אבני מילואים על השולחן ערוך - א פח

שיוכל לסלקו בדמים. וא"כ הא דכתב הר"ן בשם הראב"ד אבל היכא שנתן לה משכון ואמר לה קני במשכון זה שעבוד מנה והתקדשי לי בו מקודשת. יש להגיה במקום שעבוד מנה דהיינו שיעור מנה ולא שעבוד מנה והוא ממש כדברי הראב"ד שהובא בריטב"א והיכא שאומר שיעור מנה דזה הוי זכה בגוף המשכון מהני גם להרא"ש וכמבואר ברא"ש בערבונת דשידוכין והוא בטור וש"ע סי' ר"ז. ותו לא קשה מה שהקשה מוהרי"ט לדברי הראב"ד דמה פריך מקודש' במשכון נימא דמיירי באומר קני בשעבוד מנ' דלפי מ"ש לא מהני שעבוד מנ' אלא שיעור מנ' וזה לא הוי משכון אלא קנין בגוף החפץ ומה שמסלקו בדמים אינו אלא משום דה"ל כמו תנאי שיוכל לסלקו בדמים וכל זה ברור. דגם לשטת הרמב"ן והרשב"א מהני זכי במשכון שיעור מנה ולא מיקרי אגוד גבי' אלא שעבוד משום דאכתי הכסף לא יצא מרשותו אבל קני בגוף החפץ כבר יצא מרשותו לגמרי ונכנס לרשות האשה וזה פשוט אלא שראיתי לב"ש שכ' דלדעת הרמב"ם והרשב"א גם בזכי בגוף המשכון אינה מקודשת ע"ש ולענ"ד נראה כמ"ש דכה"ג לאו אגוד גבי' מיקרי כיון דכבר יצא מרשותו לרשותה. והיכא שאומר אל תחזיר עד שאתן לך המנה כתבו בתו' קידושין דמהני ע"ש דף ח'. וכתב הב"ח באל תחזיר דמהני גם לקידושין ומדברי ב"ש נראה דאל תחזיר לא מהני אלא במתנה אבל לא בקידושין ע"ש. ואינו מובן דמ"ש במתנה דמהני ובקידושין לא מהני:

ונראה דאל תחזי' אינו קנין בגוף החפץ ואינו אלא משכון ולא מהני למשכון כיון שלא קדם חיוב הגוף לית בי' תורת ערב אלא דאע"ג דלא קני למשכון וצריך להחזיר אך שהיא מוחל את תביעתו ואומר אל תחזיר עד שאתן את הדמים ומש"ה במתנה מהני שלא ליצטרך להחזיר אבל בקידושין דבעי כסף וכיון דלא קנת' למשכון אע"ג דאינה צריכה להחזיר עד שיתן את הדמים לא מהני לקידושין כיון דלא קנתה הכסף שהוא המשכון ודו"ק. אמנם באשרי לא הביא כלל הך דינא דאל תחזיר ומשמע דלא ס"ל כלל ואפי' במתנה לא מהני וצריך להחזיר בלא דמים (יב) וכ"ש אם נתן לה שטר. ובח"מ כתב דאינו מוסכם דאינו אלא לדעת הרמב"ן והרשב"א דס"ל משום אגיד גבי' אבל לדעת הרא"ש שהוא משום דלא נשתעבד במשכון בלא חיוב הגוף והכא הרי נתחייב בשט"ח ולא גרע משט"ח דאחרים וכ"כ ב"ש ע"ש וז"ל וכבר הרגיש בזה בח"מ וכ"כ הש"ג פ"ק דקידושין דהוי קידושין והא דס"ל אם מקנה לה טבעת ע"י ק"ס לא הוי קידושין כמ"ש בסמוך לאו משום דאגיד גבי' אלא משום דנעשה ע"י סודר ודומה לקנין חליפין ולא הוי קידושין ומ"ש בתשובת רש"ך אם מקנה לה ע"י סודר טבעת הוי קידושין אתיא כשטת הראב"ד דוקא אבל לשנות הרשב"א לא הוי קידושין כיון דאגיד גבי' עכ"ל והנה מ"ש בשם ש"ג אם מקנה לה הטבעת ע"י ק"ס ט"ס וכתב שם מקנ' לה מנה ע"י ק"ס וכן העתיקו ב"ש סק"ב ע"ש. ומנה נמי ע"י חיוב דאי דרך הקנאה לא מהני כיון דמטבע אינו נקנה בחליפין אך מ"ש ב"ש בטעמו משום דנעש' ע"י ק"ס ה"ל כחליפין לא נהירא דכיון דאינו מקדשה בחליפין אלא בכסף והכסף הוא דמקנה לה ע"י חליפין ואינו ענין לחליפי חליפין. וז"ל הש"ג פ"ג דקידושין ומזה אומר שאם דעת האשה הוא להתקדש בתפיסת הקנין לבד שהוא כנף בגדו שיש בו שו"פ הרי זו מקודשת שהרשות בידה לפסוק כנף בגדו ולעכבו בידה אם תרצה ולא אמר שאין האש' נקנית בחליפין אלא כשדעת' להתקדש במנה ונתן לה קנין כדי לקיים הקידושין והוא יתחייב לה במנה כמו שביאר מז"ה עכ"ל ומבואר דעת הש"ג דאשה נקנית בחליפין ממש היכ' שדעת האש' להתקדש בתפיסת הקנין לבד וא"כ איך יתכן לומר כשמקדשה במנה שנתחייב לה ע"י חליפי סודר דלא הוי קידושין ולכן נראה דשטת שלטי הגבורים הוא שטת תו' רי"ד רפ"ק דקידושין ז"ל מניינא למעוטי חליפין קשיא לי טובא ואם אדם נותן סודר לאשה שיש בו שו"פ אעפ"י שנותן לה בתורת חליפין אמאי אינה מקודשת כו' ונרא' לי לומר שאם בזה הסודר לבד נתרצית לו לקדשה אעפ"י שהזכיר לה חליפין מקודשת היא והבמ"ע כגון שהתנ' עמה לקדשה במנה ולא הי' נותנו לה עכשיו. אלא התפיס' את הסודר שתתקדש לו ולא תוכל לחזור בו והוא יתחייב ליתן לה המנ' לאחר זמן בכי ה"ג ודאי אינה מקודשת כיון שלא נתרצית לקדש אלא במנה ומנה אין כאן ואעפ"י שבשדה קונה הסודר כו' וטעמא דמלתא כיון דחליפין איתנהו בפחות משו"פ וכיון דבפחות שו"פ ליתנהי בשו"פ נמי ליתנהי שאין גזיר' שוה למחצ' עד שיתן לה המנה עכ"ל. וביאור שטה זו כבר ביארנו באורך ס"ק ב' ע"ש וזהו נמי שטת הש"ג והכוו' אם נותן לה הסודר לגמרי מקודשת בתורת כסף אפי' הזכיר לשון חליפין לא נפיק מכלל כסף אלא דכסף גופה דקונ' אינו אלא בתורת שיוי אבל אם נותן כסף בתורת קנין לא מהני וכמ"ש בסמ"ע סי' ק"ל דילפינן משדה עפרון שהי' הכסף מדמי השדה ע"ש ותורת חליפין דאיתי' בפחות שו"פ ואינו בתורת שיוי אלא בתורת קנין. ומש"ה כשנותן הסודר לגמרי לאשה אפי' הזכיר לשון חליפין לא נפיק מכלל כסף והוא נמי שיוי הקידושין אבל אם אמר התקדשי לי במנ' ולא נתן עכשיו אלא שיתחייב לה והסודר נתן לשום קידושין ושיתחייב לה המנ' בשלימות ולא ינוכה כלום מן המנה לערך שוה הסודר דאז אין הסודר מכלל שיוי הקידושין רק בעד קנין ולא מהני חליפין לקנין אלא גבי שדה אבל תורת חליפין לקנין לא מהני גבי קידושין דכיון דחליפין איתנהי בפחות משו"פ וקידושין ליתי' בפחות שו"פ דלא מקנא נפשה בפחות משו"פ ומש"ה לא מהני הק"ס וקיום הקידושין וממילא לא נתחייב במנה כיון דלא נתקיים הקידושין אבל אם הק"ס הי' שיתחייב במנה ומקדש' בחוב דידי' שפיר מקודשת דה"ל כשט"ח דידי' דמהני לדעת הש"ג וזה נכון וברור ועיין היטב בסק"ב. ומ"ש ב"ש דתשובת רש"ך הוא כשטת הראב"ד אבל לשטת הרשב"א לא הוי קדושין דאגיד גבי' אינו נרא' דלא מיקרי אגוד גבי' אלא במשכון דאכתי הכסף לא נפיק מרשותו ואין לה לאשה או למוכר אלא שעבוד מש"ה אינו כסף לקנין באשה ובמכר אבל הכא דנקנ' גוף טבעת לאשה כבר יצא הכסף מרשותו ואינו אלא פקדון בידו דהא אגוד גבי' דלא מהני בקדושין לאו מתורת אגוד גבי' דגבי גט דהתם בגט טעמא משום דבעינן כריתות וליכא כדאי' פ"ק דמציעא דף ו' אבל בקידושין לא שייך האי טעמא ועוד דהא גם גבי אמתא נמי אינו קונ' במשכון וע"כ האי אגוד גבי' אינו אלא משום דאינו כסף הראוי לקנין כיון דאינו מוציא הכסף מרשותו וגבי שעבוד עדיין הכסף ברשותו אבל היכא דנקנ' גוף הטבעת לאשה אלא שעדיין הוא ברשות המקנ' כבר יצא הכסף מרשותו ואינו אלא פקדון בידו וזה פשוט וברור:

(יג) דלא הוי קידושין ונסתפקתי בפדיון הבן אם נתן לכהן משכון בחמש סלעי' אם בנו פדוי. והנה בנתן שט"ח לכהן ודאי אינו פדוי וכמבואר להדיא ר"פ הנושא דבר תורה בנו פדוי לכשיתן ומדרבנן אינו פדוי משום גזירה דפודין בשטרות ועמ"ש בקצה"ח סי' ק"ל סק"ח ע"ש אך במשכון לא נתבאר בפוסקי' אם בנו פדוי. והנה נרא' דשטת הרמב"ן והרשב"א דכסף שלא יצא מרשותו לא חשיב כסף לקידושין ולמכר וא"כ נרא' דה"ה בפדיון לאו שמי' כסף אבל לדעת הרא"ש דטעמא דמשכון לא מהני משום דגופו לא נתחייב ונכסוהי ערבין וכל היכא דליכא לוה ליכא ערב א"כ בפדיון נרא' דמהני משום דנתחייב גופו לכהן ליתן לו חמש סלעים א"כ נכסוהי ערבין ויכול לשעבד משכון לזה החוב. וראי' מר"פ הנושא בהא דאיפלגי ר' יוחנן ור"ל בחייב אני לך מנ' בשטר דר' יוחנן אמר חייב ור"ל סובר דפטור ופריך לריש לקיש מהא דתנן כתב לכהן שאני חייב לך חמש סלעים חייב ליתן לו חמש סלעים ובנו אינו פדוי ומשני שאני התם דמשעבדא לי' מדאורייתא וע"ש ומוכח דאע"ג דאכתי לא נתברר מי הוא הכהן ואפ"ה לכל כהן שנותן שט"ח מתחייב כיון דמשועבד לכהן וא"כ ה"נ מהני לי' משכון כיון דנתחייב לכהן. ואפשר דאפי' לדעת הרמב"ן והרשב"א דלא מהני שעבוד במשכון לקידושי אשה ולקנין קרקעות היינו משום דכסף ואגיד גבי' ואינו יוצא מרשותו אינו ראוי לקנין אבל גבי פדיון הבן דאין הבן קנוי לכהן שיצטרך לקנותו מכהן אלא חוב הוא שמוטל עליו ליתן לכהן חמש סלעים וכל שנותן לו משכון ומקבלו לפרעון ולדעת הרמב"ן והרשב"א דמהני משכון למתנ' ויש זכיה למקבל במשכון וא"כ זכה בו הכהן ונפטר מחובו וזה נרא' ועמ"ש בקצות החושן סי' ס"ו ס"ק א' ואכתי צ"ע:

(יד) והוא ישלים לה השאר. כתב בח"מ וז"ל כלומר ואם לא ישלים אינה מקודשת כמי שאמר על מנת מיהו לקמן סי' ל"ח כתב דיש חולקין דגם בע"מ צריך תנאי כפול עכ"ל. וב"ש כתב ע"מ שאתן ואם לא נתן לה השאר בטילין הקידושין אע"ג דלא הזכיר שום תנאי ה"ל כאלו התנה וכפל כ"כ הרא"ש ואישתמיטתי' לח"מ עכ"ל אמנם לטעמא