אבני מילואים על השולחן ערוך - א פ

דקידושין או משום דלא אסרו ליקח בעד הדמים אלא פירות וכלים שהוא הנאה הניכרת אבל הנאת אשה אינו ניכר או משום מצות פ"ו ע"ש. וראיתי שכתב עלה הרב המגיה ז"ל מכאן מוכח דס"ל להרב המחבר דהא דאמרינן מצות לאו ליהנו' נתנו היינו דוקא בדיעבד אבל לכתחלה מיהא אסור וכן דעת מוהר"מ די בוטין בתשובה אבל הרב כנה"ג בי"ד סי' כ"ח חולק בזה ואי קשי' לך על מה שצידד הרב המחבר לעיל דאפשר דטעמ' דאינה מקודשת לפי שאסור ליהנות כו' דהא מצוה קא עביד ולאו ליהנות ניתנו ועיין תשובת הר"ן סי' כ"ד דקידושי אשה צד מצוה יש בהם אע"ג דאיהי לא מפקדה אפ"ו כו' ותו קשה דבפ' המביא תניין דף כ' אמרינן כתבו על איסורי הנאה כשר ואם כדברי הרב המחבר כי היכא דמקדש באיסורי הנאה אינה מקודשת לפי שאסור ליהנות ה"נ ה"ל למימר דאם כתב הגט על איסורי הנא' דאינה מגורשת שכן נהנ' גם התו' כתבו שם ד"ה בכתיבת קעקע ז"ל ואפי' הוי הכא איסור דאורייתא מכל מקום הוי גט כדאמרינן לעיל כתבו על איסורי הנאה כשר אע"ג דאסור לכתוב דמתהני באיסורי הנאה עכ"ל כו' גם בתו' ע"ז דף ס"ב ד"ה בדמיהן מבואר דטעמא דמקדש באיסורי הנאה אינה מקודשת לאו משום דאסור מן התורה ליהנות בהם עכ"ל והנה מ"ש בתשובת הר"ן דקידושי אשה חשיב צד מצוה שם מבואר דודאי מצד הבעל הוא מצוה ממש אלא דאשה כיון דלא מפקדא אפרי' ורבי' אפ"ה צד מצוה איכא במה שמקיים הבעל על ידה פ"ו לכן העלה שם הר"ן באשה שנדרה ע"ד רבים שלא לקבל קידושין דיש לה היתר משום צד מצוה אבל להמקדש ודאי מצוה רבה היא. אלא דאפי' נימא דקידושי אשה מצו' אפ"ה אסור לכתחלה לקדש באיסורי הנאה דכל דמתהני גופו בהדי מצותו אסור וכמ"ש הר"ן בנדרים דף ט"ו ז"ל וא"ת וכי אמר הנאת תשמישך עלי אמאי מתסר הא מצות לאו ליהנות נתנו י"ל דכי אמרינן מצות לאו ליהנות נתנו הני מילי שאין קיום המצוה חשיב הנאה אבל מכל מקום כי מתהני גופי' בהדי דקי' מצותו הנאה מיקרי ומש"ה אמרינן בפ' ראוהו ב"ד דף כ"ח הנודר מן המעיין טובל בו בימות הגשמים אבל לא בימות החמה עכ"ל וה"נ קידושי אשה הוי הנאת גופו בהדי מצותו אמנם בחידושי הרשב"א פ"ק דסוכה דף ל"א בהא דאמר רבא מצות לאו ליהנו' נתנו ז"ל ואע"ג דמתהני בעשיית המצו' שמקבל שכר בעה"ז ובעה"ב לא חשיב איסור באיסורי הנאה אלא כשנהנה בגופו של איסור אבל כל שאינו נהנה מגופו אלא שגורם לו הנאה וריוח ממקום אחר אינו הנאה מן האיסור וכדרך שאמרו במודר הנאה ממעיין שטובל בו בימות הגשמי' שאינו נהנה בגוף המים ואעפ"י שגורמת לו טבילה זה לעלות מטומא' לטהרה ומכשירתו לכמה דברי' לית לן בה וכן הא דאמר רבא חלצה בסנדל של ע"א דאם חלצה חליצתה כשיר' דמצות לאו ליהנות נתנו ואע"ג דמרווחא טובא בהאי חליצה לא חשיבא הנאה באיסור עכ"ל. וא"כ קידושי אשה לא גרע מחליצה דאע"ג דמרווח טובא בקידושי אשה אין זה חשיב הנא' באיסור וכמו כן פ"ג דעירובין דף ל"א גבי עירוב בבי' הקברות כו' דכ"ע מצות לאו ליהנות נתנו והכא בהא קמפלגי מ"ס אין מערבין אלא לדבר מצוה וע"ש דמערבין לדבר מצוה היינו ללכת אל בית המשתה וא"כ אית לי' הנאת גופו ואפ"ה לאו ליהנות נתנו דהריוח בא לו אח"כ. אך קשה בהא דאמרו שם מערבין אפי' לדבר הרשות ואסור להניח בבית הקברו' ואמאי דהא אכתי גוף העירוב מצו' היא וכמו נודר מן המעיין דטובל בימות הגשמי' ואעפ"י שטבילתו מכשירתו לכמה דברים וגם טבילה בזמנ' אינו מצוה ואפ"ה כיון שאינו נהנה מגופו של איסור הנאה מותר וא"כ מ"ש בעירוב דאסו' באיסורי הנאה למ"ד מערבין לדבר הרשו' וכן בשוחט בסכין של עכו"ם דאסור הבהמה במסוכנת וכמבואר פ"ק דחולין דף ח' ומ"ש מטבילה באיסורי הנאה דג"כ באה לו הנאה אח"כ וכמ"ש הרשב"א ואע"ג שטבילה בזמנה מצוה וצ"ע, ומדברי הרשב"א בחידושיו בנדרים מבואר דס"ל דמצו' לאו ליהנות נתנו דאפי' היכא דמתהני גופו בהדי מצוה נמי שרי ע"ש דף ט"ו גבי הנאת תשמישך עלי שהקשה דהא מצות לאו ליהנות נתנו ותירץ משום דזה המצוה אינו אלא משום דידה דמשעבדא לה ע"ש ומבואר דמצוה דידי' אפי' כי מתהני נמי גופו בהדי מצוה מותר דהא גבי הנאת תשמישך עלי איכא הנאת גופו בהדי מצוה וכמ"ש הר"ן. אולם מ"ש הרב המגיה דבתוס' ר"פ השוכר ד"ה בדמיהן מבואר לאו משום דלית בי' שו"פ אלא משום דאסור מן התורה ליהנות ע"ש. כבר כתבנו בס"ק נ"ו דמשום דאסור מן התורה לא פקעי קידושין דנהי דעבד איסורא אבל בדיעבד ודאי מהני וביאור דברי תו' שם מבואר באורך ושם יבואר. דאע"ג דקידושי אשה מצוה ולאו ליהנות נתנו כיון דיליף קיחה קיחה משדה עפרון כל כסף שאינו ראוי לקנות שדה אינו ראוי לקנין קידושי אשה ומכ"ש שם בכוונת תוס'. וראוי להתבונן בדברי הרשב"א בחידושיו לסוכה שכתב בהא דאמר רבא מצות לאו ליהנו' ז"ל ואע"ג דמתהני בעשיי' מצוה שמקבל שכר בעה"ז ובעה"ב כו' כל שאינו נהנה מגופו אלא שגורם לו הנאה וריוח ממקום אחר אינו הנאה מן האיסור כו' ואע"ג דמרווחא טובא בהאי חליצה לא חשיבא הנאה באיסור ונראה סותר למ"ש הרשב"א בחידושיו לנדרים גבי הנאת תשמישך עלי דמשמע דאפי' איכא הנאת גופו בהדי מצותו נמי מותר וראיתי בשער המלך שהקשה לדעת הרשב"א דס"ל דאפי' הנאת גופו בהדי מצוה שרי א"כ נודר מן המעיין בימות החמה דאסור אמאי אסור כיון דמותר ליהנות בהדי מצוה וע"ש שכתב בשם ס' הרוקח שכתב בשם המאירי ז"ל ומיהו יש פי' אחר במצו' לאו ליהנות נתנו שאעפ"י שבשעת קיום המצוה איכא הנאת הגוף אין בכך כלום ובלבד שלא יהנה אחר עשיית המצוה כגון הנודר מן המעיין דאסור לטבול בו בימות החמה מפני שאחר שנטהר נהנה אחר עשיית המצו' ולפ"ז מותר לסכך באיסורי הנא' מחודשים עכ"ל ע"ש. ולפ"ז ניחא דהוצרך הרשב"א ליישב דלא תיקשי במה שיש לו שכר בעה"ז ובעה"ב דנהי דמותר הנאת גופו בהדי מצוה אבל אח"כ אין לו ליהנות וכמו בנודר מן המעיין בימות החמה. אלא דאי נימא דס"ל להרשב"א כדברי המאירי א"כ אכתי תיקשי נודר מן המעיין בימות החמה אמאי אסור דהא מותר ליהנות בהדי מצוה והנאה דאח"כ אינו אלא גורם וכמו בחליצה. ואפשר דגבי נודר מן המעיין דאיכא הנא' גופו בהדי מצוה ונמשך זו הנא' גם אח"כ אין זה גורם אבל גבי חליצה דבשעת מצוה ליכא הנאה כלל אלא שגורם לו המצוה הנאה אח"כ אינו אלא גורם ואכתי צ"ע. והנה ז"ל הרשב"א בחידושיו לנדרים דף ט"ו וז"ל ומיהו אכתי קשיא לי אפי' לאוקמתא דאקמינא באומר הנאת תשמישך עלי דהא מצווה הוא במצות עונה ומצות לאו ליהנות נתנו כו' וי"ל דמצוה אינו אלא מחמתה ולא מחמתו ומשום דאשתעבד לה וכיון דאמר הנאת תשמישך עלי ומחמת נדרו פקע שעבודה מיני' אין כאן מצוה המחייבתו ועדיין קשיא לי הא איכא מצות פריה ורבי' דרמי' עלי' וי"ל דאינו מחויב להקים זרע חזו דהא אפשר באשה אחריתי עכ"ל, ובשער המלך פ"א משופר הקשה מהא דאמרינן דמודר הנאה מחבירו מותר לתקוע לו תקיעה של מצוה אע"ג דאפשר לו לשמוע מאיש אחר ואפ"ה שרינן מטעמא דמצות לאו ליהנות ניתנו וכתב דטעמא משו' דאין דעת הנודר לדבר מצוה ולאו משו' דמצוה לאו ליהנו' ניתנו ע"ש. וקשה דהא בכמה דוכתי בש"ס משמע דאמרו טעמא דמצות לאו ליהנו' ניתנו ואע"ג דאפשר באח' בהא דאמרו מכסין בעפר עיר הנדחת משום דמצות לאו ליהנות ניתנו או בלולב של איסור הנאה או בהא דאמרו מערבין בבית הקברות משום דמצות לאו ליהנות ניתנו אע"ג דאפשר שלא ע"י איסור הנאה או בחליצת סנדל של ע"א וכיוצא טובא דאפשר באחר. ולכן נראה לענ"ד דודאי היכא דליכא הנאת גופו בהדי מצוה ודאי נפיק בי' מצותו אע"ג דאפשר ע"י אחר כיון דמצות לאו ליהנות ניתנו וא"כ כיון שאין בו משום איסור הנאה ודאי מותר ואפי' לכתחלה כיון שאין לו שום הנאה רק הנאת מצוה ומצות לאו ליהנות ניתנו אלא היכא דאיכא הנאת גופו בהדי כמו בהאי דתשמישי עליך ואגב מצותו אנו מתירין הנאת גופו ובזה כיון דאפשר לעשות המצוה באחר ודאי אסור הנאת גופו ומש"ה משום מצות פ"ו אינו מותר בהנאת גופו אגב מצותו כיון דאפשר לעשות מצוה באחרת. ובר"פ כל שעה ולא יסיק בו תנור וכירים פשיט' סד"א הואיל ואין ביעור חמץ אלא שריפה סד"א ליתהני בהדי מצוה קמ"ל דלא והיינו משו' דאפשר לקיים מצותו ושלא יהנה בו להכי אסור וכמו כן היכא דאפשר שלא יהנה הנאת גופו ולעשות מצותו באחר אסור לו ליהנות הנאת גופו אבל כל הני דבש"ס דאין לו הנאת גופו רק מה שמקיים מצותו וזה אינו הנאה כלל דמצות לאו ליהנות ניתנו א"כ אפי' דאפשר באחר נמי שרי כיון דמצוה לאו הנאה הוא וזה נכון. ויתיישב בזה מה שהקשה בשער המלך לדעת הרשב"א הא דאמרו בר"ה דף כ"ח במודר הנאה מחבירו דמזה עליו בימות הגשמים אבל לא בימו' החמה ונודר מן המעיין טובל בימות הגשמי' אבל לא בימות החמה וכיון דשרי הנאת גופו בהדי מצותו אמאי אסור בימות החמה. ולפי מ"ש ניחא דמודר הנאה אינו מזה בימות החמה דאפשר הזאה ע"י אחר ובימות הגשמים