אבני מילואים על השולחן ערוך - א עב

עכ"ל. וכוונתו לא ירדנו דאמאי לא יחשב חצי פרוטה למלוה ותדע דהא אדבר עליך לשלטון התם ליכא חזרת כלי ונגמר חיובו אחר גמר דיבורו לשלטון וא"כ תתקדש בפרוטה אחרונה כיון דבחצי פרוטה ליכא מלוה אלא ודאי גם בחצי פרוטה שייך מלוה ואינו ראוי לקידושין. ולפי מ"ש אפי' נימא דפרוטה אחרונה ראוי לקידושין נמי אינה מקודשת כיון דאינה בעין ודעת האשה בכולה ואפי' כל שכרו אינו אלא פרוט' ואפי' באדבר עליך לשלטון נמי הוי מלוה בחצי פרוטה הראשונה וכמ"ש:

(מ) אינה מקודשת דס"ל אין אומן קונה בשבח כלי וישנה לשכירו' מתחלה ועד סוף כתב ב"ש ז"ל וכתבו תו' פ' הגוזל דף צ"ט בסוגיא שם אם אמר תתקדש בשכר שאעשה עמך אינ' מקודשת עד שיגיע ממון לידה ופריך מאי ממון אילמא אותו ממון היינו החפץ במאי מקדש' כו' ואור"י דסבר' הוא שאינה מקודשת במה שמחל לה שכרו כיון שאינו יכול לתובעה בדין בעד שכרו עד שמחזיר לה החפץ ואינו חשוב כנותן לה כלום במחילתו עד שתבא שעה שיכול לתובעה בדין ע"כ ומוכח מזה דאיירי שאומר לה בהנאת מחילת מלוה דהא כתבו זאת למ"ד אין אומן קונה בשבח כלי ופשיטא לא מהני מחילת מלוה אע"כ דמיירי בהנאת מחילת מלוה ומכל מקום לא הוי קידושין כשהכלי בידו עכ"ל והמעיין בתוס' שם יראה דלא מיירי כלל מהנאת מחילת מלוה אלא דבש"ס שם אמרו והכא במקדש במלוה קמפלגי דר"מ סובר המקדש במלוה מקודשת כו' וכי היכי דלא תיקשי כיון דמוקי לר"מ דסובר המקדש במלוה מקודשת א"כ תתקדש אפי' לא הגיע אותו ממון לידה ע"י מחילת מלוה לזה אור"י דסברא הוא שאינה מקודשת במה שמוחל לה שכרו כיון שאינו יכול לתובעה בדין וגרע אפי' ממלוה תוך זמנו כיון דלאו שמי' מלוה עד שיחזיר לה הכלי ואז הוא דנעשה מלוה למפרע אבל קודם שמחזיר הכלי לאו שמי' מלוה וא"כ אינו מוכח מזה הנאת מחילת מלוה דיש לומר דהנא' מיהו הוי במה שמוחל לה. עוד כתב הב"ש ז"ל אע"ג דכתב הריטב"א אם נאנס הכלי מן האומן צריך בעה"ב לשלם לאומן את שכרו אע"ג דאינו מחזיר לו החפץ שאני הכא דהחפץ בידו אין שם מלוה כלל עד שיחזיר החפץ לידה עכ"ל. ודבריו נכונים דאם נאנס הכלי כיון דאומן פטור מאונסין ה"ל אונסין חזרה דידי' וכאלו החזיר ונתחייב למפרע אבל כל זמן שהחפץ בידו ולא החזיר לא הוי עלה תורת מלוה כלל ועמ"ש בקצה"ח סי' קכ"ו סקי"ד:

(מא) וי"א שהוא מקודשת כתב בתו' רי"ד פ' האיש מקדש דף מ"ח ז"ל בשכר שאעשה עמך מקודשת פי' אין אלה דברי הבעל דמה מועיל אם אמר לה הרי את מקודשת לי בכסף שאתן לך ולא נתן לה עכשיו כלום אפי' אם יתן לה לאחר מיכן אז היא מקודשת ואז בשעת מתן מעות צריך לומר לה הרי את מקודשת לי דדיבורו הראשון אינו כלום כי היכא דלגבי גט אם אמר אדם לאשתו הרי את מגורשת ממני בגט שאני עתיד ליתן לך שאין זה הדיבור כלום עד שיאמר לה בעת נתינת הגט אלא דברי התנא הם ובשעה שנותן הכלי צריך לומר לה הרי את מקודשת לו בשכר כלי זה עכ"ל וכ"כ בתוס' רי"ד שם דף ס"ב גבי ע"מ שאדבר עליך לשלטון ותנא דידן סבר ישנו לשכירות מתחלה ועד סוף וז"ל קשיא לי וכו' אמאי אינה מקודשת והא כל פרוטה ופרוטה דעביד קני' לשום קידושין כו' מש"ה נראה לי לפרש דהאי דתנא שאדבר ושאעשה שידוכין הן אלה אבל צריך לומר לה לאחר שדיבר ולאחר שעשה הרי את מקודשת לי בשכר שדברתי כו' והכי פירשתי בפרקין דלעיל כו' ואם תאמר כיון שמאחר שעשה עמה צריך לומר לה בשכר שעשיתי א"כ ה"ל בשכר שהרכבתיך על החמור שאינ' מקודשת תשובה התם שלא שידכה ולא הודיעה מתחלה שעל דעת קידושין מרכיבה ה"ל שכר רכיבתה מלוה אבל הכא ששידך ואמר שעתיד לקדשה אינו כמלוה כו' אבל מיהו אי אמרינן ישנו לשכירות מתחלה ועד סוף כיון שלא קידש' אלא לבסוף מלוה נינהו ואעפ"י שהודיעה כי בשכר זה רוצה לקדשה כדאמר בפ' דלעיל התקדשי לי בזו ובזו והיתה אוכלת ראשונה ראשונה שאינה מקודשת אלא אם יש באחרונה ש"פ עכ"ל. וראיתי בט"ז שחולק בזה על תו' רי"ד וז"ל ותמהתי דאי' בגמ' בשכר שעשיתי עמך אינה מקודשת בשכר שאעשה עמך מקודשת ואי אמרת דבשעת נתינה צריך שיאמר מחדש כו' ממילא צריך שיאמר אז בשכר שעשיתי עמך ממילא היינו רישא ולמה מקודשת כו' על כן נראה דאין צריך אמירה חדשה דהא אי' בפ"ק הי' מדבר עמה על עסקי קידושין ונתן לה ולא פירש ואמרי' שם עסוקין באותו ענין סגי וזהו לפי שהדיבור הקודם מורה על הנתינה בסתם שהוא על קידושין כ"ש כאן שאמר בפירוש תחלה שבשכר פעולה תתקדש ומש"ה בשעת נתינת הכלי אין צריך לומר כלום דבודאי על אמירה ראשונה סמך אף שיש הפסק ביניהם כיון שיש אמירה בפירוש והיינו למ"ד מקודשת עכ"ל. והנה מ"ש הט"ז ואי אמרת דצריך אמירה חדשה כו' היינו רישא ולמה מקודשת נראה שלא הי' לפניו תו' רי"ד דכבר הקשה לנפשי' קושיא זו בדף ס"ב. ומ"ש שהדיבור הקודם מורה על הנתינה בסתם שהוא על קידושין. נראה לפי מ"ש הרשב"א פ"ק דקידושין דף ה' גבי נתן הוא ואמר' היא ז"ל והא דאמרינן לקמן תן מנה לפלוני ואתקדש אני לך מקודשת מדין ערב דוקא בשחזר הוא ואמר לה בשעת נתינה הרי את מקודשת לי במנה זה שאני נותן ולא פירש אינה מקודשת ואעפ"י שהדברים מראין דלדעת מה שאמרה לו נתן הוא וכמו שפירש דמי מכל מקום העדאת עדים בעינן דהמקדש בלא עדים אין חוששין לקידושין א"כ כיון שלא פירש כאן ואפשר שלשם מתנה נתן ולא לשום קידושין אעפ"י שהוא מודה דלשום קידושין נתן כמו שאמר אפ"ה אין כאן עדות שמיעה ולא ראיה לשום עדות אלא שהם דנין כוונת הלב ואין כאן עדו' אבל עסוקין באותו ענין כיון שהו' בעצמו נתרצה בהם מעיקרא הרי זה כאלו פירש עכשיו בשעת נתינה דאדיבורא דנפשי' קא סמיך ויהיב עכ"ל וכן פסק בש"ע סי' כ"ט סעי' ב' גבי תן מנה לפלוני ואקדש אני לך דצריך שיאמר הבעל בשעת נתינ' ע"ש דאל"כ ה"ל נתן הוא ואמר' היא ואע"ג דנראה שניתן על פי דיבורה שהוא לשם קידושין והכא בברייתא דתני עשה לי שירים ונזמים ואקדש אני לך אע"ג שעושה השירים אכתי אינו מוכיח דלשום קידושין הוא עושה ונותן אך בהאי ברייתא דלקמן דף מ"ח ע"ב ושם תני בשכר שאעשה עמך דהתם המקדש הוא שאומר בזה נראה דלא גרע מעסוקין באותו ענין וכמ"ש הט"ז. אמנם גם בזה דמדמה הט"ז לעסוקין באותו ענין התם גבי עסוקין באותו ענין דהדיבור מורה על הנתינה בסתם נמי לא מהני אלא כשמדבר המקדש מעסקי הקידושין אבל אחרים מדברים או אפי' היא מדברת כל שלא דיבר המקדש לא מהני אפי' עסוקין באותו ענין וכ"כ הט"ז בסי' כ"ז ס"ק ב' והרי דאפי' דיבר המקדש בעינן עסוקין באותו ענין הא יותר מיכן צריך אמירה חדשה ולא מהני דיבורו הקדום על הנתינה בסתם. ובעיקר קושיא שהקשה בתו' רי"ד דאמאי אינה מקודשת למ"ד ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף הא כל פרוטה ופרוטה דעביד קניי' לשום קידושין והיא ג"כ קושיות הרשב"א הובא בס"ק ל"ט. נראה לפי מ"ש הר"ן ר"פ האומר שם במקדש לאחר שלשים ונתאכלו המעות דמקודשת משום דלאו למלוה דמי וכתב עלה הר"ן דהטעם הוא משום דהכסף הוא שלה מיד דאי נימא דגם הכסף ברשות המקדש עד שלשים א"כ ברשותי' קא מתאכלי וה"ל מלוה ממש אלא ודאי אם הוא חוזר מקידושין הכסף שלה ואם היא חוזרת צריכה להחזיר הכסף וע"ש ובדבר שלא בא לעולם לא מהני מחילה וכמ"ש הרמ"א בח"מ סי' ר"ט סעי' ד' כשם שאין אדם יכול להקנות דשלבל"ע כך אינו יכול למחול דשלבל"ע וא"כ אע"ג שאמר בשכר שאעשה עמך תהי' מקודשת יכול הוא לחזור בו דהא אין אדם מוחל דשלבל"ע וכל שיכול לחזור מכסף קידושין ה"ל הלואה ודו"ק. ואע"ג דשם בסי' ר"ט מבואר דאם טרח המוכר וקנה הדבר שמכר צריך לקיים מקחו כי אדעתא דהכי טרח וקנה כדי דליקום בהימנותא ע"ש וא"כ ה"נ הא טרח בעשיית השירים לשום קידושין ולא יוכל לחזור דכבר כתב הרב המגיד פ"ט מגזילה דאם הלוקח הכיר שגזולה היא אע"ג שקנאה המוכר אח"כ לא שייך בי' דליקום בהימנותא וכן פסק הרמ"א בח"מ סימן שע"ד ע"ש וה"נ הרי הכירה האשה שלא בא לעולם ועיין משנה למלך. אך קשה לפי"ז בהא דאמרו טעמא דר' מאיר משום דס"ל מקדש במלוה מקודשת ותיפוק לי' דר' מאיר ס"ל אדם מקנה דשלבל"ע וא"כ לאו למלוה דמי דברשותא דידה הוי ולשום קידושין קניי'. אמנם כיון דתני בברייתא דר' מאיר וחכמים עשה לי שירים ואקדש אני לך דבזה ודאי צריך אמירה חדשה אחר עשיית שירים דה"ל נתן הוא ואמרה היא ואחר עשיית השירים כבר נעשה מלוה וכמ"ש בתו' רי"ד אלא דבשכר שאעשה עמך דתני בפלוגתא דת"ק ור' נתן דשם משמע דאמר הוא ובזה נראה דטעמא דלא מהני דיבורו לשום קידושין דלאו ברשותה נעשה לשום קידושין כמו גבי נתאכלו המעות משום דמצי הדר בי' כיון דהוי דשלבל"ע משא"כ גבי נתאכלו המעו' דהמקדש לא מצי לחזור וכמ"ש ומש"ה לאו למלוה דמי דברשותה