אבני מילואים על השולחן ערוך - א צב

דלא אמר הכי בגמ' בהדיא וכו' ועוד דמן הסתם הכין הוא וכדאמרינן לקמן האי אתתא דהוי מזבני וורשכי אתא האי גברא וחטף מנה אמרה לי' אי יהבינא לך מקדשת לי ואשתיקה והתם ודאי כדאמר לה התקדשי לי בשעת נתינ' דאי לאו הכי פשיטא דאינה מקודשת דלמא דידה הוא דקא מהדר אלא דתלמודא הוא דמקצר בלישני' ומסרן לחכמים וכן פי' ר"ח אמרה לי' אהדרינ' א"ל הילך ומקודשת לי בו ע"כ וכן מצאתי בירושלמי פ' האיש מקדש דגרסינן התם חטף סלע מידה ובשעת נתינ' אמר לה הרי את מקודשת לי הרי זו מקודשת עכ"ל ומבואר להדיא דהך עובדא דוורשכי ודאי מיירי דאמר לה בשעת נתינ' בלשון מוחלט הרי את מקודשת לי וכמו שכתב הרשב"א בשם פי' ר"ח ע"ש. וע"ש בחידושי הרשב"א שכתב אח"ז וז"ל ואי אמר לה אי יהבינא לך מיקדשת לי ושקלתי' ואשתקה מקודשת דהשתא לא גליא אדעתא דלא נסיב לקידושין וחזקה אתרצווי' מתרצי לקידושין וראי' לדבר מדאמרינן לקמן גבי מעש' חרש כי יכלה לומר אין שקלי ודידי שקלי הא לאו הכי מקודשת דעדיף שותקת מהבה או אשקי דשותקת כמודה והבה או אשקי אחר שאלה כאומרת איני רוצה בקידושין אלא במתנ' עכ"ל. ומ"ש גבי מעש' חרש ט"ס הוא וצ"ל מעש' דוורשכי. וקשה כיון דהך עובדא דוורשכי ודאי מיירי באומר לה בלשון מוחלט וא"כ מאי ראי' מהך דוורשכי וצ"ע. מיהו מלשון הרשב"א שם נרא' דקאי אהא דכתב שם בשם אחרים דאם חזר ואמר לה בשעת נתינ' הרי את מקודשת לי מהני והיינו אפילו אמר' בלשונות הגרועין כמו הבה מיהבה ולזה הוכיח שם הרשב"א דע"כ כאן נמי מיירי כן באומר לה בשעת נתינה הרי את מקודשת ואע"ג דלא אמר הכי בהדיא וכדמוכח בעובדא דוורשכי עכ"ל וע"ש עוד שכתב ז"ל ועוד דהכא אע"ג דלא אמר לה התקדשי לי בו אנן סהדי דלקידושין אינון וה"ל כמדבר עמה על עסקי קידושין ואין צריך לפרש ואי במפרש מקודשת בסתם נמי מקודשת ע"ש וכיון דסובר הרשב"א דבסתם ה"ל כמפרש כיון דה"ל כמו עסוקין באותו ענין דאין צריך לפרש וא"כ הוכיח שפיר ממעש' דוורשכי דשתיקה מהני דאע"ג דהתם ודאי מיירי דאמר לה בשעת נתינה התקדשי לי כו' דאל"כ איכא למימר דידה הוא דמהדר מכל מקום כיון דמפרש מהני סתם נמי מהני דהוי כמפר' כיון דעסוקין באותו ענין ואכתי צ"ע. אמנם מלשון הרא"ש שכתב דאם חזר ואמר בשעת נתינ' הרי את מקודשת לי וקבלה הרי זו מקודשת וכן מצאתי בשם הראב"ד עכ"ל. משמע דמיירי דקיבלה בשתיק' ולא השיבה בלשונו' הגרועין ואפ"ה דוקא בחזר ואמר בשעת נתינ' בלשון מוחלט אבל בלשון שאל' לא מהני שתיק'. וצריך לומר דס"ל להראב"ד ולהרא"ש דשאלה לא הוי כמו עסוקין באותו ענין כיון שלא אמר ברצון מוחלט לקדש' אלא בלשון שאל' ומעובדא דוורשכי לאו ראי' כיון דהתם ודאי דאמר לה התקדשי וכמ"ש הרשב"א בשם הירושלמי ובשם פי' ר"ח דאל"כ פשיטא דיכול' לומ' דיד' הוא דמהדר וא"כ מאי שהביאו האחרוני' מעובדא דוורשכי וגם במשנה למלך הביא ראי' זו לאו ראי' הוא כיון דהתם ודאי מיירי באומר לה בשעת נתינ' התקדשי אלא דהרשב"א ס"ל כל היכא דמפרש מהני סתם נמי מהני דה"ל כמפרש דה"ל עסוקין באותו ענין אבל לשט' הראב"ד והרא"ש דלשון שאלה לא הוי כעסוקין באותו ענין ליכא ראי' מעובדא דוורשכי כיון דעובדא הנ"ל ודאי מיירי במפרש בשעת נתינ' הרי את מקודשת

ל (א) אין צריך שיתן הקידושין לתוך ידה כתב ב"ש ז"ל ואם אמר לה טלי קידושי מע"ג קרקע כתב בתשובת רש"ך סי' קנ"ב דהוי ספק קידושין ולא דמי לפקדון שהי' כבר בידה ועכשיו מקדש אותה בו דהוי קידושין אע"ג דעכשיו לא נתן לה כלום דשם בתחל' נתן לה ובנתינ' בא לידה עכ"ל. ועיין פ' האיש מקדש דף מ"ז אמר רב המקדש במלוה אינה מקודשת מ"ט מלוה להוצאה ניתנה לימא כתנאי כו' אימא סיפא ושוין במכר שזה קנאו ואי אמרת מלוה להוצא' ניתנה במה קנה ונימא טעמא דרב דמקדש במלוה אינה מקודשת משו' דה"ל טלי קידושיך מע"ג קרקע כיון דעכשיו לא נתן לה כלום ומה שנתן בתחל' לא הוי נתינ' דפקדון שאני דהוי בתחלה נתינה מיד הבעל אבל מלוה דלהוצא' ניתנה לאו דבעל הוא אלא דידה ומה שמוחל לה ה"ל כמו טלי קידושיך מע"ג קרקע ומלוה הוי כסף ומש"ה במכר מהני ובקידושין לא מהני משום דליכא נתינ' ובמכר מהני טלי כספך מע"ג קרקע. ונראה דאי נימא דמחילת מלוה מהני במקום כסף א"כ לא שייך בזה טלי קידושיך מע"ג קרקע דבפקדון צריכ' זכיה ואם אינו רוצה לזכות לא זכה בע"כ דנותן וכיון דצריכה זכיה או במשיכ' או ע"י חצר ה"ל טלי קידושיך מע"ג קרקע כיון שלא הי' נתינה מיד המקדש אבל מחילת מלוה אין הלוה צריך שום זכיה אלא מכי וחל מלוה אפי' בע"כ דלוה שעומד וצווח שאינו רוצה במחילת החוב נמחל החוב בע"כ דלוה וא"כ ה"ל המחילה נתינ' מיד המקדש וה"ל ונתן אע"כ דטעמא דרב משום דמלוה לאו כסף . הוא ולכך פריך מושוין במכר שזה קנאו ואי מלוה לאו כסף הוא לקידושין מ"ש במכר שקונ' ודו"ק ובתשובת מוהרי"ל סי' ע"ח ז"ל ועוד יש להתיר מטעם אחר אפי' אי הוי תרי סהדי כיון דלא קיבלה הקדושין לא ממנו ולא משלוחו אלא מעצמה נטלה המעות והוי כמו טלי גיטך מע"ג קרקע דלאו כלום הוא דבעינן ונתן בידה הוא או שלוחו ואפי' נטלתו מידו אינה מגורשת האי חצר דידי' לא עדיף מידו וה"ה לקידושין ומנא אמינא לה אבע"א קרא אבע"א גמרא אבע"א סברא קרא דבעי' ויצאה והיתה ואבע"א גמרא דגרסי' בפ"ב ההוא דשתי תותי ציפי ואמר רבינא אפי' למ"ד שמא נתרצ' האב שמא נתרצה הבן לא אמרינן ונתרצ' האב אמרינן בפ"ב דהמעות עדיין בעין בשעת ריצוי כדמפרש רבינו אליקום וראב"ן דמקודשת בשעת ריצוי ה"נ אמרינן דמיירי שמא נתרצ' הבן והמעות עדיין בעין ואפי' נתרצ' הבן אח"כ לא הוי קידושין כדפי' הרא"ש משום דלא שויא שליח מעיקרא וליכא למימר משום דהיאך המעו' הוא שלו דא"כ אפי' נתרצ' נמי אלא צריך לומ' בממון שלו או בזיכ' לו וזכין לאדם שלא בפניו כדאי' בא"ז וכן מוכח באותו תשוב' שכתב אם ידוע בראובן שחפץ וכו' והשתא בלא ידע נמי לחיילי מהשתא אם הוא בעין משמע דאם לא נודע לכתחלה אין כאן קידושין ואי קשיא כי מקדש לה בפקדון הא לא אתי לידה בתורת קידושין אי משום הא לא אריא דבעינן שיבא מיד הבעל או מיד שלוחי אע"ג דמעיקרא לאו בתורת קידושין יהיב לה ה"נ מגורשת כי אמר כנסי שט"ח זה והדר אמר לה הרי זה גיטך דמעיקרא בתורת פקדון אתי לידה וכמו שביאר הר"מ ובנתנה היא ואמר הוא יהיב לה האי שמקבל מתנה ממנ' באדם חשוב וכן כשמדבר עליה לשלטון ומחילת מלוה וכיוצא בזה כי דייקת בהו בכולהו קא יהיב איהו ולא שתטול היא בעצמ' ונהי דאפשר דבגט מיפסל מכהונה היינו משום ריח הגט דבכל דהו אבל קידושין אין כאן דהאי שמא נתרצה הבן לא מהני כלל אפי' למחייבי גט מדרבנן כדמוכח הסוגיא ואפ"ה קאמר הרא"ש אפי' נתרצ' אח"כ כדלעיל ואבע"א סברא דאם לא כן מי שיש לו מעות במקום אחר והאשה שם אין צריך שליח אלא יאמר או יכתוב לה שתקח אותן המעות ותתקדש בהם עכ"ל. ואם כי איני כדאי להרהר אחר דברות קדשו של מוהרי"ל אמנם לפי שמוכח מדברי מוהר"מ פאדווי ודברי הרמ"א באשה שחטפה מעות וביקש ממנה שתחזירם לו ולא רצתה ואמר לה הרי את מקודשת ושתקה להחזיק' בהם לא הוי קידושין דהוי שתיקה לאחר מתן מעות והיא מתשובת מוהר"מ פדאווי ומשמע דאם אמר' הן מקודשת ואף גם דלא הי' שום נתינה מיד המקדש. לכן נרא' דבכסף קידושין מהני טלי מע"ג קרקע ולישב הראיות שכתב מוהרי"ל דלא תיקשי למהר"מ פאדווי והרמ"א דהנה מ"ש מוהרי"ל אבע"א קרא דכתיב ויצאה והיתה זה אינו היקש אלא לקידושי שטר אבל כסף לא איתקש ליציאה וכמ"ש הר"ן רפ"ק דקידושין דמקדשה במחובר לקרקע בתורת כסף ע"ש ואע"ג דגט לא מהני במחובר לקרקע וגם כל מחובר סתמא ה"ל טלי ולא נתינה מיד המקד'