אבני מילואים על השולחן ערוך - א עג

דידה קא מתאכלי. ומה שתמה הט"ז על תו' רי"ד מהא דתנן בשכר שאעשה עמך מקודשת בשכר שעשיתי עמך אינה מקודשת דאי אמרת דצריך אמירה מחדש וצריך שיאמר אז בשכר שעשיתי עמך וא"כ היינו רישא וכבר כתבנו דתו' רי"ד מותיב לה והיא מפרק לה בדף ס"ב ע"ש. אלא דלענ"ד אינו קושיא דהא אמירה מחדש שצריך כתוב בתו' רי"ד דף מ"ח דהיינו בשעת נתינת הכלי ע"ש וכיון דס"ל אין לשכירות אלא לבסוף ואין החוב עד שעת חזרת הכלי וכמ"ש בט"ז והב"ש דאין החוב חל עד שעת חזרה וכיון דאמר לה בשעת חזרת הכלי הרי את מקודשת בשכר שעשיתי לא הוי מלוה כיון דהשתא בשעת חלות החוב ליכא מלוה דיהיב לה לשום קידושין ובשכר שעשיתי עמך דתני בסיפא היינו שכבר עשה לי וכבר החזיר לה הכלי וכמו שפי' רש"י בשכר שעשיתי עמך וכבר החזיר לה השירי' ע"ש וא"כ כבר נעשה מלוה וזה הנכון ודו"ק (מב) דאומן קונה בשבח כלי וכבר הארכנו בזה בקצה"ח סימן ש"ו ס"ק ב' ע"ש. (מג) ואם הכלי עדיין אצלו וקידשה בשכרו ז"ל רי"ו מורי ר"א כתב כי נראה לו לכ"ע אם עשה לה כבר שירים ונזמים ואח"כ קידשה בשכרו מקודשת דכיון שתופס אותו בשכרו, הוי כמקדש במלוה שיש עלי' משכון ולא דמי לעשה לי שירים דאינה מקודשת דהתם לא תפיס להו אאגרי' וכן אמרו בשכר שעשיתי עמך אינ' מקודש' ופי' רש"י וכבר החזיר לה השירים עכ"ל ובד"מ הביא דבריו וכתב ז"ל אע"ג שכתבנו לעיל דבעינן דמט' לידי' בתור' משכון נרא' כאן כ"ע מודי שכל אומן שמחזיק הכלי בידו הוא כמשכון על שכרו עכ"ל. וכ' הב"ש ז"ל וכוונתו מ"ש אע"ג שכתבו לעיל כו' היינו שם מ"ש הטור בשם הרמ"ה במשכון שלה דוקא דמטא לידי' בתורת משכון ולכאורה דברי הד"מ תמוהים דהא כתב הטור שם ואי לא מטי לידה בתורת משכון אינה מקודשת כל כמה דלא גלי אדעתי' דנקט לי' בתורת משכון ורי"ו איירי כשתופס על אגרי' א"כ מה קשה לו מדברי הטור על דברי רי"ו ובהג"ה זו נמי משמע אפי' לא תפיס אאגרי' הוי כמשכון וזה דלא כדברי הטור ולא כדברי רי"ו גם קשה ליישב הסוגיא דאוקמי שם דפליגי אם שכירות מתחלה ועד סוף לפי הבנה שלו קשה ממ"נ אי איירי דעדיין הכלי בידו א"כ למה אינה מקודשת הא הוי כמשכון בידו ואי איירי דכבר החזיר החפץ א"כ אפי' למ"ד אין לשכירות אלא לבסוף מכל מקום כיון שכבר החזי' החפץ מיד נעשה מלוה כו' ע"ש ובחלקת מחוקק כתב לדעת רי"ו מה דאמרו בגמ' אומן קונה בשבח כלי או אינה קונה היינו בשכבר החזיר השירים ע"ש. והוא תמוה דאי שכבר החזיר לה א"כ אפי' למ"ד אין לשכירות אלא בסוף נמי ה"ל מלוה וכמ"ש ב"ש. ובביאור דברי רי"ו לנכון כבר הארכנו בקצה"ח סימן ע"ב ס"ק כ"ג ע"ש:

(מד) נתן משלו פרוטה פ' הגוזל בקידושין דף מ"ח כגון שהוסיף לה נופך משלו ונראה דהיינו דוקא נופך דהוא דבר בעין אבל אם נתנה לאומן צבע לצבע והוסיף האומן צבע וסימנין דידי' כיון דאין אומן קונה בשבח כלי גם הסימנין ה"ל מלוה וכן נראה מתשובת הרא"ש כלל מ"ב סי' ו' ז"ל וששאלת הנותן טבלא לאומן לצייר בה ציורין כו' ואסרה על בעלה אחר שציירה קודם שפרע לו שכרו כו' תשובה כיון דקמ"ל אין אומן קונה בשבח כלי הרי אין לו בגוף כלום כו' ואפי' אם הי' אומן קונה בשבח כלי היינו היכ' שיש ממשות בשבח כגון שנתן לו עצים ותיקן כלי אבל הכא לא עשה אומן אלא ציירה בסימנין ואין בזה ממש דאיבעי' לן בפ' הגוזל קמא דף ק"א אם יש שבח סימנין ע"ג צמר או לא כגון אם צבע קוף צמרו של ראובן בסימנין של שמעון אם חייב ראובן לשלם השבח שהשביח הצמר ולא איפשטא האיבעי' עכ"ל וע"ש וה"נ אין יכול לקדש בו אשה אע"ג דסימנין דידי' כיון דאין שבח סימנין ע"ג צמר לא הוי אלא מלוה אלא דמידי ספיקא לא נפקא כיון דאיבעי' דלא איפשטא הוא בפ' הגוזל קמא אם יש שבח סימנין ע"ג צמר ועמ"ש בקצה"ח סי' ש"ו ס"ק ב':

(מה) משלו פרוטה כתב ב"ש ז"ל לכאורה נראה דוקא אם נתן שום דבר מסוים איירי אבל אם נותן מעות נעשה ג"כ מלוה כמו השכירות ולא הוי קידושין עכ"ל:

ודברי ב"ש בלי ביאור דנראה אם לקח במעותיו נופך הרי הוא שלו ממש ואם קבעו אח"כ תוך השירים ונתן לה מקודשת:

(מו) ה"ל כמלוה ביד אחרים כתב בח"מ ז"ל כלומר ותלוי בדין שנתבאר לעיל סעי' י"ג אם מהני מעמ"ש במלוה דאחרים ובלא מעמ"ש פשיטא דלא מהני עכ"ל:

והנה בש"ע ח"מ סי' קכ"ו סעי' י"ח ראובן השכיר חפץ לשמעון בסך ידוע לזמן שיצטרך לו וראובן הי' חייב ללוי מאה זהו' והמחהו אצל שמעון במעמ"ש כו' אינו חייב ללוי כלום אפי' דמי השכר שנשתמש באותו חפץ עד אותו היום דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף עכ"ל ובש"ך שם כתב ותמוה דמה בכך שאינה משתלמת אלא לבסוף מכל מקום חייב הוא לו אלא דהוי לי' כמלוה תוך זמנו וע"ש שהניח בצ"ע:

ובקצה"ח שם ס"ק מ"ג מבואר דשכירות כל זמן שאינו מחזיר החפץ לא הוי עלה שם מלוה כלל וגרע מתוך זמנו אלא כשמחזיר החפץ הוא דנעשה מלוה למפרע ומש"ה אין בו תורת מעמ"ש כיון דעדיין לא היה מבורר החוב לא הוי מנה לי בידך ומה"ט כתבו תו' פ' הגוזל דבעינן שיגיע אותו ממון לידה אפי' לר"מ דס"ל מקדש במלוה מקודשת ומשום דלא הוי מלוה אלא אח"כ דהיינו לאחר חזרה נעשה מלוה למפרע וגרע ממלוה תוך זמנו וא"כ מ"ש בח"מ כאן ותלוי בדין שנתבאר לעיל סעי' י"ג אם מהני מעמ"ש במלוה דאחרים וע"ש ולפי מה שנתבאר בש"ע ח"מ סי' קכ"ו סעי' י"ח נראה דלא מהני בזה דין מעמ"ש:

אמנם כעת ראיתי בקו' הספיקות לאחי הרב המופלג מוהר"י כהנא כלל ז' שכתב דנראה דפלוגתא דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף או אינו אלא לבסוף לא שייכא אלא בשכירו' פועל כהאי דקידושין בשכר שאעש' עמך וכעין שכר כיפ' בפ"ק דע"ז אבל שכירו' קרקעו' או שכירות מטלטלין מיד שנגמר השכירות וקנאה השוכר לדבר ההוא נתחייב בכל השכירות דשכירות ליומא ממכר הוא ומה לי שקנאו לחלוטין או קנאו לשנה עכ"ל וע"ש שהאריך:

ולפי שדברי אחי הנז' סותר למ"ש בקצה"ח סי' קכ"ו לכן עיינתי כעת בזה וראיתי בתשובת הרא"ש משמ' כדברינו ע"ש כלל ס"ט סי' י"א ז"ל וששאלת ראובן שהשכיר חפץ לשמעון בסך ידוע לזמן שיצטרך לו והי' חייב ראובן ללוי מאה זוז והמחהו אצל שמעון כו' תשובה כו' אבל אם לוי מודה שעל שכר החפץ הבטיחו לתת לו ולא הי' לשמעון ממעות ראובן אלא שכר אותו החפץ אינו חייב ללוי כלום אפי' דמי השכר שנשתמש בחפץ עד אותו היום דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף והיינו כשמחזיר החפץ כדמוכח בהאי דעשה לי שירים ונזמים ואקדש אני לך הלכך אין כאן לא מלו' ולא פקדון עכ"ל וע"ש ומבואר דמדמ' שכירות חפץ לשכירות פועל. ואלו לפי מ"ש אחי הנ"ל א"כ לא שייך בזה אין לשכירות אלא לבסוף כיון דמיירי שם בתשובת הרא"ש בשכירות חפץ. ובתו' קידושין דף מ"ח ד"ה דכ"ע ישנה לשכירות ז"ל ואף על גב דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף מכל מקום אינה משתלמת אלא לבסוף כדאמרינן בפ' א"נ כשכיר שנה בשנה שכירות של שנה זו אינה משתלמ' אלא בשנה אחרת עכ"ל ומשמע מדברי תו' דלמ"ד אין לשכירות אלא לבסוף ניחא דאין משתלמת אלא לסוף ולפי דברי אחי הנ"ל דבשכר חפץ דמחויב לשלם תיכף השכירות ליומא ממכר וא"כ למ"ד אין לשכירות אלא לבסוף נמי צריכין אנו לטעמא דשכיר שנה בשנה:

אלא דמה שסיים הרא"ש בתשובה הנז' ז"ל דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף והיינו כשמחזיר החפץ לכאורה חזרת הכלי לא בעינן אלא בפועל העושה כלי דשל בעה"ב ברשותו אבל בשכירות חפץ לימים ונשלמו ימי השכירות למה לא יתחייב לשלם וכי בשביל דשל המשכיר ביד השוכר לא יתחייב לשלם:

ולכן נראה לענ"ד דהתם בנדון תשובת הרא"ש השכיר החפץ לזמן שיצטרך לו א"כ לעולם הוא שכור אצלו עד שעת חזרה דאפשר עדיין יצטרך לו וישתמש בו ולא נשלמו ימי השכירות אלא עד חזרת הכלי אבל שכרו לימים וכלו ימי האמירות ודאי