אבני מילואים על השולחן ערוך - א עז

הנאה דרבנן שאין לו עיקר בדאורייתא נמי אינה מקודשת וכמ"ש הב"ש ע"ש ומשום דהרמב"ם לשטתו דס"ל בפ"ה מה"ל אישות במקדש במנה ע"מ להחזי' דאינה מקודש' משום דאם לא תחזיר אינה שלה ואם תחזיר הרי לא נהנית ע"ש וכתב הר"ן דהרמב"ם מפרש דהא דאמרו בש"ס משום חליפין אינה משום גזירה דחליפין אלא משום דכל דלא נהני' ה"ל דין חליפין ממש וכשם שאינ' מקודשת בחליפין משום דלא נהנית כמו כן בכסף ע"מ להחזיר ע"ש ועמ"ש בסי' כ"ט ס"ק ב' וא"כ ה"נ אפי' באיסור דרבנן שאין לו עיקר בדאורייתא אינה מקודשת כיון דלא נהנית ומשום דלהרמב"ם לא מהני כסף עד דאיכא הנאה מיני' אך קשה לפי"ז הא דאמרו בפ"ק דפסחים דף ו' ונבטלי' בשית ומשני כדרב גידל אמר רב המקדש משש שעות ולמעלה אינה מקודשת ע"ש ומאי ראי' אינה מקודשת כיון דהתם טעמא משום דלית לה הנאה אבל כסף מיהא הוי ושפיר יכול לבטל אע"ג דאסור מדרבנן ולפי מ"ש בס"ק ט"ז דרב לית לי' האי סברא דקידושי אשה בעי הנאה ע"ש א"כ ניחא דע"כ טעמא דרב אינו אלא משום דלאו ממון הוא ולאו ברשותו הוא ומה"ט נמי לא מצי לבטלו בשית ודו"ק:

(נה) ואם באיסורי דאורייתא. כתב הריטב"א ס"פ האיש מקדש ס"ל ואע"ג דחולה שאין בו סכנה מותר בו שלא כדרך הנאתו מכל מקום אסור הוא למוכרו לחולה זה וליטול ממנו דמים תדע דהא כדרך הנאתן מותר לחולה שיש בו סכנה ואפ"ה אסור לו למוכרו בדמים דא"כ נמצא נהנה באיסורי הנאה של תורה אלא ודאי אסור למוכרן וכיון דכן לא חשיב ממונא כלל ואפי' היא חולה שראוי ליהנות בו אינה מקודשת דלאו ממונא יהיב לה אא"כ אומר לה הרי את מקודשת לי באותה הנאה שיש לך שנתתי ליך דבר שתתרפאי בו ויש באותו הנאה שו"פ עכ"ל. ובמשנה למלך פ"ה מאשות האריך בזה והעלה דלשטת רש"י כה"ג מקודשת כל שהיא ראוי ליהנות בו אע"ג דאסור למקדש מדכתב רש"י פ"ד דע"ז דף נ"ד מכרן וקידש בדמיהן מקודשת ז"ל דלא מיתפסא באיסורי ואע"ג דאיהו אסו' לאתהנויי בי' מיהו האי הנא' מטיא לי' ע"י ערלה אבל איהי לאו מערלה קא מטיא לה כו' וא"כ יש להוכיח מדברי רש"י הללו דכל היכא דלדידה שו"פ אף דלגבי' דידי' נמצא שלא נתן לה כלים ואפ"ה מקודשת משום דאיהי מותרת בחליפין וכ"כ הר"ן ספ"ב דקידושין דלרש"י היינו טעמא דמקודשת אע"ג דאסור למקדש כיון דאיהי מותרת ליהנות בהם דומיא דמקדש בגזל לאחר יאוש דאע"ג דיאוש כדי לא קני וכל זמן שהוא בידו אינו קנוי לו אפ"ה כיון שקנאתו הוא בנתינתו מקודשת וה"נ הנאה הבאה לו מחמתו היא עכ"ל ע"ש עוד שהתפלא בדברי הריטב"א וכתב עלה ז"ל איך יתכן דהריטב"א ז"ל יאמר דאזלינן בתר דידי' ואע"ג דלדידה שוה לא יועיל והרי המקדש בגזל לאחר יאוש מקודשת ואע"ג דיאוש כדי לא קני ומשום דהוי שינוי רשות ביד האשה הרי אע"ג דאיהו לא נתן לה כלום כיון שקנאתו היא מחמתו מקודשת כמו שהביא הר"ן ז"ל ראי' זו לסברת רש"י וי"ל דאי מהך דגזל לא קשיא כלל שהרי כתב הרב המגיד בפרקין עלה דהך דינא דהמקדש בגזל ז"ל והרי יש כאן יאוש ושינוי רשות כשהוא בידה וכיון דקנאתן היא אף הוא קונה אותו עכ"ל הרי לך הדבר מבואר שכפי דברי הה"מ יש חילוק בין האי דגזל להאי דרש"י וריטב"א דהך דרש"י וריטב"א הסיבה אשר תמנע שתתקדש היא לפי שהדמים או האסורים הם אסורין בהנאה למקדש אף לאחר שבאו ליד האשה עדיין אותה סיבה במקומה עומדת שהרי לעולם אסורים בהנאה אותם דברים למקדש אך בהאי דגזל שהסיבה אשר תמנע שתתקדש הוא לפי שאינו שלו משום דיאוש כדי לא קני וכיון שקנאתו היא בשינוי רשות אף הוא קונה אותה כו' ודע דבפ"ק דקידושין דף ז' בעי רבא שתי בנותיך לשני בני בפרוטה מהו בתר נותן ומקבל אזלינן והא איכא ממונא או דלמא בתר דידהו אזלינן ונתבאר שם בתו' דבתר נותן דקאמר לאו דוקא כו' ומדברים אלו יש סמך לסברת רש"י כו' אך מדברי תו' רי"ד שם בסוגיא נראה שמקיים גירסת הגמ' שם בתר נותן ומקבל וע"ש שהאריך. והנה מ"ש בדברי הריטב"א מגזל לאחר יאוש וישובו שכתב ליישב דברי הריטב"א כבר כתבנו בזה בס"ק ד' ע"ש כי במה שמחלק במשנה למלך אינו נראה דמה מועיל אחר הקידושין ומה דהוה הוי ועיקר כמ"ש בס"ק ד' ע"ש. עוד שם במשנה למלך ז"ל וראיתי לרדב"ז שנשאל במי שזרק קידושין ללאה ולא הי' שוה פרוטה ולא הספיקו להגיע לידה עד שנתייקרו ועמדו על פרוטה מהו בתר נותן אזלינן וליכא פרוטה הלכך לא קני או דלמא בתר מקבל אזלינן והא איכא פרוטה והשיב הדבר ברור דבתר דידה אזלינן כו' ואע"ג דכשנתנו לה לא הי' שו"פ ולא מחסר מידי מכל מקום קני מדין עבד כנעני דאע"ג דלא חסר מידי קני נפשי' האי גברא נמי אע"ג דלא חסר מידי קני להאי אתתא כו' שוב מצאתי תשובה להרדב"ז והוא ממש הנדון שלנו ז"ל שאלת ממני אודיעך דעתי על אשה חולה וצריכה סימנין לרפואה והביא ראובן סימנין שאסורין בהנאה ואמר לה הרי את היא מקודשת אם לאו תשובה אע"ג דקי"ל דאיסורי הנאה שלא כדרך הנאתן מותרין לחולה כו' מכל מקום אסור למוכרן לחולה ולטול דמים מהם כו' וכיון שכן לא חשיב ממונא לקדש בו את האשה ואפי' היא חולה שראוי' ליהנות בהם אינה מקודשת דלאו מידי יהיב לה ואין הפר' בזה בין שיהי' חולה שיש בו סכנה אעפ"י שמותרים לה ושוין אצלה ממון מכל מקום איהו לאו מידי יהיב לה ואינה מקודשת כלל ואע"ג דקי"ל המקדש בפסולי עדות דרבנן מקודשת מן התורה לא דמי דהתם איכא עדות מעליא מן התורה ולא מיפקעי קידושי דאורייתא אבל הכא כיון דאמר רחמנא דליתיב לה ממונא ומאי דיהיב לה לא שוי' ממונא דהא איסורא דרבנן רביע עלה לא מיקדשה כלל כדאמרינן בפסחי' המקדש משש שעו' ולמעל' כו' הלכך בנ"ד נמי אינה מקודש' כלל ואם אמר לה הרי את מקודשת לי באותה הנאה כו' ויש באותו הנאה שו"פ מקודשת עכ"ד ועיין היטב בתשובה זו עם תשובה אחרת שהעתקתי למעלה דלכאורה נראה דסותר' זו לזו והדבר צריך אצלי תלמוד עכ"ל משנה למלך. והנה דברי רדב"ז הנז' המה ממש כדברי הריטב"א דאפי' היא חולה שראוי ליהנות בו נמי אינה מקודשת ובמשנה למלך נראה טעמא דריטב"א דאזלינן בתר נותן וכשטת תו' רי"ד דמקיים הגירסא בתר נותן ומקבל אזלינן וא"כ יהי' סותר למ"ש רש"י במקדש בדמיהן מקודשת ואע"ג דאסור למחליף כיון דמותר לאשה ע"ש במ"ל. ולפי מ"ש שם במ"ל לחלק בין גזל לאחר יאוש מהאי דריטב"א ומשום דהסיבה אשר תמנע באיסורי הנאה לעולם אסורין למקדש והובא דבריו לעיל א"כ מה"ט יוכל ליישב דברי הריטב"א שלא יהי' סותר לדברי רש"י דהתם דהדמי' אסורין למחליף משום דבאה לו הנאה ע"י ערל' וכלאי הכרם ולאחר מותר וה"ה כיון דאפסקי' אחר גם למחליף אח"כ מותר הדמים כיון דכבר הותר האיסור ע"י האחר כן נראה. וא"כ התם בקידש בדמיהן יהי' דומה לגזל ולאחר יאוש כיון דאח"כ מותרין הדמים למחליף. אלא דכבר כתבנו שאין כדאי בזה לחלק דאחר הקידושין מאי דהוי הוי ולכן נראה לענ"ד דבהאי דמקדש באיסורי הנאה אינה מקודשת ואפי' היא חולה שראוי' ליהנות ואע"ג דאזלינן בתר דידה וכמ"ש הרדב"ז בתשובה במי שזרק קידושין ולא הי' שו"פ ולא הספיקו להגיע לידה עד שנתייקרו ועמדו על פרוטה דאזלינן בתר דידה מכל מקום באיסורי הנאה אפילו לאשה אין בו דין ממון ואע"ג דחולה שיש בו סכנה וראוי' ליהנות לא עדיף ממעשר שני דלמ"ד ממון גבוה אינה מקודשת והרי היא אוכלת ונהנית בהם אלא דאפ"ה אינו ממון שלה ומשלחן גבוה קא זכי וה"נ איסור הנאה לאו תורת ממון הוא והא דאוכלת מהם היינו דהתורה נתנה רשות משום וחי בהם אבל אין לחולה בהם דין ממון דתורת ממון ליתי' באיסור הנאה. וניחא בזה בהאי דמקדש בדמיהן מקודשת אע"ג דאסורין הדמים למחלי' כיון דמותר לאשה ואית לה דין ממון בדמיהן אזלינן בתר דידה וזה נכון וברור ודו"ק. ועמ"ש תוס' דף נ"ב ד"ה המקדש בחלקו ובתוספת ישינים שם. אמנם מ"ש הריטב"א והרד"בז במקדש באיסורי הנאה והיא ראוי' ליהנות בהם ואמר לה הרי את, מקודשת באותה הנאה שנתתי לך דבר שתתרפאי ויש באותו הנאה שו"פ מקודשת. לענ"ד נראה כה"ג אינו קידושי ודאי דבפ"ק דקידושין דף ח' בעי לה הי' כלב רץ אחרי' כו' או דלמא אמרה לי' מדאורייתא מחייבת לאצולי ועלה בתיקו וה"נ מדאורייתא מחייב לאצולי כל שיש בחולה סכנה. וע"ש בריטב"א דף ח' ז"ל כלב רץ אחרי' מהו פי' ואמרה ליתן לכלב מי אמרינן הרי הוא ככלב שלה ונחתה לקידושין ולא לתשלומין או דלמא דאמרה לי' מדאורייתא מחייבת לאצולי פי' על דעת להשתלם לאו לאבד ממונו בחנם כו' ע"ש והכא כיון דאיסורי הנאה הוא לא בעי שלומי. מיהו אפשר דגבי כלב רץ אחרי' נמי לא בעי לה אלא בסתמא דאמרה תן לכלב שרץ אחרי והוא אמר הרי את מקודשת ושתקה אבל היכ' דאמר הרי את מקודשת והיא אמרה אין אע"ג דמחייב לאצולי מדאורייתא כל שמסכמת בפירוש לשום קידושין מקודשת ודו"ק. ומ"ש ב"ש ז"ל וכל שאר איסורי הנאה