אבני מילואים על השולחן ערוך - א צה

בד' אמותיו את החפץ וכמו כן בקידושין הקנ' לה חכמים כאלו היה מונח תוך חצירה והפקר ב"ד הפקר על החפץ ועל כסף הקידושין המונח שם וכיון שנקנה לה מדרבנן את כסף הקידושין הוי קידושי תורה כמו במעמד שלשתן דהוי דרבנן והוי קידושי תורה אבל בגט נהי שקנתה הגט מדרבנן אם קנין חצר ליכא דד' אמות לא הפקירו לאשה לדעת הרמב"ן אלא החפץ המונח תו ליכא למימ' דאפקעוהו לגיטא מרשות הבעל לרשות האשה ומשום הפקר ב"ד דהא אפי' הקנ' הבעל את הגט לאשה אגב קרקע דנקנה לה הגט ודעת רש"י ר"פ הזורק דמהני לדעת הרמב"ן לא מהני דבגט בעינן ונתן בידה או בחצר' דה"ל כידה וכיון דתורת חצר ליכא בד' אמות וכמו כן במקום שמירה דלדעת הרמב"ן לא הפקירו מקום ד' אמות והפקר ב"ד אינו אלא על כסף קידושין המונח תוך ד' אמות או במקום שמירה ובגט לא מהני שום קנין אלא ידה או חצירה דהוי כידה ומש"ה בגט אינו אלא מדרבנן ואפקיעוהו רבנן לקידושין מינה ובכסף קידושין כיון דנקנה לה הכסף ממילא הוי מזה קידושי תורה וכמו במעמ"ש ודו"ק. ולפי זה בקדושי שטר שזרק לה תוך ד' אמות או במקום שמירה לדעת הר"ן שכתב דהוי חצירה ומשום דחז"ל עשאם לחצר וכיון דהוי חצירה מדרבנן הוי נמי קידושי תורה וכמו במעמ"ש אבל לפי מ"ש לדעת הרמב"ן דאינו הפק' אלא החפץ המונח אפקרינוהו בזה הוא דהפק' ב"ד הפקר וקידושי שטר דאיתקש ליציאה דבעי ידה או חצירה א"כ לא מהני מן התור' ואינו אלא מדרבנן דלרמב"ן לא מצינו לומר דס"ל נמי דאפקירנהו לד' אמות והוי חצירה וכמ"ש הר"ן דא"כ לא הי' צריך לומר כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש אלא הי' הגט מהני מן התורה ע"י חצר דרבנן וכיון דבגט לא אתי עלה אלא משום דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש וזה יתכן בגט דכיון דמקדש אדעתא דרבנן מהני גיטא דרבנן וכמו שאמרו בש"ס דאפקעינהו לקדושי אבל מקידושי דרבנן אי אפשר להיות קידושי תורה וכמ"ש וא"כ קידושי שטר לדעת הרמב"ן אינו אלא מדרבנן ואם קידשה אחר צריכה גט משני כמו במקדש בעד א' ובשאר קידושי דרבנן דצריכ' גט משני ולא אפקיעונהו רבנן לקידושי שני וכמ"ש ודו"ק. ומכל הלין מוכח דקנין דרבנן מהני לקידושי תורה דלדעת הר"ן ד' אמות ומקום שמירה הוי חצר דרבנן ומהני לקידושי תורה וכן לדעת הרמב"ן הדבר הנקנה שם הוא מדרבנן ואפ"ה הוי קידושי תור' ובסי' כ"ח ס"ק ל"ג הארכנו בפרט זה ושם מבוא' דעת הרמב"ם דקנין דרבנן לא מהני לדין תורה ומש"ה פרה מישראל הנקנה לכהן בקנין דרבנן אינה אוכלת בתרומה וא"כ צ"ל הא דתנן פ' הזורק קרוב לה כו' וכן לענין קידושין דהיינו דהוי קידושי דרבנן ובגט שפיר מהני מן התורה דגיטא דרבנן מהני לאיסורי אשת איש דאפקעינהו לקידושין וכמ"ש ולפי"ז קשה במ"ש הרמב"ם פ"ד מה"ל אישות דינא דמתני' פ' הזורק וז"ל היו עומדים ברה"ר או ברשות שאינו של שניהם וזרק לה קידושין קרוב לו אינה מקודשת קרוב לה מקודשת מחצה על מחצה כו' הרי זו ספק מקודשת כיצד הוא קרוב לו וקרוב לה כל שהוא יכול לשמור כו' שניהן יכולין לשמור כו' זה הוא מחצה על מחצה ע"ש ואי נימא דבקרוב לה דהיינו שיכולה לשמור נמי אינו אלא מדרבנן וקידושי אחר תופסין בה א"כ מה בין קרוב לה למחצה על מחצה דבשניהן צריכה גט מדרבנן ובשניהן קידושי אחר תופסין וצ"ע כעת. ולפי מ"ש בסי' כ"ח ס"ק ל"ג דאפי' לשטת הרמב"ם דקנין דרבנן לא מהני לדין תורה ע"כ נמי מהני לי' על כל פנים קנין דרבנן שיהי' רשאי לאוכלו ולהשתמש בו כחפצו כיון דהפקר ב"ד הפקר אלא דלא אתי דרבנן לעשות אותו כמו שלו ממש כיון דמן התורה אינו שלו ומש"ה לא מהני לדיני תורה והפקר ב"ד אינו אלא כמו האי הפקירא דעשאו תורה לנכסי עובדי כוכבי' דכתיב ואכלת את כל העמים ואפ"ה אינו שלו וכמ"ש בספר יראים דבגזלו לא נפיק ידי לולב כיון דאינו שלו ועמ"ש בסי' כ"ח ס"ק ג' וכה"ג נמי הפקר ב"ד דרשאי לאוכלו ולהשתמש ואפ"ה אינו שלו מדין תורה אלא דלאוכלו ולהשתמש מהני נמי מדין תורה ע"י הפקר ב"ד וא"כ יתיישב דברי הרמב"ם דס"ל כדברי הר"ן שכתבנו דחכמים תיקנו שיהי' ד' אמות ומקום שמירה כחציר' ע"י הפקר ב"ד ואע"ג דמן התורה אינו חצירה כיון דחצר אינו אלא רשות ועמ"ש בקצה"ח סי' שי"ג ס"ק א' דחצר דמרבי לאו דוקא חצירה אלא עיקר תליא ברשות מי שיש לו רשות בו זה הוא חצירה ע"ש וא"כ כיון דע"י הפקר ב"ד הוי רשותה משום הכי קונה מן התורה נמי לגיטין וקידושין:

(ו) כיון שקדם הוא לתוכם כתב בח"מ וב"ש ואם שניהן באין כא' הוי כחצר של שניהם והוי קידושי ספק ע"ש. כן הוא בש"ס ר"פ הזורק דרצו לומר מחצה על מחצה דאתו בהדי הדדי ופריך עלה והא אי אפשר לצמצם וע"ש וכיון דאי אפשר לצמצם הוי קידושין ספק וע"ש בתו'. עוד שם בגמ' מפרשי מחצה על מחצה בשמנה אמות מצומצמות וגט מונח בין שניהם ופריך עלה והא אגיד גבי' ע"ש וע"ש בתו'. וצריך להתבונן בקידושי כסף היכא דמונח בשמנה אמות מצומצמות דנרא' דוקא גבי גט פסול אגוד גבי' ומשום דלא הוי כריתות וכדאי' פ"ק דמציע' דף ח' גבי גט ביד' ומשיח' בידו וגבי כסף קידושין לא קפדינן באגוד גבי' דאפי' לדעת הרמב"ן והרשב"א דמפרשי גבי משכון מנה אין כאן משכון אין כאן משום דאגוד גבי' היינו משום דהכסף לא יצא מרשותו שהרי גוף משכון הוא של המקדש ואין לה לאשה אלא שעבוד אבל בזה שהכסף נקנה לאשה אלא שמונח גם בד' אמות של המקדש ה"ל מקודשת ואינה מקודשת כיון דמונח גם ברשות האשה. והנה במקח ומתנה כה"ג בשמנה אמות מצומצמות והחפץ הנקנה מחצה תוך ד' אמות של זה ומחצ' תוך ד' אמות של זה נראה לכאורה לפי מה דאמרו בשבת פ' המצניע דף צ"א ושם פליגי אביי ורבא לענין שבת אגד כלי אי שמי' אגד או לא שמי' אגד ומקשי מהא דתנן הגונב כיס בשבת כו' שהרי איסור שבת ואיסור גניבה באין כאחד ואי ס"ד אגד כלי שמי' אגד קדים לי' איסור גניבה לאיסור שבת ופי' רש"י דכיון שהוציא מקצתו קנה כל המעות שבחוץ שיכול להוציא דרך פי' כו' ומשני דאפקי' דרך שוליו והא איכא מקום תלמא בנסכא וכיון דאיכא שנצין כו' ומסיק דליכא שנבין ע"ש וא"כ ממילא יבואר במתנה בשמנה אמות מצומצמו' ובכיס מלא מעות ומונח בין שניהם אם דרך פיו מונח על צד הד' אמות של המקבל מתנה קנה מה שמונח על ד' אמותיו כיון שיוכל להוציא דרך פיו ואם שוליו מונח על חלק ד' אמותיו לא קנה כלום המקבל מתנה וכמו כן בנסכא לא קנה כלום וממילא ה"ה לכסף קידושין כה"ג. מיהו לפי מה שמבואר בקצה"ח סי' שנ"א ס"ק א'. דאפי' בנסכא כל שהוא תוך ידו כמאן דפסיק וכדאי' פ"ק דמציעא דף ח' ודוקא למשיכה בעינן שימשוך כילו אבל ביד כל מה שבידו אפי' מקצת קנה אותו מקצת דה"ל כמאן דפסיק וא"כ ה"ה בחצר אם מונח קצתו בחצר של זה וקצתו בחצר של זה כל מה שיש תחת חצר של מקבל מתנה אותו קצתו קונה וא"כ ה"ה בקידושין וצ"ע:

(ז) זכה בהם והם שלו בסמ"ע סי' ר' כתב בשם תלמידי רשב"א והר"ן דדוקא כשקדם הוא לכלי אבל אם קדם הכלי לאדם לא אבל רי"ו לא חילקו וע"ש ובש"ך כתב עלה דאפי' לדעת ת"ר והר"ן היינו דוקא במתנה אבל במציאה אין חילוק כדמוכח בש"ס פ"ק דמציע' עכ"ל והיינו מדפריך שם בהא דד' אמות קונות מהא דתנן נפל על הפיאה מעבירין אותו הימנו ע"ש והתם קדם הפיאה והוא בא אח"כ ונפל עלי' אלמא דבמציאה אפי' קדם הכלי נמי קונה לו ד' אמות ועמ"ש בזה בקצה"ח סי' ר' ס"ק ד' ושם מבואר בגיטין וקדושין מהני בר"ה אפי' קדם הכסף ובגט לא מהני דה"ל טלי גיטך מע"ג קרקע ובקידושין שפיר מהני ברה"ר אפי' קדם כסף הקידושין ע"ש:

(ה) והם שלו כתב בתשובת הריב"ש סי' ר"ה ז"ל ועוד נסתפקת על מי שזרק גט לאשתו בבית הכנסת תוך ד' אמותי' אם אמרינן ד' אמות של אדם קונה כו' תשובה כו' ואם הוא תוך ארבע אמותי' וכן לא צריך לראות מי קדם דבה"כ הרי הוא כרה"ר שהרי אין לו כח יותר ממנה להניח שם כלים או כחצר שאינו של שניהם וכו' ואף אם נאמר שאין ד' אמות קונות ברה"ר אלא בסימטא או בצדי רה"ר כמאן דאית לי' הכי בפ"ק דמציעא מכל מקום בה"כ הרי הוא כסימטא לענין גיטין שרגילין הוא שענינים כאלו נעשו שם והוא לגבי גיטין כסימטא לגבי הנחת כלים ע"ש. ובית הילל כתב שנעלם מהריב"ש גמ' דנדרים דף מ"ו שם שהרי בה"כ דכמי שאין בו דין חלוקה דמי ותנן שניהן אסורין בדבר של אותו העיר והרי מבואר דכחצר שותפין דמי וא"כ היא מקודשת מספק כיון שבה"כ הוא כחצר של שניהם עכ"ל. וב"ש כת' עלה דב"ה ז"ל ובודאי לא נעלם זאת מריב"ש אלא גיטין וקידושין שאנו מרגילין לעשות בבה"כ כמ"ש שם מש"ה ס"ל דהוי כסימטא עכ"ל ולא הי' לפני ב"ש דברי ב"ה בי"ד סי' רכ"ד ז"ל והנה נעלם מעיני הריב"ש גמ' זו וכו' א"כ משמע שהוא מדמה בה"כ לרה"ר או לחצר שאינו של שניהם ומה שכתב לבסוף שבה"כ הוא כסימטא וא"כ הוא כחצר של שניה' היינו דכתב דוקא לענין גיטין הוא כסימטא לפי שרגילין אבל לענין