אבני מילואים על השולחן ערוך - א צו

הנח' כלים אינו כסימטא וכאן בגמ' הנז' משמע שבה"כ הוא כחצר של שניהם עכ"ל, ונראה כיון דקדושת בה"כ עלה אינו כסימטא לענין הנחת כלים ועיין בא"ח סי' קנ"א ובנדרים דפריך והרי בה"כ דכמי שאין בו דין חלוקה ותנן שניהם אסורין בדבר של אותה העיר היינו לענין לכנוס לבה"כ להתפלל ולשאר דברי' שמותרין בבה"כ אבל להנחת כלים ה"ל כחצר שאינו של שניהם מחמת קדושת בה"כ ומש"ה נראה דלמקח וממכר אין לו ד' אמות ודוקא לענין גיטין וקידושין דרגילין בבה"כ ומשום דה"ל מצוה ה"ל דין סימטא ורשות בכך ויש לו ד' אמות אבל לענין מקח וממכר דאין רגילין בבה"כ לא:

(ט) ספק קרוב לו כת' ב"ש ז"ל היינו שתי כתי עדים המחולקים אם הי' קרוב לו או קרוב לה אבל אם הי' לעדים ספק אם הי' קרוב לה אין חוששין לקידושין דה"ל כאלו קידש בלא עדים הגהת אשרי סוף גיטין ובפ"ד אחין משמע שם דהוי ספק קידושין אפי' בכת אחת לפי פי' רש"י שם ע"ש וצריך לומר דהיכא שראו העדים המקום ונסתפקו אם קרוב לה נעשה המעשה מקודשת על פיהם ספק קידושין אבל אם העדים לא ראו כלל מקו' הנפילה רק ראו זריקת הקדושין ואין יודעין להיכן הגיעו אם קרוב לה בזה לא הוי אפי' ספק קידושין ועוד נרא' לפי מ"ש הרא"ש פ' האיש מקדש דשליחות אין צריך עדים ואפי' בשליח קבלה דידה אין צריך עדים ועיין בסי' ל"ה ברמ"א שם וכיון דחצר וארבע אמות מדין שליחות הוא דגם ד' אמות הוא מדין חצר לפי מ"ש הר"ן הובא בס"ק ד' ע"ש וא"כ אם הס' אם הגיע לחצר' שהוא ד' אמות שלה ה"ל ספק קידושין ולא הוי כמקדש בלא עדי' כיון דאין הספק אלא בשליחות אם המקו' הוא שליחה או לא בזה אין צריך עדים דבשליחו' אין צריך עדים. ולפ"ז גבי גט כה"ג בספק קרוב לה לא הוי גט כיון דגבי גט לכ"ע בעינן עדים על השליחות לקבלה וכמ"ש ברא"ש לחלק בזה דבקידושין אין צריך עדים על השליחות ובגירושין צריך עדים וכיון דהעדים לא ידעו המקום אם הוא שלה ה"ל כשליחות בלא עדים דהא המקום הוא בתורת שליחות ומכ"ש בגיטין דחצר נמי משום יד וליכא עדים אם הגיע לידה ה"ל גירושין בלא עדים. ויתיישב בזה קושית תו' פ' הזור' דף ע"ח בהא דאי' שם וליחזי הי מינייהו קדים כו' ופריך והא אי אפשר לצמצם והקשו תו' דנימא כיון דלא ידעי הי מינייהו קדים ה"ל מגורשת ואינה מגורשת ע"ש ולפי מ"ש דבגט כה"ג ה"ל כאלו אין כאן עדים על השליחות ולהכי משני בגמ' בשמנה אמו' מצומצמו' דזה אינו מחמת ספק או כדמוקי לה בשני כתי עדים דהשתא איכ' עדים על הגירושין שהי' קרוב לה ודו"ק:

(י) אם אמרה שיקבלם לי כתב בתו' רי"ד ז"ל ע"מ שיקבלם לי פי' לא מטעם שעשאום שליח קבלה אלא מפי האשה ולא שתאמר לאחר אמור לפלוני ויקבל קדושי כדפרישי' בגיטין דשליחות לקבלה מילי הוא ומיל' לא מימסרי לשליח וכי היכא דלא מצי למימר גבי גט אמרו לסופר ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתומו עד שישמעו מפי הבעל ה"ה ה"נ בשליחות לקבלה דאשה דכל שליחות לקבלה מילי נינהו אלא היינו טעמא כיון דאמרה תנם לאבא ולאביך כאלו נתנתם בידה עכ"ל:

והתו' רי"ד לשטתו שם דס"ל דכל שאמרה תנהו לפלוני או שים אותו ע"ג קרקע מהני אפי' גבי גט כאלו נתן בידה ע"ש ז"ל כלל אומר איזהו יקרא שליח לקבלה כשלא אמרה לבעל תנהו לפלוני אלא מינתו שליח לקבל מיד הבעל ההוא ודאי בעינן שתמנהו שליח פה אל פה ולא ע"י שליח אבל כשאומרת היא לבעל תנהו לפלוני ואתקדש לך כאלו נתן בידה דמי ואעפ"י שלא מינתה אותו פלוני שליח לקבלה הוי מקודשת וכן לגבי גט עד כאן לשונו ע"ש אמנם לא הוזכר שטה זו לא בפוסקים ראשונים ולא באחרונים ונראה דהוא דעת יחיד ואינו מובן שטה זו. ולפ"ז תיקשי האי דע"מ שיקבלם לי דה"ל מילי ולא מימסרו לשליח כה"ג בגט ועיין ש"ע ח"מ סי' רמ"ד שני דיעות באומר אמרו ועיין סי' קמ"א. ונראה דהתם באומר אמרו סתם אבל באומר אמרו לפלוני ה"ל שליח שלא בפניו ומהני ואפי' תימא דגם בכה"ג פסול היינו דוקא בגט ומשו' דבעי לשמ' ועוד נרא' לפי מ"ש בקצה"ח סי' רמ"ד סק"ד דבמתנה מהני שליח עושה שליח לקבלה ומשו' דזכין לאדם שלא בפניו וזכי' עדיפא משליחו' ע"ש וא"כ ה"נ כיון דבעיקר הקידושין נתרצית האשה בעצמה אלא שהכסף ניתן לה ע"י שליחה וזכין לה הכסף ע"י שליח שלוחה ואכתי צ"ע:

(יא) הניחהו על הסלע לשטת רש"י סלע שלה הוא דמקודשת מתורת חצר ובסלע של שניה' בעי לה ומשום דאע"ג דבעלמא חצר השותפין אין קונין זה מזה גבי קידושין אפשר דאקנויי אקני לה מקום וכמ"ש הר"ן ע"ש ולשטת תוס' והרא"ש לא מיירי מתורת חצר אלא שנתן אח"כ תוך חיקה ואם הסלע אינה שלה אע"ג דנתן אח"כ תוך חיקה אינה מקודשת דכיון דאמר' לו תנהו ע"ג סלע שאינ' שלה גלי אדעתה שאינ' רוצה בקידושין ואינו אלא דחי מדחי לי' ובסלע של שניהם מבעי' היכא דזרק אח"כ תוך חיקה אם הוי דיחוי אי לא ע"ש. ובח"מ כתב דהיכא דהסלע שלה מקודשת אפי' לא נתן אח"כ תוך חיקה משום חצר ע"ש. אמנם נראה דלשטת תוס' ע"כ לא מיירי משום חצר דאי נימא משו' חצר א"כ מנ"ל לש"ס דמיירי בנתן אח"כ תוך חיק' בכדי למיבעי בסלע של שניהם בזרק לתוך חיקה אח"כ כיון דמצינו לומר דברייתא לא מיירי מזרק לתוך חיקה אח"כ. לכן נראה דברייתא לא מיירי מתוך חצר לשטת תו', ומשום דסתם סלע אינה משתמר ואפי' עומד בצדו לא מהני לפי מ"ש הרב המגיד פי"ז מגזילה דעומד בצדו לא מהני אלא בתוכה ע"ש וכ"כ הרמ"א בח"מ סי' ר' ואינו במשמע שהאשה עומדת על הסלע וע"כ אינו אלא בזרק לתוך חיקה ואפ"ה אם הסלע אינו שלה דחי קא מדחי לי' לכן בעי לה בסלע של שניהם ועיין בח"מ שכתב הרמב"ם דלא כדברי התו' וס"ל דחצר של שניהם אף דלא קנה לענין מקח מ"מ גבי קידושין הוי ספק ויליף לה מהאי דסלע של שניהם ע"ש ועמ"ש בסק"ג:

(יב) או תן דינר על הסלע והיינו מדין ערב ומשו' דס"ל לשטה זו דאפי' באומר זרוק מנ' לים נמי חייב מדין ערב כיון שהוציא ממונו על פיה וז"ל הטור י"א אם אומר תן ככר לכלב או תן מנ' על גבי הסלע ואקדש אני לך שהיא מקודשת ונ"ל דאינה מקודשת וראוי להחמיר עכ"ל ומשמע דבתן על הסלע נמי אית בי' דין ערב למאן דס"ל תן ככר לכלב אית בי' דין ערב והרמב"ן כתב דמאי דאמרינן תנהו לכלב אינה מקודשת לאו בחד גווני נינהו דבתנהו על הסלע אפי' אמר' ואקדש אני לך לאו כלום הוא דלאו מידי עביד אפומה אבל בתנהו לכלב אלו אמרה ואקדש אני לך