אבני מילואים על השולחן ערוך - א צט

מוכח דאפי' בכלי פחות משו"פ לא מהני לקידושין וע"ש. והנה לפי מ"ש בסי' כ"ט ס"ק ב' בשטת הרמב"ם דכתב במתנ' ע"מ להחזי' דאינה מקודשת משום דלא נהנית אם תחזיר ומשום דאשה לא מקנה נפשה אלא בהנאת שו"פ וכל שאינה נהנית אע"ג דמתנה ע"מ להחזיר שמי' מתנה והילך מנה ע"מ שתחזיריהו במכר קנה אבל בקידושי אשה לא קנה ומשום דקידושי אשה בעי הנאה והא דאמרו בדף ו' בהילך מנה על מנת שתחזירהו בכלהו קני לבר מאשה לפי שאין אשה נקנית בחליפין והיינו דה"ל כמו חליפין דלית ביה הנא' וטעמא דחליפין לא מהני נמי לפי שאינה נהנית והא דלא מהני בתורת חליפין כשנתן לה הסודר לגמרי משו' דרגילו' דחליפין ע"מ להחזיר ואינה נהנית ומש"ה לא מהני אפי' נותן לה לגמרי וא"כ מה שאמרו חליפין איתנהו בפחות משו"פ היינו כיון דמהני אפי' ע"מ להחזיר הרי אין לה הנאת שו"פ ואשה בפחות משו"פ לא מקנא נפשה וע"ש וא"כ אפי' בכלי דה"ל ממון אפי' בפחות משו"פ היינו כשנותן לה לגמרי את הכלי אבל חליפין ע"מ להחזיר נמי לית בי' הנאה כלום כיון דאינו נותן את הכלי לחלוטין ודו"ק. ולדינא נרא' כדברי הש"ע שכתב בפשיטו' דשוה כלי לאוכל וכמו שהוכחנו עוד שם בקצה"ח מפ"ק דף י"ג א"ר אסי א"ר תני כשם שאין האשה נקנית בפחות משו"פ כך אין הקרקע ניקנית בפחות משו"פ והא תניא אע"פי שאין האשה נקנית בפחות משו"פ הקרקע נקנית בפחות משו"פ א"ל כי תניא האי לענין חליפין דתנן קונין בכלי אע"פ שאין בו שו"פ ע"ש ומבואר דאפי' בכלי לא מהני פחות משו"פ אם הוא בתורת כסף אם לא בתורת חליפין ובקרקע דוקא וע"ש וכן נרא' מוכח מהאי דקדושין דף י"ב בהאי גברא דקדיש בציפתא דאסא אמרו לי' והא לית בי' שו"פ א"ל תיקדיש בד' זוזי דאית ביה ע"ש וציפתא דאסא מיקרי כלי:

(ז) שמא דבר זה שו"פ במקום אחר כתב הב"ש ז"ל מיהו הרא"ש כתב דהרמב"ם ס"ל כשידוע שהוא שו"פ במקום אחר היא מקודשת מדאוריית' וכן ס"ל להר"ן דהיא מקודשת מדאורייתא ונרא' דאיירי בשעדים יודעים ששו"פ במקום אחר אז י"ל דהיא מקודשת מדאורייתא אבל אם אינו ידוע להעדים אז הוי כאלו קידשה בלא עדים וליכא אלא חשש קידושין משום דהעדים מסופקים שמא שו"פ במקום אחר עכ"ל. ונראה דאפי' לדעת הגהת אשר"י סוף גיטין דהיכא דנסתפקו העדים אם קרוב לו או לה לא הוי קידושין כלל וה"ל כמקדש בלא עדים והובא בב"ש סי' ל' סק"ט הכא כיון דאם הי' שני עדים ממדי דהוא שו"פ שם ה"ל קידושי ודאי והכא הספק לפנינו שמא עדי הקדושין הם במדי וה"ל כמקדש בפני עדים והלכו למד"ה ודוקא בספק קרוב לה דליכא עדים אבל כשהוא שו"פ במדי עדיו במדי וכשנסתפקנו בזה ה"ל ספק קידושין דשמא נתקדשה בעדים. עוד כתב הב"ש וז"ל ונראה אף שידו' לעדים צריך לומר הטעם דה"ל כאלו אמרה לדידי שו"פ כיון ששו"פ במקום אחר אע"ג דבעלמא מסופק הר"ן אם מהני מה שאומרת לדידי שו"פ היינו היכא דאינו ידוע ששו"פ במקום אחר אבל אם ידוע ששו"פ במקום אחר מהני עכ"ל וז"ל הר"ן לפיכך נראה לי דאי שו"פ במדי קידושי תורה הן דכיון שהיא נתרצית בהן ושו"פ באיזה מקום אלו ידעו העדים שדרכה לתת פרוטה באותו דבר ה"ל כאלו אמרה לדידי שוה וכדאמרינן לגבי חמש סלעים של פדיון הבן עכ"ל ומדברי ב"ש נראה דאפי' אין דרכה לתת פרוט' באותו דבר נמי מצי אמרה לדידי שוה כל שהוא שו"פ במקום אחר ונראה משום דהר"ן לשטתו דס"ל אפי' בממון גמור כמו בפדיון הבן נמי לא מצי אמר הכהן לדידי שוה חמש סלעים אלא היכי שידוע שדרכו להתיקר וא"כ הכא בקידושי אשה נמי לא מצי אמר' לדידי שוה אלא בידוע שדרכה להתיק' ומשום דהר"ן תמה על הרמב"ם במ"ש פי"א מה"ל בכורים ע"ש. אבל לשיטת הרמב"ם דס"ל שם פי"א מה"ל בכורים אפי' בכהן סתם שאין דרכו להתיקר מצי אמר לדידי עכ"ל א"כ ה"נ בקידושי אשה כל שהוא שו"פ באיז' מקום מצי אמרה לדידי שוה ומש"ה השמיט הב"ש דברי הר"ן שכתב אלו ידעו העדים שדרכה לתת פרוטה ומשום דב"ש כתבו אליבי' דהרמב"ם דאינו מחלק בין דרכו להתיקר אלא דאכתי יש להקשות דכיון דאין ידוע שדרכה לתת פרוטה באותו דבר א"כ מנא ידעינן דכוונתה לומר לדידי שוה פרוטה דלפי מ"ש הר"ן מיירי בידוע שדרכה להתיקר ולתת פרוטה בזה א"כ מסתמא נמי ה"ל כאלו אמרה לדידי שוה כיון דבאמת שוה לדידה אבל כל שאין דרכה לתת פרוטה בזה מנלן דכוונתה לדידי שו"פ וצ"ל כיון דהכל יודעין שאין מקדשין בפחות משו"פ וגם אשה לא מקניא נפשה בפחות משו"פ וכיון דחזינן דקבלתה לשום קידושין ע"כ כוונתה לדידי שוה וא"כ היכא דאינו שו"פ בשום מקום לא מצי אמרה לדידי שוה ולעשות מדבר שאינו ממון כלל לממון אבל כל שהוא באיזו מקום ממון מצי אמרה הכא לדידי שוה והנה פ"ק דקידושין דף י"א אמר שמואל קדשה בתמר' חוששין שמא שו"פ במדי ופריך עלה ממתני' דתנן בפרוטה ובשו"פ בדינר ובשוה דינר ומשני הא לקידושי ודאי הא לקידושי ספק. ולפי מ"ש הר"ן הא דשמואל היינו משום דנתרצית בהם ודרכה להתיקר וכיון דשו"פ במקום אחר ה"ל כאלו אמרה לדידי שוה וכיון דפריך עלה ממתני' ע"כ צ"ל דס"ל כיון דמתני' בפרוטה ובשו"פ סתמא קתני משמע אפי' ידוע שדרכה להתיקר ומש"ה פריך דלהוי קידושי משום דשמא שו"פ במדי ועלה הוא דמשני הא לקידושי ודאי הא לקידושי ספק. וקשה תינח בשו"פ דלא הוי קידושי ודאי בפחות משו"פ כל שאינו ידוע ששוה פרוטה במקום אחר דאע"ג דקבלינהו לקידושי ואמרה לדידי שוה לא מהני לעשותו ממון אם אינו ממון ואינו אלא קידושי ספק דשמא שו"פ במקום אחר אבל בשוה דינר מאי איכא למימר דהא ממון הקל לממון החמור מצי אמרה לדידי שוה כמו בפדיון הבן אע"ג דאינו שוה אותו ממון בשום מקום וא"כ אפי' בפחות משוה דינר ליהוי קידושי ודאי ואי נימא דמתני' מיירי שאין דרכה להתיקר א"כ אפי' קידושי ספק לא הוי וצ"ע:

(ח) בתבשיל או בירק והוא דעת הרמב"ם אבל דעת הרא"ש דאפי' שו"פ במדי נמי אינו קידושי תורה אלא משום גזירה שיבא א' ממדי לכאן ומש"ה אפי' בתבשיל וירק נמי הוי מקודשת מדרבנן:

ונראה דאפי' לפי מ"ש הר"ן בטעמא דשו"פ במדי אליבי' דהרמב"ם דה"ל קידושי תורה ומשום דה"ל כאמרה לדידי שו"פ וכיון דשו"פ בשום מקום מצי למשוי ממון אפי' כאן והובא לעיל סק"ז וכ"כ הב"ש אליב' דהרמב"ם ואפ"ה ס"ל להרמב"ם דבתבשיל וירק לא מהני שו"פ במדי ומשום דע"כ לא מצי משוי ממון אלא היכא שזה הדבר בעצמו יכול להגיע שם לכלל ממון אבל בדבר שאינו מתקיים להתם א"כ אינו ממון כלל לא הכא ולא התם ולא מצי משוי ממון לדבר שאינו ממון (ט) צריכה קידושין אחרים ונרא' דצריך ליתן לה בקידושי שניים שו"פ בשלימות ואם נותן לה חצי פרוטה אע"ג דקידושי קמא נמי אית בה חצי פרוט' ואתנהו לקידושי קמאי בעין ביד האשה לא מצטרפי דכיון דקידושי קמאי לטבועין נתנו ולא לחזר' דכל היכ' דקידושי קמאי אפי' מדרבנן תו לאו לחזרה נתנו אלא לטבועין דלא לימרי קידושין תופסין באחותה כמבואר פ' מי שמת ובטור וש"ע סי' נ' ע"ש וכיון דלא הדרא קידושי קמאי ולטבועין נתנו ולא לחזרה א"כ כבר זכתה בה בתמרה ולא מצטרפי עד שיחזור ויקח ממנה התמרה שתתן לו במל' ויחזור ויקדש צירוף אותה תמרה והיינו לדע' הרא"ש דקדושי תמרה קדושי דרבנן המה ולא משו' ספיק' אלא דקרי לה ספיק' אבל קדושי ודאי המה דרבנן וכיון דחלו קידושין אפי' מדרבנן תו לא הדרא וכמ"ש בסי' נ' אבל לדע' הרמב"ם דהוי משו' ספיק' דשמ' שו"פ במדי ובקדושי ספק פסק בש"ע סי' נ' דקדושין הדרא וע"ש וא"כ כיון שחייבת להחזיר מהני לצירוף. מיהו היכא דליתנהו בעינא ונתאכלו לא מצטריף אפי' נימא דגבי קידושי ספק הדרא קידושי דכיון דכבר נתאכלו ה"ל מלוה ואע"ג דיהיב לה לשום קידושין כיון דלא גמר הדיבור והנתינה לשום קידושין בפרוטה שלימה וה"ל קמאי מלוה וכמו שמבואר בסעי' ה':

(י) ואם קדשה אחר קידושין גמורים ז"ל הב"ש ואם השני קידש ג"כ באותו דבר פחות משו"פ מותרת לראשון ואין צריך גט משני ממ"נ אם שו"פ באיזו מקום הרי היא מקודשת לראשון ואם קידש בדבר אחר שאין שו"פ יש לומר שהראשון אינו שו"פ ושל השני שו"פ באיזו מקום עכ"ל. ונראה דדברי ב"ש הוא בין לשטת הרמב"ם בין לשטת הרא"ש דלדברי הרמב"ם דה"ל משום ספיקא א"כ אין צריך גט משני ממ"נ וכמ"ש ב"ש וכן נמי לשטת הרא"ש דהוא מדרבנן שמא יבא א' מאנשי מדי ויאמר שהיא אשת איש נמי ממ"נ אם הוא שו"פ במדי יאמרו שאין קידושי