אבני מילואים על השולחן ערוך - א פט

דהרא"ש לא ירדנו דאמאי הוי כאלו התנ' תנאי כפול יותר משאר תנאים דבעי כפילא. ובחדושי הרשב"א קידושין דף י"ח ז"ל ואמ' רב הונא אמר רב כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי יש מדקדקין מכאן דבע"מ אין צריך תנאי כפול והן קודם ללאו דהא הוא סתמא יהיב לה אלא דאנן הוא דקאמרינן דכמאן דאמר לה על מנת דמי וכן דעת רבינו אלפסי וכבר הארכתי בזה בפ' מי שאחזו בס"ד עכ"ל וז"ל ס"פ מי שאחזו יש מביאין ראי' מהא דאמר ר' אליעזר האומר לאשה התקדשי לי במנה ונתן לה דינר כו' כמאן דאמר על מנת דמי והתם ודאי לא כפלי' לתנאי ואפי' על מנת ממש לא אמר לה אלא שאנו רואין מעשיו כאלו אמר ע"מ ושמא נדחה בזה דטפי עדיף כי לא אדכר תנאי מפור' אלא שמעשיו מוכיחין עליו ממי שיזכיר תנאי שלא כדרך תנאי שבכתוב כמו שאנו עתידין לכתוב בשם רבותינו בעלי התו' עכ"ל. וזה נרא' טעמא דהרא"ש דס"ל לחלק בין גילוי דעת ובין היכא דהזכיר תנאי ולא כפל וכ"כ באש"רי פ' מי שאחזו ע"ש. אלא דדעת כמה פוסקים שלא לחלק בכך וכמבואר ברמ"בן בחידושיו פ' מי שאחזו ע"ש גם הר"ן בפרק מי שאחזו גבי אתקין שמואל בגיטא כתב שם דאין לומר דטפי עדיף לר' מאיר אומדנא וגילוי דעת מתנאי שלא נכפל וע"ש וגם להרשב"א לא ברירא לי' הך מלתא לחלק בכך וכתבו בלשון שמא נדחה כו' ולכן נרא' לענ"ד במה דקשיא להו בהך דאמר ר"א התקדשי לי במנה ונתן לה דינר מקודשת וישלי' כו' כיון דלא כפלי' אמאי ישלים. והיא דע"כ לא בעינא דיני תנאי ב"ג וב"ר אלא שיבוטל המעש' ע"י תנאי דאז אם אין התנאי כדיני תנאי אע"ג דלא נתקיים התנאי המעש' קיים אבל שיתחייב בתנאו לא בעינן דיני תנאי וכמו קנה שדה במנה ונתן דינר שקנה לו השדה צריך להשלים דמי השד' ונתחייב בדמי השדה אחר שקנה השדה אלא דאם לא נתן דמי השדה לא נתבטל הקנין וכמו כן הכא כיון דקנ' האשה ע"י הדינר נתחייב בדמים שהבטיח לה ובש"ס ובש"ע לא הוזכר שיתבטלו הקידושין אם לא יתן המנה אלא אמרו צריך להשלים המנ' וחייב הוא בכך וביבמות דף ק"ו בהא דחליץ לה ע"מ שתתן לך מאתים זוז בתר דחלץ לה אמר זיל הב לי' א"ל ר"פ יכול' לומר משט' אני בך וכ' שם הרשב"א בחידושיו ז"ל ואיכ' למיד' היכי הוי מחיי' אביי למית' לי' ור"פ למאי איצטרך לאתויי ראי' מן הבורח מבית האסורין והא הכא כיון דאתני לי' בלשון ע"מ לא מחייב לי' משום דכל האומר ע"מ אין מחייבין אותו לקיים התנאי אלא אם רוצ' יקיים ואם ירצה לא יקיים לפי שכבר נתפרשה כפייתו אם יקיים תנאו יקיים המעש' ואם לא יתקיים התנאי לא יתקיים המעשה וכיון שכן ה"נ לימא לי' לא בעינא בחליצה ולא יהבינא והרי החליצ' ממילא קיימת והיא פטור' וי"ל דכיון שאי אפשר לה לחליצ' להתבטל הרי זה כשכירות ולפיכך אי הגון לה מחייבין ליתן לה מדין שכירות והיינו דאמרינן בירושלמי אם אמרה ע"מ נותנת אלא מכיון דלאו הגון לה ומצוה עליו מן התור' בחליצ' ורמי' עליו למיחלץ האי כעין אנוסה היא ואיהו נמי לא פסיד מידי דהא לא חזא לי' מינה מידי עכ"ל וכ"כ הרמב"ן בחדושיו שם ע"ש וא"כ הכא שנתקדש' לו ע"י הדינר ונתקיים המעש' שהוא הקידושין נתחייב גם הוא דמי הקידושין ולא גרע מקנה שדה בחזקה שנתחייב בדמי הפסיקה של השד' וא"ש הא דקאמר ר' אליעזר מקודשת וישלים ודו"ק. והא דאמרינן פ' מי שאחזו דף ע"ה בהא דתנו רבנן הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת ע"מ שתחזיר לי את הנייר מגורשת ופריך מ"ש רישא ומ"ש סיפא כו' אמר אביי הא מני ר' מאיר הוא דאמר בעינן תנאי כפול והכא הא לא כפלי' לתנאי. ולפי מ"ש דהיכא דלא כפלי' נמי מחויב בקיום התנאי וכופין לקיים כיון דהמעש' נעש' אדעתא דהכי א"כ בע"מ שתחזיר לי הנייר אפי' לא כפלי' צריכ' להחזיר הנייר כמו שהתנה. ונראה דהתם גבי גט כיון דהוא מגרשה בע"כ לא שייך בזה תנאי קיים עבור המעשה כיון דהמעשה נעשה בע"כ דאשה וא"כ אינו אלא מחמת התנאי שהתנה שיתבטל המעשה אם לא יתקיים התנאי מש"ה בעי כפילא. מיהו כל זה באומר מעכשיו דהמעשה תיכף נתקיים ולכן בקידושין או בשד' אם התנו מחויב לקיים תנאי וכופין אותו עבור המעשה אבל היכא דלא אמר מעכשיו אלא לכשאתן המנה א"כ עדיין המעשה לא נתקיי' ואינו חייב בדמי' עבור המעשה לזה אמרו בש"ס מקודשת וישלים מ"ט דר' אליעזר דאמר כל האומר על מנת כאומר מעכשיו וכיון דמעכשיו נתקיים המעשה וכל שנתקיים המעשה מחויב להשלים לה כתנאי שהותנו ביניהם בפסיקה עבור הקידושין ועמ"ש בס"ק א'. ועיין בר"ן פ' האומר ע"ש שכתב בכל התנאים שהוא חייב וכנס תוך הזמן דאמרינן אף שלא נתקיים בזמן הוי קידושין דכיון דכנס אחולי אחיל לתנאו אבל מכל מקום המעות שנתחייב בתנאי נעשה עליו מלוה וצריך לקיים וע"ש. ומבואר דאע"ג דנמחלו התנאים מ"מ החוב לא נמחל וא"כ ה"ה היכא שבתחלתו לא נעשה בדיני תנאי צריך להשלים החוב. ובזה יתיישב מה שהקשה אחי הרב המופלג מוהר"ר חיים כהן נרו' בהא דמקש' בגמ' פ"ק דקידושין אהא דאמ' ר"א מקודש' וישלים מהא דתני' התקדשי לי במנה והי' מונה והולך ורצה א' מהם לחזור אפי' בדינר אחרון הרשות בידו ומאי קושיא דהא המקדש יכול לחזור משום דאין כופין בקיום התנאי אלא המעשה בטל אם לא נתקיים התנאי והאשה נמי יכולה לחזור לפי מה דאמרינן פ' מי שאחזו דף ע"ד נתינה בע"כ לא שמי' נתינה וא"כ יכולה לומר איני רוצה בקבלת השאר ונימא ר' אליעזר ס"ל נתינה בע"כ לא שמי' נתינה עכ"ד. ולפי מ"ש דאין בזה משום תנאי כיון דלא כפלי' אלא מחויב הוא בדמי הקידושין עבור המעשה וכיון דאינו אלא חוב שניהם אין יכולין לחזור דהמקדש לא מצי חוזר כיון דלא כפלי' לתנאי והיא נמי לא מצית לחזור דבחוב ודאי פרעון בע"כ שמי' פרעון ודוקא בתנאי היא דפליגי אם נתינה בע"כ מהני ע"ש פ' מי שאחזו ודו"ק:

(טו) וה"ה אם חסר דינר אחד כתב ב"ש ז"ל עיין פ"ב דקידושין שם ברש"י ור"ן משמע דוקא אם קיבל עליו המקדש במלוה ואם לא קיבל לא הוי קידושין ולרמב"ן ושאר פוסקים אפי' לא קיבל מקודשת וכן משמע מרמב"ם וכן מדייק המגיד מדבריו ורשב"א ס"ל אפי' אם אמר תהא עלי במלוה לא הוי קידושין משום דכסיפא לה למתבעי' כיון שחסר רק דינר אחד עכ"ל. ובחידושי מוהרי"ט נראה להיפך והוא דאם קיבל עליו במלוה לא סמכ' דעתה ודרך תנאי סמכה דעתה טפי וע"ש שכתב על דברי הרמב"ן במה שהביא ראי' דאפי' בחסר דינר מקודשת וסמכה דעתה והא דתניא התקדשי לי במנה זה ונמצא חסר דינר אינה מקודש' אלמ' במנה סתם מקודשת ולא אמרינן כסיפא לי' מלתא למתבעי' וכתב עלה מוהרי"ט ומיהו על ראייתו של הרמב"ן קשיא לי מאי מייתי מהאי דהתקדשי לי במנה ונתן לה דינר הרי זו מקודשת וישלים כלומר ע"מ שישלים קאמר ואין הקידושין נגמרין אא"כ ישלים ובהא ודאי לא אמרינן דכסיפא לה מלתא דבלא תביעת' איהו מזהר זהיר כדי שיתקיימו קידושיו וסמכה דעתה שפיר כמו האומר הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך ק"ק זוז דמקודשת והוא יתן אבל הכא שעשאו מלוה הדינר הנשאר ורוצה שיהי' הקידושין נגמרין מעכשיו והדינר נעשה עליו כמלוה בהא ודאי אמרינן דכסיפא מלתא למתבעי' ולא סמכה דעתה מאחר שכבר היא מקודשת ישחק בה עכ"ל. ולענ"ד אינו נראה לא כדברי זה ולא כדברי זה דבקידושין דף מ"ז בהא דתניא המקדש במלוה אינה מקודשת וי"א מקודשת ומוקי לה באומר לה התקדשי לי במנה ונמצא מנה חסר דינר מר סבר כסיפא לה למתבעי' ומ"ס לא כסיפא לה מלתא למתבעי' ואלא הא דאמר ר' אליעזר התקדשי לי ונתן לה דינר הרי זו מקודש' וישלי' לימא כתנאי אמר' לשמעתי' אמרי מנה חסר דינר כסיפא לה מלתא למתבעי' מנה חסר תשעים ותשע לא כסיפא למתבעי'. ולפי מ"ש מוהרי"ט דבתנאי לא אמרינן כסיפא למתבעי' דאיהו מזהר זהיר א"כ מאי ענין דר' אליעזר הכא דהא ר' אליעזר דרך תנאי קאמר לפי מ"ש הרא"ש והובא בס"ק י"ד וברייתא בעשאו מלוה. וכן לפי מ"ש ב"ש דבעשאו מלוה הוא דסמכה דעתה אבל דרך תנאי לא סמכה דעתה אליבי' דכ"ע וא"כ היכא קאמר לימא ר"א כתנאי אמרה לשמעתי' דהא ר"א אפי' כתנאי לא אמרה דהא ת"ק דאמר מקודשת דרך מלוה דוקא קאמר. ולכן נראה דדרך תנאי ודרך מלוה שוין הן ולמ"ד לא סמכה אדעתה בשניה' אינה מקודשת ולמ"ד סמכה דעתה בשניהם מקודשת והא דפי' רש"י והר"ן וז"ל רש"י שם במילי אוחרי בדבר אחר דהך לאו במלוה שיש לו עלי' קאמר אלא שאמר התקדשי לי במנ' ונמצא מנה חסר דינר ואמר לה