אבני מילואים על השולחן ערוך - ב רד

ולהשיאו אשה כדי שיחול הנדר ע"ש ודו"ק לכך שפיר חל הנדר שבידו הי' שלא לישא ולא היה נאסר שלא אסר למפרע ולא שייך בתנאי ולא מזדהר משא"כ בהך דר"ת שאוסר עצמו מעכשיו כשיעשה דבר פ' דעל כל פנים יהיה נאסר מיד משום דבתנאי לא מזדהר א"כ ודאי לשוא נתכוין וכל זה שייך דוקא כשתלה לתנאים בקום ועשה ולא יוכל התנאי להתבטל אלא במה שלא יעשה ובזה לא ימלט מליאסר מיד על איזה זמן אם קבע זמן לתנאי' או לעולם אי לא קבע זמן אבל אם תלה לתנאי' בשלא יעשה כגון שאמר קונם פירות עולם עלי אם לא אעשה דבר פ' מודה ר"ת דחייל נדרי' שהרי יכול לעשות מיד ויתבטל התנאי תיכף ולא יחול האיסור כלל מש"ה חל הנדר אם לא יעשה לפ"ז גם מההיא דפ' השולח לק"מ דהתם קאמר קונם פירות עולם עלי אם איני מגרשך דתלי' לתנאי' בשלא יעש' והרי בידו לגרשה מיד ולא יאסר כלל כיון דבידו שלא ליאסר כלל לא הוי נדר שוא כמ"ש התו' בכתובות והרא"ש בנדרים כמ"ש משא"כ הך דר"ת דתלי' לתנאי' בקום ועשה אינו בידו שלא ליאסר ואף שאינו עושה מ"מ אסור הוא שמא יעשה דבתנאין לא מזדהר וכנ"ז וכיון דאינו נמלט מליאסר בדבר שא"א לקיימו ה"ל נדר שוא והבאי כן נלענ"ד לישב דברי רבותינו ועדיין לא זכיתי לראות מי שעמד בזה

) סי' ע"ג סעי' א (א) מטה מוצעת כתב ב"ש ז"ל מטה מוצעת אע"ג דלענין סדור בע"ח אין נותנין לה מטה מ"מ כאן נותנין לה משום דאשה ניתן לו לחיים ולא לצער עכ"ל ולא ידענא מאי קשי' ליה על מטה מוצעת דהא גם מזונות וכסות אין לה בסדור בע"ח וכמבואר בח"מ סי' צ"ז סעי' כ"ג ע"ש שאין נותנין כלום באלו לאשתו ובגמ' יליף לה מדכתיב ואם מך הוא מערכך ע"פ אשר תשיג יד הנודר ומזה ילפינן סידור בע"ח ומדכתיב הוא דרשינן החייהו מערכך לו ולא לאשתו ובניו ע"ש

סי' ע"ד סעי' א' (א) הדירה שלא תתקשט ותלאו בתשמי' פ' המדיר דף ע"א אמר רב לא שנו אלא במפרש אבל בסתם יוציא לאלתר ויתן כתובה ושמואל אמר אפי' בסתם לא יוציא שמא ימצא פתח לנדרו כו' תנן המדיר את אשתו שלא תטעום אחד מכל הפירות יוציא ויתן כתובה בשלמא לרב כאן בסתם כאן במפרש אלא לשמואל קשי' ומפרש הר"ן הא דהדירה שלא תטעום היינו שתלאו בהנאת מזונות ומיירי שאמר לה צאי מעשי ידיך במזונותיך ורגילה בבית אבי' בדברי' קטני' ולא ספקה לדברי' קטני' וכדמוקי לה לעיל ע"ש וכן מפרש בירושלמי בתולה בהנאת מזונות ע"ש אמנם בתו' כתבו וז"ל בשלמא לרב כו' וסלקא דעתין בתלה בתשמיש דאמר יאסר הנאת תשמישך עלי אם תטעום מאותו מין עכ"ל והנה הא דנדו תוס' מלאוקמי בתלאו במזונות כמ"ש בירושלמי ובר"ן והכי מסתב' טפי דהוי דומי' דרישא דמדירה ממזונות נלענ"ד לפמ"ש סי' ע' ס"ק א' בשם שטה מקובצת במספקת לדברי' גדולי' ולא לדברי' קטני' ומגלגלה בהדי' דלאו משום מחילה אתינן עלה דלא מחלה כלל אלא כיון שהיתה אתו בשלום ולא היתה עומדת לתבען חל הנדר ע"ש וא"כ כל זמן שתרצה תוכל לתבען הדברי' קטני' ולא חייל נדרי' כלל וכיון שעדיין לא טעמה מאותו מין עדיין לא חל הנדר א"כ תוכל להקדים ולתבעו ולא יחול הנדר כלל (צ"ע ודקדק בדברי הש"מ כי נראה דעתו ממש דעת התוס' אלא בשינוי לשון קצת וכן מוכח מהמשך דבריו שם:

) ואפי' לפי מה שנראה מדברי תוס' ר"פ דה"ל מחילה כל זמן שהוא עמה או שאינו מחויב לה כל זמן שהיא עמו מ"מ כיון דאינו יכול לומר בע"כ צאי מעשה ידיך במזונותיך אלא צריך ריצו דידה והא דאוקמי' למתני' דהמדיר באומר לה צאי כו' איירי בשתקה ונתרצה וכמ"ש ב"ש סי' ס"ט ס"ק ד' וסי' ע' ס"ק ל' ע"ש א"כ הכא במדירה שלא תטעום ותלה בהנאת מזונות אם תטעום קשה למה יוציא ויתן כתובה טפי ה"ל למימר תקנתא שתחזור ממה שנתרצה לגלגל עמו בדברים קטנים או שתחזור במה שנתרצה להסתפק במעשי ידי' וא"כ לא יחול הנדר על המזונות כלל שהרי עדיין לא טעמה ולא היה הנדר חל עד שתטעום והיא תחזור בה קודם שתטעום וקדי' לי' שיעבודה ושוב לא יחול הנדר כלל לזה הוצרכו בתוס' לפרש דתלאו בהנאת תשמיש ואין להקשות דעדיין נימא דתולה במזונות דומי' דרישא ואיירי באומר לה צאי כו' ובמספקות מדברי' גדולים ולא לדברים קטנים ובמדירה מהנאת מזונות מעכשיו אם תטעום דהשתא חייל הנדר למפרע אם תטעום אח"כ ותו לא מהני אם תחזור בה קודם שתטעום שהרי לאחר שטעמה אגלאי מלתא למפרע שהי' הנדר חל שעה אחת ותו לא פקע כדאמרי' ברישא דמתני' דזה אינו משום דמדיר שלא תטעום משמע דכונת המדיר שלא תטעום ותלה בדבר אחר כדי שלא תטעום וכמ"ש תוס' בשם הר"ר יוסף הבאתים לעיל סי' ע"ב סק"ג ע"ש ואם מדירה מהנאת מזונות מעכשיו אם תטעום א"כ אסורה מיד במזונות אפי' אם לא תטעום דבתנאה לא מזדהר אינש כדאמרי' בנדרים דף י"ד וא"כ לא שייך לישנא דשלא תטעום אלא ע"כ לומר שתלה הנאת מזונות לכשתטעום א"כ ק' למה יוציא ויתן כתובה הא קודם שיחול הנדר ר"ל קודם שתטעום תחזור לתבוע הבעל דברים קטנים או תחזור בה ממה שנתרצית להסתפק במעשי ידי' דהשתא משתעבד לה במע"י ותו לא חייל נדריה להכי פירשו תוס' בדתלאו בהנאת תשמיש אמנם בירושלמי דמפרש בתלאו בהנאת מזונות לשיטתי' אזיל דס"ל דנדר חל על מזונות אפי' לא אמר לה צאי מע"י כו' ומשום דמוקי לה כמ"ד מזונות דרבנן וכן הרמב"ם ז"ל פי"ב מאישות שכתב דין זה בתלאו במזונות ג"כ ע"פ דרכו כתב משום דס"ל דלא אלמו' רבנן לשיעבודא דאשה וכמ"ש הר"ן לדעתו וחייל נדרא אמזונות אפי' לא אמר לה צאי כו' וכמ"ש באריכות לעיל סי' ע"ב סק"א ע"ש אבל שיטת התוספות דבעינן דוקא שיאמר לה צאי מע"י כו' ובמספקת לדברי' גדולים ואינה מספקת לדברי' קטנים א"כ טפי ה"ל למימר שתחזור ותתבענו מזונות ודברים קטנים וכמ"ש להכי מפרשי דאיירי בתלאו בהנאת תשמיש. (ב) יתר מכן יתיר נדרו כתב בח"מ ז"ל והא דלא אמרי' לאחר שנה תתקשט ותיאסר בתשמיש להבא ויקיים ז' ימים אפשר לומר דלא ס"ל לב"ה דמי שמדיר את אשתו מתשמיש המטה תמתין ז' ימים אלא כדי שלא להוציא מיד דאולי ימצא פתח לנדרו תוך ז' ימים אבל זה שלא מצא פתח תוך שנה אין נותנין לו זמן יותר ועיין תוס' ר"פ המדיר ד"ה ה"נ כיון דמשועבד לה לא כתבו כן דכתבו שם לשמואל דאמר אפי' בסתם ימתין שמא ימצא פתח לנדרו לא ה"ל למימר יתר מכן יוציא ויתן כתובה אלא לאחר שלשים תהנה ותיאסר לב"ה ז' ימים ע"כ ועיין בדברי הרמב"ם כו' עכ"ל ח"מ. וב"ש כתב דבח"מ לא שת לבו דהטור והמחבר לא פסקו כתוס' בזה ע"ש סק"ג וסק"י. ולי נראה דאין בזה שום מחלוקת אלא הטעם בנדרה מקישוט דלא אמרי' ימתין שנה אחת ולאחר שנה תתקשט וימתין ז' ימים הוא כמ"ש בשטה מקובצת שם ז"ל וכמה קצבה א"ר יהודא א"ר שמואל י"ב חדש וא"ת כשלא נתן קצבה למה יוציא מיד תמתין ולא תתקשט עד שיעור הקצבה וי"ל דכל שלא נתן קצבה מעתה היא מצטערת ואמרה דמסני הוא דסני לה הריטב"א עכ"ל ומש"ה ניחא דא"צ להמתין רק ז' שהרי היא צריכה להתקשט מיד כיון שלא נתן לה קצבה ודוקא במדירה שנה אחת שנתן קצבה לדבריו לית לה צער דיכולה להיות שנה אחת בלא קישוט אבל אם הדירה יותר מי"ב חדש לית לה פת בסלה וצריכה קישוט מיד ותמתין ז' ימים כמו במדיר מתשמיש לחוד וכן בנדרה שלא תלך לבית אביה יותר מחדש אחד אית לה צערא מיד כיון שאסרה גם אחר החדש ומש"ה אין להמתין אלא שיעורא דתשמיש משא"כ במדירה מהנאת מזונות ותלאו בתשמיש כיון דבמזונות צריכה להמתין שלשים יום ע"י פרנס אע"ג דהדירה לעולם דבזה לא אמרי' דאית לה צערא אלא משום מזוני דצריכי לה ועד שלשים יום לא זילא בה מלתא וא"כ ה"ה בתלאו בתשמיש נמי צריכה להמתין שלשים דפרנסה וז' דתשמיש ומ"ש תוס' ד"ה בעניית שלא נתן קצבה דלשמואל ע"כ בנדרה איהי וקיים לה איהו דאל"כ לשמואל ימתין ע"ש היינו דימתין עכ"פ ז' ימים דתשמיש ובחנם נתחבטו ונתלבשו בזה האחרונים ז"ל כי הדברים פשוטים וברורים לענ"ד ודו"ק

סעי' ב' (ג) נדרה היא שלא אמקאי בסוגיא שם תנן המדיר את אשתו שלא תטעום אחד מכל הפירות יוציא ויתן כתובה בשלמא לרב כאן בסתם כאן במפרש אלא לשמואל קשי' הבמ"ע כגון שנדרה היא וקיים לה הוא וקסבר ר' מאיר הוא נותן אצבע בין שיני' וכתב רש"י ומה יש לה עוד להמתין אי ניחא לה לדידה למישקל כתובה ולמיפק לא תבקש פתח לנדרה אבל היכא דאנדרה איהו כגון מליהנות לו ימתין שמא ימצא פתח לנדרו עכ"ל ובתוס' כתבו ז"ל ותימה לפירושו דמאי פריך לקמן ותתקשט ותיאסר אי לב"ש כו' הואיל וכבר תירצו דבנדרה היא לא שייך המתנה עכ"ל: ובשטה מקובצת כתב בשם הראב"ד ז"ל דכיון דנדרה היא וקיים לה הוא סברה דמסני