אבני מילואים על השולחן ערוך - ב רה

סני לה כדלקמן וה"ה דהוי לי' למבעי הכי אלא מדאשכח פירכא מדתנן האשה שנדרה בנזיר וסבר למדחי האי פירוקא לא בעי למשאל טעמא עכ"ל וע"ש ואכתי לא אתברר לן כיון דקושיות הש"ס הוא לשמואל אמאי יוציא לאלתר ימתין שבת א' לב"ה ומשני דאיירי בנדרה היא ואי ס"ד דבנדרה היא נמי שייך המתנה א"כ למה לי' לש"ס לאקשויי קושי' אחריתי כיון שעדיין קושי' ראשונה במקומה עומדת דבנדרה היא גופה עדיין תקשי ימתין:

ולענ"ד נראה לפ"מ שכתבו תוס' שם ע"ב בהא דמסיק הש"ס מסני סני לה והקשו אכתי תמתין שמא ימצא פת' להקמתו ותירצו דאין נשאלין על ההיקם אלא ביום שמעו ואפי' אם ת"ל דנשאלין גם אחר יום שמעו כיון דמסני סני לה תו אינה צריכה להמתין דסברה שלא ימצא פתח לנדרו ע"ש והנה דעת הר"ן בסוגיין דאין נשאלין על ההיקם אלא ביום שמעו ע"ש ודעת הטור ביו"ד סי' רל"ד דנשאלין על ההיקם אפי' אחר יום שמעו וע"ש שכתב ולא אמרינין דהוי כשתיקה כיון שאינו יכול להפר הוי כמי שאינו יודע שבידו להפר דאין שתיקתו כלום ומפר אפי' אחר כמה ימים ומ"מ צריך להפר ביום שאלה שהוא לו כיום שמועה וע"ש. ובנדרי' דף פ"ו תנן יודע אני שיש מפירין אבל איני יודע שזה נדר ר' מאיר אומר לא יפר וחכמי' אומרי' יפר וקי"ל כחכמי' כמ"ש בטוש"ע יו"ד סי' רל"ד סעי' כ"א ומש"ה מהני הפרה אחר שנשאל על ההיקם ולא חשיב כשתיקה ביום שמעו כיון שלא הי' יודע שנדר זה יכול להפר דעדיין לא הי' לו שאלה על ההיקם וא"כ לר' מאי' דס"ל ביודע אני שיש מפירין ואיני יודע שזה נדר שאוכל להפר אינו יכול להפר אח"כ כיון דס"ל לר' מאיר מקצת ידיעה ככל ידיעה כדאי' שם בנדרי' וכיון דאחר שנשאל על ההיקם ונעקר ההיק' מעיקרא הי' מהני הפרה וכמש' בש"ע סי' רל"ד סעי' כ"ב נשאל על ההיקם הפרתו שהפר הפרה ואין צריך לחזור ולהפר וא"כ כיון דהוי מהני לי' הפרה למפרע אלא שלא נודע לו עדיין מהשאלה א"כ ה"ל יודע אני שיש מפירין אבל אינו יודע שנדר זה יש לו הפרה דלר' מאיר אינו יכול תו להפר ולכך ס"ל לר' מאיר דאין נשאלין על ההיקם אלא ביום שמעו וכמ"ש ומש"ה בתחלת הסוגי' דמוקי מתני' כר' מאיר לא הוי מצי לאקשויי דימתין כיון דהיא לא תבקש פתח לנדרה כמ"ש רש"י ז"ל וכ"ת ימתין שמא ימצא פתח להקמתו הא לא מהני לר' מאיר שאלה על ההיקם אלא ביום שמעו לפמ"ש אבל בתר דמסיק בש"ם דמתני' דלא כר' מאיר שפיר פריך ותתקשט ותיאסר ותמתין שמא ימצא פתח להקמתו משום דלדידן דקי"ל מקצת ידיעה לאו ככל ידיעה שפיר מהני שאלה אפי' אחר כמה ימים ויכול להפר ביום שאלה ומשני משום דמסני סני לה וא"כ אינה צריכה להמתין כלל דסברה שלא ימצא פתח לנדרו וכמ"ש בתירוץ שני ודו"ק:

(ואין להקשות אכתי היכי הוי ניחא לר' מאיר נהי דס"ל דאין נשאלין על ההיקם אחר יום שמעו היינו כשלא הפר ביום שמעו אחר שהקים אבל אם הפר אחר הקמתו מיד מהני שאלה אפי' אחר כמה ימים כיון דמקצת ידיעה ככל ידיעה תהיה הפרה למפרע א"כ אכתי אמאי יוציא מיד יפר מיד וימתין ז' ימים שמא ימצא פתח להקמתו ותועיל הפרתו למפרע דיש לומר שבאו לפנינו ביום שני להקמתו דאי אפשר בתקנ' זו ואין לומר מדקתני ר' יהודא אומר בישראל יום אחד יקיים מכלל דר"מ ביום א' נמי קאמר יוציא והדרא קושיא לדוכתה יפר וימתין ז"א דיום א' לר"י היינו חוץ מיום שהקים רק יום שלאחריו ודע שמ"ש מארן ז"ל כאן דלר"מ מהני הפרה למפרע כשנשאל אח"כ על ההיקם ומביא ראיה מש"ע יו"ד סי' רל"ד סכ"ב אין כונתו לומר דפסק בש"ע כר"מ דאנן קי"ל כר' יהודא ובש"ע שם לא איירי במקצת ידיעה אלא התם קאי במי שהקים וכסבור שאין זה לשון הקמה ופסק דהוי כל ידיעה וע"ש בט"ז ס"ק כ"ה ולהכי מהני' התם הפרה קודם שנשאל על ההיקם והוא שהפר ביום שמעו ואם לא הפר ביום שמעו אף שנשאל אח"כ על הקמתו תו לא מהני לי' הפרתו אחר השאלה שהרי עדיין נשארה שתיקתו ביום שמעו וליכא למימר דשתיקתו היה מפני שלא היה יודע שיש בידו להפר כמ"ש שם סעי' מ"א דהא אמרי' דה"ל כל ידיעה שהרי היה סבור שאין הקמתו כלום וא"כ אמאי לא הפר בו ביום לכך מהני שתיקתו ולא מצי תו מפר לה אחר שנשאל ומזה נלמד לר' מאיר במקצת ידיע' דהיינו שהקים לה וידע שהקמתו הקמה שלא היה עדיין נשאל עלי' יכול להפר בו ביום ולכשישאל תחול הפרתו למפרע ואם לא הפר בו ביום לא יפר אח"כ דכבר אהני לי' שתיקתו בשעה שהיה יכול להפר ומורי ז"ל הביא הא דש"ע סעי' כ"ב להוכיח כי היכי דלדידן בכל ידיעה מהני הפרה בו ביום למפרע כשישאל אח"כ היה לר"מ במקצת ידיעה אבל לדידן במקצת ידיעה כי הכא שהקים וידע שהקמתו הקמה אזי דינו להפך שקודם שאלה אינו יכול להפר דמקצת ידיעה לאו ככל ידיעה ואחר השאלה מהני מה"ט הפרה אפילו אחר כמה ימים הארכתי לבאר זה אף כי פשוט הוא יען קצרו דברי מארן ז"ל בזה גם האחרונים שם בש"ע לא בארו דבר זה היטב שם בש"ע כי לבם רחב לא כן אנחנו קצרי השכל ואמנם עוד יש להתעורר בישובו של מארן ז"ל דלשיטתו לא הוי שייך האי שינוי' אלא אליבא דר"מ דס"ל מקצת ידיעה ככל ידיעה וא"כ היכי מסיק בסוגיין דר' יהודא אית לי' נמי הוא נותן אצבע כו' ומתני' ר' יהודא היא וא"כ הדרא קושיא לדוכתה ימתין ז' ימים דהא ר' יהודא אית ליה התם בנדרים מקצת ידיעה לאו ככל ידיעה ואם כן יכול להפר אחר השאלה אפילו לאחר כמה ימי' וצ"ע):

ובעיקר קושיא דקשי' להו לרש"י ותוס' במה דמשני בנדרה היא וקיים לה הוא אמאי אין צריך להמתין נראה לענ"ד לפמ"ש במרדכי פ' השולח והגהת מרדכי בשם ר' יונתן בפרק בתרא דשבת דאין החכם יכול להתיר לאשה אחר שקיים לה הבעל וע"ש וכ"כ מהרי"ו סי' ט"ו וכ"כ רמ"א ביו"ד סי' רל"ד סעי' כ"ג ע"ש:

ולדבריהם תקשי מאי פריך בש"ס ותתקשט ותיאסר כיון דטעמא דשמואל אינו אלא שמא ימצא פתח לנדרו ובזה אין מקום להתרה דהא החכם אינו יכול להתיר אחר שקיים לה הבעל ולשטת התוס' והר"ן אינו מועיל שאלה בהיקם אחר יום שמעו:

אמנם בתשוב' מהר"ם מינ"ץ סי' י"ח כתב הא דחכם אינו יכול להתיר אחר הקמתו של בעל היינו דווקא בנדרים שיש בהן עינוי נפש אבל בנדרים שבינו לבינה מהני התרת חכם אחר הקמה של בעל וע"ש שכתב וז"ל אכן כי דייקת שפיר לא תמצא שום דיעה שיוכל החכם להתיר לאשה נדרה כי אם דוקא בעלה מפר לה אחר התרת קיומו אך איתא בסמ"ג במצות לא תשקרו ז"ל והבעל נעשה שליח לחרטת אשתו פי' אם נדרה נדר שאין הבעל יכול להפר כגון שאין בהם עינוי נפש אי נמי מדברי' שיש בהם עינוי נפש ואתרמי שלא הפר לה ביום שמעו ואשתו מתחרטה בנדרה הבעל נעשה לה שליח לב"ד ע"כ:

א"כ ש"מ והאי א"נ שהחכם יכול להתיר לאשה אחר הקמת הבעל כו' אכן יש ליישב כדי לקרב הדיעות כו' ואמינא הא דקאמר מדברים שיש בהם עינוי נפש דהוא פי' דברים שבינו לבינה והוא העברת שער או תשמיש דהוא קצת עינוי נפש ואתרמו שלא הפר ביום שמעו חלקו ולכן אם מתחרטת האשה אז יכול לילך לחכם להתיר כל הנדר במיגו דמיפר חלק אחרי' דלא היה כח לבעל לעולם להפר לכך מפר נמי חלק הבעל עכ"ל וע"ש שהאריך בזה ונראה דאפילו היה הנדר רק על הבעל ולא לאחרי' מ"מ כיון דאין כח הבעל בדברים שבינו לבינה אלא על חלקו ושיירה התורה לחכם להפר לאחרי' א"כ בזו שנדרה רק לבעל לא גרע כח החכם ויכול נמי להתיר נדרה גם אחר הקמת הבעל כיון שאם היה הנדר גם על אחרים היה כח ביד החכם להתיר נמצא דעדיין יד החכם בדברים שבינו לבינה לכך בזה נמי מתיר אבל בדברים שיש בהם עינוי נפש הכל לבעל ואין לחכם יד בהם אינו יכול להתיר אחר הקמת הבעל:

לפ"ז ניחא דפריך שפיר ותתקשט ותיאסר כיון דמוקי לה בתולה בתשמיש שהוא מדברי' שבינו לבינה וא"כ ימתין שמא תמצא פתח לנדרה אבל בנדרה שלא תטעום וקיים לה שהוא נדר של עינוי נפש ואין יד החכם כלל בנדרים אלו למה לה להמתין וגם הבעל אינו יכול שוב להפר שאין נשאלין על ההיקם אלא ביום שמעו כמ"ש תוס' והר"ן וכנ"ל:

ולענין דינא נלענ"ד דאפי' לדעת הפוסקים דאין החכם מתיר אחר הקמת הבעל מ"מ אחר שנשאל על הקמתו יכול החכם להתיר ואע"ג דס"ל לתוס' והר"ן דלא מהני שאלה להיקם אלא ביום שמעו היינו שלא יוכל הבעל להפר אחר השאלה אחר יום שמעו דנהי דהקמה אזלה לה מחמת השאלה נשארה עדיין השתיקה ביום שמעו ושוב לא מצי מפר לה אבל החכם יכול להתיר אחר שנשאל הבעל על ההיקם כיון דקי"ל דדוקא אחר הקמה לא מהני התרת החכם אבל אחר שתיקת הבעל מהני שפיר התרת החכם כמ"ש מהר"ן בתשו' וכן פסק רמ"א סי' רל"ד סק"ג בהגה"ה ע"ש א"כ אחר שנשאל על ההיקם ולא נשתיירה אלא שתיקה לחודה מהני לי' התרת החכם ועיין שם ברמ"א שכתב ז"ל ואם אינו ביום שמעו יתיר ג"כ חכם או ג' הדיוטות וכתב הרב ש"ך שם ז"ל מיהו אף אחר יום שמעו ישאל הבעל תחלה ויתיר לה ג"כ די"ל דהבעל יכול לישאל על ההיקם אף אחר יום