דהא בפ' האשה שנפלו דף ע"ח בהא דתנן ר' שמעון חולק בין נכסי' ידועין לאינו ידועין מפרש ר' יוסי בר"ח ידועין מקרקעי ושאין ידועין מטלטלי ובנכסי' שאין ידועי' אין לבעל פירות וכדמוכח שם פ' האשה דף ע"ט וכן הוא בטור וש"ע סי' צ' דבנכסי' שאין ידועי' אין לבעל פירות וא"כ לר' יוסי בר"ח אין לבעל פירות ממטלטלין והתם בגנב משל אמו ע"כ מטלטלי' הוא דקרקע אינה נגזלת וא"כ מאי פריך מה שקנתה אשה קנה בעלה דהא במטלטלי לית לי' לבעל כלום וצריך עיון כעת. ונראה דגם בנכסי' שאין ידועים אית לי' לבעל פירי וכן הוא דעת הרמב"ן הובא בשטה מקובצת פ' האשה שנפלו דף ע"ט וז"ל כתב הרמב"ן הא דאמר אביי עשאום כנכסים שאין ידועים לבעל תמי' לי אטו נכסים שאין ידועים לבעל לר' שמעון אם לא מכרה ומתה מי לא ירית להו בעל ומי לא אכל פירות בחיי' ואמאי לא קני להו בעל וניחא לי כיון דאיהי שתקא כל שעת' ושעתא מחלה ליה לגבי' לוקח וה"ל כמוכרת ונותנת עד שעה שתרצה דכל שעתא מחלה ליה לגבי לוקח ואם מתה דלוקח הוי דלאברוחי מבעל עבדא ולא בעיא דלקנינהו בעל וברשותה הוא עכ"ל ע"ש. הרי מבואר דס"ל דאפי' בנכסי' שאין ידועים אית ליה לבעל פירות וכן מוכח מה דתנן התם דף ע"ט נפלו לה כספי' ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות תלושים ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות ע"ש וא"כ לר"י בר"ח דס"ל מטלטלין ה"ל נכסים שאין ידועים היכי תני דין פירות במטלטלין כיון דאנן קי"ל כר' שמעון בנכסים שאין ידועים והיכי תנן סתמא דלא כותי' וכן בנדרים שם דף פ"ט במדיר את חתנו ע"ש שצריך לומר לה מה שאת נושאת ונותנת לתוך פיך וע"מ שאין לבעלך בהן ומשמע דאיירי במטלטלין כדקתני מה שאת נותנת לתוך פיך