אבני מילואים על השולחן ערוך - ב רז

המדיר את אשתו מליהנות לו עד שלשים יום יעמיד פרנס יתר על כן יוציא ויתן כתובה ולא תני דינא דמורד שיוסיף על כתובתה מוכרח לומר דאיירי בנדר מחמת עצמו של דבר הנדור ולא מהני ביה חרטה דהשתא דאי ס"ד דמיירי באומר הנאת תשמישך עלי אם אזונך א"כ סגי ליה בחרטה דהשתא דהא לא הוי נדר מחמת עצמו של דבר הנדור ויכול בכל עת לחזור בו הוי ליה למתני דיוסיף על כתובתה כדין מורד כיון דבכל שעה ושעה מורד הוא משא"כ בתולה קישוט או מרחץ בתשמיש לית ליה דין מורד כיון דמניעת הנאת קישוט או מרחץ אין לו דין מורד אבל במדירה מתשמיש אם אזונך ה"ל דין מורד כיון דמונע אותה מתשמיש או ממזונות אית ליה דין מורד ודוק היטב בזה (כונת מארן ז"ל בזה כי היכי דלא תקשי לדבריו דתולה נדרו בדבר אחר א"צ פתח לחרטתו ויש לו דין מורד א"כ בתולה קישוט או מרחץ בתשמיש נמי נימא דיש לו דין מורד ואמאי קתני יוציא ויתן כתובה לזה מחלק בתולה מזונות בתשמיש דתרווייהו אית להו דין מורד משא"כ בתולה קישוט או מרחץ דלית בהו דין מודר ובזה מתורץ דינא דש"ע מיהו אכתי איכא למידק בהא דפריך בש"ס ותתקשט ותיאסר לב"ש ב' שבתות כו' וא"כ ע"כ ס"ל לש"ס דחכם יכול להתיר אחר קיום הבעל וכמ"ש מרן סק"ב ע"ש והכא שאמרה הנאת תשמישך עלי אם אתקשט לא הוי נדר מחמת עצמו של דבר הנדור וא"צ פתח אלא חרטה דהשתא א"כ אחר שתתקשט תלך אצל חכם ויתיר לה מיד ואם לא תלך יהיה לה דין מורד' ואין כאן מקום שתמתין ואח"כ יוציא ויתן כתובה כיון שבידה הוא להתיר לעצמה תיכף. גם גוף החילוק לא זכיתי להבין דתולה מזונות בתשמיש הוא רוצה עתה לזונה וכמ"ש בש"מ אלא שאינו יכול מפני נדרו והנה קודם שנהנית מנכסיו אינו יכול להתיר נדרו שהרי עדיין לא חל וא"כ לא נקרא מורד וע"כ צריכין אנו לומר שאנו אומרין להם שתזון מנכסיו ויהיה נדר התשמיש קל עליו ויכיל להתיר עצמו בחרטה דהשתא ואם לא יתיר יהי' לו דין מורד מתשמיש לפ"ז ה"ה בתולה קישוט מתשמיש דפסק כאן בש"ע שתתקשט ותיאסר שבת אחת הא אחר שנתקשטה וחל עליו נדר תשמיש יכול להתיר בחרטה דהשתא וכל זמן שאינו מתיר יש לו דין מורד מתשמיש. וכן קשה בש"ם דפריך תנן המדיר את אשתו שלא תטעום כו' בשלמא לרב כאן בסתם כו' וכתבו תוס' דס"ד בתלה בתשמיש א"כ קשה אמאי יוציא תטעום ויחול הנדר ויתיר לעצמו בחרטה דהשתא ואם לא ירצה יוסיף על כתובתה כשאר מורד מתשמיש ונלענ"ד ליישב דברי מארן ז"ל בדרך אחר דהמעיין בתשו' הרשב"א יראה שכתב שם ז"ל ועוד שקרוב אני לומר כו' אבל כל דבר שאסר ע"ע שלא מחמת עצמו של דבר הנדור אלא קנס בעלמא קיל משאר נדרים כו' וכן בסוף דבריו כתב ז"ל אלא שמכלל נדרים אלו נ"ל שבכל נדרים שאינן מחמת עצמן אלא מחמת קנס אינם נדרים חזקי' ואפילו בחרטה דהשתא סגי להו כו' ע"ש ושים עיניך וראה שם תמצא שכל ראיותיו מנדר משה במדין ומצדקיהו שנדר לנבוכדנצר ומנדר אלמנה דכל הני לא הוו להו חרטה דמעיקרא דודאי לא נתחרט משה על שנשא צפורה וגם צדקיהו לא נתחרט מעיקרו שהרי נבוכדנצר היה חותך ראשו וכן אלמנה לא היו מגבין אותה כתובתה אם לא היתה נודרת מכל הלין מוכח דבנדרים כאילו שאינו אלא קנס ע"ע א"צ חרטה דמעיקרא והנה כל זה שייך כשתולה בדבר שבידו כגון הא דתשו' הרשב"א שם שאמר אם אעבור עבירה פלונית אהיה אסור בבשר ויין דומה למשה וצדקיהו שאסרו ע"ע אם יעשו דבר פ' וכן באלמנה אוסרת ע"ע פירות אם היא גובה עתה שלא כדין בכל הני שייך למימר שקונס עצמו ואין הנדר חזק וסגי בחרטה דהשתא משא"כ אם אומר קונם עלי דבר זה אם יעשה פלוני כך וכך לא שייך למימר שאינו אלא קנס על עצמו שהרי הוא לא קבל ע"ע שום דבר ומה לו לקנוס את עצמו בעד מה שיעשה חבירו בהא מודה הרשב"א דהוי נדר חזק וצריך פתח לפ"ז שפיר פסק כאן בש"ע במדיר ותלה קישוט בתשמיש דתתקשט ותיאסר שבת אחת וכן למאי דס"ד בש"ס בהא דמדיר שלא תטעום דאיירי בתולה בתשמיש לא ק"מ דכיון שתלה בדבר שאינו בידו שהרי אמר אם תתקשט או תטעום היא לא שייך למימר שקנס א"ע אלא אמרינן נדר חזק הוא ובעי פתח וחרטה דמעיקרא אבל במדיר את אשתו ממזונות שהקשו בתוס' דלוקי בתלאו בתשמיש הרי תלה נדרו בדבר שבידו שאמר הנאת תשמיש עלי אם אזונך שפיר כתב מארן ז"ל דלא הוי אלא קנס שהוא קבל ע"ע שלא לזונה ואם יזון אותה קונם א"ע באיסור תשמיש וא"כ אין צריך פתח ולא שייך דינא דעד ל' יום יעמיד פרנס יתר ע"כ יוציא דאין אנו צריכין לכל זה רק יזון אותה מיד ויתיר נדרו מיד בחרטה דהשתא ואם לא ירצה יהיה לו דין מורד וכנ"ל:

איברא במאי דפריך בש"ס ותתקשט ותיאסר אי לב"ש כו' ליכא לתרוצי הכי דהתם מיירי בשנדרה היא ואמרה הנאת תשמישך עלי אם אתקשט ותלתה בדבר שבידה ובהא סגי לה בחרטה דהשתא והדר' קושי' לדוכתה אמאי תמתין אפי' שבת אחת תתיר לעצמה בחרטה דהשתא. ונלענ"ד ליישב לפמ"ש מורי ז"ל בשם מהרי"ק והסכים עמו לחלק דלאחר קיום הבעל אין החכם יכול להתיר נדרי אשה אבל אחר שתיקתו יכול להתיר ולכך כשנשאל הבעל על הקמתו יכול החכם להתיר וא"כ ניחא שפיר דלא תוכל להתיר לעצמה בחרטה דהשתא כיון שהקים לה בעלה אין החכם יכול להתיר וע"כ צריכה להמתין עד שיתיר הוא הקמתו והוא ודאי צריך פתח לכך תמתין שבת אחת שמא ימצא הוא פתח להקמתו ואז תתיר היא לעצמה בחרטה דהשתא שלא יהיה כאן רק שתיקת הבעל ובכי הא מיפר חכם ופתח אין צריך שאצלה לא היה נדר חזק רק קנס וכו' ובזה אתי שפיר מה שהקשו תוס' על רש"י ז"ל שפי' דהיכא דנדרה לא שייך שתמתין כיון דניחא לה למשקל ומיפק לא תבקש פתח לנדרה והק' עליו דא"כ מאי פריך ותתקשט ותיאסר ועיין לעיל בדברי מארן סק"ב ולפמ"ש לק"מ דהתם מיירי שלא תלתה בשום דבר והוי נדר חזק וצריכא היא ג"כ פתח ושפיר כתב רש"י שהיא לא תמצא פתח משא"כ בקישוט מיירי שתלתה בתשמיש והוי נדר קנס א"צ פתח לנדר רק תמתין לו שימצא הוא פתח להקמתו ולכך צריכה להמתין וזה נכון ודוק היטב) סי' ע"ז סעי' א' (א) המורד על אשתו הרמב"ם ז"ל פסק דמורד ממלאכה היינו ממזונות אין מוסיפין על כתובתה כמו שהיא לא הוי מורדת ממלאכה ודעת הרא"ש דהיא לא הוי מורדת ממלאכה משום דיכולה לומר איני ניזונת וא"ע אבל בעל ה"ל מורד ממזונות כיון שאינו יכול לומר צאי מעשי ידיך במזונותיך ע"ש וכתב הב"ח דהרא"ש ה"ל יחיד בדין זה נגד שאר הפוסקים והנה שטת הפוסקים היא דדוקא ממלאכת צמר יכולה להפקיע עצמה ע"י טענת איני ניזונת וא"ע אבל בשאר מלאכות כגון טוחנת ואופה ומבשלת ואינך אינה יכולה להפקיע עצמה בשום ענין וכן דעת הרשב"א והר"ן וא"כ כיון דאיהי לא הוי' מורדת אפילו בשאר מלאכות שאינה יכולה להפקיע עצמה מהן בטענת א"נ וא"ע ה"ה דבעל לא הוי מורד ממזונות אף שאינו יכול להפקיע את עצמו שאין עיקר דין מורד ומורדת אלא בתשמיש:

ובספר שער המלך פי"ב מהל' נדרים הקשה על רבינו ירוחם שכתב בנתיב ס"ג ח"ה כדעת הר"ן והריטב"א דבשאר מלאכות אינה יכולה לומר איני ניזונת ואיני עושה הפך דעת רבו הרא"ש ז"ל ובנתיב כ"ז ק"ח פסק דלא הוי מורדת אלא מתשמיש אבל לא ממלאכה ובאומר איני זן ואיני מפרנס נקרא מורד ומוסיפין על כתובתה והוא דבר תמוה דהרא"ש לא כתב כן אלא משום דס"ל דאפילו בשאר מלאכות אינה חייבת כשאומרת א"נ וא"ע אבל לדעת הסוברי' דחייבת ע"כ טעמא דרב הונא משים דלא הוי דין מורדת אלא מתשמיש שהוא עיקר אישות ומינה דבאומר איני זן אין לו דין מורד וע"ש שהניח בצ"ע:

אמנם הרשב"א ז"ל בחידושיו כתב וז"ל מורדת מחמת מלאכה פי' שאומרת איני מכבסת ואיני מבשלת כו' אבל איני עושה בצמר אין זה מרד כלל שיכול הוא לזונה והיא יכולה לומר א"נ וא"ע ותמה אני היכי קי"ל דלא הוי מורדת מ"ש מיני' דידי' באומר איני זן ואיני מפרנס יוציא ויתן כתובה ובכמה מורדת פחות מזה אמרו וי"ל מפני שמרדו של איש קשה משל אשה לפי שיש סיפוק בידו לעשות וכדאמרי' עד שכופין אותו להוציא יכפוהו לזון ומפרקינין אין אדם דר עם נחש בכפיפה כלומר אי אכשר לה להתענות עד שתבא לב"ד ויהיו חיי' תלואים לה מנגד אבל כאן אפשר לכופה בשוטי' לעשות מלאכה ואם נתבטלה עד שיכופה לא הפסיד כל כך וגם אפשר לו למנוע ממנה תשמיש ומזונות עד שתחזור בה עכ"ל. ומשמע מדברי הרשב"א דבאומר איני זן דיינין ליה כדין מורד ממש ומוסיפין על כתובתה כמו במורד מתשמיש מדכתב מ"ש מיני' דידי' ובכמה מורדת פחותה מזה אמרו משמע דבמורד ממזונות כדין מורד מתשמיש דיינינן ליה ומשום דגבי דידה אע"ג דאינה יכולה להפקיע עצמה ממנו משאר מלאכות מ"מ ל"ל פסידא כולי האי ומורד דידיה חמירא טפי וכמ"ש הרשב"א וא"כ זכינו שהרא"ש ז"ל אינו יחיד בדין דמורד ממזונות כיון שמצאנו לו חבר טוב הוא הרשב"א ז"ל דס"ל ג"כ דאיהו אית ליה דין מורד גמו' ומעתה סרה גם תלונת הרב שער המלך מרי"ו שהרי דעתו