אבני מילואים על השולחן ערוך - ב ריז

דהא לב"ה זיק' אינה עושה ספק כלל וא"כ יש לומר לעולם לב"ש זיקה ודאי ארוסה עושה דהא לב"ש אפילו ודאי ארוסה מוכרת לכתחלה ולב"ה זיקה אינה עושה כלום וצ"ע

סי' ע"ט סעי' א' (א) לקתה חייב לרפואתה כתב בשטה מקובצת ז"ל פי' רבינו דלהכי קתני לקתה ולא קתני חלתה לאשמעינין דאם חלתה בפשיעתה אינו חייב לרפאותה הריטב"א ז"ל עכ"ל:

(ב') בין רפואה שיש לה קצבה ודעת בעל העיטור בשם הירושלמי דגם הבעל פטור ברפואה שיש לה קצבה ודעת הרא"ש אינו כן אלא דלפי סוגית הש"ס דילן דוקא יתומים פטורי מרפואה שיש לה קצבה אבל גבי בעל אין חילוק ובשטה כתב ז"ל עוד אמרו בשם רבינו הגדול דאפילו ברפואה שיש לה קצבה חייב לרפאותה שלא חילקו בין רפואה שיש לה קצבה אלא באלמנה גבי יורשין שאין חיוב רפואתה עליהם אלא מטעם מזונות אבל בעלה חייב הוא לרפאותה מתקנתא דרבנן ולא מדין מזונות ע"ש. ולפ"ז נראה דאפילו באשה שאמרה איני ניזונות ואיני עושה ואפילו לדעת הר"ן דס"ל דנתבטלה גבה התקנה ושוב אינה יכולה לחזור בה הביאו ב"י ורמ"א לעיל סי' ס"ט ע"ש אפ"ה חייב ברפואתה ומשום דרפואה לאו מדין מזונות חייב בעל אלא תקנתא דרבנן היא ואינה כנגד מעשי ידי'. ובהכי ניחא לי מ"ש הר"ן פ' נערה דהא דאינה יכולה לומר איני נפדית ונותנת פירות אע"ג דעיקר תקנתא דידה היא משום דפרקונה תקנתא דידי' נמי היא כדי שתהא לו שפחה לשמשו ולא דמי למזונות דמצי למימר איני ניזונת ואיני עושה דהתם ליכא פסידא כלל לבעל שהרי עומדת לפניו ומשמשתו ע"ש וכ"כ גם הרשב"א בחידושיו ע"ש ולכאורה קשה דאי נימא דרפואה משום מזונות נגעו בה וא"כ כשאומרת איני ניזונת וא"ע גם רפואה אין לה א"כ במזונות איכא תקנת' דידיה נמי שירפ' אותה כשתחלה בכדי שתהא משמשת לפניו וא"כ אמאי תוכל לומר איני ניזונת וא"ע הא דמי' לפרקונה ע"כ לומר דס"ל לרשב"א והר"ן כדעת רבינו הגדול דרפואה תקנת' דרבנן ולא משום מזונות היא ולכך אפילו באומרת איני ניזונת וא"ע חייב ברפואתה ותו לית לי' פסידא כלל ואכתי צ"ע קצת:

(ג') רפואה שיש לה קצבה הב"ש כתב ז"ל פירש"י שאינה חולה תדיר וה"ה אם היא חולנית תדיר והרופא רוצה דבר קצוב ורוצה לרפא אותה כל שעה כל זמן שתצטרך מקרי ג"כ רפואה שיש לה קצבה כתב הרא"ש דרפואה שאין לה קצבה בכלל מזונות ורפואה שיש לה קצבה בכלל פרקונה היא שבא ג"כ בבת אחת ולכך יתומים פטורים מרפואה שיש לה קצבה כמו שפטורים מפרקונה ולפ"ז נראה לכאורה שאין הבעל יכול לומר הרי גיטך וכתובתך ורפאי את עצמך ברפואה שיש לה קצבה דהא כתבו התוס' הטעם דרשאי לומר רפאי את עצמך משום דרפואה בכלל מזונות שהיא נגד מעשי ידי' וכבר קבלה בעד מעשי ידי' המזונות עד היום אבל הפדיון הוא נגד הפירות שאכל ועדיין לא קבלה כלום בעד הפירות שאכל מש"ה אי"ל לה פדי את עצמך א"כ רפואה שיש לה קצבה נמי נגד הפירות שאכל ועדיין לא קיבלה כלום ולכך אי"ל רפאי לעצמך לפ"ז יש ליישב דברי הטור מ"ש אם ראה הבעל שחולי' ארוך כו' עכ"ל הב"ש ודבריו שגבו ממנו דלא מצינו בשום פוסק דרפואה שיש לה קצבה נגד פירות היא ובפ' נערה שם דאמרו תקנו מזונות תחת מעשי ידי' ופירות תחת פרקונה ופריך ואיפוך אנא אמר אביי תקנו מצוי למצוי ושאינו מצוי לשאינו מצוי וכתב רש"י מזונות ומעשי ידי' מצויין שבוי' ואשה שיש לה נכסי מלוג לא שכיח ע"ש וכיון דרפואה שאין לה קצבה תחת מעשי ידי' ובכלל מזונות ע"כ צריך לומר דרפואה שכיח וא"כ מה לי יש לה קצבה או אין לה קצבה תרווייהו שכיחי וא"כ תקנו מצוי למצוי ושניהם תחת מעשי ידי' דאין סברא לומ' דרפואה שאין לה קצבה שכיחא טפי משיש לה קצבה דאי אפשר לומר דחולי ארוך שכיח טפי מחולי שאינו ארוך שהרי החוש מכחישו ולפנינו לשון הרא"ש וז"ל א"ר יוחנן עשו הקזת דם בארץ ישראל כרפואה שאין לה קצבה לפי שבא"י היו רגילין להקיז דם תדיר ואין לו קצבה והוי כמו מזונות אבל רפואה שוש לה קצבה דמי' לפרקונה דאתי בבת אחת וכי היכי דאין היורשין חייבין בפרקונה ה"נ לא מיחייבי בה עכ"ל ולא כתב דרפואה שיש לה קצבה בכלל פרקונה אלא דדמי' לפרקונה וכונתו נראה לפמ"ש בפסקיו ר"פ הנושא גבי פסק לזון את בת אשתו ז"ל ואם חלתה אינו חייב לרפאותה ואע"ג דאמרינן במזון האשה דרפואה שאין לה קצבה הרי היא כמזונות הני מילי באוכלת בתנאי ב"ד שהוא מחויב להספיק כל צרכי' אבל המקבל עליו לפרנס אין הרפואה בכלל עכ"ל ע"ש וכיון דרפואה שאין לה קצבה נמי אינו בכלל מזונות אלא משו' דמתנאי ב"ד מחויב הוא, להספיק כל צרכי' א"כ ה"ה רפואה שיש לה קצבה נמי בכלל צרכי' היא לכך הוצרך לטעם דדמי' לפרקונה דאת' בבת אחת דאין לה על היורשין לכך לא תקנו ביורשין רפואה שיש לה קצבה דאתי בבת אחת אבל אי לאו האי טעמא לא הי' חילוק בין יש לה קצבה לאין לה דגם באין לה קצבה לאו בכלל מזונות היא דהא לא מיחייב גבי בת אשתו אלא בכלל תנאי ב"ד להספיק צרכי' וא"כ יש לה קצבה נמי בכלל צרכי' היא לזה כתב הרא"ש משום דדמי' לפרקונה לא תקנו רבנן גבי יורשין כיון דאתי בבת אחת אבל אינו בכלל פרקונה שהוא נגד פירות כמ"ש וזה פשוט וברור (ועיין בח"מ סי' קע"ז בש"ך שם גבי שותפין שחלה אחד מהם מתרפא מן האמצע אפי' יש לה קצבה כשחלה באונס וכ"כ נ"י ורי"ו וב"י ע"ש וצ"ל לדעת הרא"ש דשלשה חלוקים בדבר דהיכא דלא מיחייב מתקנתא דרבנן אלא שמחייב עצמו במזונות שלא היה חייב אין הרפואה בכלל המזונות ואפי' אין לה קצבה והיכא דמחייב מתקנת חכמים גם ביש לה קצבה מיחייב דבכלל צרכי' היא אלא גבי אלמנה נגד היורשים וכן שותף שחלה בפשיעה לא מחייבי רק ברפואה שאין לה קצבה וזה מפני שלא תקנו גבי יורשים או בשותפי' כשזה פושע אלא בהוצאה שאינה ידועה אבל בהוצאה ידועה לא תקנו כלל ומוכח עכ"פ דאין הרפואה שי"ל קצבה בכלל פרקונה מדמחייבי שותפי' בחלה באונס אפילו י"ל קצבה דהתם ליכא תקנה דפרקונה ומ"ש הרא"ש דדמי' לפרקונה ר"ל כמו דבפרקונה לא תקנו שיאכלו היורשים פירות ויפדו' משום דלהוצאה קצובה לא ירדו לתקן ה"נ לא תקנו ברפואה שי"ל קצבה גבי יורשין וכמ"ש מארן ז"ל) ובשטה כתב וז"ל כתב הרמ"ה ז"ל ומה הפרש יש בין פרקונה פואה שהשבוי' משעה שנשבית נתחייב לה הבעל בכדי פרקונה ומידי דחייל עלי' חיובא בבת אחת היא שאילו שלח פדיון שמבקשין ממנו מיד היתה נפדית לפיכך אינו יכול לפטור את עצמו מדבר שנתחייב כבר בו אבל רפואה לאו מידי דחייל עלי' חיובא מעיקרא היא שאילו נתן לרופא כפלים מרפואתה לא הי' יכול לרפאותה מיד נמצא שאינו מתחייב בכל רפואתה בבת אחת אלא בכל יו' ויום הוא מתחייב בה דבר יום ביומו ורפואת אותו יום כבר נתן ורפואת מחר עדיין לא נתחייב בה נמצא שאינו פוטר עצמו מדבר שכבר נתחייב בו הא למה זה דומה למזונותי' וכו' שהוא יכול לפטור עצמו ממזונות דראויות למחר בגט שהוא נותן לה היו' כך הוא יכול להפטר מרפואתה עכ"ל. ולפי האי טעמא אפשר לומר דברפואה שיש לה קצבה אינו יכול לומר הרי גיטה וכתובתה ותרפא את עצמה כיון שאין שכר הרפואה דבר יום ביומו וכבר נתחייב ברפואתה בפעם אחת ואינו יכול להפטר מדבר שכבר נתחייב בו אבל נראה דזה אינו דלא תלי' מלתא בשכר הרפואה אלא ברפואה עצמה כמו בפדיון שאם הי' נותן דמי הפדיון מיד כשנשבית היתה נפדית מיד משא"כ גבי רפואה אף שיש קצבה לשכר הרפואה מ"מ הרפואה לא נעשית מיד אלא דבר יום ביומו א"כ גם הוא לא נתחייב אלא דבר יום ביומו (ועדיין הדבר דומה למזונות שהרי גם במזונות יש קצבה לכל שבוע ובבגדי' הקצבה לכל השנה כמבואר במשנה דהמשרה אשתו ע"י שליש ואפ"ה אם מגרשה פוטר עצמו מיד משום דהחיוב אינו בא אלא דבר יום ביומו ה"נ גבי רפואה אף שיש לה קצבה היינו לשכר הרופא מ"מ החיוב אינו בא אלא דבר יום ביומו לכך כשמגרשה תו לא מיחייב ולא הוי פוטר עצמו מדבר שכבר נתחייב בו שאין החיוב בא בבת אחת כיון שלא תוכל להרפא בפע' אחת וכמ"ש) ומ"ש הטור ואם ראה הבעל שחולי' ארוך כו' יתבאר לפנינו בס"ק שאח"ז

סעי' ג' (ד') אם ראה הבעל שהחולי ארוך ז"ל הב"ש כתב מהרש"ל אפי' חולי ארוך אפי' אינה מוטלת על ערש דוי אינו יכול לגרשה בע"כ מיהו יש לדייק ממתני' ומהפוסקי' דכתבו סתם דרשאי לומר הרי גיטך וכתובתך ורפאי את עצמך אפי' בזיווג ראשון דאסור לגרשה אפ"ה אם היא חולה יכול לגרשה לפי"ז ה"ה בזמן הזה דאיכא חדר"ג י"ל דיכול לגרשה עכ"ל. ובשטה מקובצת כתב וז"ל מיהו בחיי הבעל מפני שאינה ראוי' לו כשהיא חולה נתנו רשות בידו אם רצה לגרש ותרפא היא עצמה הרא"ה ז"ל עכ"ל ולכאורה נראה שבא ליישב הא דבנשבית אינו י"ל הרי גיטך וכתובתך וברפואה יכול לומר כן משום דכשהיא חולה אינה ראוי' לכך נתנו הרשות בידו משא"כ בנשבית דעדיין ראיו' היא לו אלא דא"כ באשת כהן דאינה ראוי' לו הי' לו לומר הרי גיטך כו' והי' נראה דכונתו לומר דאף בזיווג