אבני מילואים על השולחן ערוך - ב רטז

ב"ש אומרים יחלוקו מחצה שלה מוכרת ונותנת לכתחלה יקיים מחצה שלו לא תמכור כלום אלא ילקח בפירות קרקע והוא יאכל פירות לכשיכנוס ואם תמות יירשנה כדפרשינן וב"ה אומרים הכל בחזקת האשה הלכך לרבא אליבא דב"ה נפלו לה כשהיא תחתיו דבעל אין היבם אוכל פירות ולא היא רשאה למכור דהא ידו כיד הבעל ובעל אע"ג דלא פריק כגון דאתנו אהדדי אינה מוכרת ונותנת דלא גרע לדידי' פירי מקרנא דנפלו אלא ילקח בהם קרקע והוא יורש אף כאן ילקח בפירות אלו קרקע ולכשיכנוס יאכל פירות ואם תמות יירשנה עכ"ל וביאור הדברים ליפלגו בחיי' ולפירות היינו למכירת הפירות דלב"ש דחולקין הפירות א"כ המחצה שלה מוכרת ונותנת לכתחלה ומחצה שלו לא תמכור כלום אלא ילקח בהם קרקע והוא יאכל הפירות לכשיכנוס ומשום דלא גרע פירות מקרנא ולב"ה דאמרי הכל בחזקת האשה רשאה למכור כל הפירות לכתחלה. אמנם צריך להתבונן דא"כ למה אמרו בגמ' ליפלגי בפירות היינו למכור לב"ה כל הפירות ולב"ש לא תמכור אלא מחצה דהא כה"ג מצי לאפלוגי בגוף הקרקע בחיי' דלב"ש אינה מוכרת אלא חצי הקרקע ומחצה שלו לא תמכור כדי שיאכל פירות לכשיכנוס ולב"ה מוכרת הכל דבחזקת האשה הכל ואי נימא דגם לב"ה אינה מוכרת גוף הקרקע ומשום דלא גרע מארוסה שנפלו לה נכסים דלא תמכור לב"ה ר"פ האשה שנפלו בכדי שיהיה לבעל פירות לאחר נשואין וה"נ מש"ה לא, תמכור גוף הקרקע בכדי שיהיה לו הקרקע שיאכל פירות לכשיכנוס א"כ בפירות נמי אמאי מוכרה הכל הא היבם יצטרך לאכול פירות לכשיכנוס וכיון דעיקר טעמא הוא שיהא לו לאכול לכשיכנוס אין חילוק בין קרנא לפירי ונראה דהנה בעל המאור כתב שם ז"ל וכיון דקי"ל כרבא דבתרא הוא כו' והני מילי בגופה של קרקע ולאחר מיתה אבל בחיי' ולפירות נעשו הפירות כמי שנפלו לה כשהיא שומרת יבם ואין ליבם זכות בהם הואיל ולא זכה בהם הבעל בחייו שלא מצינו אכיל' פירות ליבם לעולם ע"ש והרמב"ן שם במלחמותיו כת' וז"ל נפלו לה נכסים כשהיא תחתיו דבעל לפי הסברא שכתבנו דידו עדיפא וקמו כלהו בחזקת יורשי הבעל בין בגופה של קרקע בין בפירות הלכך צאן ברזל לוקח ואוכל דמלוג כיון שאפילו אחיו מכחה הוא אוכל זה אינו אוכלן שלא תקנו חכמים ליבם פירות ואף הוא אינו פוד' אלא הרי הפירות כגוף הנכסים ולא תמכור ואם מכרה בטל ואם מתה יירשנה ולכשיכנוס יאכל פירות ואע"פ שהפירות הללו לא זכה בהם הבעל וכמי שנפלו עכשיו כשהיא שומרת יבם הוא כיון שזכה בגופה של קרקע זכה בפירות שהרי שדה שיש לו בה זכות עשתה פירות ולא כדברי בעל המאור שאמר נעשו הפירות כמי שנפלו לו כשהיא שומרת יבם ואין ליבם זכות בהם שהרי הקשינו בגמ' לאביי ליפלגו בחיי' ולפירות כו' וא"ת שהם כמי שנפלו לה כשהיא שומרת יבם הלא לדברי הכל אין לו בהם שום זכות בעולם אלא היא מוכרת ונותנת וקיים עכ"ל וע"ש. ומש"ה לב"ש דס"ל דיד היבם כידה הוי הפירות כמו גוף הקרקע שהרי שדה שיש לו זכות בה עשתה פירות הללו ומש"ה מחצית הפירות שלו לא תמכור דיאכל מהפירי פירו' והפירי הם כקרקע לאכול מהן פירות לכשיכנוס אבל לב"ה דידה עדיפא מיד יבם ולא זכה בשדה ה"ל הפירות כמי שנפלו לה כשהיא שומרת יבם ורשאה למכור דהכי קי"ל בנפלו לה כשהיא שומרת יבם דמוכרת ונותנת וקיים אבל גופה של קרקע גם לב"ה לא תמכור כיון דנפלו בעודה תחתיו של בעל אינם רשאה למכור כדי שיאכל ממנה פירות כשיכנוס רק הפירות יכולה למכור דה"ל כמי שנפלו עתה כשהיא שומרת יבם שהרי לא היה לו זכות בגוף הקרקע שנאמר קרקע שלו עשתה הפירות דמה שאינם רשאה למכור היינו כדי שיאכל פירות אבל מ"מ אין לו זכי' בגוף הקרקע משא"כ לב"ש דס"ל ידו עדיפא מידה ויד יבם כידה יש לו זכי' וכמ"ש ודו"ק היטב. אמנם לפי אוקימתא דעולא סיפא דנפלו כשהיא נשואה ס"ל דאין חילוק בין נפלו כשהיא שומרת יבם או תחתיו דבעל רק בין נפלו מן האירוסין או מן הנשואין וא"כ תו ליכא למימר דהא דמקשה רבה ליפלגי בחיי' ולפירות היינו למכירת מחצית שלו דהא לעולא אין חילוק בין נפלו תחתיו דבעל או כשהיא שומרת יבם וא"כ אפילו לב"ה דס"ל פירות כמי שנפלו כשהיא שומרת יבם הא דין אחד לפירות כמו בגופה של קרקע וא"כ ע"כ צ"ל דקושי' דרבה היא בפשיטות דליפלגי בחיי' לפירות שיה' חולקין בפירות לב"ש וכדי שלא תקשה הא יבם לית לי' פירי כלל יתכן כדברי יש"ש דכיון דלדידי' ספק נשואין הוא מיחיי' בחצי פרקונה משא"כ לאוקימתא דאביי דלאו משום ספיקא הוא צריכין אנו לפרש הקושי' דליפלגי בפירות כמו שפירש הרמב"ן ר"ל לענין מכירת הפירות נמצא דשפיר נשמר אביי מקושי' דרבה לעולא דהיינו ליפלגי בפירות ר"ל בחלוקת גוף הפירות שהוא משום ספק נשואה ולזה מוקי לה אביי בנפלו תחתיו דבעל ולאו משום ס' נשואה ותו לא קשה קושית רבה אלא דהדר מקשה ר"פ קושי' אחריתי דלפלגי בפירות לענין מכירת הפירות על דרך שמפרש הרמב"ן ודו"ק ולפי מ"ש בדברי הרמב"ן מבואר דבגופה של קרקע אפילו לב"ה אינה מוכרת לכתחלה דאי נימא דלב"ה גופה של קרקע נמי מוכרת לכתחלה א"כ כי מקשה ליפלגי בחיי' ולפירות דהיינו לב"ש מוכרת רק מחצה שלה ולב"ה מוכרת כולם לימא דליפלגי בגופא של קרקע דלב"ה מוכרת הכל ולב"ש אינה מוכרת אלא החצי אלא ע"כ דבגופה של קרקע אע"ג דלא זכה בה יבם אפ"ה לא תמכור ומשום דה"ל כארוסה דלכתחלה לא תמכור שעומדת לנשואין וה"ה הכא עומדת להתייבם ויאכל פירות כשיכנוס ויירשנה אם תמות. והר"ן פ' האשה שנפלו כתב וז"ל וכתב הרשב"א ז"ל דבנכסי מלוג שנפלו לה תחתיו דבעל דאמרי' בהו יחלוקו אם רצתה למכור מחציתן מוכרת ונותנת דהא אין ליבם במחצית כלום והרי זו במחציתן כמי שנפלו לה לאחר שנעשית שומרת יבם ע"ש וכן פסק בטור סי' ק"ס ע"ש ולפי מה שכתבנו דעת הרמב"ן שלא תמכור גופה של קרקע לכתחלה אפילו לב"ה כיון דנפלו כשהיא תחתיו דבעל ולאו בזכותה נפלו לא תמכור כדי שיהיה לו פירות לכשיכנוס וכמ"ש וצ"ע. ובעיקר הקושיא שהקשו על הרמב"ם ז"ל דס"ל דאין ליבם פירות מהא דמקשה ר"פ לאביי ליפלגי בחיי' ולפירות נראה לענ"ד לפמ"ש הרמב"ן בחידושיו וז"ל והרב ר' משה בר מיימון ז"ל כתב בחבורו שומרת יבם שמתה אפילו עשה בה אחד מן האחין מאמר משפח' בית אביה יורשין נכסי מלוג שלה וחצי נכסי צ"ב כו' ונראה שהוא מפרש דהויא דאביי ורבא לפרוקי לב"ש קאתי והכי פירושא לעולם דנפלה לה כשהוא נשואה וזיקה עושה ספק נשואה ספק פנוי' לענין נכסים כדאמרי' לעיל הלכך רישא דנפלו לה נכסים כשהיא שומרת יבם והוחזקו נכסים בחזקת בני משפחתה עליו להביא ראיה שיש לו בהם זכות של כלום לפיכך מוכרת ונותנת וקיים סיפא דנפלו לה כשהיא תחתיו דבעל והוא וידו כידה זו באה לירש והללו באין לירש הלכך יחלוקו וב"ה פשיטא להו דזיקה לאו נשואין עושה הלכך נכסי מלוג בחזקת יורשי האב אבל בנכסי צ"ב מספקא להו אי ניתנו לגבות מחיים והואיל ושניהם באין לירש יחלוקו כבר קפרא פ' מי שמת ורבא אמר אי דנפלו לה תחתיו דבעל דכ"ע ידו עדיפא מידה דודאי סבירא לן בכל מקום דאיהו מוחזק טפי מדידה הלכך לב"ש דמספקא להו אי זיקה נשואין עושה נכסים בחזקת ירשי הבעל הן ומיהו לב"ה פשיטא להו דאפילו אירוסין ודאי אינו עושה הלכך ל"ש נפלו כשהיא שומרת יבם ל"ש כשהיא תחתיו דבעל לעולם נכסים בחזקת יורשי האב ואפילו לכתחלה תמכור וזה הפירוש נאה ומתקבל דכולי שמעתא מתחלה ועד סוף דב"ש קשי' ודב"ש מתרצי' ודב"ה לא קשי' מידי וכדאמרי' מ"ש רישא דלא פליגי ומ"ש סיפא דפליגי לא קשי' להו אלא פלוגתא הא מתניתי' לב"ה אתי' שפיר עכ"ל הרמב"ן וכ"כ בס' המלחמות ע"ש ומבואר דאפילו לאביי נמי משום ספק זיקה נשואין עושה הוא דאמרי ב"ש יחלוקו וכן נראה מדברי הר"ן שם פ' האשה שנפלו ע"ש דגם לאביי משום זיקה ספק נשואה הוא ע"ש. וזה שלא כדברי מהרש"ל ביש"ש שכתב דלאביי לאו משום זיקה ספק נשואה היא. ולפ"ז יתיישב היטב דברי הרמב"ם דלדידן דקי"ל כב"ה דזיקה אינו עושה ספק נשואין ומש"ה אין ליבם פירות אלא לב"ש דלית להו זיקה עושה ס' נשואה אית לי' חצי פירות משום ספק נשואה דזיקה וכיון דספק נשואה היא שייך בה נמי ואותבינך לי לאנתו ומש"ה פריך שפיר וליפלגי בחיי' ולפירות דהיינו לב"ש יחלוקו בפירות ולב"ה אין לו פירות כלל כיון דלב"ה אין בזיקה שום ספק נשואין ואינו חייב בפדיונה כלל דלא קרינן ואותבינך לי לאנתו כיון דלאו אשתו היא כלל והא דס"ל לב"ה יחלוקו בנכסי צ"ב הוא משום טעם אחר מספק ניתנה לגבות מחיים וכמ"ש הרמב"ן. אמנם קשי' לי בהא דאמרו פ' החולץ בתחלת הסוגי' וקסבר עולא זיקת ארוסה עושה ספק ארוסה דאי ס"ד ודאי ארוסה מודו ב"ה שמוכרת ונותנת וקיים והתנן נפלו לה נכסים משנתארסה ב"ש אומרים תמכור וב"ה אומרים לא תמכור אלא ש"מ זיקת ארוסה עושה ספק ארוסה ואי נימא כדברי הרמב"ן דב"ש קשי' וב"ש מתרצי ודב"ה לא קשי' ולא מידי א"כ היכא מוכח דזיקה ספק ארוסה היא מדב"ה