אבני מילואים על השולחן ערוך - ב רי

לה ז' דינרין בשבת נפלה לה ירושה שפוחתין ממנה מכאן ולהבא ור' יוסי לא חדית בה אלא אפי' כלתה כתובתה מחשבין ופוחתין ואם תפול לה ירושה יגבה כל מה שפוחתין אבל משנפלה לה ירושה פוחתין ממנה אפי' לרבנן עכ"ל הנה מה שכתבו בשם הרשב"א דאפילו במורדת לגמרי לא הפסידה נ"מ שלה הרי בחידושיו כתב להיפך. (וכן כתב הר"ן בפי' ההלכות במשנה בסוגיין בשמו ומ"ש זהו דעת הרמב"ם הוא טעות הדפוס וצ"ל הרשב"א וכן מוכרח לכל מעיין שם והעיקר כדעת הפוסקים דבמאיס עלי לא הפסיד' כלום מנכסי מלוג ואפילו לא תפסה וכמ"ש הרשב"א שם מלתא בטעמא ז"ל ומיהו הכא דאמרה מאיס עלי לא הפסידה נ"מ דבשלמא במקום שמשהין ופוחתין כנגד מה שהיא מצערת אותו נותנין לו משלה דמי צערו ומחזי כשכר וכדאי' בגמ' אבל בזו שעוקרת לתנאי אישות לשעת' מה שהוא שלה לגמרי כגון נ"מ הקיימין אינה מפסדת כו' ומש"ה אסתפק להו בגמ' אפילו בנכסי צ"ב הקיימין דה"ל כזינתה שלא הפסידתן לפי שהיא עוקרת הנשואין ויוצאת לאלתר ומן הסוגי' שבירושלמי נמי משמע דאפילו באומרת בעינא לי' ומצערנא לי' ויוצאת בארבע שבתות של הכרזה אינה מפסדת נ"מ הקיימין ע"ש וכ"כ הר"ן וכ"כ הריב"ש סי' קס"ב:

מיהו נראה דגם מורדת לגמרי ויוצאות בארבע שבתות בעי' מיהא תפסה לנכסי צ"ב ואי לא תפסה לא מפקינין מיניה דלאו עדיפא מאומרת מאיס עלי דבעי' אשה תפיסה בנכסי צ"ב אע"ג דיוצאה לאלתר:

דהא היכא דמפסדה לכתובתה בבת אחת הוא דאסתפק להו בש"ס בנכסי צ"ב ודוק:

וזה נראה נמי בשטת הרמב"ם דמפרש הא דכלתו דר' זביד במורדת דבעינא לי' נסתפק בנכסי צ"ב והיינו לפי מאי דקי"ל כרבותינו דיוצאה בד' שבתות ומש"ה אסתפק בש"ס בנכסי צ"ב אבל לדינא דמתניתין דפוחתין כנגד מה שהיא מצערת אותו ודאי מפסדת נכסי צ"ב ולא מהני תפיסה דהא במתני' משמע דלא פליגי רבנן אלא בירושה שנפלו לה אח"כ אבל מה שיש לה כבר הפסידה לכ"ע ואפי' נ"מ קמשמע מדברי הירושלמי ואפילו לדברי הפוסקים שמפרשים פרא פורנין היינו נכסי צ"ב ולא נ"מ וכמ"ש בר"ן שם עכ"פ מוכח דנכסי צ"ב הפסידה בודאי אלא דהרמב"ם ז"ל פוסק כרבותינו דמפסדה לכתובתה בבת אחת לכך פסק במורדת דמהני תפיסה דידה לנכסי צ"ב משום דהיכא דעוקרת לאישות מספקא לן בש"ס לענין נכסי צ"ב וס"ל להרמב"ם דדוקא מורדת אבל אמרה מאיס עלי כיון דכופין אותו לגרש ודאי דלא הפסידה נכסי צ"ב אפילו לא תפסה ובשטה מקובצת במשנתנו דפוחתין שבעה דינרין כתב ז"ל ודעת גדולי המפרשים שמתחילין לקנוס ממה ששוה יותר שאם יש לה נכסי מלוג מגבין לו מהן שבעה דינרין ואם לאו פוחתין מנדוניא ואח"כ מעיקר כתובה ותוספות דבתחלה מנדוניא בעי' דליקנסה טפי כי היכי דתיהדר בה ויש חולקין בדבר ולא נפקא לן מידי דכרבותינו קי"ל עכ"ל והיינו דלרבותינו הפסידה בארבע שבתות בבת אחת. ולפי מ"ש נראה דעת גדולי המפרשי' יפה במשנתנו שמתחילין לקונסה בתחלה מנכסי מלוג דאם יפחתו תחלה מעיקר כתובה א"כ כשתכלה לה כתובתה הרי נעקר תנאי אישות לשעתה ותו לית לן למיקנסה בדידה מש"ה קנסינין לה מתחלה בנכסי מלוג ועדיין כתובה קיימת ואח"כ פוחתין נכסי צ"ב ועדיין תנאי אישות שביניהם קיים ולבסוף הוא דפוחתין כתובה ותוספת ואפי' לר"י דס"ל אפי' נפלה לה ירושה ממקום אחר כו' היינו נמי על זה הדרך ר"ל שפוחתין תחלה כל מה שיש לה ואח"כ פוחתין לשבוע ז' דינרין ועושין אותם לחוב עלי' עד שיפול לה ירושה ממקום אחר דאז חוזר וגובה אותה אבל אין מפסידין אותה בתחלה מעיקר הכתובה שאם היתה מפסדת כתובתה לא היינו יכולי' לפחות יותר כיון דנעקר תנאי אישות שביניהם וכמ"ש ודו"ק. (ט) דאפי' נ"מ אינה נוטלת אלא מה שתפסה עיין ב"ש שהקשה על הרמ"א שהביא כאן דעת הפוסקים לענין תפיס' נכסי צ"ב ונ"מ ולא הביא דעת הרא"ש והרמב"ן והרשב"א דמשהינין אגיטא י"ב חדש ובתוך י"ב חודש צריך ליתן לה הכתובה אם מגרשה והמחבר פוסק בפשיטות אם רוצה לגרש אין צריך ליתן כתובה עכ"ל. והנה לקמן גבי מורדת הביא רמ"א דתוך יב"ח יש לה כתובה כשמגרשה ויכולה לחזור בה ולענ"ד דבמאיס עלי בכיון לא הביא רמ"א דין זה והוא דבמאיס עלי אם נתנה אמתלא לדברי' לא משהינן לה אגיטא כלל וכמ"ש הרא"ש בסוגין דלפי שתולות עצמן בעכו"ם אין משהין את גיטין ע"ש וכאן אף ע"ג דמיירי באינה נותנת אמתלא ולא מהימנא למימר דמאיס עלי' ומש"ה אית לה דינא דגמרא ולא דינא דמתיבתא ובעי' תפיסה לנכסי צ"ב וכמ"ש הרמ"א דכל זה באינה נותנת אמתלא לדברי' וכמ"ש סעי' ג' מ"מ לענין כתובה אם רוצה לגרשה תוך י"ב חדש אין לה כתובה שהרי הודאת בע"ד כמאה עדים ולדברי' שאומרת שמאיס עלי' הרי אין לה כתובה אפי' תוך י"ב חדש כשרוצה לגרשה כדינא דמתיבתא דלחובתה מקבלין דברי' שאומרת מאיס עלי וכל שמאים עלי' כבר תיקנו במתיבתא שלא להשהותה יב"ח רק להוציאה מיד בלא כתובה ולכך לא הביא מהרמ"א כאן דעת הרמב"ן והרשב"א דתוך יב"ח אית לה כתובה דהא יש כאן הודאתה שאומרת בעצמה מאיס עלי ולדברי' אין לה כתובה אפי' תוך יב"ח דשייך בי' דינא דמתיבתא שלא להשהותה אלא מחמת שלא נתנה אמתלא אין אנו מאמינ' לחובת הבעל לכופו שיוציאה אבל אם נתן לה מעצמו גט מקבלין דברי' לחובתה:

אמנם אם יש לה נכסי צ"ב ולא תפסה ואומרת מאיס עלי בלא אמתלא והוא מגרשה תוך י"ב חדש אית לה נכסי צ"ב ממ"נ דאי מהימנא לי' בטענת מאיס עלי א"כ אית לה נכסי צ"ב דידה כדינא דמתיבתא ואי לא מהימנא לי' בטענת מאיס עלי כיון שאין לה אמתלא ודינה כמורדת והי' לו להשהות גיטה י"ב חדש וכיון שגירשה תוך י"ב חדש יש לה נכסי צ"ב ואפי' כתובה הוי בעי למיתב לה וכמ"ש רמ"א לקמן במורדת אלא לענין כתובה מאמינה על מאיס עלי כדי להפסידה אבל נכסי צ"ב חוזר להחזיר לה ממ"נ:

והרמ"א שלא הביא דין זה הוא לפי שבש"ע לא כתב מנכסי צ"ב ולא מיירי אלא מכתובה לכך לא כתב עליו הרמ"א דבכתובה מפסדת אפי' כשמגרשה תוך יב"ח דלחובתה מקבלין דברי' דמאיס עלה וכבר פסקו במתיבתא שלא להשהות גיטה ולהפסידה כתובתה מיהו אי אית לה נכסי צ"ב הדין כמ"ש ודוק. (י) וחייב בפדיונה וקבורתה. כתב ב"ש ז"ל אחר י"ב חדש פטור מקבור' משו' דקבור' תקנו חז"ל תחת צ"ב ולא תחת נ"מ וכאן ספק הוא אם זכתה נצ"ב די"ל דאין לה נצ"ב מש"ה פטור מקבורה מיהו נראה אם כבר זכתה בנצ"ב ע"י תפיסה אז אחר מותה הוא יורש אותה וחייב בקבורה ולא כמשמעות ב"ח עכ"ל. ולי נראה כיון דאם חזר הבעל ותפס לא מפקינין מיני' דבספיקא דדינא מהני תפיסה בתר תפיסה וכיון שהוא יורש ודאי בנכסי צ"ב וצריכין היורשין להחזיר לו הנכסים עכ"פ בתורת ירושה וכיון שבאו לידו בתורת ירושה ה"ל מוחזק תו לא מיחייב בקבורה דאימר כבר הפסידה נצ"ב והרי הם שלו מכבר ועיין כיוצא בזה בספרי קצה"ח סי' ס"ט סק"א וסי' ק"ד סקי"ב. אלא דבעיקר הדין לבי מהסס דאפי' אחר יב"ח דמפסידה לגמרי נצ"ב מ"מ נראה לענ"ד דחייב בקבורה אע"ג דלית לה נכסי צ"ב תקנו בכל הנשים שיהי' הוא חייב בקבורתה משום ירושה של אותה שיש לה נכסי צ"ב ואם מעולם לא הי' לה נצ"ב אפ"ה חייב בקבורתה וכן אם נתנה כל נצ"ב לבעלה באופן המועיל דאז אינו יורש נצ"ב כיון שכבר זכה בהן בתורת מתנה ואפ"ה איהו חייב בקבורתה משום דלא פלוג חכמים בתקנתן וכמו שתקנו פדיון לכל הנשים אף שאין לה נ"מ א"כ זו שמפסדת נצ"ב לגבי בעלה ה"ל כמאן דלית לה נצ"ב וכיון דלא פלוג חכמים ותקנו בכל הנשים גם לזו חייב בקבורה וצ"ע:

(יא) נותן לה צ"ב שלה וכתובה אבל לא מה שכתב לה וכתב ב"ש ז"ל אבל לא מ"ש לה עיין בטור סי' פ"ה לא משמע כן אלא דוקא כשאין לה כתובה אז אין לה מתנות עכ"ל ובבאר היטב כתב וז"ל ולא ידעתי הא לפנינו כתוב וכל מה שכתב לה וכ"כ הב"י ע"ש עכ"ל ומדברי הב"י נראה כן שכתב ז"ל וכתב הרה"מ שהרבה מן המפרשים כו' ובתוך י"ב חדש אם חזרה בה מוטב ולא הפסידה כלום ואם לאחר י"ב חדש הפסידה כל עיקר כתובה ותוס' וכל מה שנתן לה הבעל ונדונ' אלא שאם היה שם בלאו' הקיימין ותפסה אותן אין מוציאין מידה כך העלה הדינין האלו הרשב"א ז"ל וכן דעת מפרשי' ומשמע דתוך יב"ח לא הפסידה מה שנתן לה במתנה עכ"ל אמנם נראה דהרשב"א לשיטתו בחדושיו בסוגיין וז"ל וכתב עוד הר"י הלוי ז"ל דהיכא דיהיב לה מתנה בין קרקע ידוע בין ששעבד לה לתת מעות או מדעם אפי' כתב לה בתר נשואין מתנה גמורה לחוד ואצ"ל כתובה אי מרדה הפסידה הכל דאקנה לה אדעתא למיקם קמי' וכדאמרי' אלמנה שמין מה שעלי' והיינו לאחר נשואין ואפ"ה שמין וכן נראה מדברי רבינו הגדול ז"ל שכתב אבל מה דכתב לה מדילי' בין תוס' בין מתנה לא יהיב לה מידי כו' וקשי' לי הא דאמרי' לעיל תוספת כתובה ככתובה דמי' נ"מ למורדת והא אפילו מתנה לחודה ובתר נשואין אמרת מפסדת ואפילו באומרת מאיס עלי והא דדייקי לה מהאי דאמרי' אקני לה אדעתי' למיקם קמי' הני מילי בהנאת סתם