אבני מילואים על השולחן ערוך - א צח

דלא סמכה דעת' ע"ש ומוכח דגם בכהן בעינן סמכה דעתי' אלא דלא נדע כוונת תו' דלכאורה נראה דבכהן אינו מקנה לישראל שום דבר ואינו אלא בע"ח ויוכל הישראל לפרוע לו בע"כ וראיתי בס' עצמות יוסף שכתב ז"ל אם נתן לכהן חמש סלעים מה לנו בידיעת הכהן כיון שכבר נתן לו ה' סלעים ונראה דכיון שהכהן הוא אדון הבכור זה אם אין לו ידיע' בשיוי הדמים אין בנו פדוי וצריך דעת כמו שצריכ' האשה לידע שיעור הקידושין ע"ש. ואכתי לא אתברר לי דמ"ש מפרעון בע"כ דשמי' פרעון אפי' בפדיון הבן וכמ"ש פרי חדש בספרו מים חיים בכהן א' שדר בכפר ולא רצה לקבל פדיונו וע"ש דיכול ליתנו הפדיון בע"כ דפרעון בע"כ שמי' פרעון ע"ש וא"כ למה לי סמיכת דעתו. שוב ראיתי בדרישה בי"ד סי' ס"א שעמד בזה במה שנותנין לכהן בפדיון הבן אבנים טובות ומרגליות מדברים דצריכי שומא וכתב משום דבכהן אינו צריך סמיכ' דעתו ע"ש והוא נגד דברי תו' שזכרנו דללישנא קמא מייתי ראי' וא"כ מוכח דגם בכהן בעינן סמכה דעתו וצ"ע ועמ"ש בקצה"ח סימן רמ"ג ס"ק ד'. ואפשר דהאי דינא דנותנין לכהן אבנים טובות ומרגליו' אינו אלא במתנה ע"מ להחזיר דאינו מקפיד על שיוי הדמים ואכתי צ"ע:

(ד) גם נהגו לכסות פני הכלות הצנועות. כתב בחידושי מוהרי"ט ז"ל וזכורני שראיתי בילדותי בתשובת אבא מארי ז"ל בא' שקיד' אשה אחת והי' פני' מכוסות ולא ראו העדים אותה אלא אח"כ כשהלכה לה החזירוה ואמרו לה שתגלה פני' כדי שיוכלו להעיד ואז ראו אותה והאריך לצדד שלא לחוש לקידושין הואיל ובאותה שעה שנתקדשה לא ראו אות' ה"ל מקדש בלא עדים ואעפ"י שראוה לאחר מיכן אין חשש ובתשובת הרשב"א סי' תש"פ השיב בשנים שהיו עומדי' אחורי הגדר ושמעו שאמר ראובן ללאה התקדשי לי באתרוג אבל לא ראו נתינ' ממש אפי' ראו האתרוג יוצא מתחת ידה אין כאן חשש של כלום ואפי' הוא מודה שלקחתו לשום קידושין דעדות דידיע' וראי' ממש בעינן ע"כ ומסתמ' התם מיירי שידעה האשה בעדים שאחורי הגדר דאל"כ אפי' הי' כאן נתינ' כו' ואפ"ה כתב הואיל ולא ראו הנתינה באותה שעה אע"ג שראו האתרוג יוצא מתח' ידה לאו כלום הוא וכו' ומיהו שמא יש לחלק בין היכא שמעש' הקידושין לא ידעי העדי' להיכ' דידעי מעשה הקידושין אלא שלא הכירו את האשה דבהאי אמרינן שיהיה אסור בכל הנשים דומיא דמקדש את בתו סתם דלא מוקי לה בהכירו אלא למ"ד קידושין שאין מסורין לביאה לא הוי קידושין וגם לא שייך לומר רצתה לשחק בו שיודעת שיכולין להחזיק בה ולראותה וצ"ע עכ"ל. והנה מ"ש מוהרי"ט לחלק להיכא דידעי מעשה הקידושין אלא שלא הכירו את האשה דבהאי אמרינן שיהי' אסור בכל הנשים. לענ"ד נראה דכה"ג אינו אסור בכל הנשים דמן התורה ודאי מותר דאזלינן בתר רובא ועיין תו' נזיר דף י"ב דלא אסרו הקרובות אלא למקדש משום קנס אבל לעלמא כל הנשים מותרות ע"ש. אך לענ"ד נראה דכה"ג הוי קידושין בעדים דהא דבעינן עדים על גיטין וקידושין אינו אלא בכדי שיתודע לעלמא ולא יוכל א' מהם להכחיש ועפ"י שנים עדים יקום דבר וכיון דיכולין להחזיק בה ולראותה ה"ל כאלו מקדש אותה בפני עדים וראי' ממ"ש הר"ן פ' המגרש בהא דפסק הרי"ף כר' אליעזר דס"ל עדי מסירה כרתי ע"ש שהאריך וסיומא דמלתא ז"ל אבל מה שנראה לי בזה דר' אליעזר סובר עדי מסיר' בלחוד כרתי ולא עדי חתימה כו' ומיהו מה דמודה ר' אליעזר בעדי חתימה היינו משום דס"ל שהמסירה כורתת כל שיש בשעתה עדים בדבר דה"ל עדי חתימה כעדי מסירה שהרי הגט יוצא מתחת ידה בעדים הללו ובידוע שהבעל מסרה ונמצא כאלו הן עצמן מעידין על המסירה עכ"ל. ואם נמסר לה הגט בינו לבינה בעדי חתימה ונשרף הגט או נאבד קודם שמראה האשה הגט לפני ב"ד ושניהם מודים בגט ה"ל כאלו מגרשה בשני עדים והלכו למד"ה דכל שהגט הי' בידה בעדי חתימה ויכולה להראות הגט לעדי' ויכול להתוד' ה"ל כעדים וכבר כתבנו בזה בקצה"ח סי' מ"ב סק"א מדברי הר"ן הנזכר דמהני בקידושין וגיטין עדות בידיעה בלא ראי' דהא הגט נתן לה בלא עדים אלא מחמת אנן סהדי שהבעל נתן לה הגט ה"ל עדות בידיעה ע"ש וה"נ כל שיכולין להחזיק בה ולראותה ה"ל עדות בידיעה אע"ג דלא ראו בשעת מעשה. ובתו' פ"ב דגיטין דף י"ט ז"ל והי' רגיל ר"י לקרות הגט קודם הנתינה ואחר הנתינ' ומיהו פשיטא דאם לא קראוהו קודם הנתינ' וקראו לאחר מיכן דמגורשת וכ"כ הרא"ש שם והר"ן שם וכ"כ רבינו ירוחם הובא בב"י סי' קל"ה ז"ל ואם לא קראוהו כלל ונשרף או נאבד צריכה גט אחר כי היא ספק מגורשת ומכל מקום אם גיטה יוצא מתחת ידה הרי זו מגורש' אעפ"י שלא קראוהו בשעת נתינה ע"ש עוד כתב הב"י שם ז"ל ועל מה שכתב ר"י שאם לא קראוהו תחלה וקראוהו לבסוף דפשיטא שהיא מגורשת כתב המרדכי דלא נהירא להר"מ משום דבעינן דבשעת נתינה ידעי סהדי דהוא גט ודעת הרא"ש והר"ן והסמ"ג כדעת ר"י וכן דעת וכן דעת הרמב"ם ז"ל פ"א מגירושין עכ"ל הב"י ומבואר דאע"ג דלא ידעי עדים בשעת נתינה כל שהוא באופן שיוכל להתברר אח"כ בעדים לקרותו אחר הנתינ' תיכף הרי זה גט ומטעמא שכתבנו וא"כ ה"ה הכא בכלה שמכוס' פני' בשעת קידושין והכירוה תיכף אחר הקידושין דמהני. ואם אמנם מלשון התו' גיטין דף י"ט ד"ה טעמא דאיכא כתב משמ' דהא דנאמן הבעל באומרו זה גיטך הוא משום דבידו לגרשה וכמו בעל שאמר גרשתי את אשתי ע"ש היינו משום דתו' שם סברי דאפי' לא קראוהו לגיטא כלל לא קודם הנתינ' ולא לאחר הנתינ' נמי מהני ומשום דהבעל נאמן אבל לשטת הרמב"ם והסמ"ג והרשב"א והר"ן הובא בב"י דאם לא קראוהו כלל הוי ספק גט ואם קראוהו אחר הנתינ' אע"ג דלא קראוהו קודם הנתינ' מהני הגט ע"כ לאו משום נאמנות הבעל הוא אלא משום שקראוהו אחר הנתינה ומוכח דאע"ג דבשעת מעשה לא ידעו עדים מהני במה שידעו תיכף אחר הנתינה וא"כ ה"ה בקידושין כה"ג שהכירוהו אחר הקידושין הוי קידושין ולפי"ז אפילו לא גילו פני' אח"כ כל שמודים שניהם ה"ל כאומר קדשתי בפני עדים והלכו למד"ה כמ"ש לעיל. מיהו במנהג שנהגו עכשיו לכסות פני הכלות הצנועות ליכא חשש אפילו לדעת המבי"ט כיון דהוחזק' שהיא המתקדש' וסוקלין על החזקו' וכמו בהוחזק' נדה בשכנותי' ובנדון המבי"ט שם לא הוחזקה מעולם. אך קשה דבדברי הרשב"א סי' תש"פ הנזכר משמע דבעי ראי' דוקא ולא מהני עדות בידיעה מדכתב שם דעדות דידיע' וראי' ממש בעינן ואלו מדברי הרשב"א שזכרנו במה דס"ל גבי גט דאפי' קראוהו אחר הנתינ' כשר הגט משמע דמהני עדות בידיעה בלא ראי' וצ"ע כעת. ועוד דעיקר עדות דבעינן בגיטין וקידושין אינו אלא משום דילפינן דבר דבר מממון ולא מהני שניהם מודים ומשום דיליף דבר דבר מממון במקו' הכחשה דבעי שני עדים וגבי ממון גופי' נמי מהני עדות בידיע' בלא ראי' (ה) ואין מקפידות במה מקדש אותן. כתב הב"ש וז"ל וכתב המרדכי דאין מקדשין במטבע והיינו מדרבנן אין מקדשין עכ"ל. וכבר כתבנו מזה בסי' כ"ז ס"ק ב' דלא נמצא דבר זה במרדכי וז"ל המרדכי בהג"ה שם גרסינן בהזהב דעתא אצורתא וצורתא עבידי דבטלי עיין שם היאך מקדשין במטבע שיש עלי' צורה עכ"ל ובמקו' תיבת היאך כתב דאין ולכך כתב ב"ש מזה דאין מקדשין במטבע ולפי שלא מצא לו מקום מן התורה כתב שהוא מדרבנן אמנם מדרבנן נמי מקדשין במטבע ובהג"ה לא כתב אלא ע"ש היאך מקדשין במטבע והיינו טעמא דהיאך מקדשין במטבע כיון שיש עליו צורה וכבר כתבנו טעמא דמקדשין במטבע ומשום דבתורת חליפין הוא דאמרינן צורתא עבידא דבטלה אבל מטבע במקום כסף ודאי מהני וכמו דמהני מטבע לקנות, קרקע ה"נ לקנות אשה וע"ש בסי' כ"ז וזה פשוט:

(ו) באוכל או בכלי. הרשב"א בחידושיו פ' כל הנשבעין נסתפק בקידושי אשה בכלי פחות משו"פ אם היא מקודשת כיון דכלי חשוב ממון אפי' בפחות משו"פ לדין שבועה ולהוציאו בדיינין א"כ ה"ה לקדושי אשה ובס' קצה"ח סי' פ"ח ס"ק ג' שם הוכחנו דלא מהני פחות משו"פ אפילו בכלי מהא דאמרינן רפ"ק מניינא למעוטי חליפין ואימא ה"נ חליפין איתנהו בפחות משו"פ ואשה בפחות משו"פ לא מקנה נפשה וכיון דחליפין אינו אלא בכלי דפירי לא עביד חליפין וא"כ