אבני מילואים על השולחן ערוך - א צ

הרי עלי מלוה עכ"ל והיינו מדתניא המקדש במלוה ומיירי בנמצא מנה חסר דינר ולשנא דמקדש במלוה ע"כ משום שאמר הרי הוא עלי מלוה דאל"כ מאי לשון מקדש במלו' ולדינ' ה"ה דרך תנאי ורש"י ור"ן לפרושי לישנא בריית' דתני המקד' במלוה אך היא גופה תיקשי דאמאי נקט ברייתא בדינא דמלוה שאמר על הדינר החסר הרי עלי מלוה כיון שהוא נמי דרך תנאי ולהרמב"ן ושאר פוסקים דס"ל דאפי' לא קיבל עליו במלוה נמי וכמ"ש ב"ש א"כ אמאי נקטי' ברייתא בלשון מלוה. ולפי מ"ש בסקי"ד דמקדש במנה ונתן דינר דמקודשת וישלים לאו משום דיני תנאי כיון דלא הי' תנאי כפול אלא שמחייב הוא בכך כיון דנתקיימו הקידושין נתחייב הוא בדמיו ניח' דנק' לי' מלו' דאינו אלא חוב ודו"ק:

(טז) בק' דינרים אלו והתחיל למנות פ"ק דקידושין דף ח' אמר ר"א התקדשי לי במנה ונתן לה דינר מקודשת וישלים מתיבי התקדשי לי במנה והיה מונה והולך ורצה א' מהם לחזור אפילו בדינר אחרון הרשות בידו הבמ"ע דאמר במנה זו דדעתי' אכולה ופריך מדסיפא במנה זו דקתני התקדשי לי במנה זו ונמצא מנה חסר דינר אינה מקודשת מכלל דרישא במנה סתם ומשני רישא וסיפא במנה זו ופרושי קא מפר' רצה א' מהם לחזור אפי' בדינר אחרון הרשות בידו כיצד דאמר לה במנה זו רב אשי אמר לעולם רישא במנה סתם ומונה והולך שאני ודעת הרי"ף והרמב"ם דדוקא במנה זו אבל מנה סתם אע"ג דמונ' והול' אין יכולין לחזור ומקודשת ודלא כרב אשי. ולכאורה קשה לפי אוקמתא זו דרישא מיירי במנה זו ופירושי קא מפרש א"כ הא דתני ורצה אחד מהם לחזור למה לי חזרה דבמנה זו ונמצא חסר דינר ממילא נתבטלו הקידושין אפי' בלא חזרה. ובחידושי הרשב"א ראיתי שכתב ז"ל פירושי קא מפרש כיצד כגון דאמר לה מנה זו ומנה שלם בידו והי' מונה והולך ונמצא כולו מנה בידו חסר דינר שעדיין לא הספיק למנות וליתן לה רצה א' מהם לחזור הרשות בידו אבל אם הי' מנה שבידו חסר אינה מקודשת כלל וע"ש שכתב שכן נראה מפי' ר"ח דלא כולה סיפא פי' דרישא אלא מנה זו בלבד פירש דרישא וא"כ השמיענו דין אחר דהיינו שנמצא דינר רע וע"ש. ובזה ניחא דלא תיקשי ללישנא קמא דרישא במנה זה א"כ למה נקט והי' מונה והולך ובח"מ כתב דאורחא דמלתא נקט ע"ש ולפי מ"ש הרשב"א ניחא טפי דכיון דרצה להשמיענו דין חזרה ולא משכחת לה אלא במונה והולך והמנה שלם בידו ומונה והולך לתוך ידה ששניהם יכולין לחזו' עד שיבא דינר האחרון לידה דאם אינו מונה והולך ונמצא חסר דינר לא בעי חזרה אלא ממילא נתבטלו הקידושין. והיינו נמי טעמיהו דהרי"ף והרמב"ם שכתבו והתחיל למנו' משום דמיירי בדין חזרה וכמ"ש. וא"כ לרי"ף ורמב"ם ברייתא דתני מנה זה ומונה והולך תרתי בעינן דבמנ' זה לחוד ונמצא חסר דינר לא בעי חזרה ובמו' והולך לחודי' לא מהני חזר' וא"כ תרתי בעינן ולזה כתב הרמ"א וי"א דבחדא מנייהו סגי דמשמע דלדיע' ראשונה בעי תרוויהו וכמ"ש ונתיישב בזה מה שהקשו ח"מ וב"ש בדברי הרמ"א שכתב וי"א דבחדא מיניהו סגי. ועיין בס' עצמות יוסף שהקש' בהא דפריך אדר' אליעזר מהא דתניא והי' מונה והולך ורצה א' מהם לחזור אפי' בדינר אחרון הרשות בידו אמאי לא אוקי הך ברייתא בהכי דמטעם דנמצא חסר דינר הוא דיכול לחזור ומשום דמנה חסר דינר כסיפא למתבעי' ונרא' דלשון אפי' בדינר אחרון נרא' דלא מבעי' בדינר הראשון או השני עכ"ל וע"ש. ואינו קושיא דודאי כשנותן לה צ"ט דינר בבת אחת הוא דאינה מקודשת דכסיפא למתבעי דינר אחד שחסר ממאה אבל אם נתן לה דינר דמקודשת ומשום דסמכ' דעת' דלא כסיפא למתבעי' צ"ט דינר וכיון דכבר נתקדש' בעד הדינר הראשון בעת שהי' חסר צ"ט ליתי' בחזרה אפי' כי נתן לה אח"כ צ"ח וחסר דינר האחרון כיון דכבר מקודשת בדינר הראשון זה נרא' לי ודו"ק:

(יז) אא"כ אמר לה דינר החסר ז"ל הב"ש אא"כ אמר לה דינר החסר ז"ל הרמב"ם ש"מ מ"ש אפי' בדינר האחרון מיירי כשחסר ומכל מקום כתב שניהם יכולין לחזור ש"מ דס"ל כשטת רש"י דוקא אם חזרו הקידושין בטילים עכ"ל. ולפי מ"ש בס"ק ט"ז דמיירי שהמנה שלם בידו ומונה והולך ונמצא בידה חסר דינר בזה שייך חזרה כיון דבידו להשלים וא"כ מה שאמר לה החסר יהי' מלוה היינו דינר החסר בידה אבל ביד המקדש איתנהו לכולה בידו:

(יח) דינר החסר יהי' עלי במלוה ונתרצית כתב בח"מ ז"ל אבל אם היא שתקה כשאמר דינר החסר יהי' עליו במלוה בזה אפשר לומר דהיא לא נתרצית דכסיפא למתבעי' וחזר הדין למה שנתבאר למעלה בסעי' שלפני זה דיש חולקין באומר התקדשי לי במנה ונתן לה צ"ט ובטור לא כתב ונתרצית אפשר משום דס"ל כהרא"ש דפסק כמ"ד לא כסיפא למתבעי' כו'. ולענ"ד נראה דכל שהוא משום לא סמכה דעתה אפי' נתרצית בפירוש נמי לא מהני דהא במנה חסר דינר היינו משום דלא סמכה דכסיפא למתבעי' ובזה לא מהני , ריצוי וכמו במקדש בשט"ח דאחרים דאינה מקודשת משו' דלא סמכה דעתה דשבק דידה ומחיל לאחרי' כדאי' בקידושין דף מ"ח דודאי אפי' נתרצית בפירוש אינה מקודשת. וב"ש כ' הא דבעי ריצוי דאם לא היה ריצוי בפירוש אלא שתק' י"ל על דיבורו הראשון היא סמכה שאמר מנה זו עוד כתב ז"ל וכל זה דוקא כשאמר במנה זה אבל אם אמר מנה סתם וחסר דינר אפי' לשטת הפוסקים דס"ל אם חסר דינר אינה מקודשת מכל מקום אם אמר הדינר החסר יהי' עלי מלוה מהני אפי' אם שתקה כי במנה סתם לא שייך לומר על דיבורו הראשון סמכה דהא אפי' לדיבורו הראשון אמר מנה סתם ויכול להשלים בזמן אחר עכ"ל. והנה מ"ש אם אמר הדינר החסר יהי' עלי מלוה לפי מ"ש ב"ש בדעת הרמב"ם וש"ע אפי' אם לא זקפו במלוה אלא יהי' דינר החסר דרך תנאי נמי מקודשת ודרך תנאי לא כסיפא למתבעי' ואולי כתבו לדעת רש"י והר"ן דלדידהו בעי דוקא קיבל עליו במלוה וכמ"ש ב"ש סקי"ג וכבר כתבנו בסקט"ו דאין לחלק בין דרך תנאי לדרך מלוה גם לדעת רש"י והר"ן ע"ש. שוב ראיתי בס' הפלאה שכתב בזה וז"ל אף דבקידשה בשט"ח דאחרים בסי' כ"ח דטעמא דאינה מקודשת משום דלא סמכ' דעתה ולא חלקו בזה משמע דאפי' אם נתרצה ואמרה הן לא מהני מכל מקום הכא שאני דאינו אלא משום כיסופא עכ"ל. ועיין בתוס' פ' מי שמת דף קמ"ז ד"ה המוכר שט"ח לחבירו שהביאו ראי' מהתקדשי לי בשט"ח כו' מאן דאמר אינה מקודשת אית ליה דשמואל דלא סמכה דעתה כי שמא ימחול ואם צריך להחזיר כל הדמי' למה ימחול ושפיר סמכה דעתה כו' ומיהו יש לדחות כי שמא הי' לה בושת לבא לב"ד ולתבוע מבעלה מה שמחל ולכך לא סמכה דעתה בכך עכ"ל ע"ש. וא"כ התם בקידשה בשט"ח דאחרים דלא סמכה דעתה נמי אינו אלא משום דכסיפא למתבעי' לבעלה ואפ"ה לא אשכחן דמהני ריצוי דידה ועוד אדתני שם דף מ"ח התקדשי לי בשט"ח או שהי' לה מלוה ביד אחרים ומוקי לה בשט"ח דאחרים ופליגי באשה סמכה דעתה כו' ומלוה ביד אחרים היינו מלוה ע"פ ובמעמ"ש ע"ש וע"י מעמ"ש ודאי צריכה לומר הן דאם לא היה ריצוי בפירוש אלא שתיקה לא מהני מידי כיון דלא קיבלה בידה כלום אין השתיקה כלום ואפי' שתיקה דלאחר מתן מעות לא מהני מכ"ש בזה שלא נתן בידה כלום וע"כ ע"י מעמ"ש כשאמרה הן ומדתני בשט"ח או מלוה ביד אחרים מוכח דגם בשט"ח שע"י כתיבה ומסירה נמי אפי' אמרה הן וסברי רבנן דלא סמכה דעתה ולר"מ דסמכ' דעתה לא שביק דידי ומחיל לאחריני ולא קאמר משום דיצטרך לשלם מדיני דגרמי ואינו אלא משום דכסיפא לה למיתבעי' ומוכח דאפי' היכא דלא סמכה דעתה משום כיסופא נמי אינה מקודשת אפי' אמרה הן ואע"ג דרש"י כתב מלוה ביד אחרים והרשה עליהן שכתב לה הרשאה נראה דרש"י לא כתב אלא להס"ד דמיירי בשט"ח דידה וא"כ מלוה ביד אחרים נמי בשטר והרשה עליהן היינו הרשאה אבל למסקנ' דמוקי מלוה ביד אחרים במלוה ע"פ ודאי לא מהני הרשאה מדינא דגמרא וכמבואר בטור וש"ע ח"מ סי' קכ"ג דלא מהני הרשאה במלוה ע"פ וצריך לומר והרשה עליהן היינו שהשליט' טליהן ע"י מעמ"ש וא"כ לא מטא לידה כלום וצריכה לומר הן ולשטת הסוברין דמוחל שט"ח צריך לשלם מדיני גרמי כל הדמים שכתוב בשטר וכן פסק בש"ע ח"מ סי' ס"ו סעיף ל"ב. וא"כ צ"ל הא דלא סמכה דעתה אינו אלא משום דכסיפא למיתבעי' ולא חילקו בקידושין אם אמרה הן דמקודשת מוכח דאפי' אמרה הן לא מהני במקום דלא סמכה דעתה ואפי' משום כיסופא לא מהני הן ודו"ק:

(יט) ולא הכירה בו כתב ב"ש ז"ל אבל אם הכירה בו סברה וקיבלה וכן אם אמר תתקדש לי במנה זו