אבני מילואים על השולחן ערוך - ב רכ

דעל כרחך כדפרישית אינו חל שאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם ואם היא אסרה מעשי ידי' עליו כגון שאמרה קונם מה שאני עושה על פיך וכגון שאמרה יקדשו ידי לעושיהן עכ"ל. וזה נמי דעת הר"ן דלדידן דיכולה לומר איני ניזונת וא"ע לא מהני אפילו אומר יקדשו ידיך לעושיהן וע"ש שכתב בטעמ' דריש לקיש ז"ל משום דלדידן דאינו יכול לכופה כיון שיכולה היא להפקיע שתאמר איני ניזונת לא מהני הקדש ואף על גב דתנן קונם שאני עושה על פיך אין צריך להפר ואע"ג דמצי היא למימר איני ניזונת היינו טעמ' כיון שניזונת משל בעל משעבד' ליה כל זמן שלא אמרה בפירוש איני ניזונת ואפ"ה מעשי ידי' הוי דבר שלבל"ע ולא מצי אמר יקדשו ידיך לעושיהן כיון שיכולה להפקיע עכ"ל ואכתי לא נתברר דאמאי לא יוכל הבעל נמי להקדיש ידים לעושיהן כל זמן שניזונת ולא אמרה בפירוש איני ניזונת כיון דכל זמן שלא אמרה בפירוש משעבד' לי' דמהאי טעמ' אין האשה יכולה לאוסרן על בעלה כל זמן שלא אמרה איני ניזונת ומשעבדא ליה ולפי מ"ש ניחא דודאי כל זמן שלא אמרה איני ניזונת מישעבד' ליה לבעל אלא כיון דס"ל לרב הונא דיכולה למימר א"נ ע"כ מוכח דאין לבעל בגוף הידים כלום ומשום הכי לא מצי למימר יקדשו ידיך לעושיהן וכמ"ש. וריש לקיש נמי ס"ל דמזונות לטובתה נתקנו אלא דס"ל דבעל זוכה בגוף הידים כמו שזוכה בגוף השדה לפירות ומשום הכי לא מצי אמרה איני ניזונת כמו שאינה יכולה לומר איני נותנת פירות וזה שאומר ר"ל מתוך שיכול לכופה למעשי' ידי' ולא מצי אמרה א"נ וע"כ משום דזוכה בגוף הידים וכיון שכן נעשה כאומר לה יקדשו ידיך לעושיהן ובתוס' פ' נערה שם ד"ה תקנו מזונות תחת מעשי ידי' כתבו ז"ל והשתא ריש לקיש דפליג עלי' התם ואמר מעשי ידי' עיקר אינו מגי' הברייתא דהכא אלא שונה תקנו מזונות תחת מעשי ידי' ולכאורה לדידי' יכול הבעל לומר לאשתו צאי מעשי ידיך במזונותיך ואע"ג דלא ספקה אבל אי אפשר לומר כן כו' וע"ש. ולפמ"ש גם ריש לקיש סובר דעיקר התקנה הי' מזונות ואפ"ה ס"ל דאינה יכולה לומר א"נ ומשום דחכמי' תקנו לו זכי' בגוף הידים כמו שתקנו זכי' בשדה לפירות ומש"ה אינו מגי' הברייתא ושונה תקנו מזונות תחת מע"י כדי לאשמעינן שאינה יכולה לומר איני ניזונית אע"ג דלטובתה תקנו וכמ"ש תוס' שם ד"ה זמנין דלא מלו ז"ל ואע"ג דעיקר תקנה בשביל דידה כדמשמע הכא כו' מ"מ אינה יכולה לומר איני נפדית ואיני נותנת פירות דהא תני בברייתא ופרקונה תחת פירותי' משמע דאינה יכולה לומר כי היכי דדייק לקמן דאין האשה יכולה לומר איני ניזונית מברייתא דלעיל דתני תקנו מזונות תחת מע"י אלמא דאינה יכולה והוצרך להגי' הברייתא בשביל כך ע"ש ומבואר דאע"ג דעיקר התקנה לטובתה אפ"ה כל היכא דלא מצי למימ' אי אפשי תני התקנה להיפך ומש"ה לריש לקיש נמי כיון דאינה יכולה לומר איני ניזונת כו' תקנו מזונות תחת מעשי ידי' שונה כמו ששונה תקנו פרקונה תחת פירותי' אע"ג דתקנה לטובתה. ויש בזה ליישב דברי הטור שכתב אפי' על המותר שהוא שלו על כרחה אינו חל שאין אדם מקדיש דבר שלבל"ע וקשי' לן מ"ש לריש לקיש דס"ל כיון דיכול לכופה מהני באומר יקדשו ידיך לעושיהן גם למותר ואע"ג דאין הבעל יכול לכופה לעשות המותר מכל מקום כיון דנעשה המות' דבעל הוא ומשעבד' לי' ידי' למותר וחשיב יכול לכופה וכמ"ש בשטה מקובצת ולשיטת הטור דמותר הוא שלו על כרחה אמאי לא מהני בי' יקדשו ידיך. ולפמ"ש ניחא ומשום דלדידן דלא ס"ל כריש לקיש אלא כרב הונא א"כ לא תקנו חז"ל קנין בגוף הידים למע"י וא"כ במותר נמי אע"ג דאינה יכולה לומר איני נוטלת מעה כסף ואיני נותנת המותר מ"מ בידים אין לבעל קנין אלא שכך תירצו שלא תפקיע המותר וכיון דלית לי' זכי' בגוף הידים ה"ל דשלבל"ע ודו"ק. אמנם אכתי לא נתבררו לענ"ד דברי הריטב"א במ"ש דיקדשו ידיך לעושיהן וכאלו מוכר פירות דקל באומר גוף לפירות כי עם מה שהארכנו בס"ק הקודם ליישב מה שהקשה הרשב"א ז"ל אהא דגוף הידי' למעשי ידי' עדיין קשי' לי אחריתי וזה דכיון דאפי' בעבד עברי משמע דאין לו קנין הגוף אלא שעבוד בעלמא למעשי ידיו מדפריך פ"ק דקידושין גבי עבד עברי שחרור למה לימא לי' באפי תרי זיל ומשני רבא קסבר עבד עברי גופו קנוי ע"ש ולא אמרו עבד עברי גופו קנוי אלא בזמן שהיובל נוהג דנהוג דין ע"ע ומותר בשפח' ואית לי' בי' קנין הגוף אבל בזמן הזה דאין דין ע"ע נהוג אין לו בו אלא שיעבוד למעשי ידיו ומשום דאין קנין הגוף גבי בן חורין וסגי לי' במחילה בעלמא ועמ"ש בס' קצה"ח סי' של"ג סק"ו וא"כ מכ"ש באשה דלא שייך לומר שיש קנין הגוף בידים למעשי ידי' אלא שיעבוד בעלמא הוא דאית לי' ומש"ה כתבו תוס' פ' נערה אבל מעשי ידי' אינו בעין דלא שייך למימר שיזכה בגוף הידים והיינו משום דאין קנין הגוף שייך בבן חורין ליכא אלא שעבוד' בעלמא. ולכן נראה לפענ"ד דידים אינן אלא בתורת שיעבוד לבעל וכדמשמע לישנא דש"ס והא משעבדא ידי' לבעל ויקדשו ידיך היינו השיעבוד שעליהן ואע"ג דאקדיש מלוה או זבין מלוה לא מהני דקי"ל בע"ח מכאן ולהבא גובה היינו שדה המשועבד אינו יכול למכור ולהקדיש אבל משכון שפיר איתי' בהקדש ובמכירה וה"ל ידים בתורת משכון לבעל וכדאמרי' בקדושין דף י"ט המקדש במלוה שיש עלי' משכון מקודשת מדר' יוסי ב"ר יהוד' לאו מי אמר ר"י ב"ר יהודה מעות הראשונות לאו לקידושין נתנו האי הלואה הוא והיא גופה משכון וה"נ ה"ל הידים כדין משכון וכן בשור תם שהזיק אמרו בפ' המניח דף ל"ג עד שלא עמד בדין מכרו אינו מכור הקדישו אינו מוקדש משעמ' בדין מכרו מכור הקדישו מוקדש וע"ש דמוקי לה כר' ישמעאל דמצי לסלוקי בזוזי דלר' עקיבא דאמר שותפי נינהו אפיל קודם שעמד בדין מכרו מכור וע"ש בתוס' ולר' ישמעאל דאחר העמדה בדין נמי מצי לסלוקי בזוזי ואפ"ה אחר העמד' הקדשו מוקדש ומכרו מכור אלא כיון שהוא אפותקי מפורש דאין לה פרעון אלא מזה ה"ל תורת משכון ואיתי' במכירה ובהקדש דמשכון נקנה במסירה וכמבואר בח"מ סי' ע"ב והקדש כמסירה להדיוט והרמב"ם פ"ו מערכין כתב וז"ל וכן המקדיש מעשי יד אשתו הרי זו עושה ואוכלת והמותר חולין אמר לה יקדשו ידיך לעושיהן הואיל והן משועבדין לו הרי כל מעשי ידי' קדוש הא למה זה דומה לאומר אילן זה קודש שכל הפירות שנעשה להבא קדוש וכן כל כיוצא בזה עכ"ל. ומדבריו נראה דאינו מפרש יקדשו ידיך בתורת ידים למעשי ידי' כמו אילן לפירות דהא כתב הואיל והן משועבדין לו אלמא דאינו אלא שיעבוד גם מדכתב הא למה זה דומה כו' שכל הפירות שנעשה להבא ואי באומר ידים לפירות דהיינו למעשי ידי' הרי אומר בפירוש ידים לפירות ופשיטא דפירות קדשי אלא דמפרש על דרך שכתבנו דידים אינן אלא שיעבוד ואפ"ה יכול להקדיש דה"ל כמו משכון כמו שאמרו באמה העברי' והבעל לא הקדיש אלא הידים המשועבדי' לו וכל פירות שנעשו להבא קודש כיון דהידי' קדיש ובאפותקי מפרש דעת התוס' והרא"ש פ"ק דמציעא אפי' בקרק' דשבח היוצא גובה המלו' ומשו' דאומ' ארעאי הוא דאשבח וכן הוא דעת הטור בח"מ סי' קט"ו ע"ש וכ"ש משכון דה"ל קנין בגוה ומצי מקדיש וממילא כל היוצא מהקדש הרי הוא הקדש אבל זכי' בגוף הידים לקנין הגוף לא אמרינן וכמ"ש דאפי' בע"ע אין לו עכשיו בזמן הזה קנין הגוף כלל ודו"ק ועיין פירש"י בסוגיין בהא דאמרו מאי לאו בניזונת ודחי לא בשאינה ניזונת וכתב רש"י ז"ל שהוא עני ואין לו במה לזונה ע"ש ולכאורה גם בעשיר משכחת לה שאינו רוצה לזונה ויש לו ואינו רוצה דאין לו במעשי ידי' ונראה דלמ"ד דהיא אינה יכולה לומר א"נ וא"ע וס"ל דמזונות תקנו תחת מעשי ידי' וכמ"ש תוס' פ' נערה ע"ש א"כ אפי' אינו נותן לה מזונות מעשי ידי' לבעלה אלא שמעשי ידי' כמו אפותקי לאשה בעד מזונותי' וע"כ אינו אלא כאפותקי סתם דבאפותקי מפורש שאומר לא יהא לך פרעון אלא מזו וכמבואר בטוש"ע ח"מ סי' קי"ז היכא דשטפה נהר אינו גובה משאר נכסי' וגבי אשה אם חלתה או שאינה בת מלאכה נמי חייב לזונה אלא ע"כ דמעשי ידי' לא הוי למזונותי' אלא כסתם אפותקי ומבואר בטוש"ע ח"מ דבאפותקי סתם אם יש לו בני חורין אינו טורף מאפותקי סתם כשמכרה לאחר וא"כ כשהקדיש הבעל הידי' ויש לו נכסי' אחרים לזונה לא מצי' איהי למיגבי מעשי ידי' דמה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים דין משעבדי יש להן ואינה גובה כשנמצא בני חורין לכך פירש"י שאין לה במה לזונה וכל שאין כאן בני חורין טורף מן ההקדש ומן הלקוחות ובשטה מקובצת ראיתי שכתב ג"כ דלמ"ד אינה יכולה לומר איני ניזונת דמעשי ידי' לבעל אפי' כשאינו נותן לה מזונות אלא שמעשי ידי' הוי כמו אפותקי מפורש ומש"ה טרפה מן ההקדש אפילו יש לו נכסי' בני חורין ע"ש ומסתבר כפירש"י דמיירי באין לו במה לזונה דע"כ אינו כאפותקי מפורש דהא במפורש אם שטפה נהר אינו גובה מנכסי' אחרי' במזונות אם אין לה מעשי ידי' צריך הבעל להספיקה משלו אלא ע"כ דאינו אלא אפותקי סתם וא"כ צריכין אנו לפרש שאין לו במה אינה ודו"ק. ואין להקשות דא"כ דמשום טירפא קאתה דטורפת האשה מהקדש כמו דטריף בע"ח מהקדש דמים א"כ ליתני פודה ואוכלת כמו ששנינו בערכין פודה את הנכסי' ע"ש דכבר כתב בשט' מקובצת משום דהכא