אבני מילואים על השולחן ערוך - א צג

אלא שאומר לה לך חזק וקני. ומ"ש ואבע"א גמרא מהאי דנתרצה הבן לא מהני כל שלא נודע לכתחל' ולא אמרינן שתהא מקודשת מעכשיו נראה דהתם משום שלא אמר הבן אח"כ לאשה הרי את מקודשת לי ואם יש לאחד כסף אצל האשה אע"ג שרוצה לקדשה צריך שיאמר בפני עדים הרי את מקודשת לי ומה. שבלבו ובלבה אינו דברים ולא מהני ריצוי אלא לשליחות דאז אמרינן כיון דנתרצה לזה להיות שלוחו א"כ כל מה שעושה שלוחו מהני לי' בתורת זכי' והשליח מקדשה בפני עדים אבל כיון דלא חיישינן לנתרצה הבן א"כ מעשה האב לאו כלום הוא וכשהבן רוצה צריך לחזור ולקדשה ולומר הרי את מקודשת ובפני עדים וכמ"ש ואם הבן חוזר ואומר בפני עדים הרי את מקודשת אין ה"נ דמקודשת. ומ"ש מוהרי"ל שם דכשמדבר עלי' לשלטון או מחילת מלוה ה"ל יהיב איהו ומשום דאין הלוה צריך לזכות במידי וכמ"ש הריטב"א פ"ק דקידושין דף י"ח ז"ל דהתם בדר' יוסי בר יהודא אין שם זכיית ממון אלא מחילה שמוחל לה שעבוד שעני' ואע"ג דאין מזכין לקטן על ידי הא ודאי מוחלין לו דלא יהבינן לי מידי דבעינן דלהוי לי' יד לזכות בו עכ"ל. הנה לפי מ"ש הריטב"א שם בהא דאמרי המקדש במלוה שיש עלי' משכון מקודשת מדר"י בר"י ע"ש שכתב דמחילה לא מהני במלוה שיש עלי' משכון כיון דקני לי' מדרבי יצחק וצריך הלוה לזכות בגוף המשכון ומה דמהני בקטנה היינו משום דדעת אחרת מקנה אותו ע"ש ולפ"ז ה"ל טלי קידושיך מע"ג קרקע דהא צריכה זכי' בגופה ואע"ג דקטן לית לי' זכי' ע"י דעת אחרת מקנה אותו אית לזה זכי' ומוכח דמהני טלי קידושיך מע"ג קרקע. מיהו לפי מ"ש בקצה"ח סי' ער"ה ס"ק ד' דהיכא דאי' דעת אחרת מקנה אינו צריך דעת זוכה ואפי' לא נתכוין לזכות זוכה ע"י דעת אחרת מקנה א"כ לא הוי טלי קידושיך מע"ג קרקע כיון דהיא אינה צריכה זכיה והכל מיד המקדש ודו"ק. ומ"ש מוהרי"ל אבע"א סברא דאל"כ מי שיש לו מעות במקום אחר והאשה שם אין צריך שניח אלא יאמר או יכתוב שתקח המעות ותתקדש בהם. איני מבין ראי' זו דודאי צריך הוא לומר הרי את מקודשת לי ובפני שני עדים ואם יכתוב לה הרי את מקודשת בכסף שתקבל מפ' הנה לדעת הפוסקים דכתיבה ה"ל כדיבור אין ה"נ דמהני ולדעת הפוסקי' דלא הוי כדיבור ה"ה לא מהני כתיבת הרי את מקודשת בכסף ועיין בשו"ת שבות יעקב ושב יעקב. ואם יאמר שלא בפני' הריני מקדש האשה הזאת במקום פ' א"כ מנא ידעה וגבי גט נמי בעינן שישמעו קולו. וביבמות ר"פ חרש דסובר ר' אליעזר דקידושי חרש מהני מן התורה ומשום דדעתא נינותא אית ביה וא"כ ע"כ קידושין הוי ע"י הרכנה או מפי כתב כיון דאינו יכול לדבר ומוכח דע"י כתיבה נמי מהני ויכול לכתוב הרי את מקודשת ואכתי לאו ראי' היא לכתיבה דאפשר התם מיירי ע"י הרכנה דעדיפא מכתיבה ומבואר בב"י סי' קכ"א ע"ש. ובפ' האיש מקדש דף מ"ח פליגי ר' מאיר וחכמי' במלו' ע"פ ובמעמ"ש דר' מאיר סבר נ"ש מלו' ול"ש פקדון ומקודשת ומעמ"ש אינו אלא כמו זכיה שזוכה הלוה בחוב למקבל ומש"ה בעי מדעת ולא בע"כ ומה"ט כתבו תו' בגיטין דף י"ב דבלוה נכרי ליכא דין מעמ"ש כיון דאינו יכול לזכות ע"ש ואי נימא דלא מהני טלי קידושיך א"כ ודאי ה"ה אם יהיה הכסף על גבי קרקע ויאמר זכי בכסף לאשה ותתקדש נמי לא מהני כיון דהבעל לא נתן וא"כ היכא מהני מעמ"ש לקידושי אשה כיון דליכא נתינה מיד המקדש אלא אומר לאחר זכי לאשה ובהלוא' ליכא נתינה מיד המקדש כיון דמלוה להונא' ניתנה וכמ"ש לעיל אלא מוכח דבקידושי כסף מהני טלי מע"ג קרקע ולא אתקש הוי' ליציאה אלא לשטר ולא לקידושי כסף וכמ"ש:

ובתשובת מוהרש"דם דף ס' סי' כ' כתב דמהני טלי קידושיך מע"ג קרקע ע"ש ומיהו בקידושי שטר נרא' דכי היכא דאתקש ליציאה לענין מחובר ולשמה ה"נ בעינן בקידושי שטר נתינה מיד המקדש ולא מהני טלי שטר קידושיך מע"ג קרקע. ולפי מ"ש בסי' קל"ו דשטת תו' והרא"ש גבי גט היכא דנתן לה לשום פקדון ואח"כ מגרשה בו לא מהני ומשום דבעינן תחלת הנתינה לשום גירושין וכיון דתני בהדיא פ"ב דקידושין דף מ"ז התקדשי לי בפקדון שיש לי בידך מקודשת א"כ צריך לומר דבקידושי כסף מהני טלי מע"ג קרקע ועמ"ש בסי' ל"ז ס"ק ג':

(ב) לתוך חצירה ובטור כתב לתוך חצירה המשתמרת לדעתה הקשה ב"י כיון דבמתנה פסק בטור ח"מ סי' ר' דבדעת אחרת מקנה אותו כל שהוא משומר לדעת הנותן סגי וכרב פפא פ"ק דמציעא דף י"ב א"כ אמאי הצרי' בקידושין דוקא חצר המשתמרת לדעתה ע"ש. ובט"ז כתב דבקידושין צריך משתמר לדעתה משום דבעינן שתהא דעתה סומכת שכסף קדושין היה בבירור בידה וכן אם נתן הקידושין ביד העבד ניעור אינה מקודשת משום דאינה סומכת דעתה וסברה שמא יאבד העבד הקידושין עכ"ל. וקשה דהא במכר נמי בעינן סמכה דעתו וכמבואר מדברי רש"י בקידושין דף מ"ח גבי פלוגתא דפליגי ר"מ וחכמים קידשה בשט"ח דאחרים דכ"ע אית לי' דשמואל דאמר המוכר שט"ח לחבירו יחזר ומחלי מחיל מ"ס אשה סמכה דעת' לא שביק דידי ומחיל לאחריני וכתב רש"י ז"ל ודאי אם קנה קרקע בשט"ח לכ"ע לא קנה דלא סמכה דעתי ע"ש ואפ"ה במכר כתב הטור דמהני משתמר לדעת המוכר. ונראה דהכסף שקונה על ידו האשה או השדה צריך שיבא ליד המקבל בבירור בסמיכת דעת ואם לא סמכה דעתו כסף אינו מקנה על ידו הקרקע או האשה אבל התם גבי מכר דהמטלמלין שקונה היא אע"ג דלא סמכה דעתו במה שקונה דבזה לא בעינן שיסמוך דעתו ודו"ק. ולי נראה בדברי הטור שכתב בקידושין משתמר לדעתה ולא סגי לה במשתמר לדעת המקדש כמו במכר משום דגבי גיטין וקידושין כבר עשו חז"ל תורת חנר למי שיוכל לשומרו וכל שיכול לשומרי אפי' רחוק הרבה מקודשת ואם שניהן יכולין לשומרו ה"ל כמו חצר של שניהם וא"כ ה"ה נתן בחצירה כל שהוא יכול לשומרו והאשה אינה יכול' נשמור ה"ל חצר של שניהם למקדש מצד השמיר' שיכול לשומרי ולאשה הוא חצירה ואע"ג דבארבע אמות מבואר דאפי' שניהם יכולין לשמור או שניהם, אין יכולין אזלינן בתר ארבע אמות התם ארבע אמות הוא חצירה ממש כיון דגם היא יכולה נשמור אבל חצר שאינו משתמר דלא מיקרי חצר אלא מצד הנותן שיכול לשמור וכיון שיכול לשמור היה נמי תורת חצר ה"ל חצר דמקדש משא"כ במכר דלית בי' תורת חצר במה שיכול לשמור מש"ה ה"ל חצר דלוקח וסגי לי' בשמירת המוכר דלא הוי חצר דמוכר מצד שמירתו ודו"ק:

(ג) ברשות שהוא של שניהם פ"ק דקידושין דף ט' ואם הוא סלע שלה מקודשת ובעי לה הי' סלע של שניהם מהו ופי' רש"י סלע שלה מקודשת מדין חצר והקשו תו' דמאי קא מיבעי' בסלע של שניהם הא חצר של שותפין אין קונין זה מזה ע"ש דפי' פי' אחר ויבוא' לפנינו בסק"ד והר"ן כתב שם דהכי קא מבעי' לי' מי אמרינן כיון דיש לה חלק בחצר כי אמר' לי' תנה על סלע דעתה להתקדש ואיהו נמי כיון דניחא לי' לקדשה אקנויי אקני לה מקום באותו הסלע וקניא לה או דלמא כיון דסלע זו אינה שלה לגמרי דיחוי בעלמא הוא עכ"ל. והרב המגיד כתב פ"ד מאשות דהרמב"ם שכתב בחצר של שניהם ספק מקודשת הוא נלמד מהא דבעי לה בסלע של שניהם וע"ש ובח"מ וב"ש כתבו דלשטת תו' והרא"ש דמפרשי לה פי' אחר וכמבואר ברמ"א סעי' ט' א"כ בחצר של שניהם אינה מקודשת כלל. ולענ"ד נראה דלכ"ע בחצר של שניהם הוי ספק מקודשת והוא משנה ערוכה פ' הזורק דף ע"ח קרוב לה מגורש' קרוב לו אינ' מגורשת מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת וכן לענין קידושין ומפרש לה בגמ' ארב' אמות שלה קרוב לה כו' ותני עלה מחצה על מחצ' דהיינו דאתי בהדי אהדדי כדמפרש לה בגמרא ור' יוחנן מכר' יכול' לשמור קרוב לה כו' מחצ' על מחצ' שניה' יכולין לשומרו ע"ש וכיון דד' אמות או יכול לשמור ה"ל תורת חצר ותני עלה וכן לענין קדושין ומבואר דחצר של שניהם ה"ל מקודשת ואינה מקודשת והיינו דינא דספק מקודשת. והתו' והרא"ש שהקשו על פי' רש"י בסלע של שניהם שהוא מתורת חצר והקשו דהא חצר של שניהם אין קונין זה מזה נמי ס"ל דספק קידושין מיהא הוי דהא בהדיא תנן בחצר של שניהם ה"ל מקודשת ואינה מקודשת. אלא דלפי פי' רש"י דה"ל בתורת חצר א"כ הא דבעי בסלע של שניהם ע"כ דאיבעי' הוא דיהי' ודאי קידושין דספק מבואר במשנה דהוי מדתנן בחצר של שניהם דהיינו ל"ד קרוב לה ד' אמות ה"ל מחצה על מחצה דאתי בהדי הדדי דזה הוי